האסון הנורא שהתחולל בליל אמש במירון, ליד ציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי, והתחושה הקשה שניתן היה למנוע אותו אם היינו מדינה מתוקנת ומסודרת, טורדים את הלב ואת השכל.
עוד תבוא שעת התחקיר ושעת הדין והחשבון והסקת המסקנות כלפי האחראים, במישרין ובעצימת עין וקריצה (הלוואי ואשרי המאמין). ועד שייקברו המתים וייחבשו הפצועים ניזכר באסון דומה (גם אם לא דומה כלל במספר ההרוגים והפצועים), שקרה בחג השבועות של שנת 1715, לפני יותר משלוש מאות שנים, בקהילת מֶץ שבצרפת וגרם זעזוע עמוק בקהילה.
במהלך התפילה נשמע קול נפץ והמתפללים היו בטוחים שכיפת בית הכנסת מתמוטטת (בדיעבד לא קרה כלום ומקור הרעש לא התברר). המתפללים נמלטו החוצה בבהלה וקראו לנשים לצאת גם כן, אך בשל התבהלה והדוחק נהרגו על מדרגות עזרת הנשים שמובילות החוצה שש נשים וכשלושים נוספות נפצעו. האירוע כולו נמשך כחצי שעה.
 |
| פנים בית הכנסת העתיק של מץ (Jewish Encyclopedia) |
כותבת הזיכרונות גליקל מהמלין, שעברה לגור במץ בשנת 1700, הייתה בבית הכנסת בזמן האירוע ותיארה אותו בזיכרונותיה המפורסמים. המובאות להלן נלקחו מתוך מהדורת הזיכרונות שההדירה פרופסור חוה טורניאנסקי, ודבריה של גליקל, שבתה המעוברת נפצעה באותו אירוע, מדברים בעד עצמם ואינם זקוקים להסבר נוסף.
 |
| גליקל, זיכרונות, 1719-1691, ההדירה ותרגמה מיידיש חוה טורניאנסקי, מרכז זלמן שזר, תשס"ו, עמ' 597-586 |
תודה לדן לב ארי שהסב את תשומת לבי.
למרבה הצער ולדאבון הלב - במירון "תמימי הדרך" לא זכו ל"אשרי", ו"שלוחי המצווה" ניזוקו.
השבמחקקשה להאמין שיופקו לקחים כלשהם בכל מישור אפשרי.
מצורף מאמר קצר שכתבתי לפני כעשור על האסון במירון בלג בעומר תרע"א (1911)
השבמחקhttps://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/100/771.html
מרתק
מחקעל האסון בל"ג בעומר תרע"א סיפר ש"י עגנון, שבעצמו השתתף באותה הילולה וחייו ניצלו (תודה לג'פרי סאקס):
מחקרבותינו זכרונם לברכה אמרו בגמרא (תענית כט א) מגלגלין זכות ליום זכאי. כשאני מסתכל במאורעות שאירעו אותי בל"ג בעומר דומה עלי שלא לגבי כל ישראל בלבד אמרו חכמים, אלא אף לגבי אדם מישראל שכמותי.
ברשותכם יקירי ירושלים גבירותי ורבותי אזכיר כאן כמה מאורעות שאירעוני בל"ג בעומר, מאותם המאורעות שיש להם קרן ויש להם פירות. ...
ואם אני מוסיף כאן את הנס שנעשה לי לפני חמישים שנה ויותר בהילולא של רבי שמעון בר יוחאי במירון, שנפלה גזוזטרא ונהרגו עשרים ושבעה מישראל ואני שעמדתי שעה קלה קודם לכן עם כל הקדושים נותרתי חי הרי באמת זכות היום נתגלגלה לי.
היאך נצלתי אני? אספר דברים כהווייתם. כלומר הסיבה החיצונית, כלומר אשר יראה האדם לעינים.
ברגלי הלכתי מיפו למירון. וכשהגעתי למירון עייף הייתי עד מאוד ולא היה בי כח עוד לעמוד. קשה מכל צמא הייתי. צמאון שכזה לא ידעתי לא קודם לכן ולא אחרי כן.
ירדתי מן הגזוזטרא לבקש מים. אמר לי זקן אחד שעדיין הוא עומד לנגדי, באהל הקיימקאם תמצא מים. הלכתי לאהל הקיימקאם לבקש מים. נתנו לי מים ושתיתי.
שמעתי פתאום קול רעש גדול הולך וחזק מאוד. חשבתי זה הקול של ההדלקה. נצטערתי על עצמי, חמשה ימים הלכתי ברגל כדי לראות את ההדלקה ולבסוף כשהגעתי למירון ועמדתי סמוך למקום ההדלקה הנחתי את מקומי בשביל כמה טיפות מים. עכשיו כל אותם שעמדתי ביניהם זוכים ורואים בשמחת ההילולא. ובתוך אותן המחשבות נראתה לי דמות דיוקנו של זקן אחד רבי שמחה שריקד ריקודים נוראים ונפלאים לכבוד הצדיק.
נטלתי את רגלי וחזרתי לחצרו של ר' שמעון וראיתי מה שאירע ושמעתי שאומרים לו לזקן אחד שהיה מוטל על הארץ כשהוא פצוע, גאט איז מיט אייך רב שמחה, פירוש אלקים עמך רבי שמחה. נטלתי עיני וראיתי שהוא אותו רבי שמחה שריקד שעה קלה קודם לכן. ביני ביני הביאו אלונקות והניחו עליהן את המתים ואני שעמדתי שעה קלה ביניהם בזמן שהיו חיים נושא מתים נעשיתי.
(מעצמי אל עצמי, עמ' 69-68)
ש"י עגנון מדבר על 27 הרוגים באסון בתרע"א ואילו בויקיפדיה מצוין שמספר הנספים היה 11 . אז מה נכון ?"האסון בקבר ר שמעון בר יוחאי אירע בליל ל"ג בעומר של שנת ה'תרע"א, 15 במאי 1911, כאשר קהל רב גדש את מתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון בארץ ישראל העות'מאנית. מעקה מרפסת, שעליו נשענו אנשים רבים התמוטט, וקרוב למאה איש נפלו מגובה של כ-7–8 מטרים אל החצר למטה. שבעה מהנופלים נהרגו במקום. בסך הכל נהרגו באירוע אחד עשר בני אדם, ארבעה מתוכם בימים שלאחר האירוע[1]. נמנו 40 פצועים."
מחקאולי כדאי להוסיף שגליקל עצמה מספרת בהמשך מפני מה ארע האסון. היא מספרת שבשמחת תורה הנשים הצטרפו למריבות של בעליהן בעזרת הגברים, והגיעו לכדי תגרה, עד כדי שכל אחת משכה לחברתה את כיסוי הראש.
השבמחקמעניין מה יגידו עכשיו.
בערך מה שאמרו אחרי אסון ערד, ולהבדיל, אחרי אסון הכדורגל באנגליה לפני כמה שנים. כמובן שהרשתות החברתיות חוגגות כעת את האירוע ושמחות לאיד. בושה.
מחקמדוע "להבדיל"?
מחקהאם דמם של מי שאינם יהודים סמוק פחות מזה של אחב"י?
כדאי לכל מי שסבורים כך לזכור שהם מחללים שם שמיים ברבים שנאמר: "בצלם אלוהים ברא אותו" ועל כן, הם הם שצריכים להתבייש.
םהיכן נאמר כאן להבדיל?
מחקפוסט יפה. ישר כוח
השבמחקאמי ז"ל סיפרה לי שבעיירה בפולין בה התגוררה משפחתה אירע מקרה דומה בליל כל נדרי. בעזרת הנשים בית הכנסת התפשטה שמועה שפרצה שריפה באחד הבתים בעיירה (מקרה נפוץ) וכולן רצו אל הפתח כדי לצאת ולבדוק היכן אירעה השריפה. בגלל הדוחק שנוצר, אחת הנשים נהרגה.
השבמחקבעקבות אירוע זה נתקנה תקנה שאסור לנשים להגיע לתפילה בליל כל נדרי. (למי שלא יודע: בשאר ימים אין נשים נוהגות להגיע לתפילה בערב).
ברוב המקרים השובניזם חוגג, ומאשימים את הנשים ומענישים אותן, על ידי הגבלת צעדיהן.
השבמחקאל דאגה, גם באסון במירון ב-1911 נמצאו במהרה האשמות האמיתיות: [הפועל הצעיר, יוני 1911]
מחק"בחרם חמור גזרו על הנשים שלא תסענה יותר בל"ג בעומר למירון - אפילו לא בשעת 'החלקה' - כלומר בשעה שגוזזים את שערות הילד ומגדלים לו פאות. וכן אסור לנשים ולעלמות לצאת לטיול ואפילו אל השוק לקנות דגים ובשר, כדי שלא יבאו במגע עם גברים. אסור לנגן בכלי זמר במירון. אפילו בחדש אלול שמותר לנשים לנסע למירון לא הותר להן יותר מלינת לילה אחד."
בהקשר לכך יש סיפור מרתק על עדה פישמן-מימון. אחותו של יהודה פישמן-מימון. שסירבה לקבל את רוע הגזירה, ולשנה אחרת, באומץ רב, עלה למירון עם שתי חברות. היא תיארה שהן היו היחידות בין אלפי גברים, וכמובן קיבלו אינספור חרפות וגידופים, ואפילו איום בפיטורין (היא הייתה מחנכת בצפת). אבל המעשה שלה שבר את התקנה הזאת (אולי גם בלעדיה זה לא היה מחזיק מעמד, לאלוהי ההיסטוריה פתרונים...), וכעבר שנים רבות [היא גם שימשה כחכי"ת מטעם מפלגת מפא"י] אחרי מותה - היא לא הותירה ילדים - נתלו מודעות הקוראות לנשים העולות למירון להתפלל לזכרה, "כי בזכותה אתן יכולות לעלות לשם"...
מחקאין צורך להרחיק עד קהילת מץ. ממש כאן בהילולת הרשב"י של שנת 1911 אירע במירון אסון דומה כאשר מרפסת עמוסת חוגגים קרסה תחתיה. התוצאה הייתה 38 הרוגים ועשרות פצועים. 110 שנים חלפו מאז ודבר לא השתנה, למעט דבר אחד - האסון קידם את הקמת בית החולים רוטשילד בצפת ב-1912. עד אז נאלצו יהודים להתאשפז בבית החולים הסקוטי.
השבמחקhttps://is.gd/BQwFwD
נהרגו 11 איש . על כך בספרו של זאב גלילי "הבריחה מצפת" שיצא לאור לפני כמה שנים והוא מספר את סיפור האסון שקרה למשפחתו במות סבו באסון זה.
השבמחקואגב כך, ולא כהערת אגב : מבקר המדינה התריע בדו"ח משנת 2008 על בעיות בטיחותיות קשות במקום https://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_178/4fa96502-4c18-4163-ba1e-5f76771807e9/6049.pdf ומאום לא נעשה. בהדרכה שערכתי במקום הראיתי את כל האתרים המועדים לאסון כשמאות אלפים מגיעים למקום בל"ג בעומר. הן המשטרה והן משרד בטחון פנים ומשרד הפנים אחראים לכך שהאתר נפתח למרות שהכתובת מצויה על הקיר. היקף העבירות הפליליות שיש במקום מגיעה לכמה עשרות אנשים שחייבים לעמוד לדין. השרים מסתתרים מאחורי חסינות אבל הפקידות ואנשי ההנדסה חייבים לשלם על מותם של האומללים האלה.
השבמחקכל הכבוד לעורך על עדכון הבלוג בשעות הקטנות של הבוקר, בטרם פרסומו, לאור אירועי הילולת מירון שזה עתה התרחשו.
השבמחקמסתבר שאין חדש תחת השמש.
השבמחקמסתבר שבני האדם מסרבים ללמוד את לקחי ההסטוריה.
כאן מדובר (בלשון ספרותית נהדרת) רק באסונות ל״ג בעומר במירון.
לדעתי יש בהילולה הזאת טעמים של עבודת אלילים ממש.
אבל כאן מדובר במנהג זניח. הסטוריה קטנה.
מה עם ההסטוריה הגדולה? גם אותה מסרבים לזכור וממנה מסרבים ללמוד.
בני אדם הם ״הומו דביליס״.
יוסף בן מתתיהו מתאר אירוע כזה על הר הבית שהוביל למאות הרוגים בשנת 66. האירוע החל כשחייל רומאי חשף את ישבנו בפני המתפללים. במאה העשרים ואחת צפינו אסונות דומים. בדרך כלל הם קשורים לפולחן דתי או ארועי ספורט. לרשימה מפורטת ראה:https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_human_stampedes_and_crushes
השבמחקCyril Chilson
השבמחקהמבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים. כך נוהגים יהודים לומר כשמזכירים יהודים ואינם יהודים. כמו כן אומרים להבדל לחיים טובים ארוכים כשמזכירים חיים ומתים. חז״ל גם אמרו אתם קרויים אדם וכו׳ וזה עקב דרגת היהודי הרמה בגין קיום התורה ומצוות הבורא. ודאי צריכים להנהיג כבוד גם לנכרים ואין מי שחולק על זה. אבל הבדל יש בין אם רוח הזמן הליברלי הארור מסכים עם זה או לא.
התמוטטות הטריבונה בבית הכנסת של חסידי קרלין בגבעת זאב ערב שבועות היא ממש שחזור מזעזע של האסון הזה. לא יאומן.
השבמחק