‏הצגת רשומות עם תוויות תחפושות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תחפושות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 14 במרץ 2022

שמח ומבדח: חגיגות פורים בירושלים ובבני ברק

כתב וצילם: דנצ'וּ ארנון

הערה מקדימה: את התמונות שיובאו כאן צילמתי בחגיגות פורים בריכוזים חרדיים בירושלים ובבני ברק בשנים 2021-2013. אלה היו השנים שקדמו לקורונה וזו הסיבה שפניהם של המצולמים גלויות ואינן עוטות מסכות. 

ארבע מצוות חייב יהודי לקיים בפורים: קריאה במגילת אסתר; סעודת פורים; משלוח מנות איש לרעהו; מתנות לאביונים.


את מגילת אסתר קוראים בציבור בערב ולמחרת בבוקר. מצווה לקרוא ממגילת קלף שניתן לגלול אותה כמו ספר תורה.


גם מקצת המתפללים הביאו עמם מגילות כאלה לשימושם הפרטי. ככלות הכל, מגילת אסתר איננה ספר תורה, יש בה בסך הכל עשרה פרקים...


סעודת פורים נוהג אדם עם בני משפחתו בצהרי היום ובתוך ביתו. הארוחה היא חגיגית, עם הרבה משקה ושמחה.


חברות האון-ליין, ובכלל תופעת השליחים והמשלוחים, צברו תאוצה ופופלריות רבה בסגרים ובימי הקורונה לסוגיה. אבל אנחנו היינו שם כבר מאות שנים קודם לכן, עם משלוחי המנות שלנו... 

מצוות משלוח מנות היא בין 'איש לרעהו', ולפחות מנה אחת לרֵעַ אחד, כשהמשלוח כולל לפחות שני פריטים 'מבושלים', כלומר מעובדים. יש כאלה שמשקיעים זמן וכסף בהכנת משלוחים אישיים, ויש כאלה (הרוב, כנראה) שמצטיידים מראש בחנויות ובמרכולים במנות 'תעשיתיות' מוכנות מראש (בצילום: חנות בבני ברק לקראת פורים). הכי זול – בקבוק קולה קטן ושקית במבה...


'הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים'...


ומה באשר למצוות מתנות לאביונים?

לחרדים, ברוך השם, יש המון אביונים, וגמ"חים מיוחדים נערכים כדי לסייע לאביונים לזכות ב'מתנות'.


וכך עובדת השיטה: מוסדות חסד, ישיבות וכיוצא באלה מארגנים קבוצת צעירים, מלבישים אותם בתלבושת פורים עליזה ואחידה, מציידים אותם במכונית עם רמקולים ('טריו אלקטריקו'), שמשמיעה מוזיקה חסידית חזקה, ושולחים אותם לעשות 'שמייח' ברחובות ובבתים ולאסוף תרומות.


פרט לארבע המצוות שמנינו לעיל יש גם מנהגים ייחודיים ואופי מיוחד לפורים. משנכנס אדר – אבל במיוחד בפורים – מרבין בשמחה. ואכן, יום אחד בשנה רואים שמחה אמיתית בשכונות החרדיות, שבדרך כלל אווירה של רצינות ותכליתיות שרויה עליהן.


'וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס'. ההלכה מתירה להשתכר בפורים, ולא סתם מתירה אלא 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'. חרדים צעירים, שאינם רגילים לשתות אלכוהול ולעשן, משתכרים כהוגן ומשתוללים ברחובות. תעבור שנה עד שיתירו להם שוב להתנהג כך בראש חוצות.


בחסידות ביאלה בבני ברק עורכים את 'טיש משתה היין'. מציבים חבית יין גדולה וכל החסידים שותים 'עד ללא ידע'.


המנהג להתחפש בפורים אינו קדום ומקורו כנראה בימי הביניים, בהשפעת קרנבלים נוצריים.

מי שמשוטט ברחובות יוכל לצפות בקרנבל תחפושות של ילדים וילדות חרדיות, ואפילו של תינוקות בעגלה. לרוב החרדים אין כסף מיותר לקנות תחפושות מוכנות. וכמו שהיה מקובל פעם אצל כולם, כאן האמא מכינה, תופרת ומלבישה. מקצת התחפושות הן יצירתיות במיוחד.

התינוק הזה שבעגלה הוא בן שבוע בסך הכל, וכבר מחופש.


ה'ישראליות' חודרת כמובן גם לעולם התחפושות החרדי. ביום כזה מותר להתחפש לחיילי צה"ל או לשוטרים ולא לחשוש שיסקלו אותך...


גם לבנות יש ממלכת תחפושות משל עצמן.


בפורים מותר גם לילדי חדר ותלמודי תורה להתנסות בעישון, כמו הגדולים.


בפורים עורכים האדמו"רים החסידיים טיש מיוחד. הנה למשל הרבי מנדבורנה עורך טיש משלוח מנות (בלשונם: מישלויֶךְ מוֹנֶס), כשלפניו ערימה ענקית של אוזני המן ועוגות לֶייקַח.


האדמו"ר של חסידות שומרי אמונים עורך את מה שמכונה 'טיש הלוויתן'. האדמו"ר טועם כזית ומחלק לחסידיו. בשר לוויתן ויין משוּמר הם, כידוע, התפריט הממתין לצדיקים בסעודת המשיח... 


'קהל עדת ירושלים' עורך בישיבה שלו, 'ישיבת המתמידים' שברוממה, חגיגת פורים מיוחדת במינה. 'קהל' זה הוא מסגרת מיוחדת במינה, שנוצרה בשנת 1949 על ידי בני היישוב הישן בירושלים וכוללת בעיקר ליטאים שמתנהגים כחסידים... למנהיגם הרוחני עד לפני ארבע שנים, הרב נתן יהודה לייב מינצברג (2018-1943), לא קראו 'אדמו"ר' אלא כינוהו בשם החיבה 'לייבל'. 

ולסיום, סיפור אישי: לפני שנתיים, בפורים תש"ף, נסעתי לצלם את חסידי ברסלב בירושלים. חסידים אלה שמחים כל השנה, ובפורים הם גם שיכורים. בחסידות זו אין רבי ואין טיש. נכנסתי לבית הכנסת שלהם בקצה רחוב מאה שערים כשהריקודים היו בעיצומם. הצלחתי להיכנס למרכז הרוקדים והתחלתי לצלם. קבוצת רוקדים שטסה קדימה ואחורה פגעה בי בעוצמה והעיפה אותי. שברתי את עצם הירך וכתוצאה מכך עברתי ניתוח קשה של השתלת פרוטזת מתכת. אם זה נשמע לכם כאסון, מבחינתי זה היה נס.

כאשר נפלתי נפסקו מיד הריקודים. כולם מיהרו אליי, נשאוני לספסל, השקוני מים, מדדו את לחץ הדם שלי, נשפו עליי והשתעלו עד שהגיעה עזרה מקצועית. רק מאוחר יותר למדתי ששם, בבתי הכנסת של מאה שערים, התחילה הקורונה. מהשבר הקשה כבר החלמתי, ומהקורונה ניצלתי. זהו הצילום האחרון שצילמתי שם...


יום שני, 7 במרץ 2022

מפה ומשם: ציטוט, אזני אמן, גמ"ח, קשרים, גליל שקוף, חשוב מאוד

א. למה אי אפשר לצטט מהתנ"ך בלי שגיאות?

בחניון הזיתים בכניסה למושב עופר (במורדות המערביים של הכרמל) הציבה קק"ל אבן זיכרון לאחד מחלוצי הייעור בארץ ועליה ציטוט קולע מתוך ספר איוב:

צילום: איתמר לויתן

אלא שבמקור כתוב 'ועוד יחליף' ולא 'ועוד יחלוף'!

כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל (איוב, יד 7)


ב. אמן כן יהי רצון

ואגב שגיאות, הנה לכם חיננית במיוחד.

משנכנס אדר מרבין בשמחה, ואכן ב'מאפיית חלת הארץ', אשר בלוד מושבה, כבר מתכוננים לפורים. אתם מוזמנים להצטייד באזני אמן במחיר מיוחד.

פורסם בעיתון גל-שבע, 21 בינואר 2021 (תודה לצביקה גילדוני ואלי ברנע)


ג. גמ"ח תחפושות

'פורים בפתח – אל תהיי במתח', פונה המודעה לאם היהודייה, שנושא התחפושות נמצא כנראה תחת אחריותה.

כל הקודמת זוכה, ואפשר לשכור בסכומים צנועים 25-20 ש"ח תחפושות של אמהות קדושות (?!), חייל בצבא ד', אברהם (אבינו, מן הסתם), בן איש חי, הרב עובדיה ועוד.

הכניסה למחסן – 'מאחורי הבניין שמאלה'...

צילום: איתמר לויתן


ד. קשרים וכישורים

אני חייב להודות שהצילום הזה בכניסה לבית הספר 'ברנר' בכפר סבא הדהים אותי. 

האם באמת מדובר כאן על 'קשרים' כמו שנדמה לי? 

אם לערכים כאלה מחנך בית הספר, אז המצב באמת רע מאוד.

צילום: גדעון פליישמן


ה. בגליל רואים שקוף

מפת השולחן הענקית הזו – אורכה כ-45 מטר – תכסה בקלות אפילו את השולחן הארוך והמגוחך שסביבו מקבל ולדימיר פוטין את אורחיו.


אבל מה שיפה בה הוא התרגום לאנגלית: transparent galilee (במקום transparent roll)

צילומים: דב פאוסט


ו. מאוד חשוב!

צולם בחדר המתנה לניתוח בבית החולים אסף הרופא.

צילום: פיני גורליק

יום רביעי, 3 במרץ 2021

תחפושות בטעם של פעם

נשף חשק לטובת אמנים כושלים (אוסף הָדי אור)

בפוסט פורים, שהתפרסם בשבוע שעבר, ביקשנו מהקוראים לפשפש באלבומיהם ולשלוח תמונות שלהם או של בני משפחותיהם בתחפושת. היו שנענו לאתגר, והנה מקצתם לזיכרון עולם.

א. פרפר, פרפר, פרח חי

יעל רוף שלחה תמונות היסטוריות ממש, וכתבה: 

אמא שלי, עפרה, נולדה בחיפה ב-1925, בת לקלמן ולאה גרינפלד אנשי 'השומר'. המשפחה נדדה בעקבות האב ועבודותיו המתחלפות: שומר, נוטר, שוטר במשטרת המנדט, שומר ראשו של חיים ויצמן, ולבסוף נהג מונית. עד כמה שידוע לי, המשפחה התגוררה בשנות העשרים והשלושים בטבריה, בבית משותף עם משפחה ערבית (אבו דרוויש) ולו חצר שבה היו תרנגולות וכבשים. לא ידוע לי היכן היה הבית וגם לא היכן היה הגן שבתמונה.  
מאוחר יותר עברה המשפחה לתל אביב ואמי למדה בבית הספר לילדי עובדים. בשנות הארבעים הם חזרו שוב לטבריה והתגוררו בבית משפחת גלובוס (שם גדל הבמאי והמפיק מנחם גולן). אמי למדה בתיכון בטבריה ומשם התגייסה לחיל האוויר הבריטי.   
טבריה 1928
הפרפר מימין, שעומד על הכסא, היא הילדה עפרה, 1929
וכאן הפרפר הוא בצד שמאל

ב. השולף הכי מהיר בכרכור

אבישי ליוביץ', שגדל במושבה הנאווה כרכור, התחפש ל'קוף-בוי' (כפי שהילדים של אז קראו לקאובוי). צולם ב-1953 או 1954. 


ג. השולף הכי מהיר בבית הכרם

המאייר נעם נדב שלח את תמונתו מפורים 1966, וגם הוא התחפש - כמה מפתיע - לקאובוי. התמונה צולמה בשכונת ילדותו בית הכרם, בירושלים החצויה.

ד. נערה טובה יפת עיניים

אורי יעקובוביץ', יליד חדרה (וגר בה עד היום), שלח את תמונתו משנת 1961.

כתב אורי: 

אין לי סיפור יוצא דופן. בסך הכול תמונה מגן הילדים שנקרא 'גן אראלה', על שם אראלה רפפורט, שהייתה בעלת הגן בשכונת שלמה (לשעבר 'שיכון אזרחי') בחדרה. בעלה היה מאמן הספורט הידוע שורה רפפורט. הצילום הוא משנת 1961 וצילם אותו אוסקר זיידמן, 'הצלם השכונתי' של שכונת שמשון בחדרה (הוא נפטר בגיל 106). 

אני מופיע כאן בתחפושת של קאובוי. מדי שנה, לאורך כל שנות לימודיי בבית הספר היסודי, התחפשתי לאותו קאובוי, בשינוי כזה או אחר. הילדה עם הכד לידי – שאולי התחפשה לרבקה ('נערה טובה יפת עיניים, הטי כדך, השקיני מים', כפי שכתב לוין קיפניס) – היא חניתה גינסברג, שהייתה שכנה שלי ועקבותיה נעלמו לי עוד בילדותי. הייתי שמח ליצור עמה קשר (שמות הוריה פנינה ואלכס; היה לה אח צעיר ממנה בשם צפריר ומתי שהוא המשפחה עברה לרמת השרון).  

לא עברה שעה קלה ואורי כתב לי שוב: 

לאחר ששלחתי את התמונה גמלה בליבי החלטה לנסות לאתר את חניתה. הבנתי שאם נישאה, מן הסתם גם החליפה את שם משפחתה, כנהוג בדורות הקודמים, בעוד גברים שמרו בדרך כלל על שמם, אלא אם עברתו אותו. אז חיפשתי את צפריר גינסברג ומייד מצאתי אחד ויחיד, ותמונתו התאימה לזיכרון ילדותי לפני כשישים שנים. איתרתי את דף הפייסבוק של צפריר ובין חבריו הייתה אחת, חניתה כגן. שילוב של צפריר וחניתה – מה הסיכוי שאני מחטיא את המטרה? שלחתי הודעה לחניתה ולאחר מספר דקות – בינגו! מאז אנחנו מתכתבים. שלחתי לה מספר תמונות מגן הילדים וגם החלפנו קצת זיכרונות.  
והנה כעת, לאחר האיתור, יש גם סיפור... 

ה. ראשון לציון מארש

ניצה וולפנזון (לבית הורביץ), ילידת ראשון לציון (1935), שלחה לנו כמה תמונות משפחתיות.

הראשונה היא תחפושת שהכינה האם גרטלה הורביץ (לבית בן-זאב) בשנת 1934 לאחיה ואחיותיה של ניצה (היא עצמה נולדה שנה אחר כך): נסיך, מוכרת פרחים וסמלי מוזיקה.

ילדי משפחת הורביץ, ראשון לציון 1934

ועוד שלחה ניצה תמונות של תחפושות שהיא עצמה הכינה בשנות השישים לבתה אורית וולפנזון (היום בן-שאול).

בשנת 1967 חגגה ראשון לציון 85 שנים להיווסדה (המושבה נוסדה ב-1882). לא אמא כניצה, צאצאית לדור המייסדים, תישאר אדישה לאירוע היסטורי זה, ומי שנשאה בעול הייתה אורית:

ברכה ליום ההולדת של ראשון לציון, פורים 1967

הפסוק הרשום בשולי השמלה לקוח מהתנ"ך: 'רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַ‍ִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן' (ישעיהו, מא 27).

שנה לאחר מכן הסתפקה אורית בתפקיד פחות הרואי. הפעם היא התחפשה לסתם קרמבו...

קרמבו. ראשון לציון, פורים 1968

בשנת 1969 נולדה הטלוויזיה הישראלית. ניצה הכינה לאורית תחפושת שהתכתבה עם האירוע המסעיר וגם עם הכוכב הבלתי מעורער של הטלוויזיה באותם ימים: חיים יבין.

הטלוויזיה הישראלית (כולל האנטנה הפנימית). ראשון לציון, פורים 1969

ו. חצי חתן, חצי כלה

פרס התחפושת המקורית מוענק לרוחמה אלבג, שהתחפשה ל'חצי חתן, חצי כלה'. המקום: רחובות, השנה: 1967.

'שים לב לפרטים הקטנים', כתבה לי רוחמה. 'חצי שפם, נעליים, כפפה, חצי הינומה וחצי כובע'.