סיפורי מכוניות: ארץ בצל וחרדל, חד-פעמי, נעשה ונצליח, חארטות, הלוחש לסוסים

א. ארץ בצל וחרדל

צילום: איתמר לויתן

חברת הכעכים סניידר'ז מהנובר היא יצרנית הבייגלה הגדולה ביותר בארה"ב. 

לא להתבלבל, הנובר של הבייגלה היא עיר בפנסילבניה, ולא בגרמניה. והמאפייה של סניידר'ז פועלת בה משנת 1923 ועד היום (החברה עצמה נוסדה כבר ב-1909).

עניין של טעם (תרתי משמע), אבל הווריאציה על 'ארץ זבת חלב ודבש' באה לי בטעם של חרדל חמוץ ומריר.

מה גם שאפשר אחרת ובלי התחכמויות ילדותיות. הנה החזית האחורית של מרכול צנוע ברחוב כצנלסון 12 בבת ים:

צילום: איתמר לויתן

ב. החיים הם חד-פעמיים

צילום: רעות ברוש

'פעמית סטור' היא רשת חנויות ארצית שמתמחה בשיווק מוצרים חד-פעמיים. למשאית המשלוחים שלהם הם התאימו סיסמה יפה וצודקת שמשלימה היטב את המוצר.

סעו בזהירות!

ג. בשם ה' נעשה ונצליח

צילום: טובה הרצל

הצילום הזה, של משאית ההובלה של 'מובילי משה' המתהדרת בכתובת האמונית 'בשם ה' נעשה ונצליח', הוא הזדמנות טובה להזכיר שאין בכלל פסוק כזה בתנ"ך או במקורותינו הקדומים. זו ככל הנראה המצאה של הדורות האחרונים – עשו והצליחו. 

תיקון והוספה

כפי שלימדוני רבותיי שבתגובות – טעיתי, ואכן מדובר בנוסחה קדומה, ואפילו קדומה מאוד. כעת אני נזכר שראיתי בימי חלדי, ובעשרות מקומות, את ראשי התיבות בינ"ו עמ"י (או עמ"י בינ"ו), שמשמעותם: בשם ה' נעשה ונצליח, עזרי מעם ה'. ויש גם כמובן עמ"י עש"ו, שפירושם: עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ...

בהצלחה לכולנו.

ד. בלי חארטות

צילום: איתמר וכסלר

גם הביטוי 'חארטה' (וברבים 'חַארְטוֹת') הוא כנראה המצאה של הדורות האחרונים. אינני יודע מאיזו שפה הגיעה אלינו מילה זו – אולי מערבית – אבל 'חארטה' בסלנג הישראלי פירושו: לא רציני, קשקוש, שטויות, בלבול מוח. מה זה 'חפיף' לא צריך להסביר. 

נראה שבמקצוע האינסטלציה נפוצות שתי התופעות, והאינסטלטור שלנו, שהוא מסתבר רוסי במוצאו ובת-ימי במקום מגוריו (על כל פנים בבת ים צולמה התמונה), מתחייב שאצלו לא תמצאו דברים כאלה (אלא אם כן גם הפרסומת הניידת הזאת היא חארטה).

ה. אין כניסה לסוסים

את מדורנו נסיים הפעם לא במכונית אלא בתמרור שמוצב באזור מחלף גהה, בכניסה למנהרה של הרכבת התחתית:

צילום: טל סגל

מה התמרור אומר: שימו לב, כל בעלי הסוסים באזור בני ברק ופתח תקווה, בכביש הזה אסור לכם להיכנס! אומר שנית: בלי אופניים ובלי סוסים! בכביש הזה נוסעים רק אוטובוסים או כלי רכב אחרים.  

מה יעשו כל הבּוֹקְרִים ובעלי החוות באזור? מן הסתם ידהרו על סוסיהם בדרכים עוקפות...

פרנסות של יהודים: עולמם המופלא של השרברבים

ענף האינסטלטורים תמיד נהנה מיצירתיות יתר, בעיקר בכל הקשור לריחות הניחוח העולים מפתיחת בורות ניקוז או צינורות ביוב. 

במהלך השנים הבאנו כאן לא מעט הברקות לשוניות, אבל פרשנות נועזת כזו – על גבול השירה – כפי שצולמה השבוע בתל אביב, עוד לא הייתה לנו:

בן ואפשר לחרבן (צילום: יונתן לרנר)

הבה ניזכר בעוד כמה אינסטלטורים נחמדים ששירתו כאן בעבר:

 Your shit is my business (צילום: איתמר וכסלר)

החרא שלך זה הלחם שלנו (צילום: ברוך גיאן)

אינסטלטוב (צילום: מנחם רוזנברג)

שיבר אחד לפני כולם (צילום: חגית מאיר)

נבחרת הצדיקים (צילום: איתמר לויתן)

האינסטלטור הסניטרי (צילום: איתמר וכסלר)

עשה לך שרברב (צילום: ברוך גיאן)

בצרה קראת ואחלצך (צילום: אבנר הולצמן)

ברסלב: אינסטלציה לשם שמים

ביובית (צילום: דוד אסף)

ונסיים, איך לא, ביובל האינסטלטור, שניחן בחוש הומור ובאירוניה עצמית, לא מתבייש בחריץ המפורסם ומנכיח אותו קבל עם ועולם:

החריץ של יובל (צילום: שלמה הכט)

פרנסות של יהודים: רוחץ בניקיון, ניקנור, שיבר, אם הבית וסבא סבבה

א. רוחץ בניקיון כפיו

איזה שם תנ"כי נהדר לשירותי ניקיון ואחזקה:

שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב. אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה (תהלים, כו 6-5)

עם שם כל כך עוצמתי אפשר היה בקלות לוותר על ההצהרה התיאולוגית הגנרית ('תודה לך ה' שזכית אותי'), שלטעמי רק גורעת. 

צולם באור יהודה.

צילום: פיני גורליק

ב. דלתות ניקנור

והנה עוד שם יפה על רכב מסחרי שצולם בהרצליה. השם שואב את השראתו מספרות חז"ל ומתולדות עם ישראל, וחוזר לשער ניקנור, שהפריד בין עזרת הנשים לעזרת ישראל בבית המקדש השני.

צילום: חזי פוזננסקי

על ניקנור מסופר במסכת יומא של התלמוד הבבלי (דף לח ע"א):

ניקנור נעשו נסים לדלתותיו: תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלוּ אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. ביקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה. אמר להם: 'הטילוני עמה'. מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו, היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה. ועליה אמר שלמה 'קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים' [שיר השירים, א 17], אל תיקרי 'בְּרוֹתִים' אלא 'ברית ים'. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים מפני שנחושתן מוצהבת היתה. ר' אליעזר בן יעקב אומר: נחושת קלוניתא היתה והיתה מאירה כשל זהב.

הדלתות של ניקנור, שהובאו מאלכסנדריה, היו עשויות נחושת. בשל הנס שסופר עליהן נותרו הדלתות בצבען המקורי ולא צופו זהב. 

מי היה ניקנור? יש אומרים שהיה יהודי עשיר מאלכסנדריה, שתרם את הדלתות מכספו וליווה אותן במסען לירושלים; יש מסורת אגדית ארץ-ישראלית, שהיה זה קצין יווני בימי החשמונאים שנשבע להרוס את המקדש. לימים נתפס אותו רשע ותלוהו קצוץ אברים ליד שער זה, ומכאן ואילך נקרא השער על שמו. 

המסורת התלמודית על ניקנור האלכסנדרוני אומתה במידה רבה בזכות תגלית ארכאולוגית מפתיעה בראשית המאה העשרים. במערת קבורה מימי הבית השני, שנחשפה בהר הצופים וזכתה לשם 'מערת ניקנור', התגלה ארון קבורה (סרקופג) ועליו כתובת ביוונית ובעברית, שתרגומה הוא:

העצמות אלה של נקנר [או 'אנשי נקנר']

איש אלכסנדריה

שעשה את הדלתות.

נקנר אלכסא 

כתובת ניקנור (ויקיפדיה)

היו שחשבו שמדובר בזיוף, אך היום מקובל (בעקבות מחקרו המסכם של הארכאולוג אליעזר ליפא סוקניק) כי במערה נקברו שני אנשים (נקנור ואלכסא), שהיו כנראה צאצאיו של ניקנור האלכסנדרוני תורם הדלתות.

המערה עצמה נמצאת היום בתחום הגן הבוטני של קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. בחלק ממנה תוכנן בשעתו להקים 'פנתיאון לאומי', אך לבסוף נטמנו בו רק עצמותיהם של יהודה לייב פינסקר ושל מנחם אוסישקין, שיזם את רעיון הפנתיאון.

הרחבה בכניסה למערת ניקנור בגן הבוטני בהר הצופים (צילום: תמר הירדני, ויקיפדיה)

ג. שיבר אחד לפני כולם

לשרברב הוותיק אבי מוטולה יש סיסמה נחמדה, יצירתית ומצטנעת. אבל יכול להיות שלבני הדור הצעיר צריך להסביר מה זה בכלל 'שִׁיבֶּר'...

צילום: חגית מאיר

ד. אֵם הבית

שם יפה ונאה לחברת ניהול בתים, ועוד יותר יפה ונאה היא היומרה: 'ניהול הבניין באג'נדה של אמא'...

צולם בשדרות רוטשילד בתל אביב.

צילום: איתמר לויתן

ה. פרנסות בגלות: סבא סבבה בליל שישי

אם יש אמא פעלתנית למה שלא יהיה סבא?

זאב וגנר מק"ק מונסי שבמדינת ניו יורק נתקל במכונית שעושה נסיעות מוזמנות מראש לשדה התעופה ולמקומות נוספים (מה שמכונה באמריקה Car Service), ועליה הודבקו אותיות שמצטרפות למילים שקשה לטעות בפירושן: 

כשחנה האוטו ליד המסעדה הכשרה 'ליל שישי'(!), יצא ממנו סבא אמיתי ששמח לשתף פעולה.

הסבא, פנסיונר ישראלי בן כשבעים ושמו אברהם אַפְרִיָה, חבש לכבוד הצילום את כובע הסבבה המיוחד, וסיפר כי את השם נתנו לו נכדיו...

ומשהו על המסעדה הבשרית 'ליל שישי' שנמצאת ברקע וגם היא מוסד מיוחד במונסי.

ליל שישי הוא כידוע הלילה שבין יום חמישי לשישי. במגזר החרדי יש למונח זה משמעות נוספת: בחורי ישיבות נוהגים בליל שישי להמשיך את לימודיהם לתוך הלילה ולהתגבר כארי עד הבוקר. עבורם נוצרו מסעדות כגון זו, שפתוחות רק בלילה של יום חמישי ועד צהרי יום שישי.

צילומים: זאב וגנר

פרנסות של יהודים: קטצוץ וקצוציק, נבחרת הצדיקים, 8200, סיפורי בדים

א. מסתפרים קטצוץ

איזה שם יפה למספרת ילדים! גם 'קט', גם 'קצוץ' וגם טיפוגרפיה נחמדה של האות ץ בצורת מספריים.

המספרה נמצאת ברחוב ברזני, ברמת אביב

צילום: מנחם רוזנברג

ברחוב הנביאים בחיפה יש מספרת 'קצוץ', בלי התחכמויות:

צילום: מנחם רוזנברג

וברחוב הבנים 6 בהוד השרון נמצאת מספרת קצוציק, שהיא משחק מילים נחמד על 'קצוץ' ועל 'צוציק':

צילום: אבנר הולצמן

ועוד מכון יופי תל אביבי (בדיזנגוף סנטר) עם שם נאה: 'מסודרות' (מרמז כמובן גם לסדרת הטלוויזיה הישראלית 'מסודרים'):

צילום: איתמר לויתן

ב. יצאת צדיק

לא צדיק אחד, לא שניים – נבחרת! צולם ברחובות תל אביב.

צילום: איתמר לויתן

ג. בוגרת 8200

מתברר שלא כל בוגרי יחידת העילית 8200 עושים אקזיט בעמק הסיליקון. יש כאלה שמסתפקים בשיעורים פרטיים במתמטיקה.

צילום: איתמר לויתן

ד. סיפורי בדים

בעקבות חנות הבדים 'רגעים מכובדים' מרחוב נחלת בנימין בתל אביב – מעצמת הבדים, החוטים והטקסטיל של מדינת ישראל מאז ומתמיד – הופיעה עוד חנות מרחוב זה ושמה 'ערוץ הבדים'.

צילום: מנחם רוזנברג

לא זו אף זו. מנחם רוזנברג שלח לי צרור תמונות של חנויות בדים ירושלמיות, עם שמות יצירתיים לא פחות מאשר המתחרים בנחלת בבנימין.

בסמטאות שכונת אחוה יש ריכוז לא סביר של חנויות כאלה: תפר רץ (משחק על מטר רץ), גוד-בד (אולי משחק על גוד-ביי?), ו'חייט תפר' (אולי רומז לחיית פרא?).

המהלך ברחוב המלך ג'ורג' יצטרך להרים את ראשו כדי לראות את השם הקולע 'בד בבד'...

צילומים: מנחם רוזנברג

את חיפה מייצגת לריסה, ששם המתפרה שלה הוא פשוט ונחמד: 'תפור עליך':

צילום: מרים ברוק-כהן

פרנסות של יהודים: החריץ, כסף קטן, חוויה מתקנת, נסיעתא דשמיא ומנוחת עולמים

א. החריץ

מי לא מכיר את 'החריץ של האינסטלטור'?

יובל האינסטלטור הפסיק להתבייש בחריץ, וכיוון שניחן ככל הנראה בחוש הומור ובאירוניה עצמית אף דאג לצייר אותו על הרכב שלו.

צילום: שלמה הכט

ב. כסף קטן 

הנה מבחר קטן של פרנסות עם שמות שנונים ויצירתיים שאהבנו.

כזו למשל היא החנות התל-אביבית שעוסקת בתכשיטים ונקראת 'כסף קטן'...

צילום: איתמר לויתן

ג. חוויה מתקנת

שם נהדר לקבלן השיפוצים רלף ברוך מרעננה.

צילום: צבי יפה

ד. סיפורי מכוניות

הביטוי 'בסיעתא דשמיא', המוכר בראשי התיבות בס"ד, פירושו בעזרת השם.

חברה המעניקה ייעוץ בקניית רכב – שאנשיה דתיים מן הסתם – נקראת בשם השנון 'נסיעתא דשמיא'...

צילום: צבי יפה

ואחרי שקניתם את הרכב בשעה טובה ומוצלחת ובסיעתא דשמיא, תצטרכו יום אחד גם להיפטר ממנו.

בעיר אריאל מוצעים שירותי גרירת רכב, למנוחה זמנית במוסך או למנוחת עולמים...

צילום: צבי יפה

פרנסות מהתנ"ך: בראשית, אדם וחוה, יוסף ואחיו, וזאת הברכה

צילום: איתמר לויתן

א. בראשית

'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' – יש פסוק נשגב מזה?

אבל בחיים האמיתיים מגוייסת המילה 'בראשית' לדברים הרבה יותר ארציים. למשל, לשירותים כימיים...

צילום: איתמר לויתן

אין סוף לפרנסות 'בראשית'. וכך במצפה רמון יש מלון בוטיק יוקרתי ויקר ושמו 'בראשית', בבנימינה יש בית ספר ושמו 'בראשית', ויש גם תאגיד פירות 'בראשית', עוגיות 'בראשית', ו'שמן לשבירת תרדמה ולזירוז התעוררות' בשם זה.

על זה נאמר בפיוט 'אדון עולם': 'בלי ראשית בלי תכלית'...

ב. אדם וחוה

ברחוב בן יהודה בתל אביב נמצאת חנות סקס, 'חנות ממין אחר'. זהו שריד מהמאה שעברה, מן הימים התמימים שקדמו לאינטרנט.

האמת היא שלא האמנתי שעוד נותרו מקומות כאלה בטבורה של עיר. אולי אפשר למצוא שם גם שרידים ארכאולוגיים של התאים המטונפים שנועדו לצפייה ב'סרטים כחולים'?

מכל מקום השם 'אדם וחוה' לחנות כזו הוא בהחלט מתאים וחינני, וגם הבובות בחלון לבושות בהתאם.

צילום: איתמר לויתן

ג. חללי עבודה

גם יוסף זוכה להיות מקור פרנסה. הנה 'יוסף ואֶחיו' שמשקיעים ב'חללי עבודה פרטיים'.

אני חייב להודות שהשם 'חללי עבודה' מעורר בי תחושות לא נוחות.

צילום: איתמר לויתן

ואגב יוסף, זה המקום להזכיר שוב את השרברב יוסף הצדיק.

צילום: יהושע לביא

ד. וזאת הברכה

'וזאת הברכה' היא כידוע שמה של פרשה בספר דברים, הפרשה האחרונה בתורה.

'וזאת הברכה' הוא גם השם הנאה שהוענק לחברה העוסקת באספקת סולר.

צילום: יאיר פז