לכבוד חג סוכות שיחול הערב הנה סיפור יפה וקצת נשכח של שלום עליכם, שנכתב בשנת 1903. הסיפור תורגם לראשונה על ידי י"ד ברקוביץ, חתנו של שלום עליכם, תחת הכותרת 'לא קם כמשה'. לימים תורגם הסיפור גם על ידי אריה אהרוני תחת הכותרת 'סוכה כבר אחת ולתמיד!' (יום טוב שהופרה שמחתו, ספרית פועלים תשמ"ח, עמ' 287-277).
זהו סיפור קצר על יהודי רב תושיה, נלהב, שמח בחלקו וטוב לבב ושמו משה. הוא חי בעיירה הטיפולוגית 'כתריאליבקה' ומכוּנה בשם 'לא קם כמשה', שכן איש מוכשר וזריז כמותו עוד לא קם. כל דבר ידע לעשות טוב יותר מאחרים, או לפחות כך טען. ידו בכל – הוא בונה בתים, מפרק שעונים ומתקן מנעולים. כולם מבקשים את עזרתו, אף שלמען האמת תיקוניו אף פעם אינם עולים יפה, ובכל זאת הוא נהנה מיוקרה והערכה בקרב בני עירו.
משה אהב לעזור ולהטות שכם, ובמיוחד לשכניו. לקראת סוכות מחפשים אביו של המספר, בעל הבית שלהם ושכנם 'לא קם כמשה' מקום לבנות בו במשותף את הסוכה. המקום המתאים נמצא ועליו מוקמת הסוכה. לא סתם סוכה אלא ארמון רב תפארת. שלוש המשפחות יושבות לסעודת החג בסוכה היפה שאין כמותה, על השלחן – סעודת מלכים שניחוחה מגרה את התיאבון. עד שלפתע פתאום...
חג סוכות שמח!
 |
| ארבעת המינים (ספר מנהגים, אמסטרם 1707) |
לא הכרתי
השבמחקלא קם כשלום עליכם, נפלא!!
א', יהודי בגיל העמידה שהתחזק מאוד בשנים האחרונות והפך לבעל תשובה עם זקן ומגבעת, בונה כל שנה סוכה גדולה בדיוק מתחת לחבלים של הכביסה שלי. השנה, הגדיל א' עשות, ובנה סוכה כפולה, משהו מפלצתי שנכנסים בה איזה 50 איש מינימום. ובאמת, בערך בצוהוריים התכנסו בסוכה שלו מתחת לחבלים של הכביסה שלי כ100 גברים נשים וטף, התחילו לשיר ולאכול, ולשמוח בשמחת החג. בנקודת הזמן הזו הייתי אמביוולנטי קמעה: מצד אחד, יהודים שמחים! מה רע בזה? מצד שני, איך אני יעשה שלאף שטונדה עם כל הרעש הזה מתחת לחלון?
השבמחקככה המשכתי להיות אמביוולנטי, עד שלפני חצי שעה בערך אני שומע רעש נוראי מתחת לחבלים של הכביסה שלי. ברגע הראשון נבהלתי, אמרתי לעצמי, מועמר, הביבי הזה הפציץ את האיראנים ובטח הם שלחו עלינו עכשיו איזה טיל תחריר דור 7, אבל אז הצצתי מבין התחתונים שלי שתלויים על החבלים של הכביסה שלי, וראיתי במו עיני איך כל הסוכה המפוארת של א' קרסה בגדול. למזלו של הצדיק, האירוע התרחש בערך רבע שעה אחורי שהם גמרו את ברכת המזון, ככה שהקרשים של הסכך לא נכנסו להם בצלחת של המטבוחה.
עכשיו אני שוב אמביוולנטי: מצד אחד יש לי עכשיו שקט, ואני יכול ללכת לפוש קמעה בלי הפרעות. מצד שני, יהודי חביב אכל אותה למה התפרקה לו כל הסוכה המפוארת, והוא בטח מבואס כדבעי.
קיצורו של עניין, אני ילך לישון קצת עכשיו, ולחשוב על האמביוולנטיות שלי, ואז אני יחכה שיצא החג ונראה מה שומרי המצוות אומרים, כי אאז"נ סוכה שנפלה בחג אסור לבנות אותה שוב בחול המועד, אבל אפשר שאני טועה.
סוכה שיכולה להכיל 50 איש בלבד לא תחזיק מעמד עם 100 אנשים לחוצים ולוחצים.
מחקוחבל שאתה כותב צורות פועל בעתיד בגוף ראשון יחיד ב-י' ולא ב-א'. "ואז אני יחכה" וכו' במקום "ואז אני אחכה". כל כך קשה לכתוב כמו שצריך?
מחקתודה דוד,
השבמחקהסיפור כולו מסופר מן הלב, מה קרה לנו כחברה שאיננו יכולים לספר סיפורים כאלה יותר?
כל טוב ומועדים לשמחה.
נ.ב.
לקראת סוף פרק ה' מופיע הביטוי "דפתראות שלו", הכוונה היא למחברות שלו. את המילה דפתר שאל אליעזר בן יהודה, כמדומני, מן השפה הערבית. רק יותר מאוחר, אימצה השפה העברית את התיבה מחברת.
לחובבי ספרות היידיש,
השבמחקבתחנה המרכזית בתל אביב, פתח יהודי בשם כהאן חנות ספרי יידיש, הוא אוסף ספרים שאיש אינו מעוניין בהם או מעריך אותם. הוא החל לאסוף אותם בביתו בירושלים, אך משרבו הספרים הןא עבר לתל אביב ופתח את מרכז "Yung YIDish", להרחבה ראו כתבה של הארץ
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1852360
כל טוב ובהצלחה לחובבים באשר הם.
רות
ואני אילו ישבתי בסוכה של לא קם כמשה, הייתי מתפקעת מצחוק.
השבמחקלו העז היתה נופלת היישר על ראשך לא נראה לי שהיית מתפקעת מצחוק. חג שמח!
מחקאין כמו שלום עליכם לתיאור אנשים ומצבים. אי אפשר להינות מסיפוריו סתם בקריאה פשוטה, חייבים לראות בדמיון את הסיטואציה. זאת הסיבה שהוא השני החביב עלי. הראשון הוא אפרים קישון.
השבמחקהוא לא נשכח עד היום. אבדוק שוב בעוד שלוש שנים...
מחקמוזר,,, מצד אחד, לשון עשירה ואפילו יש שימוש במילה לועזית, ומצד שני-- טעות של ילד: אני ילך?! כנראה, הכותב הוא גיבורה של הבדיחה הידועה על הילד שהושאר לכתוה 100 פעם אני אלך....(נכון, במקור זה הלכתי / אלכתי אך יש גם חירות המשורר). חג שמח!
השבמחקמרומם נפש
השבמחקתודה רבה לך דוד על הממתק הזה....קראתי בהנאה רבה ולא רציתי שייגמר. כמה חבל ששלום עליכם ,בין שאר בני דורו, הולך ונכחד מעולם התרבות של מדינת ישראל
השבמחקרמי יובל
השבמחקאצלנו היינו שרים: אתרוג לולב והדס / וסוכה יפה כדת / ילדים בואו חזו / הראיתם כסוכה זו? // עמודיה בד אל בד / קשר אבי בעצם יד / ילדים וכו' ובן הלאה. לא נמצא בזמרשת ולא בשום מקום. מישהו מכיר?