א. חופשה נעימה
התלמידים החמודים של 'אורט בית הערבה' (על שם רחוב בית הערבה בשכונת ארנונה, שם ממוקם בית הספר) יצאו לחופש הגדול, וכמתנה לתושבי העיר הדביקו מודעות משמחות על תחנות האוטובוס בעיר.
הן לא ישרדו הרבה זמן, ועדיין – כל הכבוד.
 |
| רחוב קרן היסוד (צילום: טובה הרצל) |
ב. שיימינג
סוגית עשיית הצרכים במקומות ציבוריים ידועה וכאובה.
 |
| צילום: ארי הולצברג |
אכן אין חדש בעולם. כבר ב-2013, לפני עשר שנים, העליתי פוסט שכותרתו 'ניחוח אישה':
נא לא להשתין! מוזהרים גברים עוברי אורח ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן (בין הרחובות ביאליק לחשמונאים). באופן פיוטי כמעט, בדיוק שם ממוקם מכון היופי 'ניחוח אישה'.
 |
| צילום: אראלה עציון |
כיוון שכל השתנה במקום מצולמת 'במצלמה במעגל סגור', אני לא יכול שלא לחשוב איזו הנאה משונה מפיקים החבר'ה הללו שצופים בסרטונים...
ראה הוזהרת! אם תשתין אצלנו (או עלינו), במקום בשירותים ברחוב רבי פנחס (בתל אביב), נעשה לך שיימינג ביו-טיוב.
 |
| הטכנולוגיה בשירות האדם (צילום: צביקה גילדוני) |
ברחוב אבן גבירול 57 בתל אביב נוקטים באמצעים הרבה יותר דרקוניים. כאן לא יהססו גם לחתוך לך – המשתין האלמוני – את הביצים!
 |
| צילום: אנדרו טרייטל |
 |
| צילום: שמיר אחיטוב |
בדקתי עם אחייני ליאור פרי, ממנהלי 'מכון מנדל' המוזכר כאן, במה מדובר, ולדבריו אין לו מושג במה מדובר.
'לא מכיר
משהו הרסני חדש מבית מדרשנו', כתב לי ליאור, 'מעבר להנדסת התודעה הפרוגרסיבית והחטאת הרבים שאנחנו
מואשמים בה כבר שנים. לא הואשמנו מעולם בנסיונות להעביר את ועדת הרבנים לשליטת "האייפוניסטים" (רח"ל). אולי מדובר ביציאה נגד יוזמה של
אחד מבוגרינו החרדים'.
ואגב טלפונים 'כשרים' ולשון הגזמה.
במאה שערים 'סוף העולם' הוא מה שמנסה עיתון יתד נאמן לעשות בתחום הטלפונים הכשרים (וכרגיל על הדרך אם אפשר לטנף על השמאל ושונאי ישראל, אז למה לא?).
והתשובה: חרם! לא סתם חרם, אלא 'כל יהודי אוסף מ-5 בניינים את העיתון'.
מה שקרוי אצלנו גניבה, קרוי אצלם 'איסוף'...
 |
| צילום: ברוך גיאן |
ד. טאפט החורבה
 |
| צילום: טובה הרצל |
בתמונה זה אולי לא נראה כל כך בולט או משעשע, אבל בחיים האמיתיים קיר האבנים החדש שמול בית הכנסת 'החורבה' ברובע היהודי של העיר העתיקה, שעליו נקבע השילוט, אינו אלא טאפט מצולם של אבנים ירושלמיות!
ברור. הרי מה שחסר יותר מכול בירושלים העתיקה הוא אבן ירושלמית... ואם אין אבן, נשתמש בצילום שלה.
ה. מי פה המפלצת?
אין – או לפחות לא היה – גן שעשועים מקסים לילדי ירושלים כמו 'המפלצת' בואכה שכונת קרית היובל. שמה 'האמיתי' של המפלצת הוא 'הגולם', והיא נתרמה לירושלים על ידי הפסלת הצרפתייה ניקי דה סן פאל. שיצרה גם את פסל תיבת נח בגן החיות התנ"כי בירושלים.
 |
| גן המפלצת, 2012 (צילום: Djampa, ויקיפדיה) |
כהורים צעירים באנו לשם אין ספור פעמים עם ילדינו – המקום היה עטוף בעצי חורש, בשיחים ובצמחים, מסביב הכל פתוח ונוף מקסים של הרי יהודה נשקף במערב.
אבל כל זה הוא נוסטלגיה, כי ליד 'המפלצת' האהובה צמחו שלושה רבי-קומות מפלצתיים ומכוערים, א-לה הולילנד. 'עוצמה של בנייה', אלעק. גועל נפש, ב-ו-ש-ה!
 |
| צילום: שרון אסף |
לא מזמן הייתי בלויה של אחד מראשי חסידות סאטמער. התייצבתי לפני שקהל המלוים התחיל להתאסף, וצילמתי את מודעות האבל, ניגש אלי בחור חביב, ומציע לי לסים מהר, כי המקומיים לא אוהבים איפון.
השבמחקהסברתי לו שאני לא מחזיק איפון, אלא גלקסי. הוא טוען שאין הבדל.
הסברתי לו שהחברים שלו לא אוהבים איפון כי אלה אותיות "ניאוף", ואיל הטלפון שלי הוא 'אנדרואיד' שנשמע כמו יהודי אחר.😉😀
תשובה "יהודית" נפלאה!
מחקאבל יהודי מסוג אחר בעייתי בדיוק כמו ניאוף 🤭
מחקר' אנונימי, לא בכל אחר יש לראות משהו שלילי❗ יש למשל, יהודי אחד, קמצא שמו. ויש יהודי אחר, בר קמצא שמו. ושניהם יהודים טובים. יש יהודים שרואים בכל דבר משהו חיובי, "גם זו לטובה". ויש יהודים אחרים, שרואים -בעיקר אצל אחרים, את הצדדים השליליים.
מחקואם תרצה דוגמה טובה ל"יהודי אחר, תסתכל על אחד שעשה תשובה. פעם הוא היה יהודי מסוג מסוים, -ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. ועכשיו בסיעתא דשמיא, הוא יהודי אחר לגמרי.
חכמים הזהרו בדבריכם❗
חברת מייקרוסופט קראה למערכת ההפעלה שפתחה MS-DOS, וזה מצלצל כמו "עמעס דוס".
השבמחקבתקופת המעבר בין דוס לווינדוס,
מחקהתנהלה ליד בית הספר לרוקחות שיחה עם כמה רופאים ומורים מבית הספר לרפואה, בעינין הסבת תוכנות למערכת ההפעלה החדשה. בשלב מסוים יצא פרופסור דתי מהרוקחות, אז אחד הרופאים קרא "הנה, תשאלו אותו גם הוא דוס" אז הוא הכריז עם חיוך מאוזן לאוזן, "עזבו שטויות אני מקינטוש"😉😀😀
קראנו לפסל "המפלצת החמודה" בעקבות ספר הילדים של עודד בורלא
השבמחקבסמטת יעבץ היתה במשך שנים כתובת על קיר בית הכנסת: 'מקום קדוש אסור להשתין'.
השבמחקנמפלצת שהוקמה בתקופתנו איננה אלא מחווה למפלצת שהיתה בירושלים בימי הבית הראשון, ונשרפה בפרץ הקנאות הדתית של המלך אסא (מלכים א', פרק ט"ו פס' 13)
השבמחקהערה למי שלא מכיר את החברה החרדית: ככלל, פאשקוילים שונים ומשונים שמודבקים חדשות לבקרים בשכונות החרדיות הן יוזמה של אנשים פרטיים שמשקפים את דעתם בלבד ולא של שום הסכמה מגזרית או דעה של רב כלשהו.
השבמחקליתר דיוק, 99% זו יוזמה בדרך כלל של צעירים מחפשי אקשן ולא אינטלגנטים במיוחד, במחילה מכבודם. הם קמו בבוקר וגרדו איפה שגירדו, או ישבו בבית הכסא ובהו, ואז עלתה להם המחשבה שפאשקויל יהיה המסר שלהם לאומה.
בקיצור מדובר בתופעה שולית שצריך להתייחס אליה באותה רצינות שמתייחסים לקשקוש גרפיטי בת"א, למי שבמקרה לא מבין עדין.
ההבדל בין גרפיטי בת"א ובין הפאשקוילים במא"ש, הוא שהפאשקוילים, מחזקים ומחזיקים את הקירות עליהם הם מודבקים. 😉😀
מחקומה יעשה מי שמוגדר כ" משתין בקיר עצור ועזוב בישראל" יעני שיש לו בעיות בערמונית ודווקא ליד המקום ה"מצולם" "באה מנוחה ליגע"?
השבמחק"מכון מנדל" מבין בחרדיות כמו חמור במרק פירות. הפאשקעווילים שניתלו הם נגד הקומה הכשרה החדשה, שהמנהיג המנוח הרב אדלשטיין, ניסה לקדם בסוף ימיו.
השבמחקדוד, יש לך את המייל שלי, תוכל להפנות אלי שאלות בחרדיות (ויו שרוקה), ולקבל מענה אותנטי
אפרופויס המפלצת, מעולם לא הבנתי למה השילוט במקום בעברית הוא סתם "המפלצת", וגם באנגלית "The monster" סתמי ואילו בערבית - "אלווחש אלמח'יף". יעני, לא סתם ווחש (מפלצת) - אלא "מפחיד"!
השבמחקיש בעיה בארצנו שאין שירותים ציבוריים כפי שהיה בעבר
השבמחקיש בעיה בארצנו. נקודה
מחקבימים רחוקים, עת היה רחוב ממילא רחוב של ממש ולא מדרחוב קניות מפונפן, היתה סמטה קטנה בין שניים מן הבתים בצידו הדרומי של הרחוב. על גומחה בקיר של אחד מהם נכתב: מקום קדוש אסור להשתין כאן. מתברר שהגומחה בקיר היתה הצד החיצוני של ארון הקודש בבית כנסת שפעל בבניין, והמתפללים שמאסו בריח השתן שעלה תדיר מן הסמטה ניסו לעשות מעשה.
השבמחקבימים ההם, למרבה הצער, מצלמות לא היו שכיחות וזמינות כפי שהן היום ואין בידי תמונה של המקום, על פניו הייתי עוברת כסטודנטית, כשהלכתי לבניין המחלקה לביוכימיה של האוניברסיטה ששכן ברחוב.
אם יש בידי מי מקוראי הבלוג צילום של המקום הקדוש ההוא, אודה על פרסומו