‏הצגת רשומות עם תוויות רמת גן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רמת גן. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 בספטמבר 2021

ארץ הקודש: נתן שחר, תשליך, הכותל, כבוד ובושה, צניעות והפקרות

מהדורה מורחבת לכבוד השנה החדשה

א. והבא עלינו

לפני פחות מחצי שנה, ב-26 באפריל 2021, נפטר ד"ר נתן שחר (2021-1937), חוקר הזמר העברי, מרצה, מלחין, מעבד ומנצח מקהלות. נתן, שהיה בין קוראי הבלוג, הלחין כמה וכמה שירים נפלאים, ובהם 'ביקשתי אש' (ששרה אילנה רובינא למילים של חזי לופבן), 'אילת החן' (ששר אריק איינשטיין בפסטיבל הזמר 1965 למילותיו של עודד בֶּצֶר), וגם את אחד השירים המזוהים ביותר עם תנועת בני עקיבא – 'קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה' – למרות שלא היה אדם דתי.

צילום מסך מריאיון עם נתן שחר ב'ערב חדש'

כדי להזכיר את המתים ולברך את החיים, בחרתי להיפרד ממנו בשיר נהדר שהלחין 'והבא עלינו', שבוצע לראשונה על ידי צמד רֵעִים בפסטיבל הזמר החסידי ב-1971 (וזכה במקום השלישי). הנה הוא בפי מקהלת הדסים ובניצוחו של נתן (1972):

 

שנה טובה לכל קוראי הבלוג!

ועכשיו קצת צחוקים...

ב. תשליך עד הבית

אם אתם לא תגיעו לשפת הים, הנחל או המעיין כדי לקיים את טקס התשליך ביום הראשון של ראש השנה, התשליך יגיע אליכם. איך לא חשבו על זה קודם?

ולא מדובר בפרודיה אלא בפרנסה אמיתית של יהודים. 30 ש"ח ודג הזהב אצלכם, מוכן ומזומן לזלול את כל חטאיכם.

תודה לצבי תמרי (ולרבים אחרים ששלחו לי)

הגרסה האמריקנית לתשליך בבית היא כבר פרודית לגמרי ולא אמיתית.


ג. הכותל בידינו

למי, למי, יש יותר כבוד?

עמדת מד"א נפתחה בכותל המערבי, שזה יפה וראוי, אבל מה עם קצת פרופורציות?

צילומים: איתמר לויתן

ד. נתקעת בלי תפילין?

החב"דניקים הפכו את הנחת התפילין בחוצות העיר למין טקס פומבי של קבלת עול מלכות שמים. 

יש לי הרבה מה להגיד על זה (ולא לטובה), אבל אני בהחלט מתפעל מן הדבקות במשימה ומן הדמיון היצירתי ורוח היוזמה הפרטית השורה על אותם חסידים מסורים.

צילום: נחום גורליק

ה. תעודת מכבד שבת

אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי (בבלי שבת, קיח ע"ב)

ופירש רש"י שם: 

ממכניסי שבת בטבריא: מפני שהיא עמוקה [נמוכה] ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה; וממוציאי שבת בצפורי: שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת.

ברוח ציטוט נאה זה נולדה תעודה חדשה ומשונה בעיר הקודש טבריה ת"ו: תעודת מכבדי השבת. וכך למשל, בעל הבסטה יריב לוי, שמקפיד לסגור את הבסטה שלו כשעה לפני כניסת שבת, זכה בתעודה (שאינה תעודת כשרות, כמובן).

צילום: אבי בלדי

ו. כי אני יהודי

לא רק בטבריה מוקירים את השבת עם תעודות, גם ברמת גן.

הנה מודעה מרחוב ביאליק ברמת גן, בפתח חנות לנעלי ספורט מיובאות מסין.

צילום: איתמר לויתן

ז. תעודת השגחה סינית 

לפני כשנה הבאנו כאן את סיפורו של 'טוסטר בד"ץ מהדרין', שאינו דורש טבילה, וכך כתבתי שם לאמור: 

ד"ר אילן אזרחי הזמין באינטרנט טוסטר. כמה רווח לו כאשר גילה שהטוסטר לא רק שהוא כשר למהדרין אלא גם אינו טעון טבילה כל עוד הוא נמצא בבעלותו של יהודי (ובמשתמע הוא טעון טבילה ברגע שיגיע לידי גוי עכו"ם, שמן הסתם יקפיד מאוד על הלכות הכשרת כלים!).

את עלות התיקון של הטוסטר ושל הקֶצֶר במערכת החשמל, שייגרם לביתו של הגוי שיטביל את הטוסטר, אפשר לנסות ולבקש מבד"ץ העדה החרדית בירושלים.

מעין השלמה לסוגיה שלח לי גונן זיק, שרכש מיחם לשבת והופתע למצוא בתוכו 'תעודת השגחה' מרבה של קהילה יהודית בסין, שניצל את ההזדמנות להרביץ תורה ברבים וללמד את המשתמשים פרק בהלכה:

ח. בושה וצניעות

דִּבְקִית בתחנת אוטובוס ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים.

מילא החרוז הצולע, מילא הטרמפ שתופסים על גופותיהם של המתים באסון מירון, אבל שימו לב להנחיות ההדבקה: ברכב בלבד ובהסכמת הבעלים.

אפשר להניח בוודאות שאת הסכמת הזכוכית של התחנה הם לא קיבלו.

צילום: טובה הרצל

ט. פשקוויל החודש: תועבת דובאי

מחלקת יחסי החוץ בעדה החרדית אינה רואה בעין יפה את הנסיעות לדובאי. הפשקוויל הלא-חתום הזה הודבק באזור כיכר השבת ומיועד לאוכלוסייה החרדית שגרה שם. ככל הנראה יש חרדים לא מעטים שנוסעים ליעדי התיירות החדשים הללו, שעיקרם זימה ותועבה, ובקיצור מקומות ש'ליהודי אין מה לחפש שם'.

צילום: טובה הרצל

יום חמישי, 1 ביולי 2021

ספיחי ביאליק: 'גדול המשוררים' או סתם 'משורר עברי'?

ליד מתחם התחנה הישנה בתל אביב, 2021 (צילום: רעות ברוש)

מי לנו גדול מביאליק? היום, כ"א בתמוז, מלאו 87 שנים למותו, ולרגל תאריך זה, שפעם צוין ביישוב העברי במושגים של יום אבל לאומי (בצמוד ליום פטירת הרצל; ראו 'מי זוכר את כ' בתמוז', בלוג עונג שבת, 22 ביולי 2019), נאמר משהו בשבחו של הנפטר.

כידוע, יש בתל אביב שני רחובות על שמו של ביאליק. האחד רחוב ביאליק, הרחוב שבו נבנה ביתו ('בית ביאליק'), שנקרא על שמו עוד בחייו (בשנת 1924, עם עלייתו ארצה); השני הוא שדרות ח"ן, ראשי תיבות חיים נחמן, שנקרא על שמו לאחר מותו. ביאליק אינו האדם היחיד שנקרא רחוב על שמו בתל אביב עוד בחייו (השני הוא אחד העם), אבל למיטב ידיעתי הוא היחיד שיש על שמו שני רחובות באותה עיר.

פרופסור אבנר הולצמן העיר לי כי יש בתל אביב רחוב נוסף שקשור לביאליק, הלא היא סמטת 'אלוף בצלות', הסמוכה לשוק הירקות בשכונת פלורנטין. הסמטה קרויה כמובן על שם סיפורו המחורז של ביאליק אלוף בצלות ואלוף שום, שנדפס לראשונה בשנת 1928.

ויקיפדיה

לא רק בתל אביב העניקו לביאליק שם רחוב עוד בחייו. גם בגדרה עשו כן ב-1923 (לרגל יובל החמישים למשורר) ושנה אחר כך גם בטבריה (העולם, 9 במאי 1924, עמ' 371; 22 בינואר 1926, עמ' 63). 

לא כולם חשבו שזה רעיון נבון לקרוא רחוב על שמו של אדם, גדול ככל שהוא, בעודו בחיים. א.צ. (הוא הסטיריקן והמשורר הנשכח אהרן צפנת), כתב טור קצר ביומון הוורשאי היום (10 בפברואר 1925), ובו שיבח את עיריית תל אביב שהחליטה לא לחזור עוד על דבר כזה. הוא שאל את עצמו כיצד מרגישים ביאליק ואחד העם כשהם מהלכים בחוצות תל אביב ברחוב הנושא את שמם, 'וחושבני, כי לא נעים ביותר גם לביאליק שלנו לטייל ארוכות ברחוב ביאליק'...

שמואל אבנרי, הממונה על הארכיון בבית ביאליק, שכל רז לא אניס לו בחייו של המשורר (השנה זכה, וזכינו אנו עמו, להוציא את ספרו כמה ביאליק יש? על ריבוי פניו של המשורר הלאומי, ידיעות ספרים, 2021), שיתף אותי בקטע מזיכרונותיו של אהרן זאב בן-ישי, 'עם ביאליק'.  

והדברים מדברים בעד עצמם:

דבר, 12 ביולי 1934

ביאליק בענוותנותו ידע ש'גדול מרבן – שמו', כלומר ששמו של איש גדול די בו כדי להוציא לו את המוניטין הראוי, ואין צורך לפרכסו בתארים מוגזמים (כמו 'רבן'). די היה לו בתואר 'משורר עברי'.

יצאנו אפוא לבדוק האם שמעו בן-ישי ועיריית תל אביב בקולו של ביאליק וכיצד הוא מתואר בשלטי הרחובות שעל שמו?

ברחוב ביאליק, אבוי, הוא מוגדר כ'גדול משוררי ישראל בדור התחיה'...

לעומת זאת, בשדרות ח"ן נכתב בפשטות 'המשורר'.

צילומים: איתמר לויתן

ומה קורה בערים אחרות?

ברמת גן השכנה גר ביאליק בשנת חייו האחרונה (היכן בדיוק? ראו ברשימתו של עמית נאור, 'רחוב, פסל וספסל: ביאליק ברמת גן',  בלוג הספרייה הלאומית, 23 ביוני 2021). מובן מאליו שיהיה ברמת גן רחוב ביאליק, אך איתמר לויתן, צלמנו המשוטט, לא מצא לאורכו ולוּ שלט הסבר אחד. 

לעומת זאת בכיכר רמב"ם, המוכרת יותר ככיכר אורדע (על שם הקולנוע המנוח), הוצב בשנת 2006 פסל ענק של ביאליק (במקום המזרקה שהייתה שם קודם), ולידו אבן ועליה כמה שורות מ'אל-הצפור'. הפסל הוא מעשה ידי יאשה שפירא, פסל יהודי מטשקנט שבאוזבקיסטן.

צילומים: איתמר לויתן

ומה בחיפה? כאן  לא שמעו כנראה על צניעותו המופלגת של ביאליק ולכן הכתירוהו בתואר שהתנגד לו: 'גדול משוררי העם היהודי'...

ביאליק בחיפה (צילום: איתמר לויתן)

בירושלים חוצה רחוב ביאליק את שכונת בית הכרם. לכל אורכו יש רק שלט הסבר אחד, ונחשו מה כתבו שם?

כמובן, 'גדול המשוררים העברים בספרות העברית החדשה'!

וחוץ מזה יש בשלט שיבוש מצער: ביאליק נולד בי' (או בי"ט) בטבת תרל"ג ולא בתרל"ד.

צילום: גדי שגיב

אבל לשבחה של ירושלים נספר כי בקצה רחוב ביאליק (פינת רחוב המייסדים), במקום שבו אמור היה להיבנות ביתו של המשורר בעיר הקודש (ביאליק שקל להשתקע בשכונת בית הכרם ואף רכש מגרש), נמצא 'גן ביאליק', שלפני כמה חודשים שופץ ושודרג להפליא (כולל נחל מלאכותי, ספרייה ציבורית ומטבח שיתופי!). 

אין בגן שלט המכריז שהמקום קרוי על שמו של המשורר, ההפך – יש שם אבן שמנציחה שמו של תורם כלשהו – אבל כל תושבי בית הכרם וילדיהם ממשיכים לקרוא למקום 'גן ביאליק'.

זאת ועוד, בגן פוזרו שמונֶה אבנים ועליהן נחקקו שורות משירי הגן, הגינה והציפורים של ביאליק. 

הנה הם מתועדים בשלמותם, לכבוד המשורר ולכבוד ירושלים, ורק חבל שיוזמי הפרויקט היפה לא חשבו לנקד את הטקסטים שהועתקו בכתיב חסר (למשל, שורה כמו 'ואחי העבדים הזרעים בדמעה' בשיר 'אל-הצפור', היה כדאי לנקד 'וְאַחַי הָעֹבְדִים, הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה'). תודה לד"ר גדי שגיב שצילם.

אֶל-הַצִּפּוֹר, שירו הראשון של ביאליק (1892)
קוּמִי צְאִי (1905)
נדנדה (1906)
יש לי גן (1908)
הפרח לפרפר (1922) 
קַן-צִפּוֹר (1927)
בְּגִנַּת הַיָּרָק (1932)
מַקְהֵלַת נוֹגְנִים (1933)

בעלי התוספות

על רחוב ביאליק באשדוד, ועל שלושה רחובות נוספים שם הקרויים על שם יצירותיו (ספיח, המתמיד, אל הצפור), כתב בקצרה שמואל אבנרי בפוסט בפייסבוק, 'לבלות עם ביאליק באשדוד'.

צילום: שמואל אבנרי

והגדיל לעשות מושב גבעת ח"ן בשרון (הקרוי על שם ביאליק), שרבים מרחובותיו קרויים על שם שירי ביאליק:

צילום: שמואל אבנרי (דף הפייסבוק של בית ביאליק)

בתיה פריד כתבה לי, כי בסוף שנת 2020 הוצב בגינת בניין עיריית רמת גן ציור חדש של ביאליק, פרי מכחולו של רמי מאירי.

צילום: בתיה פריד

ובנוסף, הנה עוד משהו על ספסל ביאליק שברמת גן, שהוקם ב-1939 וקיים עד היום.



יום רביעי, 6 במרץ 2019

סיפורי רחובות: שאלה של זהות

יש רחובות בארצנו שלא סגורים על זהותם. לפעמים בעיית שם, לפעמים בעיית מספר...

א. החבלנים מסיירת דוכיפת

הנה למשל הבית הזה ברמת גן, שדייריו אינם בטוחים היכן הם גרים – רחוב סיירת דוכיפת או רחוב החבלנים?

הפיתרון: קצת מכל אחד...

צילום: רמי דיין (לחיצה על הצילום תגדיל אותו)

כשבדקתי במפה של רחובות רמת גן התברר לי שאין בכלל רחוב בשם 'החבלנים'... אני מניח ששמו המקורי של הרחוב אכן היה 'החבלנים', אך כשסר חנו של שם זה – כנראה בשנות השמונים – הוא הוחלף בשם מפחיד פחות, 'סיירת דוכיפת' – יחידה שפעלה בסך הכל שנתיים ופורקה ב-1969.

ב. גם וגם

תושבי הבית הזה, בשכונת מחנה יהודה בירושלים, לא בטוחים לאן הם באמת קשורים לרחוב הערמונים, שם נמצאת הכניסה, או לרחוב אגריפס שנמצא ממש בצד. הפיתרון: גם וגם + בס"ד.

צילום: דוד אסף

גם בחיפה יש רחובות כאלה, הנה למשל רחוב הוורדים 31 שהוא גם רחוב הלילך 4...

צילום: רון מנדל (סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא) 

ג. תורת המספרים

ביפו יש בתים יפים ומשופצים שבהם גרים שועי הארץ, ולהם, כידוע, יש חוקים משלהם.

ברחוב הנמל, למשל, הבתים הזוגיים הם משמאל במקום מימין, ולמספרי הבתים יש הגיון שאינו ברור, או שאולי מי שמִסְפֵּר אותם היה שיכור.

בתמונה שלפניכם הצליח הצלם להכניס יחד עשרה בתים! הבית מימין הוא מספר 20 ואילו הבית משמאל הוא מספר 10... איפה כל השאר? ובכן, שני בניינים לפני הבנין הזה צץ לו פתאום מס' 12.

צילומים: יוחנן פלוטקין (לחיצה על הצילומים תגדיל אותם)

ד. שטיין ארבע וחצי

ברחוב [מנחם] שטיין, בשכונת נווה צדק בתל אביב, כל חלקה שווה כנראה הרבה... האם זאת הסיבה שמחלקים אותה לחצאים?

ואולי זו התשובה התל-אביבית לרציף תשע ושלושת-רבעי מסדרת ספרי הארי פוטר? (את התשובה הירושלמית לרציף הזה הבאנו בזמנו כאן).

צילום: צחי כהן