בורא מיני מזונות: התסביח, מבצע חתנים, שוק ההון, חיים פשוטים

א. התסביח

צילום: טל סגל

כך נראה חלון הראווה המתוחכם (שלא לומר מתחכם) של 'התסביח', ברחוב סוקולוב 70 ברמת השרון, המוכר יותר בשם 'בורקס רמת השרון'. מזכיר מפה של רכבת תחתית או את 'השרשרת', המשחק החדש של עיתון הארץ (למבינים בלבד).

יכול להיות שיש כאן רמז לא רק למאכל הידוע בשם סַבִּיח, אלא גם לסוג מסוים של תסביך?

ב. מבצע חתנים 2026

לכל קבוצה אתנית, עדתית או דתית, יש דרך משלה לחגוג שמחת נישואין. אצלנו, היהודים 'הכלליים', היו נותנים פעם סיפולוקסים, כלי בית ומטבח, ובעיקר צ'קים. דתיים וחרדים (אשכנזים) מקבלים גם טלית של חתנים, סט מהודר של התלמוד, שעון זהב... יש בוודאי 'ערכות חתנים' מכל מיני סוגים. 

ומה קורה אצל אחינו במגזר הדרוזי?

באטליז הזה בדאליית אל-כרמל 'יש 'מבצע חתנים' משתלם במיוחד. הוא כולל ארבעה כבשים 'בלדי', כולל מקרר נגרר + 20 ק"ג בשר טחון, והכול ב-13,000 ש"ח בלבד.

וכל הטוב הבשרי הזה מוגש לכם בבניין חלבי...

צילום: פיני גורליק

ג. עוגה בטעם הוֹני

צילום: חזי גל

מעניין אם יש גם בטעמים של פנסיה תקציבית, נאסד"ק או תל אביב 125...

אנחנו כאן רק כדי להזכיר: דבש באנגלית זה Honey.

ד. לראות מעלינו שמיים נקיים 

במסעדה הטבעונית 'אנסטסיה', ברחוב פרישמן 54 בתל אביב, מקבלים את פני הבאים בשיר 'חיים פשוטים', שכתבו, הלחינו ושרו אביב גפן ועידן רייכל.

צילום: איתמר לויתן

נצטרף למשאלה הפשוטה הזו. אלה לא מותרות, אלה החיים.

הנה השיר בפי עידן רייכל בליווי הפילהרמונית הישראלית (עיבוד וניצוח: ירון גוטפריד):

ארץ הקודש: כנסיית גבירתנו, גוי-טק וחגורה של שבת, שכפ"צים

א. הרב הגאון של כנסיית גבירתנו

ביישוב ג'יש, שנבנה על שרידי היישוב היהודי מימי המשנה והתלמוד גוש חלב, נמצאת כנסייה מארונית עתיקה ושמה 'כנסיית גבירתנו' / The Church of Our Lady. לא ברור מתי נבנתה הכנסייה, אך לאחר רעידת האדמה שהייתה בגליל ב-1837 היא נבנתה מחדש.

מי שרוצה לשמוע מעט על ההיסטוריה של המבנה מוזמן ללחוץ על 'מסבירן קולי' ויוכל לשמוע את הסיפור באחת משלוש השפות הרווחות באזורנו.

כמה מוזר ומפתיע שבאותיות הקטנות למטה כתוב כך:

צילומים: אבי בלדי

אישור של רב, גאון ככל שיהיה, לגבי תולדותיה של כנסייה?! צריך לשם כך מידה רבה של חוצפה והתנשאות. תארו לעצמכם בית כנסת עתיק שההסבר עליו ניתן באישורו של הכומר המקומי...

ובכלל מה הבעיה? שחס וחלילה יוזכרו שמותיהם של ישו או של מרים אמו, או חיישינן שמא ייאמר משהו על הנסים והנפלאות שחולל משיחם?

כשלוקחים בחשבון שהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל נמצא בשליטתה של מפלגת ש"ס, הכל מתברר לאשורו😞

ב. גוי של שבת בהיי-טק

מודעה במוסף דה מרקר, דצמבר 2019 (תודה לנעמי גרינטל-לבקוביץ)

אם כבר יש אצל היהודים דבר מביך כזה שנקרא 'גוי של שבת', אז למה לא לעשות מזה סטרט-אפ וקצת כסף?

דרוזי ושמו אדי נבאני זורם עם הרעיון ומציע שירותי גוי של שבת לאנשי הייטק דתיים וחרדים. כל העובדים הם דרוזים – הוא מצהיר באתר האינטרנט שלו (www.shabbosgoy.net) – וכולם בוגרי צה"ל:

על גלגוליו ההיסטוריים המרתקים של מושג זה כתב ההיסטוריון פרופסור יעקב כ"ץ את הספר גוי של שבת: הרקע הכלכלי-חברתי והיסוד ההלכי להעסקת נוכרי בשבתות ובחגי ישראל (מרכז שזר, תשמ"ד).

ג. חגורת השבת

ובכלל, שמירת השבת כהלכתה מוציאה מקרבנו יוזמות אין סוף, מהן מדומינות ומופרכות לגמרי.

הנה למשל מודעה שנדפסה בעיתון בקהילה (י"ט בטבת תש"ף) ומציעה חידוש שאין כמותו, שאמור למנוע טלטול מפתחות בשבת מרשות לרשות (אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת). לא סתם חידוש אלא גם פתרון 'אופנתי', ללמדך שהלכה ואופנה יכולות ללכת יחד.

תודה לישראל שפירא

כמובן שאין שום צורך ב'פטנט' הזה, משום שכל ריכוזי החרדים והדתיים בישראל מוקפים בחוטי עירוב חצרות, שמאפשרים להם טלטול חופשי לכל מקום ובכל מקום, לא רק של מפתח אחד אלא גם מפתחות הרבה. רק מיעוט שבמיעוט של חרדים קיצונים אינו סומך על חוטי העירוב הללו, שנהנים אפילו מהכשר הבד"ץ – אולי הם ירכשו את הפטנט החדש בהמוניהם...

שימו לב גם לפנייה הידידותית: 'ר' איד מה עשית היום לכבוד שבת?'

אין ביידיש תקנית מילת 'איד' (רק במודל הסטרוקטורלי של פרויד יש כזה דבר), והכוונה כמובן ל'ייִד', כלומר יהודי.

ויקיפדיה

ד. שכפצ"ים בבני ברק

'אומרים לא לגזירת הגיוס', אבל שכפ"צים, ועוד 'לילדים' (קנטוניסטים?), זה לגמרי סבבה.

צילום: אפרים קופלוביץ'

ארץ הקודש: מקווה, קידוש חילוני, חקלאי דרוזי, נר תמיד, אש ומזגן

א. מקווה לנכוֹת

כבר בשנת 2006 הקימו רשויות שונות מקווה טהרה לנשים נכוֹת בשכונת מוסררה בירושלים (היא שכונת 'מורשה', שם שאיש לא משתמש בו). גם בלי להיכנס פנימה, אפשר להניח שהכוונה היא למקווה טהרה רגיל שהותקנו בו סידורי נגישׁוּת המאפשרים כניסה נוחה לכסאות גלגלים, וכמובן מעקה ומדרגות רחבות לירידה נוחה אל מקווה המים שבו טובלות הנשים.

צילום: יוחנן פלוטקין

אינני יודע אם יש עוד מקוואות כאלה בארץ. הרעיון עצמו כמובן מבורך, אך לא מובן לי מדוע נכות צריכות מקווה משל עצמן – ועוד כזה המכריז על כך בשער בת רבים! – ואינן יכולות לטבול במקווה רגיל שפשוט יהיו בו סידורי נגישות לנכים.

ב. ורק האדם עוצר לו את הזמן

יאיר הרשלר מדווח:

לא מכבר ביקרתי בקהילת מגוון – קיבוץ עירוני הפועל בתוך העיר שדרות. המבנה המרכזי של הקיבוץ משמש למשרדים, למטבח, לחדר אוכל ויש בו גם 'מועדון לחבר'. על מדף שבקיר המועדון עומדים פמוטים וביניהם שלט עם נוסח 'ברכת היין', שנבחר על ידי חברי הקיבוץ להחליף את הנוסח המסורתי. שאלתי מספר אנשים מי חיבר את הנוסח, אך איש לא ידע.  מכל מקום, הנוסח חובר כבר לפני עשור. בשנת 2011 הועלתה 'ברכת היין' לאתר האינטרנט של הקהילה, ויש בנוסח זה כמה שינויים שאולי יעניינו את חוקרי תולדות התפילה:

יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם 

כי שבעה ימים סובבת ארץ על צירה 

ורק האדם עוצר לו את הזמן 

ומבדיל בין ימי החול ובין שבת קודשו

ויברך את יום השבת ויקדש אותו 

כי בו שבת מכל מלאכתו ואותו יעד לשאר רוחו 

סברי חברי: 

ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. 

לחיים!

ג. דרוזי שומר מצוות

ולא סתם מצוות, אלא כאלה התלויות בארץ! על איסור ערלה (שזה ממש לא עורלה), שעל פיו אין לאכול פירות עץ בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, קראו כאן. 'אין צורך לעצר', איו פירושו 'אין צורך לעצור', אלא 'אין צורך לעשר'...

צולם בכניסה לנחל שניר ברמת הגולן.

צילום: דב גולדפלם

ד. נר תמיד

אם בדרוזים שמקפידים במצוות עסקינן, מה תגידו על הסיפור הבא.

מיקי מלכה שתה קפה בסניף ארומה שבעיר מעלות ושמח לגלות שבית הקפה ערוך לכל תרחיש.

צילום: מיקי מלכה

הצירוף 'נר תמיד' – שמקורו אמנם בתורה (ויקרא, כד 2), בהעלאת נר בבית המקדש שיאיר תמיד – קשור אצלי לבתי קברות צבאיים ולציון מותם של נופלים בקרב.

לשאלתי התמימה, מה עושה נר התמיד בלב התנור של 'ארומה', הפנה אותי מיקי לאתר המכון ההלכתי 'צומת', שמסביר דבר דבור על אופניו. ובכן, הכל קשור לכך שבמטבחים של 'ארומה' עובדים, לא עלינו, גם כאלה שאינם בני ברית, 'שכידוע אסור לאכול מתבשיליהם'.

דנו בסוגייה חכמי צומת ומצאו 'פתרון הלכטכני לבישולי נוכרים במטבח מוסדי'...

ה. האש שלי

ועוד בענייני אש תמיד, זו שלעולם לא תכבה.

דניאל סטולמן שם לב לסמליל המשונה שעל שקית הניילון העוטפת את מטף כיבוי האש שבביתו.

במבט מקרוב הוא זיהה את סמלם המוכר של חסידי ברסלב ה'נחנחים', מפלג ישראל אודסר. הסמליל מורכב מהמילים 'האש שלי', שרומזות למשפט מפורסם שאמר רבי נחמן: 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח'.

'קצת משעשע', כתב לי אביעד סטולמן, אביו של דניאל, 'שאלה שדוגלים בהתמדתה של האש מתפרנסים גם מכיבויה'...

ו. 'קר לי' / 'חם לי', או מצוקת הגבאי

שלט במתחם השטיבלך שבשכונת קטמון הישנה בירושלים.

צילום: חיים וקסמן

בורא מיני מזונות: מיץ הרבנית, מאכלי עדות, בננות כפופות, תנו לגבר כּוּרכּוּמִין

א. המיץ של הרבנית

הרבנית בת-שבע קַנִיֶבסקי כבר מתה מזמן (2011), אבל את 'המיץ הייחודי' שלה עדיין סוחטים ב'מיצי אורי', ברחוב מלכי ישראל בירושלים, לא הרחק מכיכר השבת.

צילומים: זאב וגנר

ב. רק בישראל: גּוּלָש הונגרי בסגנון דרוזי

ב'בית הפנקייק', בכפר הדרוזי ירכא שבגליל המערבי, יש תפריט שעצם העיון בו גורם לך לחוש ברעב.

מכל המתוקים והמלוחים שיש להם להציע, נמשכת העין אל 'גולש הונגרי בסגנון דרוזי', שמוגש עם חמוצים ועם צ'יפס. אני בספק אם יש עוד מסעדה בעולם שמגישים בה מנה כזו.

צילום: זאב ערבות

ג. מקופף הבננות

בגלידה של 'ד"ר לֶק' יש מחווה נאה לשירם של מאיר אריאל ושלום חנוך 'מכופף הבננות' (1968), אבל למה באות ק'?

זו סתם בורות או שיש כאן חידוד שאני לא תופס אותו?

בין מרכיבי הגלידה אכן יש בננה, אבל קופים – אין.

צילום: אפרים קופלוביץ'

ד. כורכומין לגבר-גבר

חנויות טבע הן בדרך כלל מקור לא אכזב למוצרים שבן תמותה רגיל לא ממש מבין מה עושים אתם: אוכלים את זה? שותים? מורחים?

מה זה למשל, 'כּוּרכּוּמִין' (שלא לומר, 'מֶגָה כורכומין', שנשמע לי מפחיד עוד יותר)?

אני בוש לומר שמעולם לא שמעתי על אף אחד מהרכיבים שלו, ו'הרפגו' 'אשווגנדה', 'בוסווליה' ו'פפרין' נשמעים לי יותר כמו רכיבים בשיקוי קסמים שמבשלים מכשפים.

חברת 'נוּפָר', שמתגאה ב'פיתוח ישראלי מקורי', אחראית גם ל'גבר-גבר'. אני מניח שהשם המעודן הזה קשור איכשהו לתחום האונות הגברית.

והעיקר בבית הטבע הזה (ברחוב יפו בירושלים) יעשו לכם אבחון על פי גלגל העין!

צילומים: זאב וגנר

פרנסות של יהודים: יופי נחמה, שליח ציבור, דוקטור צמח ועצים להצקה

א. מחווה לרבקה מיכאלי?

ב-1980 הקליט שייקה אופיר את המערכון הבלתי נשכח 'מנצח המקהלה'. זה היה בתכנית האירוח הטלוויזיונית של רבקה מיכאלי ובהשתתפותה. שייקה שיחק כמנצח של מקהלה ששרה את 'בוקר בא לעבודה', אך הוא מלא טענות כרימון לכולם חוץ מאשר לרבקה מיכאלי, שאותה הוא מעודד במשפט 'יופי, נחמה'.



בראשון לציון יש חנות בשם 'יופי נחמה', שמשום מה מפרסמת את עצמה באנגלית דווקא.

האם מדובר במחווה?

צילום: גדעון נח

ב. שליח ציבור, פֶּתַח פתוח ואמא לוגיסטיקה

אבישי ליוביץ' ליקט שמות שנונים ומוצלחים של פרנסות והנה כמה מהם:

אברהם בסך הכל עושה שליחויות על הקטנוע שלו, אבל שם יפה יש לו: שליח ציבור...

צילום: אבישי ליוביץ'

וכאן עסק שמתעסק בחלונות ודלתות ושמו העברי היפה הוא 'פֶּתַח'. גם הניקוד – לאו מילתא זוטרתא היא! – הוא נכון.

צילום: אבישי ליוביץ'

פתרונות לוגיסטיים עם השם היפה תמיד 'אמא'...

צילום: הדר צרפתי ליוביץ

ג. דוקטור צמח

צולם בתל אביב.

על דוקטורים, פרופסורים ואקדמיות שונות ומשונות כתבנו כבר בעבר ('פרנסות של יהודים: דוקטור! דוקטור!'; 'פרנסות של יהודים: האקדמיה הישראלית למדעים') וזו תוספת מבורכת.

צילום: איתמר לויתן

ד. פרנסות של דרוזים: עצים להצקה

ומצמחים לעצים.

בכפר הדרוזי ירכא שבגליל, יש משפחות רבות שמתפרנסות ממכירת עצים להסקה; אחת מהן לא שולטת כנראה בכל רזי השפה העברית, וזה מה שיצא לה. 

'אני סבור שסוחר עץ להצקה יכול לעשות הון עתק במדינת ישראל', כתב לי אריק רז, נציג עונ"ש במערב הגליל. 'אנחנו הרי ידועים באהבת הבריות שלנו וברצון לעשות רק טוב זה לזה'...

צילום: אריק רז