פרנסות של יהודים: משיב הרוח, תקן חלקנו, רות-סוף, מיליון ומחירון

א. משיב הרוח

שם יפה לחברת תיקון מזגנים בשכונת מאה שערים בירושלים. זה כולל גם 'גמ"ח תיקונים', ואם אני מבין נכון את הקוד הפנימי, הכוונה היא למחירים מוזלים למעוטי יכולת.

כידוע למי שיודע, בכל שנה נאמרת אמירת השבח 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בפעם הראשונה בתפילת מוסף של שמיני עצרת (שמחת תורה). אחר כך אומרים אותה בכל תפילת עמידה עד לפני המוסף של היום הראשון של חג הפסח.

צילום: טובה הרצל

ב. תקן חלקנו

צילום: משה הררי

כך מפרסמת את מרכולתה מעבדה לתיקון טלפונים סלולריים, בקריית שרת ברעננה. השחוק הוא כמובן על תפילתו של התנא רבי יהודה בן תימא, המובאת בפרקי אבות (ה, א): 

יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ.

אהבנו.

ג. רות-סוף למזיקים

לפי הטון ההחלטי ואוצר המילים, ברור לגמרי שהמדביר הזה היה מפקד בכיר בצה"ל...

צילום: איתמר לויתן

ד. מיליון דולר בייבי

צילום: איתמר לויתן

מיליון אופניים, ואנחנו בכלל לא מגזימים...

צולם ברחוב יפת 154 ביפו. הדלתות סגורות ומסוגרות, ונראה שכל האופניים כבר נמכרו לצרכנים החכמים. אבל כדאי לשים לב לתת-הסוגה הזו של 'מיליון'. חיפשתי קצת במרשתת ומצאתי עוד מיליונרים. רשת 'מיליון כסאות', למשל...

מה שמזכיר את 'הפגנת המיליון' בעד המהפכה המשפטית, שמפלגות הקואליציה ארגנו באפריל 2023, בימי 'התום', לפני טבח שבעה באוקטובר. 

זו הייתה הפגנה מרשימה, אבל מיליון איש לא השתתפו בה, אלא, כנראה, כ-200,000 אנשים.

צילום: מטה 'תקומה' 2023

 ה. שיר המחירון

ונסיים בשלט מחירון משעשע שצולם באחד המוסכים בשכונת מונטפיורי בתל אביב.

צילום: יוחנן פלוטניק

שלטים מקומיים / דפוסים ומוסכים (1)

צילם וכתב איתמר וכסלר

יתמוּת. תל אביב, אוקטובר 2011

בחיפושַ‏י אחר מוסך אמין הגעתי לא מזמן למקום שמישהו מידידי המליץ עליו בחום. 'הם נמצאים במונטיפיורי, ברחוב רם. אתה נכנס לשם מבן-אביגדור. תשאל על שאול', הוא הדריך אותי. רק אחרי שהחליפו לי אלטרנטור ונפרדתי מ-1,200 ש"ח פלוס מע"מ, יכולתי להתרכז. העפתי מבט בשלט הרחוב והתברר כי שם הרחוב הוא בכלל 'האלמנה והאחים רא"ם' (ובערבית ואנגלית, בהתאמה – 'שארעָ רָאם', ואיך לא – REHOV RAM), ואין בו ולו רמז לזהותם של בני המשפחה המסתורית. 

ולמה מסתורית? כי יש אלמנה, יש אחים, אבל אב, בעל או בנים – אַין. מיהו המנוח רא"ם, מה עשו לו, ומדוע ואיפה מסתירים אותו? איזה סיפור נורא יש כאן, ואם באמת מדובר במעשים פליליים, למה מנציחים אותם בשם רחוב? – תעלומה! 

כמי שבהיסטוריה המשפחתית הפרטית שלו יש גם כן כל מיני חורים עלומים, יש לי משיכה מיוחדת לאינטריגות משפחתיות, ולכן ערכתי תחקיר קצר וזריז. התברר מיד שיש כאן סיפור, אבל הוא רחוק מאוד ממה שדמיינתי. 

מדובר בכלל בבית דפוס שייסד בגרודנו שבליטא בסוף המאה ה-18 ברוך ראָם (שאת שמו מבטאים בכלל 'רוֹם'. הגרשיים המיותרים נוספו כנראה באדיבות עיריית תל אביב). בית הדפוס עבר לאחר כמה שנים לווילנה ובמשך הזמן הדפיסו שם ספרי קודש לצד רומנים תקופתיים. הספר המפורסם ביותר שנדפס שם היה מהדורה מפוארת של התלמוד הבבלי, שהדפסתה הראשונה הושלמה באמצע המאה ה-19, והיא משמשת עד היום יסוד לכל הדפסות התלמוד. האלמנה (דבורה) הייתה בכלל אלמנתו של הנין (דוד), שמת בדמי ימיו, והאחים (חיים ומנחם) היו גיסיה. מבולבלים? זה עוד כלום לעומת מה שמתגלה ככל שמעמיקים בגנאלוגיה של משפחת ראם ושל בית הדפוס שלה, אלא שלא זה העניין.

למעשה יש כאן סיפור בתוך סיפור, כי מסתבר שלכל הרחובות בשכונת מונטפיורי – שׂוֹנצינו, האחים מסלאוויטה, ריב"ל, שטיבל ואחרים – יש קוד גנטי משותף. כולם נושאים את שמותיהם של מו"לים עברים ושל בתי דפוס יהודיים, שמעטים יודעים היום מי היו ומה היו. בתי דפוס קטנים קיימים בשכונה גם היום, ואפילו הוצאת ספרים אחת (שוקן), אבל מי שנותנים את הטון העיקרי הם המוסכים הרבים, שהגנטיקה שלהם מוכרת לציבור הרחב באופן הרבה יותר אינטימי. מסקנה: שיעור בהיסטוריה, כן. תעלומה, לא.

כמה ימים אחר כך המכונית התחילה שוב לגנוח, ומהמוסך אמרו שכדאי שאביא אותה שוב לבדיקה; מובן שהפעם זה לא היה האלטרנטור אלא הבלמים. אין כמו ביקורים רצופים במוסך להביא ליצירת קשרים קרובים ולהחלפת דעות במגוון נושאים. וכיוון ששאול ואני כבר הפכנו לידידים התשלום הנוסף היה קל יותר. בעוד הוא רושם את החשבונית התעניינתי מה ידוע לו על האלמנה והאחים ראם. אולי גם הערתי משהו על הקשר המשונה שנוצר בשכונה בין בתי דפוס היסטוריים ומוסכים בני זמננו, וייתכן שאפילו שיתפתי אותו במשהו מהרהורי ליבי על הגנאלוגיה הפרטית שלי. 

שאול הסתכל עליי כמו שמסתכלים על חייזר, והיה ברור שהוא בוחן מחדש את טיב הקשרים בינינו. 'לא יודע על זה כלום', הוא ענה, 'לא על האלמנה ולא על האחים שלה'. אחרי הרהור קצר הוסיף: 'אתה יודע מה, תשאל אותי שוב כשייתנו לרחובות שמות של מוסכים חשובים. אני מבטיח לך שאז אהיה מוכן לשמוע סיפורים גם על בתי דפוס וגם על המשפחה שלך'. 

מצד אחד, ההצעה של שאול אינה מופרכת באופן עקרוני, אם כי לפי היכרותי עם ועדת השמות ועקרונותיה, אין לה סיכוי רב להתממש. מצד שני, אני חושש שלפי צפי הביקורים אצלו הנושאים הללו יעלו שוב לדיון בקרוב מאוד ויש חשש שישפיעו לרעה על טיב היחסים בינינו. כנראה לא תהיה לי בררה ואצטרך לקנות מכונית חדשה.