‏הצגת רשומות עם תוויות שלום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שלום. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 12 ביוני 2019

פה ושם בארץ ישראל: עומס, קיבוץ חדש, נדל"ן מיני, מסבירן ומשקפיים

א. מדרש פוליטי

'עומס עד השלום'. תפרשו את זה איך שתרצו...

צילום: בני עורי

ב. קיבוץ השלושה

קיבוץ חדש עלה על הקרקע ושמו 'קיבוץ השלושה'.

היכן הוא בדיוק נמצא? לבעלי החנות 'רהיטי קיבוץ השלושה' ברחוב האומן בירושלים (ובעוד מקומות בארץ) פתרונים...

צילום: דוד אסף

לא תאמינו, אבל מתברר שלקיבוץ השלושה יש קיבוץ תאום (אולי על דרך 'איחוד' ו'מאוחד'?) ושמו קיבוץ רהיטי השלושה...


ג. פנטהאוז מיני

הפרסומאים הסקסיסטים של חברת הנדל"ן פרשקובסקי לא יכלו להתאפק. הם היו מוכרחים לדחוף פרסומת נמוכה למכירות הנדל"ן שלהם במרכז ראשון לציון

צילום: אביגיל נוימן

ד. מסבירן

מה בדיוק עושים עם ה'מסבירן' הזה ואיך זה עובד? שאלה את עצמה טובה הרצל, שהזדמנה למצפור שמעל פסגת הר הזיתים בירושלים.


כשהציצה לתוך חורי ההסברה התברר לה שמדובר ב'מזבילן' ולא ב'מסבירן'. סוג של מאפרה...


אגב, באתר העתיקות של בית שאן ה'מסבירן' דווקא עובד די יפה...

צילום: טובה הרצל

המסבירן מהר הזיתים הזכיר לניר אורטל את הציור שצייר הנסיך הקטן לכבשה... אולי זה מקור ההשראה?


ה. משקפי ראייה בהשאלה

יש משהו קסום ומכמיר לב בפתקה הזו, שמודבקת על חלון הראווה של פיצוצייה בכפר סבא.

צילום: שי גלבוע

יום שני, 1 באפריל 2019

סיבוב בחיפה: פנתרים בוואדי, יורדי הים, סכנין, צופן דה וינצ'י ואופטומטריסט מגרמניה

א. פנתרים בוואדי סאליב


על קיר מקולף של אחד הבתים בשוק הפשפשים שבמרכז שכונת ואדי סאליב (רחוב קיבוץ גלויות) צץ לפני כמה שבועות קולאז' צבעוני של שבע יצירות. האמן המסתורי לא חתם על יצירתו, אך הוא מצויד בתודעה מעמדית והיסטורית מפותחת. אולי הוא אחד מהאמנים שקשורים בגלריית 'הפירמידה' הסמוכה.

צילומים: איתמר לויתן

ב. בית יורדי הים

ברחוב קפטין סטיב, בכניסה לנמל חיפה, נמצא הבית היפה הזה ובו שוכנים משרדי 'האחים עופר'.

צילום: איתמר לויתן

ג. סכנין או סחנין?

אברהם סכנין (1986-1905), יליד פולטבה שברוסיה, שעלה לארץ ישראל ב-1936, היה סגן ראש העיר חיפה ובשכונת רמת אלון נקרא רחוב על שמו. 



סכנין הוא שם עברי, המציין יישוב שנזכר במקורות חז"ל. אבל אנחנו מכירים את סכנין בעיקר כעיר ערבית בגליל שיש לה קבוצת כדורגל מפורסמת (בני סכנין). התעתיק העברי הנכון של שם המקום בערבית הוא סח'נין, אף על פי שגם הערבים עצמם כותבים את השם ב-כ' ולא ב-ח', כמו למשל בסמליל של קבוצת הכדורגל.



כך או כך, בתחנת האוטובוס שבפתח הרחוב שונה שמו של אברהם סכנין והפך לאברהם סחנין, כשם העיר הערבית.

צילומים: אלון ריבק

ד. צופן דה וינצ'י


רק שתי ערים בישראל מכבדות את זכרו של האמן הגאון לאונרדו דה וינצ'י בקריאת רחוב על שמו – חיפה ותל אביב.

הכל טוב ויפה, רק חבל שהשלט החיפני העתיק את שמו בשגיאה גסה.

לאונרדו חתם את שמו Vinci, וכשמדברים על ציירים, בטח על כאלה שאין בכלל מחיר לכל יצירה שלהם, יש איזו שהיא חשיבות לחתימה...


 אבל חכמי חיפה החליטו שעדיף Vincce, עם שני C ועם E בסוף.

צילום: איתמר לויתן

לעומת זאת, רחוב דה וינצ'י בתל אביב משולט כראוי (ולא נתקטננן על כך שלאונרדו היה גאון אָמָּנֵי איטליה, ולא אֻמָּנֵי).

צילום: איתמר לויתן

ה. אופטומטריסט עם תעודות

ברחוב חורי 40 מכריז האופטומטריסט הוותיק ענאן חורי על השכלתו. וזאת לדעת: אין כמו האקדמיה הגרמנית כדי להבטיח טיפול מקצועי.

אפשר לחשוב שהטמפלרים עדיין גרים בחיפה...

צילום: בני עורי

יום רביעי, 28 בדצמבר 2016

פרנסות של יהודים: שלום בערבון מוגבל; דרוש רפד; עשה לך שרברב

א. רודפי שלום בע"מ

יש כזה דבר, ברחוב עמק רפאים 43 בירושלים – והוא מוגדר כחל"ץ, כלומר חברה לתועלת הציבור. מה הם עושים שם בדיוק? לא ממש ברור.

ובמחשבה שנייה, האם אין זה משל שמתאים למדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן, ובמיוחד זו הנוכחית?

צילום: דוד אסף

ב. דרוש רפד

החיים נמשכים, כמובן, אבל מה עם קצת רגישות וטעם טוב?

חדש בגליל, 16 בדצמבר 2016 (תודה לצביקה גילדוני)

ג. דרוש שרברב

בתחרות הסיסמה המוצלחת זוכה הפעם האינסטלטור הירושלמי הוותיק עודד צונץ.

צילום: ברוך גיאן

יום שבת, 26 בנובמבר 2011

יונת השלום הפלסטינית


מטבע פלסטיני לא רשמי עם ציור היונה של פיקאסו


מי אמר שלבלוג 'עונג שבת' אין השפעה?

לא יצא שבוע מאז פרסמנו, דן אלמגור ואנוכי, את הרשימה על 'נובי וגובי מבקשי השלום' ועל יונת השלום של נחום גוטמן ופבלו פיקאסו, התאספו אתמול (יום שישי, 25 בנובמבר, 2011)  כאלף נערים ונערות פלסטינאים מבתי הספר של אונר"א (סוכנות האו"ם לסעד ותעסוקה) ויצרו העתק אנושי של יונת השלום (של פיקאסו, לא של גוטמן).

המיצג, בניצוחו של האמן John Quigley, נעשה בוואדי מתחת להר קרנטל שליד יריחו ('הר הפיתוי' אצל הנוצרים). בימים ההם, לפני האינתיפדה הראשונה, היה הכביש הפתוח לכל עובר למרגלות הר זה, ובזמנו גם היה רכבל מודרני שהוביל תיירים אל ראש ההר (אני לא יודע אם הוא עוד קיים).

עשו יונה ולא מלחמה!

הנה תמונות מן האירוע היפה. שירבו כמותו בישראל ובפלסטין:


http://news.nationalpost.com/2011/11/25/photos-of-the-day-nov-25-2011/


http://www.spiegel.de/international/bild-800018-287197.html


(תודה להלל אסף)





יום שישי, 18 בנובמבר 2011

'מבקשי השלום': האם העתיק פיקאסו את יונת השלום של נחום גוטמן?



_________________________________________________________________

איור: נעם נדב
עונ"שו של דן

מאת דן אלמגור ודוד אסף



סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ...
(תהלים, לד 15)

ברשימה הקודמת הצגנו כמה שירים שמתוכם מתעופפת יונתו של נח ועלה זית טרף בפיה. הפעם נתוודע לסיפור ילדים נשכח ומיוחד במינו, שבדרך 'ציורית', אפשר לומר, מתקשר לנושא היונה.

בי"ח באייר תרצ"ז (29 באפריל 1937) נדפס בשבועון 'דבר לילדים' הסיפור 'נֹבִּי וְגֹבִּי מבקשי השלום', שחיבר יצחק שוֵיגר, מי שזכה לתהילת עולם בסיפורו על שמלת השבת של חנה'לה, שנדפס באותה שנה ובאותו כרך של 'דבר לילדים' (חנה היה שם רעייתו של המחבר). לאחר השואה שינה שויגר  את שמו לדמיאל ('שווײַגער' ביידיש הוא שתקן), שפירושו – שתיקת האל. באחרית ימיו התקרב דמיאל, איש מפא"י, לדת ולחסידות חב"ד.

יצחק דמיאל (1972-1892)

הסיפור – בן חמישה עמודים, כמעט מחצית הגיליון – מתאר שני כפרים סמוכים שבניהם חיו תמיד בשלום, עד שהגיעה שנת בצורת קשה ואז החלו לריב אלה עם אלה על 'שטחים' ועל מקורות מים. נובי וגובי, שני הילדים בעלי השמות המשונים שכל אחד מהם גר בכפר אחר, שומעים את המבוגרים של הכפר מחרחרים ריב ומדברים על מלחמה. הם מחליטים לעשות מעשה ולהשכין שלום.

ומה כבר יכולים שני ילדים (וכלביהם הקטנים מוקי וצוקי) לעשות כנגד הוריהם, המוכנים להרוס שלום תמורת שטחים? הפתרון שמצא המחבר-המחנך מקורי ביותר: שני הילדים עוברים מבית לבית בכפרם, אוספים ראי שלם פה, שבר-ראי שם, וכל אחד מהילדים משבץ את המראות שאסף לקיר גדול, המופנה לעבר כפרו שלו.

עם בוקר, כשיוצאים המבוגרים חדורי רוח הקרב להסתער על הכפר השכן ולגזול את שדותיו, הם נתקלים בקצה הכפר בקיר, רואים בו את בבואתם ונדהמים: 'מדוע זה אנחנו עומדים להילחם באנשים האלה? הרי הם כל כך דומים לנו!'

שני הילדים פותחים אפוא ב'מסע דילוגים' בין שני הכפרים. נובי הילד מודיע בשמחה לגובי חברו: 'אבא שלי אומר שהכפר שלו כבר רוצה בשלום'. ואילו גובי עומד בכפרו של נובי ומכריז: 'הכפר שלי רוצה לעשות אתכם שלום. ואתם רוצים?'. ומוקי הכלב נובח לצוקי חברו שמעבר להר: 'אתה שומע, צוקי? באים ימי השלום'.

סופו של הסיפור האופטימי, שלא לומר 'שמאלני' להחריד, מעורר גם כיום לחלוחית בעיניים. שני הילדים מארגנים הפגנת שלום. כך מסתיים הסיפור:


הסיפור על רודפי השלום נדפס ב'דבר לילדים' עשר שנים לפני פרוץ מלחמת השחרור, ובעיצומם של מאורעות 1936–1939. באותם ימים בשערי העיתון הופיעו מדי פעם לא רק שירים וציורים, אלא גם מסגרות שחורות שהקיפו את שמותיהם של הקרבנות היהודיים של 'המאורעות' (למשל, 'נזכור ביגון את אחינו', 'לנשמת ארבעה ילדים חללים' – 20 באוגוסט 1936; 18 במרץ 1937), פרדסים נעקרו וגרנות נשרפו. אף על פי כן, שוב ושוב הדפיס עיתון הילדים, ששיקף את ערכיה של הנהגת היישוב, שירים שקראו לא לשנאה ולנקמה אלא להתפייסות (למשל, 'הם עקרו ואנחנו ניטע', 'אנחנו ניטע מחדש'  – 25 ביוני 1936), והטיפו לשלום עם השכנים (למשל הסיפור 'איזי עושה שלום', על ילדי דרום תל אביב המסייעים לערבי מפוחד מיפו שנקלע בטעות לעירם).

 סיפור בולט במיוחד היה פרי עטו של אליעזר שְׂמֹאלי, המורה האהוב של הילד יצחק רבין בבית החינוך לילדי העובדים בתל אביב, שנקרא 'מוחמד בלוט וזיתיו'. סיפור זה עסק בערבי מהגליל שמשפחתו גידלה את כרמי הזיתים שלה במשך מאות בשנים, עד שהגיעו החיילים הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה ועקרו את כל העצים, חרף תחנוניו, כדי להשתמש בגזעים העקורים כאדנים לרכבת שהיתה אמורה להוביל את החיילים למלחמה. מתחת לכותרת, ולציור המרגש של נחום גוטמן על הערבי ועצי הזיתים שלו, הופיעה ההקדשה הנראית מדהימה על רקע אירועי אותם הימים: 'לילדי שכנינו הערבים בפלשתינה-ארץ ישראל'. 

נחזור לנובי וגובי, כי מה שמשך את תשומת לבנו לא היה רק הסיפור הנאיבי והיפה אלא דווקא האיור שליווה אותו, פרי עטו של הצייר הקבוע של העיתון נחום גוטמן. שימו לב ל'דגל הלבן, הצח' שנושאים שני הילדים:


אכן כן. היונה המצויירת על הדגל היא יונתו של נח שעלה זית בפיה, והיא שהיתה לימים סמל אוניברסלי נפוץ של שלום. 

תרומה עצומה להפצתו של סמל זה היתה, כידוע, לצייר הדגול פבלו פיקאסו.

הנה השוו:



אז מי העתיק ממי, אם בכלל? למרבית ההפתעה ככל הנראה דווקא גוטמן היה הראשון.

פיקאסו צייר יונים כבר בראשית הקריירה שלו (במאמר הזה יש סקירה מאלפת על היונים אצל פיקאסו) אבל את יונת השלום הראשונה שלו – זו המכונה La Colombe – הוא צייר עבור קונגרס השלום שנערך באפריל 1949 בפריס. בציור זה היונה אינה מחזיקה ענף של זית. היא סתם יונה:

כרזת קונגרס השלום בפאריס עם היונה המקורית של פיקאסו

בארכיון הענק של השבועון האמריקני Life מצאנו תמונות רבות מקונגרס השלום בפריס. בתמונה זו, למשל, מתועד מצעד המשתתפים ובמרכזו נישאת היונה של פיקאסו:


ובתמונה זו נואם פיקאסו עצמו מעל במת הקונגרס:


מאז ששיגר פיקאסו את יונת השלום לאוויר העולם נעשו אין סוף חיקויים וציטוטים של ציור זה, כולל וריאציות רבות שעשה פיקאסו עצמו.

ברור שפיקאסו לא עיין בכרכים מצהיבים של 'דבר לילדים', אבל הנה לפנינו הוכחה נוספת שאנשים גדולים חושבים בדרך דומה (ובאנגלית: Great minds think alike).

פיקאסו, יונת השלום (Colombe de la paix)
28 בדצמבר 1961

בקונגרס השלום בפריס השתתפו אישים רבים מכל העולם – בהם גם המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה, הסופר האמריקני הווארד פאסט, המשורר הצרפתי לואי אראגון, הזמר האמריקני השחור פול רובסון – וגם משורר עברי חשוב ושמו אלכסנדר פֶּן, שהיה קומוניסט מוצהר.

בעקבות הכנס פרסם פן שיר הנקרא 'נאום יונת-השלום'. השיר פורסם לראשונה ב'קול העם' (27 במאי 1949), בטורו הפוליטי-הסאטירי הקבוע שנקרא י.ח. – ראשי תיבות: יישר חוֹחַ.

מן השיר עולה הרושם העמוק שהותירה על המשתתפים בכנס תמונת היונה של פיקאסו: 'אש נסכתי קדוֹשה במכחול פיקסו'...

אלכסנדר פן, השירים, בעריכת חגית הלפרין ועוזי שביט, ב, הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 359-358



ז'וליו קוּרי הנזכר בשורה האחרונה של השיר הוא פרדריק ז'וליו-קירי (1958-1900), פיסיקאי צרפתי וחתן פרס נובל לכימיה, שנשא לאשה את בתה של המדענית המפורסמת מארי קירי ונשא גם את שם משפחתה. הוא היה קומוניסט מושבע ולכן פוטר ב-1950 מניהול פרויקט בניית הכור האטומי של צרפת.

'אל דוכן הנשיאות האיתן, כגלעד,
מתיצב ז'וליו קורי...'


יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

מעשה ביונה עם עלה של זית

איור: יוסי שטרן
(שלושה בסירה אחת, הפלגה שנייה, ספרית מעריב, [תש"כ-], עמ' 50)
___________________________________________________

איור: נעם נדב
עונש"ו של דן
מאת דן אלמגור ודוד אסף






רשימה זו מוקדשת לכבודו של המשורר חיים גורי
שבשבוע שעבר חגג את יום הולדתו (כ"ט בתשרי תרפ"ד; 9 באוקטובר 1923).
'יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו, בקרב ישראל'.

בשתי הרשימות הקודמות עסקנו בתיבתו של נח (כאן הרשימה הראשונה, וכאן השנייה), והפעם נקדיש את רשימתנו לאותה יונה צחורה שהפריח נח כדי לדעת אם קלוּ המים מעל היבשה. יונה תמה זו, ששבה לתיבה עם 'עלה זית טָרָף בְּפִיהָ', הפכה להיות סמל אוניברסלי של שלום, במידה רבה בזכות הציור הידוע של פבלו פיקאסו, ולציור זה נקדיש את הרשימה הבאה.

היונים גם העניקו את שמם לאנשי שמאל (או כפי שהם מכונים בפי העם: 'סְמוֹלנים'), התומכים בוויתורים למען השגת השלום הנכסף; מנקודת מבטם של אנשי ימין - המכונים גם הם בשם של ציפור, אבל דורסת ('ניצים') - מילה 'יונה' הפכה דווקא סמל לתבוסתנות.

נעסוק אפוא במקצת גלגוליה של אותה יונה ואותו עָלֶה (עלה ולא ענף!), בשיר ובפזמון, בציור ובאיור.

בשנות השישים הבנקים עודדו את הילדים בישראל לחסוך ולא לבזבז...
תיבת נח (נוער חוסך) של 'בנק לאומי'

א. עיר היונה

היונה נזכרת בתנ"ך 32 פעמים. היא מופיעה כשם נרדף לאשה אהובה ('יונתי תמתי', 'הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים'), שעשויה לייצג נאמנות ומסירות ('וְכַיוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם'), אבל היא גם סמל של טיפשוּת ('כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב'). היא שם של קרבן ('בֶּן יוֹנָה'), ואפילו העניקה את שמה לאחד הנביאים, בן אֲמִתַּי.

אך לא תמיד מייצגת היונה יופי והרמוניה. המילה 'יונה' היא גם שם תואר נקבי של הפועל 'ינה', כלומר לוחצת או מדכאת, ויש המפרשים מלשון הונאה: מוֹנָה (בממון) את יושביה. זה מובנם של פסוקי ירמיהו: 'מפני חרון היונה' (כה 38), או 'מפני חרב היונה' (מו 16; נ 16), וכן לפסוקו של צפניה: 'הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיוֹנָה' (ג 1), שממנו נטל נתן אלתרמן את הכותרת למחזור שיריו המפורסם 'עיר היונה' (1957).


וכך סיים אלתרמן את 'שיר פותח', הראשון במחזור שירי 'עיר היונה':


במילים אחרות 'עיר היונה' (וצפניה התכוון ככל הנראה לירושלים) היא ההפך מן המקובל - לא עיר של שלום ושלוה, אלא של חורבן והרס.

והנה, לא יאומן כי יסופר, אבל מתברר שבעיר אריאל יש רחוב הנקרא 'עיר היונה'! מה זה אומר על השכל של פרנסי עיר זו ומה זה אומר על העתיד שהם חוזים ל'בירת השומרון'?

צילום: שולמית קליבנסקי

ב. יונה מצאה בו מנוח (אַה-הַה-יַ-יַאיי) 


סיפורים ואגדות, שירים ופיוטים לרוב יש על יונתו של נח, ואחד המוכרים שבהם הוא הזמר ליום שבת 'יום שבתון' שכתב רבי יהודה הלוי (האקרוסטיכון של בתי השיר הוא יהודה, אבל ריה"ל כתב כנראה רק את שני הבתים הראשונים). על פי המדרש ריחפה היונה שבוע ימים באוויר העולם ורק ביום השביעי - שבת - מצאה מנוח, וכן הוא עם ישראל, המשול ליונה, שמוצא מנוחה ביום השבת וכו'.

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ
זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים
זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים
חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד
וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד
בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ בְּהַר הַמֹּר
יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר
וְכָל פִּקּוּדָיו יַחַד לִגְמֹר
חַזֵּק מָתְנַיִם וְאַמֵּץ כֹּחַ

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

הנה ביצוע מחודש של השיר (כולל ה'אה-הה-י-יאיי' המסורתי):



מבחר ביצועים ונוסחים של פיוט זה (שבדרך כלל מושר בקהילות אשכנז) אפשר לשמוע באתר 'הזמנה לפיוט'.


היונה חוזרת לתיבה
Henry Davenport Northrop, Charming Bible Stories (Philadelphia: J.H. Moore Company, 1893) 28

ג. מעשה ביונה

היונה מעל ירושלים (מתוך תערוכת ציורים של בני נוער יהודים ופלשתינאים)

שיר יפה זה, שנכתב על ידי חיים גורי כ'מעשה' (אגדה פלאית?) שמתרחש בירושלים ('עיר החסד והרחמים'), מספר על 'יונה תמימה' (שלמה אך כנראה נאיבית) שחיפשה מקום לנוח. שלא כבימי נח - גם שם חיפשה היונה מנוח - אין עלה זית בפיה של יונה זו. היא 'צונחת' ממרומים על כתפו של המשורר, 'חמה' כגוף מת, והמגע ביניהם הופך את נוצתה הלבנה לאדומה, כנראה  מדם. מקובל לחשוב ששיר זה מייצג חוויות של חייל במלחמת העצמאות.

חיים גורי (איור: זאב)

השיר של גורי נדפס לראשונה לפני חמשים שנה בדיוק, בספרו שושנת רוחות (הקיבוץ המאוחד, תשכ"א), במחזור השירים 'נוצה אדומה'. צילומו כאן הוא מתוך מהדורת כל שירי חיים גורי: השירים (הקיבוץ המאוחד, 1998).


הנה ביצוע יפה ונשכח של שיר זה בפי 'שלישיית דרך הגב' (דודו זכאי, אמיר גינת ומיכה אדיר - שלושתם חברי קיבוצים). הלחן הוא של צבי שרף, והשנה היא 1970 או 1971.



'מעשה ביונה' הולחן גם על ידי מוני אמריליו ונכלל ב'ארץ געגועי', תקליט האוסף של לחניו, בביצועה של מיטל טרבלסי:



ד. שיר היונה

היונה שבה לתיבה

נמשיך במסע המוסיקלי עם 'שיר היונה' שכתבה שמרית אור והלחין מתי כספי. השיר הושמע לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון 1974 והנה הביצוע של נתנאלה, אז עדיין חברה בלהקת חיל האוויר:



ואלה המילים:

גבוה
מעל המגדלים
היונה פורשת כנף,
היונה דואה במרחב
ועיניה כלות.

גבוה,
כמו הענבלים
עם עלות היום היא הומה
ועם רדת ליל, בדממה,
אברותיה קלות.

הלאה, הלאה,
על המים מרחפת
עוד היא מחכה.


גבוה
מעל הרי גלבוע
מעל העננים
הדרך ארוכה.

יונת השלום נרטבת

ה. יונה עם עלה של זית

חותמת דואר לכבוד חתימת הסכם השלום עם ירדן (אילת, 1994)

תלמה אליגון-רוז כתבה והלחינה בשנת 1987 את השיר 'יונה עם עלה של זית' עבור להקת פיקוד דרום. הסולנית היא חיה סמיר, בת למשפחה מוסלמית שחונכה כיהודייה והיתה החיילת הערבית הראשונה בלהקה צבאית. אין צריך לומר שביצוע שיר זה היה משמעותי ומרגש לה ולכל מי שהאזין לשירתה.



יש לי תמונה בבית
של יונה עם עלה של זית
מעליה גלגל החמה,
לרגליה פגעי מלחמה
היונה של השלום,
על חורבותיה של אומה אחרת
תמונה מושלמת,
חלומות בתוך מסגרת

יונה עם עלה של זית
צאי מן התמונה,
השיבי את האמונה
שהשלום יבוא בעקבותייך

יש לי תמונה בבית
של יונה עם עלה של זית
וילדי מתבונן ומקשה
"תגידי, מה יש לה בפה?"
היונה של השלום
סוף מלחמה היא מבשרת
יונה מושלמת
של שלום בתוך מסגרת

יונה עם עלה של זית...

יש לי תמונה בבית
של יונה עם עלה של זית
מזכירה לי השכם וערב
שבחוץ על הברוש יש עורב
היונה של השלום
לאף מקום איננה ממהרת
יונה תיירת לעולם אינה נשארת

יונה עם עלה של זית...

וזה הציור של פיקאסו משנת 1962, שהיה מקור ההשראה לשיר, World Without Weapons, עולם בלי נשק:

יש לי תמונה בבית / של יונה עם עלה של זית / מעליה גלגל החמה / לרגליה פגעי מלחמה

כאמור, ביונה של פיקאסו נעסוק ברשימה הבאה.

וגם בהבטחות שלא התממשו ('הבטחתם יונה עם עלה של זית') נעסוק ברשימה מיוחדת.

ו. משימה בלתי אפשרית?

עיצוב: ליאת קוטנר

ואולי אנחנו מצפים מהיונה לקצת יותר מדי?

נסיים את רשימתנו הפעם בפרודיה מבריקה, מבית מדרשו של האנימטור הנפלא Martell, על סדרת הטלוויזיה המפורסמת 'משימה בלתי אפשרית'. פתחו את הרמקולים!


זה כנראה מה שאכלו שם בתיבה... סמליל הרשת האמריקנית 'הבייגל של נח'