סיבוב בחיפה: פנתרים בוואדי, יורדי הים, סכנין, צופן דה וינצ'י ואופטומטריסט מגרמניה

א. פנתרים בוואדי סאליב

על קיר מקולף של אחד הבתים בשוק הפשפשים שבמרכז שכונת ואדי סאליב (רחוב קיבוץ גלויות) צץ לפני כמה שבועות קולאז' צבעוני של שבע יצירות. האמן המסתורי לא חתם על יצירתו, אך הוא מצויד בתודעה מעמדית והיסטורית מפותחת. אולי הוא אחד מהאמנים שקשורים בגלריית 'הפירמידה' הסמוכה.

צילומים: איתמר לויתן

ב. בית יורדי הים

ברחוב קפטין סטיב, בכניסה לנמל חיפה, נמצא הבית היפה הזה ובו שוכנים משרדי 'האחים עופר'.

צילום: איתמר לויתן

ג. סכנין או סחנין?

אברהם סכנין (1986-1905), יליד פולטבה שברוסיה, שעלה לארץ ישראל ב-1936, היה סגן ראש העיר חיפה ובשכונת רמת אלון נקרא רחוב על שמו. 



סכנין הוא שם עברי, המציין יישוב שנזכר במקורות חז"ל. אבל אנחנו מכירים את סכנין בעיקר כעיר ערבית בגליל שיש לה קבוצת כדורגל מפורסמת (בני סכנין). התעתיק העברי הנכון של שם המקום בערבית הוא סח'נין, אף על פי שגם הערבים עצמם כותבים את השם ב-כ' ולא ב-ח', כמו למשל בסמליל של קבוצת הכדורגל.

כך או כך, בתחנת האוטובוס שבפתח הרחוב שונה שמו של אברהם סכנין והפך לאברהם סחנין, כשם העיר הערבית.

צילומים: אלון ריבק

ד. צופן דה וינצ'י

רק שתי ערים בישראל מכבדות את זכרו של האמן הגאון לאונרדו דה וינצ'י בקריאת רחוב על שמו – חיפה ותל אביב.

הכל טוב ויפה, רק חבל שהשלט החיפני העתיק את שמו בשגיאה גסה.

לאונרדו חתם את שמו Vinci, וכשמדברים על ציירים, בטח על כאלה שאין בכלל מחיר לכל יצירה שלהם, יש איזו שהיא חשיבות לחתימה...

 אבל חכמי חיפה החליטו שעדיף Vincce, עם שני C ועם E בסוף.

צילום: איתמר לויתן

לעומת זאת, רחוב דה וינצ'י בתל אביב משולט כראוי (ולא נתקטננן על כך שלאונרדו היה גאון אָמָּנֵי איטליה, ולא אֻמָּנֵי).

צילום: איתמר לויתן

ה. אופטומטריסט עם תעודות

ברחוב חורי 40 מכריז האופטומטריסט הוותיק ענאן חורי על השכלתו. וזאת לדעת: אין כמו האקדמיה הגרמנית כדי להבטיח טיפול מקצועי.

אפשר לחשוב שהטמפלרים עדיין גרים בחיפה...

צילום: בני עורי

ברוך הבא: מוסררה החיננית

כתב וצילם ברוך גיאן

שכונת 'מוּסְרַרָה' שבצפון-מזרח ירושלים מוכרת לכל ירושלמי, וגם מחוץ לירושלים יצא שמעה. אם תשאלו סתם ירושלמי היכן נמצאת שכונת 'מורשה' – שמה העברי הרשמי של השכונה – ספק אם הוא יידע על מה אתם מדברים...

מספרו של דוד קרויאנקר על מוסררה (יד יצחק בן צבי וכתר, 2000) למדנו שפירוש השם מוסררה (או מצרארה) הוא חיננית. ואכן, זו שכונה חיננית עם בתים מקסימים וסמטאות 'ירושלמיות' אמתיות. שכונת עוני, שעד מלחמת ששת הימים סבלה ממיקום גרוע במיוחד על קו הגבול העירוני ונוכח 'שטח ההפקר' עם הירדנים. אחרי 1967 התפרסמה השכונה כמקום גידולם של מנהיגי תנועת 'הפנתרים השחורים', ואילו עתה, בשל קרבתה לשכונת מאה שערים, היא עוברת תהליכי התחרדות.

ראשיתה של השכונה בשלהי המאה ה-19, בבתים שבנו ערביים – מוסלמים ונוצרים כאחד – שיצאו אף הם מחומות העיר העתיקה. בין בני המשפחות הערביות המפורסמות שהקימו שם את בתיהם – מוסא עלאמי, עארף אל עארף ותאופיק כנען. בתקופת המנדט קבעו בה גם משפחות יהודיות את ביתן, ובהם היו גם רחל וצבי שוורץ ובנותיהם רות [דיין] וראומה [וייצמן]. במלחמת העצמאות נמלטו התושבים הערבים מבתיהם ואת מקומם תפסו עולים חדשים.

ב-30 בנובמבר 1949 כרעו משה דיין (מפקד חטיבת עציוני) ועבדאללה א-תל (מפקד הלגיון הירדני בירושלים) באחד מהבתים הנטושים של השכונה וסימנו על מפה בקנה מידה של 20,000 (שלימים תאוחסן בכספת נעולה בארמון הנציב), כל אחד בצבע שונה, את העמדות בהן החזיקו שני הצדדים. כך סומן קו הגבול בין ירדן לבין ישראל, המכונה 'הקו העירוני'. הסימון במרקרים הצבעוניים היה כה עבה עד כי כיסה בתים ורחובות, ולכן היו במשך השנים טענות ומענות בין הישראלים לירדנים באשר לבעלות על שטחים מסוימים, ומה מותר ומה אסור לעשות מתחת לעובי הקו.

סימון הקו העירוני (דיין מזוהה לפי הרטייה; א-תל כנראה ראשון משמאל עם הכפייה)

'הקו העירוני' – רחוב שבטי ישראל, בין מוסררה למגרש הרוסים
המגדל ברקע שייך לבית החולים האיטלקי (היום משרד החינוך)


כאמור, לבתים הנטושים נכנסו עולים חדשים, רובם ממרוקו ומיעוטם מעיראק ומפרס. לא פעם אכלסו כמה משפחות בית אחד וכך התפתחה מצוקה כלכלית וחברתית קשה בשכונה והיא שהצמיחה בראשית שנות השבעים את תנועת הפנתרים השחורים.

יצאתי לשכונה שהיוותה את בסיס האם של תנועת המחאה, שגולדה מאיר לא ידעה איך 'לאכול'. ב-13 באפריל 1971 נפגשו חמישה ממנהיגי הפנתרים עם גולדה, ובעקבות הפגישה היא אמרה במסיבת עיתונאים את המשפט האומלל 'הם לא נחמדים', שמאז נכנס להיסטוריה ולפולקלור.

יונתן גפן, 'הצד הרביעי של המטבע', מעריב, 28 במאי 1971

הרחוב הראשי של השכונה נקרא רחוב הע"ח (על שם 78 חללי 'שיירת הדסה', שנטבחו באפריל 1948 בשיח ג'אראח בדרכם לבית החולים הדסה שבהר הצופים), אך לצדו יש כמה רחובות שקיבלו שמות 'מלמטה', ביזמה פרטית של קבוצת 'מוסללה' ובשיתוף המנהל הקהילתי. כזו היא הסמטה שמנציחה את האמירה האומללה של גולדה, וכזהו רחוב 'הפנתרים השחורים'.





קוֹקוֹ דרעי היה ממייסדי הפנתרים, יחד עם צ'רלי ביטון, סעדיה מרציאנו וראובן אברגיל ונוספים. בימים אלו קוקו יוזם פעילות אמנותית חברתית בשולי מוסררה לרגלי מלון נוטרדאם. בסוכת האבטיחים שתקום מול שער שכם מקווים קוקו וחבריו לחזור אל הפסטורליה של שנות השבעים והשמונים. אז, בלילות הקיץ החמים, נפגשו יהודים וערבים באין מפריע בבאסטות שנפרשו בשטח הריק והעצום אל מול שער שכם. אכלו אבטיחים קרים ובייגל טרי עם זעתר (בנייר עיתון) ושתו בירה קרה. עד שבאה האינתיפאדה הראשונה הארורה והרסה את הכל...

אז 'קוקו קורא לך!' בואו לבאסטת האבטיחים שלו מול חומות העיר העתיקה...

(בינתיים כבר פורקה הבאסטה)

כאן תקום הבאסטה של קוקו

ולקינוח, עוד כמה תמונות מן השכונה החיננית.