מִשׁוּט בארץ: מעורב ישראלי, ואהבת לרעך, אתא, פתוח או סגור, אגו או ענווה, אגף מחשבה

א. מעורב ישראלי

על קירות תחנת אוטובוס בצומת חטיבה שבע (לטרון) אפשר למצוא את כל מה שטוב ורע פה...

צילום: יריב שיזף

ב. גאווה מקומית

התנא רבי עקיבא גר בבני ברק (כזכור מההגדה של פסח), אבל כנראה גם בלוֹד, ולכל הפחות שהה בה תקופה מסוימת, כך עולה ממסורת תלמודית אחת (בבלי ראש השנה, כא ע"ב). אין פלא אפוא שהעיר לוד תתכבד בו ותקרא לאחד מרחובותיה על שמו.

באחד הבניינים שברחוב רבי עקיבא בלוד לקחו את זה עוד צעד אחד קדימה, ושרטטו כתובת יפה על חזית הבית: 

ואהבת לרעך כמוך זה הכלל, ולודאי אמר אותו

צילום: איל דוידסון

הצירוף הנשגב 'ואהבת לרעך כמוך' – שאנו כה מתקשים לקיימו בחיי היום יום – נאמר בספר ויקרא, יט 18: 'לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'. 

ורבי עקיבא קבע כי לא מדובר בסתם מילים אלא במצוות עשה: 'זהו כלל גדול בתורה' (ירושלמי נדרים, פרק ט, הלכה ד).

'וְלוֹדָאִי אמר אותו', הוסיפו דיירי הבניין. אכן גאווה מקומית.

ג. האתא האחרונה

חנות אתא ברמתיים, בערך 1940 (ויקימדיה)

לקוראי עונ"ש הוותיקים לא צריך לספר מה הייתה חברת הטקסטיל אתא (אריגים תוצרת ארצנו). החנויות הללו נעלמו מנוף הארץ כבר לפני עשרות שנים, אבל ברחוב סוקולוב 27 בהרצליה נותר כנראה הסימן האחרון לקיומן.

פועלים שבאו להסיר את השילוט הקודם מצאו מתחתיו שילוט עוד יותר קודם, ששרד במצב מושלם... היסטוריה ונוסטלגיה.

סניף אתא בהרצליה שניהל האדון כהן נפתח בשנות החמישים.

צילום: איתמר לויתן

ד. תל שוכה: פתוח או סגור?

ההלך, כי תרד דרומה, לעמק האלה וסביבתו, כדי לטייל בחוצות תל שוכה הפופולרי והצבעוני (המקום מוכר יותר בשמו העממי 'גבעת התורמוסים'), תפגוש בדרכך לאתר שני שלטים, שניהם של קק"ל.

השלט האחד, 'כניסה', מזמין את הבאים פנימה ללא שום מגבלות; השני, מתריע ומזהיר באופן קטגורי שהכניסה אסורה בגלל בורות הפזורים בשטח.

מותר לפתוח, מותר לסגור (בטח אם יש סכנת נפשות), אבל מה עם עקביות?

צילום: תהלה פרידמן

כנראה שהשלט האוסר על הכניסה ישן יותר, ושמא כוונתו שהכניסה מכיוון מסוים אסורה. 

חבל שדווקא בדברים מפחידים כאלה יש אי בהירות. מכל מקום, למטיילים במקום מומלץ ללכת בעקבות השלט המתיר את הכניסה וליהנות מן הפריחה הססגונית.

ה. אגו או ענווה, זאת השאלה

צילום: פיני גורליק

'גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים'...

ברחוב הגליל 27 בטבריה נמצאות שתי החנויות הללו זו ליד זו. 

במה תבחרו? אגו או ענווה.

ו. אגף מחשבה

צילום: חיים (חגי) פיק

מתברר שיש דבר כזה בצה"ל...

צולם בבית החולים איכילוב בתל אביב.

קום והתבאס בארץ: שומרי הסף והשטינקר, אסור לירות, שירת העמק, עבדים היינו, כלבים וציונות

א. הרהורים בעקבות פורים 

אם בגתן ותרש הם 'שומרי הסף', כפי שאמרה בדרשתה שרת התרבות החכמה שלנו, מירי רגב, אז מהו בדיוק מרדכי היהודי? לפי הגותו של יו"ר הקואליציה ח"כ דודו אמלסלם הוא 'שטינקר', לא?

'ומרדכי על שניהם הלשין / בניגון המגילה'... מעניין מה אמו של יו"ר הקואליציה הייתה אומרת לו על טיפוסים כאלה.

הנה מה שכתב על כך איציק מאנגר בשירי המגילה (מתוך המהדורה המתורגמת שהוצאתי בשנת 2010):

איציק מאנגר, שירי המגילה, תרגם והעיר דוד אסף, חרגול, תשע"א, עמ' 32

איור: נעם נדב

ב. הילדים מבקשים לא לירות

זה לא מכבר פרסמתי בבלוג תמונה של תמרור ייחודי שכמותו, כך נדמה, יש רק בלוד:

צילום: ציפי דוד-גולדברגר

יאיר הרשלר שלח לי צילום של שלט נוגע ללב באחד מרחובות לוד: 'הילדים מבקשים בלי כלי נשק'...

צילום: יהונתן ויתרי

ג. שירת העמק

בעיריית עפולה הדמיון הפואטי עובד שעות נוספות.

היצירתיות לא משהו, אבל החריזה מושלמת.

צילום: בעז כהן (ותודה לאבא צחי)

ד. עבדים היינו

האם העבדוּת חוזרת?

ירושלים, ליד קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים.

צילום: יהונתן עומר

ה. מרפאה לכלבים ציוניים

גם לקליניקה של כלבים חייבים לדחוף מגן דוד?

צילום: איתמר לויתן

אסור לירות ואסור לחנות

א. נא לא לירות כאן

תמרור כזה כמן הסתם עוד לא ראיתם, אבל בעיר לוד זו כנראה המציאוּת. צולם ברחוב היוצא מרחוב צה"ל.

צילום: ציפי דוד-גולדברגר

ב. נא לא להרעיש בין שתיים לארבע

הייתם מאמינים? בחניון חוף כרמל לא חונים בשעות המנוחה!

צילום: איתמר לויתן

ג. נא לא להחנות רכב למכירה

צילום: איתמר לויתן

ברחוב אח"י אילת בקרית חיים מנסים להלחם בתופעת החניה של מכוניות המוצעות למכירה, שתופסות מקום למשך שעות ארוכות. בשעתו הבאתי צילום דומה משכונת נוה שאנן בחיפה וכנראה שתמרורים כאלה רווחים רק בחיפה וסביבתה.

ד. שילוט אפקטיבי

צילום: עידו וינטר

על גג 'מרכז אמיר' בירושלים – הידוע יותר כ'בית אגרון' או 'בית השופרסל' (ובפשטות, הבית הכי מכוער בירושלים) – יש מקום חניה, אבל השלט מזהיר במפורש שהחניה מסוכנת.

סו ווט? למה מי יגיד לנו איפה לחנות (או לשחות) ואיפה לא?

ואם יקרה משהו? כמובן שנבוא בטענות אליכם ואל כל העולם.

ה. חניה ליחפים בלבד

צילום: נחום גורליק

תמונה זו צולמה באור יהודה. האמנם רק יחפים יכולים להשתמש בחניה?

מתברר שלא באמת, אלא שאחת החנויות שם נקראת 'יחפים'...

גשם, גשם בוא: החג של לוֹד

משקוף הכניסה לכנסיית סנט ג'ורג בלוד

מאת ארנון שמשוני
פרופסור ארנון שמשוני הוא רופא וטרינר, שבעבר שימש מנהל השירותים הווטרינריים בישראל.

צילומים (אלא אם צוין אחרת): דנצ'ו ארנון

יום סנט ג'ורג', הוא 'חג לוד' (בערבית: עיד א-ליד), נחוג מדי שנה במתחם 'פארק השלום' שבעיר העתיקה של לוד. באופן ספציפי זה קורה בכנסיית סנט ג'ורג' (ובשמה הרשמי: כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון), אשר נבנתה בשנת 1870 על שרידי כנסיית-מבצר צלבנית. ב'פארק השלום' נמצאים גם מנזר יווני-אורתודוקסי ומקומות קדושים למוסלמים וליהודים: המסגד המוסלמי 'אל-עומרי', שנבנה בשנת 1268 על שרידי כנסייה ביזנטית, ובית הכנסת היהודי 'שערי השמיים'.

כנסיית סנט ג'ורג' נבנתה על יסודות צלבניים, וסמוך לה נבנה מסגד מוסלמי.

על פי המסורת הנוצרית, בקריפטה של כנסיית סנט ג'ורג' נטמנו ב-16 בנובמבר שרידיו של הקדוש שנתן לה את שמה. מי היה ג'ורג' זה? ובכן, הוא נולד בלוד לקצין שנהרג בשירות הצבא הרומי, ובעצמו שירת בקפדוקיה כקצין במשמר האישי של הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס. משסירב ג'ורג' להתכחש לאמונתו הנוצרית נערף ראשו, בפקודת הקיסר, על חומת העיר ניקומדיה שבאסיה הקטנה, ביום 23 באפריל 303. הוא נקבר בקפדוקיה ומאוחר יותר באותה מאה הועלו עצמותיו לארץ הקודש מכורתו.

מאמינות אוספות את השמן שנוצק על קברו של ג'ורג' הקדוש בקריפטה שמתחת לכנסייה. השמן ישמש אותן לרפואה עממית.

הצלבנים הביאו עמם, בשובם לאירופה במאה ה-12, אגדות נוספות אודותיו: הוא תואר כאביר על סוס הנלחם בדרקון ומציל את חייה של נסיכה בעיר אשר לא ברור בדיוק היכן הייתה. סנט ג'ורג' היה לאחד החשובים בקדושי הנצרות, 'קדוש-לוחם' ופטרון של ארצות כאנגליה, יוון, פורטוגל, גאורגיה ועוד, של עשרות ערים ובהן מוסקבה ומילנו, ושל אגודות רבות ובהן תנועת הצופים העולמית.

כרוז גיוס בריטי למלחמת העולם הראשונה משתמש בדימוי של סנט ג'ורג' שמחסל את הדרקון (מקור: ויקיפדיה)

ציורי סנט ג'ורג', הרוכב על סוסו ומדביר בכידונו את הדרקון, מוצגים בבתיהם של נוצרים ומוסלמים רבים בארצות מזרח הים התיכון. ניתן לראותם אפילו על יריעות אהלי בדואים. בקרב המוסלמים ידוע קדוש זה בשם אל-חד'ר (הירוק), שהוא בן דמותו של הנביא אליהו (אליאס) ובעל נס כמותו, שבכוחו להוריד גשמים והוא מסמל מים, חיים וּנְאוֹת מדבר.

בתקופת המנדט הבריטי נחוג עיד ליד מדי שנה ברוב-עם, על ידי רבבות נוצרים ומוסלמים כאחד, בפיקניק המוני בכרמי הזיתים שסביב לוד. יום החג זכה לפופולריות רבה גם בשל היותו נחשב מועד רצוי לירידת הגשם הראשון. הפיקניק  בלוד, שנמשך שבוע, זכה באותן שנים גם לכיסוי תקשורתי.

על המשמר, 14 בנובמבר 1945

Palestine Post, 16 November 1933

Palestine Post, 16 November 1934

מאז הקמת המדינה משתתפים בחגיגות לוד בעיקר מאמיני הכנסייה היוונית אורתודוקסית, המגיעים באלפיהם, מהארץ ומחו"ל. חברי תנועת הצופים האורתודוקסים, על סמליהם ונסיהם, צועדים ברחובותיה הראשיים של לוד, לא רק מכיוון שמדובר ביום חג מרכזי של עדתם, אלא גם בשל משמעותו המיוחדת של סנט ג'ורג' לתנועת הצופים העולמית. מייסד התנועה, לוטננט-גנרל רוברט באדן פאוול, הקדיש בספרו Scouting for Boys (צוֹפִיוּת לבני הנעורים) פרק מיוחד לפרש האביר, תיאר את תולדותיו והציב אותו כמופת לכל צופה בתכונותיו: אומץ, יזמה, נחישות, התמדה ועזרה לזולת.

רוברט באדן פאול, 'צופיות לבני הנעורים', 1908

הצופים היוונים אורתודוקסים בחג לוד, נובמבר 1996 (צילום: ארנון שמשוני)

בלי קשר ישיר לג'ורג' הקדוש ומלחמותיו בדרקונים, דבק בחגיגות לוד גם מוטיב אוניברסלי, שמשותף לחקלאים בני כל הדתות: הציפייה לגשמי ברכה.

למשטר הגשמים בארץ ישראל יש משמעות עצומה וקדמונינו היו בעלי ידע מפליג בתחום זה. הדבר התבטא בברכות, בתפילות ובתוכחות שהשתמרו בתורה, בדברי הנביאים ובכתובים. הפסוק 'וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ' (דברים, יא 14) הובן כשכר שהובטח לעם ישראל, אם אכן יאהב את אלהיו ויעבדו. אלהים, אמר ירמיה, הוא 'הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ' (ירמיהו, ה 24). מאוחר יותר העמיקו חז"ל בנושא. מסכת 'תענית' בתלמוד הבבלי מקדישה רבים מדיוניה לעיתויים ואופיים של הגשמים, ובמיוחד ל'יורה', הגשם הראשון. כשדנים חכמי התלמוד בשאלה מהו גשם 'בעתו', הם קובעים כי הטוב ביותר הוא 'יורה במרחשון' (תענית, ו ע"א), וכי הגשמים אינם רצויים לפני סופו של חג סוכות. הם מפרטים את מספרם הרצוי של הגשמים, מסווגים את גשמי חשוון בחלוקת משנה ל'רְבִיעוֹת', וקובעים תעניות יחיד וציבור למקרה שהגשמים מתעכבים.

אף על פי שחז"ל ביקשו לדחות את בוא הגשם לסוף חג הסוכות, 'הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג' (משנה תענית, א, א), אפשר להניח שחג 'שמחת בית השואבה' שלנו – פסטיבל שעניינו מים, הנמשך כשבוע ועיתויו בסמוך לתחילת עונת הגשמים – מקביל פולחנית ל'עיד ליד'. שני מועדים אלה משתייכים לקבוצת פולחני הגשם והמים, שנחגגו מקדמת דנא במסגרת תרבויות ודתות שונות, לרבות התרבות הכנענית. בשירת אוגרית מוצג נצחון ה'בעל', אל הגשם, על האל 'מוות' – אלהי הצחיחות והמוות. קשה שלא להיזכר בהקשר זה באליהו הנביא (אליאס), במעשי הנסים שלו הקשורים במים, במאבקו בנביאי הבעל, ואפילו במונח 'אדמות בעל', המקובל גם בימינו ומשמר את זיקתו של אל הגשם הכנעני לחקלאות ארצנו. הפולחן ההלניסטי-רומי 'מיומאס' שייך אף הוא לקבוצה זו, ואתר פולחני מפואר, שבו נחוג המיומאס, נחפר ונחקר בשׁוּנִי, ליד בנימינה.

מסורות אלו המשיכו להתקיים בארץ גם לאחר החורבן והיעלמות הישוב החקלאי היהודי בה. אמוץ כהן, המורה הירושלמי הנודע לטבע, כתב על כך ברשימתו 'היורה', שבה התייחס גם ל'חג לוד' ולפולקלור הקשור בו: 

דבר, 30 בנובמבר 1983

חודש חשוון היהודי מקביל, פחות או יותר, לנובמבר שבלוח הגרגוריאני. בלוח השנה היהודי, המבוסס על שנת הירח, הופעל מנגנון התאמה ללוח האסטרונומי מבוסס השמש, וזאת באמצעות השנה המעוברת, דהיינו הוספת חודש בכל שלוש שנים בממוצע (7 שנים מעוברות בכל 19 שנים). בהיעדר מנגנון דומה בשנת הירח המוסלמית, אימצו החקלאים הערבים מועדים בלוח הנוצרי לצרכי פעילותם העונתית. כך הפך היום האמצעי של נובמבר (היום ה-16) – שבו, כאמור, הובאו עצמות סנט ג'ורג' לעיר הולדתו – ל'עיד ליד': שילוב של חג דתי-נוצרי וחג טבע פולחני המבטא את המועד המועדף לרדת היורה.

על ניהול טקסי החג אחראית העדה האורתודוקסית הנוצרית בלוד, שקשורה לכנסייה האורתודוקסית היוונית ולפטריארך בירושלים בכל האמור לטקסי נישואין ולקביעת ההלכה. פעם הייתה חגיגה זו משותפת גם לערבים המוסלמים; אך כמעט ולא עוד. כיום מגיעים אלפי נוצרים מכל חלקי הארץ, ואף מחו"ל, לתפילה המיוחדת. במהלך היום נערכים טקסים שונים כמו שחיטת כבשים עבור מי שנדר נדרים במהלך השנה, הדלקת נרות, קבלת ברכות מהכמרים, תספורות לילדים (שחלקם לבושים בבגדי סנט ג'ורג' צבעוניים) ותהלוכה של שבט הצופים. רוכלים מוכרים את ציורי סנט ג'ורג' על סוסו, קמעות ותכשיטים, מאכלים מסורתיים (כמו קנה סוכר) ועוד. אחרי התפילה מתקיימת קבלת פנים וסעודה חגיגית במנזר האורתודוקסי בהשתתפות אישים מכובדים.

אבירה צעירה במדי סנט גו'רג' 

בחגיגות השנה, שהתקיימו לפני שבועיים, ביום ראשון ה-16 בנובמבר 2014, השתתפו תיופילוס השלישי, הפטריארך היווני אורתודוקסי בירושלים, ונכבדי הכנסיה והעדה מכל הארץ ומתחומי הרשות הפלסטינית. בקבלת הפנים ובסעודה החגיגית נכחו גם ראש העיר לוד, האב הרוחני לעדה האורתודוקסית בלוד האב ניקודימוס, שגרירת רומניה, שגריר קפריסין, הקונסול היווני וראשי הקהילה הנוצרית בלוד. לצד מאות מאמינים שמילאו את הכנסיה (מספרם נפל לעומת אשתקד בשל מזג האוויר הסוער), היו גם מוסלמים תושבי לוד, שבאו לכבד את שכניהם הנוצרים בחגם, וכן צוותי טלוויזיה מרוסיה, יוון, איטליה ורומניה. מקהלת העדה השמיעה מזמורים בערבית, והאירוע עצמו הועבר לראשונה בשידור חי באינטרנט והוקרן על גבי מסך ענק בכיכר העיר פייטרה נייאמץ ברומניה (עיר זו חתמה ב-2002 על ברית ערים תאומות עם לוד). הטקס בכנסייה וקבלת הפנים ניתנים לצפייה באתר הפטריארכיה.

במונח 'עיד ליד' נתקלתי לראשונה בסתיו 1963, מספר חודשים לאחר תחילת עבודתי כרופא וטרינר ממשלתי בצפון הארץ. מאחד משבטי הבדואים בגליל התחתון הגיעו תלונות על תחלואה בעדרי העיזים ותמותה גבוהה. הבדווי הזקן בעל העדר הסביר לי, כי מחלה זו ידועה בשם ג'יעם (Jiam) והופעתה היתה צפויה כיוון שעונת הגשמים הקודמת החלה מוקדם מדי – בספטמבר. מסורת בידו ובידי אבותיו, כך אמר, כי כאשר מקדימים הגשמים הראשונים מהרצוי, תחלינה העיזים בג'יעם בשנה העוקבת. 'ומהו העיתוי הנכון לגשם הראשון?' – הקשיתי. 'הטוב ביותר – ביום "עיד ליד", או בשבועיים לפניו או אחריו', הסביר הזקן. לא אכחד כי באותה עת התייחסתי למידע פולקלוריסטי זה בספקנות.

בסתיו 1967 חזרה מחלת ג'יעם והופיעה בממדים דומים, וגם הפעם הייתה זו שנה עוקבת אחר שנת יורה מוקדם. כיוון שממשלת המנדט הכריזה על הג'יעם, עוד בשנת 1926, 'מחלה חייבת בהודעה' על פי חוק, נאספו נתונים וניתן היה לבדוק אותם בדיווחיה השנתיים של מחלקת החקלאות המנדטורית. בבדיקה נמצא כי המידע הפולקלוריסטי כביכול היה נכון: בין השנים 1960-1926 נרשמו כמה התפרצויות של ג'יעם והן באו תמיד בעקבות עונות גשמים מוקדמות. הבדווי הזקן דייק.

תיאורים דומים שמעתי במהלך השנים במקומות נוספים, ובינתיים נחקרה תופעת הג'יעם ונמצא לה הסבר מדעי: טפיל מעיים בצאן, שמחזור חייו נקבע על ידי שילוב טמפרטורה ומשקעים. ובכן, לא רק הגידולים הצמחיים, אלא גם המיקנה ובריאותו קשורים במועד היורה ובעיד ליד.      

'מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי ... מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן' (תהלים, קיט, 100-99). השנה התגשמו, פשוטו כמשמעו, ציפיותיהם של החוגגים ובדיוק ב-16 בנובמבר נפתחו שערי שמים לתפילותיהם העתיקות של מאמיני שלוש הדתות. זו תהא לבטח שנת ברכה.

תחזית מזג האוויר, 16 בנובמבר 2014

אבירי סנט ג'ורג' קטנים, חג לוד, 1996 (צילום: ארנון שמשוני)

בעלי התוספות

כתב יגאל מורג:

כמו רבים אחרים לא נתקלתי בשמו ובדמותו של הקדוש ג'ורג', עד אשר ב-8 בנובמבר האחרון השתתפתי בטקס לציון מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, שנערך בבית הקברות הבריטי שעל הר הצופים בירושלים. מעבר לטקס המרגש, נתקלתי שם בדמותו של אותו ג'ורג', כשהוא 'מכסח' את הדרקון שלרגליו, כשהוא מתנוסס בגודל טבעי בראש קפלה הניצבת במרומי גבעת בית הקברות.