סיבוב בתל אביב: רבין וקסטנר, גימנסיה 'הרצליה' ושוק הכרמל

כל הצילומים: איתמר לויתן

א. כאן נרצח יצחק רבין

אתר הרצח של יצחק רבין ב-1995, מתחת למדרגות העלייה לרחבת בית העיריה, משנה את פניו חליפות ומעדכן את הזיכרון לאירוע הנורא שהתחולל שם ושינה את פניה של ארצנו. סמוך לאנדרטה הציבו מסך וידאו שמשדר בלי הפסקה את מעשה הרצח, ולצדו כרזות שעיצבו במשך השנים גרפיקאים חדי מבט.

הדבר היחיד שלא משתנה בכיכר הוא מקום החניה הקבוע של רכב ראש העירייה...

ב. כאן נרצח ישראל קסטנר

אם עד כה הכרתי את שדרות עמנואל הרומי 'בזכות' שלט הרחוב המביך שהוצב בו (בניקוד השגוי ובמרכאות שאינן נפתחות עסקנו כאן):

צילום: עופר אדרת

עתה התברר לי שיש ברחוב זה גם בניין היסטורי חשוב: בית מספר 6. 

כאן אירע בשנת 1957 אחד ממעשי הרצח שזעזעו את המדינה בעשור הראשון לקיומה: הרצח של ד"ר ישראל קסטנר בפתח בית מגוריו. קסטנר היה אז בסך הכל בן 51 אך נשא עמו ביוגרפיה טרגית ודרמטית של בן מאה לפחות.

שנה וחצי קודם לכן זיכה בית המשפט המחוזי בירושלים את מלכיאל גרינוולד, שנתבע על ידי המדינה בגין הוצאת דיבה על קסטנר, לאחר שהאשימוֹ בשיתוף פעולה עם הנאצים. השופט בנימין הלוי, שדן יחידי בתיק, הרחיק לכת וכתב על קסטנר – איש שאלפי יהודים מהונגריה חייבים לו את חייהם – כי 'מכר את נשמתו לשטן'. יעברו עוד שנים רבות עד שנבין כמה זחוחה, מתנשאת וחסרת רגישות הייתה אמירה זו, שכן מי שלא היה שם, לעולם לא יוכל לחרוץ דין על מי שכן היה שם ועשה ככל יכולתו וכמיטב הבנתו. זאת ועוד, פסק דינו של הלוי התפרש בעיני חוגים מסוימים כהיתר לפגוע בקסטנר ולחסלו. מה שאכן קרה.

בלילה שבין 4-3 במארס 1957 ארבה לקסטנר חולייה של שלושה מתנקשים שירו בו פצעי מוות. הוא מת בבית החולים ב-15 במארס. לאחר מותו התברר עניינו שוב בערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון. השופטים זיכו אותו ברוב קולות מהאשמה הנוראה של שיתוף פעולה עם הנאצים, לקסטנר האומלל ולבני משפחתו זה כבר לא עזר.

דבר, 5 במארס 1957

פרטים רבים על קסטנר, האיש, פעולות ההצלה שלו, המשפט, ההתנקשות והמאבק על שמו הטוב ועל מורשתו יש בערך הנושא את שמו בוויקיפדיה. אגב, מרב מיכאלי, מנהיגת מפלגת העבודה, היא נכדתו.

בין כך ובין כך, בחצר בית מגוריו נקבע שלט הזיכרון הזה:

ג. ביקור בגימנסיה העברית 'הרצליה'

גימנסיה 'הרצליה' שברחוב ז'בוטינסקי איננה סתם עוד בית ספר גדול בתל אביב. היא גם סמל ציוני ומוסד לאומי. אבל כשמסתובבים במסדרונות הארוכים, המרוצפים ב'בָּלָטוֹת' משנות השישים, שכבר אף אחד מן השכנים ב'צפון הישן' לא יעלה על דעתו לרצף אתן את סלון ביתו, מתגנבת ללב תחושה חמוצה של הליכה בבניין ישן ושל תחזוקה במצב ירוד. 

יש בגימנסיה גם אוצרות אמנות ונוסטלגיה וחבל שגם הן אינן מתוחזקות כראוי.

על שלט הכניסה המביך בכניסה כבר דיברנו פעם. מעבר לטקסט הפלצני ('על רקע שלהי המאה ה-19 ... חלה התפרצות וולקנית של גניוס יהודי ... אבן בזלת שנזרקה משרידי הלבה הזאת') יש בו גם שגיאה: גרשם שלום ולא גרשון שלום...

והנה כמה צילומי מסדרון:

פסיפס 'שבת ברחוב הרצל, 1912'
'הוגש שי לגימנסיה "הרצליה" ע"י חניכיה: נחום גוטמן והאחים מאיר, 1966'

פרוטומה של בוגר הגימנסיה והיזם מרדכי מאיר

מיצב (של אחד התלמידים?)

בגימנסיה יש גם מוזיאון לזכר מוריה ובוגריה שנפלו במערכות ישראל

את שמות הנופלים החדשים כבר עיצבו בפונט שונה לגמרי

ד. ביקור בשוק הכרמל

מישהו בעירייה החליט שזה הזמן לציין מאה שנים לייסודו של שוק הכרמל. בשערי השוק הוקמה תערוכה ניידת והיא מביאה במלל ובצילומים היסטוריים את סיפורו של השוק, שתאריך ייסודו האמיתי לוט בערפל ('בשנות העשרים').