ברוך הבא: גבעת התנ"ך

מטיילים בשביל שחוצה את גבעת התנ"ך

כתב וצילם ברוך גיאן

מתחם תחנת הרכבת בירושלים ('התחנה הראשונה') שוחזר, שופץ והוא שוקק חיים. בדרך בית לחם הסמוכה, בלב המושבה הגרמנית, מוקם בימים אלה מלון 'ישרוטל', והוא גדול וגבוה וראשו בשמים. תכנית אחרת, להקים מלון גדול על מגרש החנייה החינמי שלצד 'גן הפעמון', עדיין לא יצאה לפועל. 'בית המדפיס הממשלתי', בדרך חברון, שוקם לתפארת ויש בו מרכז מדיה חדיש, ועוד לא אמרנו מאומה על מתחם ה'סינמטק' ו'האוזן השלישית' שבתוכו, 'החאן הירושלמי', 'מרכז מורשת מנחם בגין', פארק המסילה – כולם בשטח של קילומטר מרובע אחד.

ובתוך כל המהומה נשתיירה פינה חבויה, מקום של טבע בתוככי העיר, שיזמי הנדל"ן והתרבות עדיין לא הניחו עליה את ידם. אי של שקט ושמו 'גבעת התנ"ך'. מי שמחפש מקום חביב לסיור טבע קצר בירושלים – גבעה זו היא מקום מומלץ, במיוחד בעונת המעבר מהסתיו לחורף.

מצלמים פרח על ראש הגבעה (ברקע תחנת הרכבת)

שנים רבות מהווה גבעה זו עבורי נקודת תצפית ייחודית על העיר העתיקה שממזרח, אך גם שכיית חמדה לכשעצמה: מתחם חשוף ופראי, שניתן ליהנות בו משפע של פריחה, שצבעיה משתנים על פי עונות השנה, ובעיקר בסתיו ובאביב. בסתיו הקרקע מתכסה במרבד סִתְוָנִיוֹת ובעמודי חצבים, ואילו בחורף ובאביב תופסים את מקומם כלניות, נוריות ופרגים. 

כליל החורש בוקע בסמוך לשכבת הסלע של גבעת התנ"ך

שדה סִתְוָנִיוֹת על גבעת התנ"ך

כלניות

שמי סתיו ושרביטי חצבים

כלניות וקחוונים

מדוע זכתה הגבעה לשם מוזר זה? אין לכך תשובה ברורה. בזמנו שמעתי, שהייתה תכנית שהגה דוד בן גוריון – מעריץ ידוע של התנ"ך – להקים בראש הגבעה מבנה ובו ילמדו ויעסקו בספר הספרים. אולי יש מישהו מן הקוראים שיוכל לספק תשובה מוסמכת יותר?

מכל מקום, מראש הגבעה יש תצפית יפה לעיר העתיקה, עירם של דוד ושלמה.

מבט לעיר העתיקה

בתקופת הבית הראשון נחצבו באדמת הגבעה קברים, והם מן החשובים שנתגלו מתקופה זו.

מערות הקבורה מימי בית ראשון בשולי הגבעה (מעל מרכז מורשת מנחם בגין ודרך חברון)

אזור הקברים מכונה 'כתף הינום' ואת החפירות שם ניהל הארכאולוג גבריאל ברקאי. בין הממצאים הרבים שהתגלו בקברים היו גם שתי לוחיות כסף, שעליהן נחקקה (בערך בשנת 600 לפני הספירה) ברכת הכוהנים ובה נזכר כמה פעמים שמו המפורש של האל.

'ברכת הכהנים' מכתף הינום (מקור: ויקיפדיה)

מתחת למצוק המזרחי של הגבעה עוברת דרך חברון, המחברת את ירושלים לחברון שבדרום, והיא הומה מכלי רכב במשך כל שעות היום. המצוק עצמו שימש בעבר לחציבה.

על ראש הגבעה פזורים שרידים חרבים של מבנים שונים שהיו כאן פעם, ולצדם שברי בטון ואבן. האם הם מן המאה ה-19, ואולי מימי השלטון הבריטי?

חורבות גבעת התנ"ך (באופק – הר הזיתים)

בסיסי הבטון היו אולי חלק ממערך הגנה בריטי ועליהם הניחו כלי ירייה, שבאמצעותם אפשר היה להגן בצורה יעילה על אתרים אסטרטגיים סמוכים, כמו מתחם הרכבת או מלון המלך דוד.

האם אלה הם מתקנים לייצוב תותחים?

על ראש הגבעה ומעל רהט ווקופ (ראו בהמשך) מתגוררות עד היום כמה משפחות בבתים נסתרים מן העין.

בית מגורים בשוליים הדרומיים של הגבעה

בחלק הצפוני של הגבעה נבנתה כנסיית סנט אנדרו הסקוטית, שאת אבן הפינה שלה הניח הגנרל אדמונד אלנבי בשנת 1927. לצד הכנסייה פועל מלון אורחים סימפטי והביקור במתחם הכנסייתי מומלץ.

לפני כשנתיים הופיעה בבלוג חידה מצולמת על מצבותיהם של 'ברוס' ו'ראב', כלבים ששירתו את משטרת המנדט ונקברו בחצר הכנסייה, וזו גם הזדמנות לבקרם.

מבט על הכנסייה הסקוטית מן הגבעה

מבט על הגבעה מן הכנסייה הסקוטית

בחלק המערבי של הגבעה נמצא המבנה המוכר יותר של החאן הירושלמי. מזה שנים רבות שהחאן הוא מוסד תרבות ידוע בעיר ומחוצה לה, שמארח להקת תיאטרון. אך כשהוקם, במאה ה-19, שימש המבנה המקורי בית חרושת לייצור משי (בשכונת טלביה הסמוכה ניטעו בשל כך עצי תות רבים). יש הגורסים שמאוחר יותר הפך המבנה לחאן, כלומר לאכסניית דרכים, אך מחקר חדש טוען שלמען האמת החאן מעולם לא שימש ככזה, ובעצם הכל חַאנ-טָרִיש... 

מכל מקום, תיאטרון החאן מתכוון להתרחב. התכניות, שהוגשו לוועדות התכנון כבר בשנת 2012, מדברות על הקמת אולם תת-קרקעי חדש של כ-450 מקומות, שייבנה על חלק מן הגבעה וגגו ישתלב בנוף הגבעה הקיים.

חצר החאן

אבני החאן

קיר החאן מתחבר אל הסלע

מבנה מסקרן ומסתורי ניצב בחצר האכסניה הסקוטית. שמו 'קאסר אל-ראזל' והוא בן כמה מאות שנים, מן הסתם שריד מהתקופה העות'מאנית. 'קאסר' (قصر) פירושו ארמון (כמו 'קאסר אל-יהוד', שבבקעת הירדן). גבי ברקאי העיר, כי מצא באחד המקורות שהמבנה כונה גם 'קאסר אל-עספור', כלומר ארמון הציפור. אלה היו בתי קיץ, שבנו עשירי ארץ ישראל החל מסוף המאה ה-15 (התקופה הממלוכית), והמבנה כאן הוא כנראה שריד של ארמון כזה. הוא נראה כמגל ולו קשת תומכת. חיזוקי ברזל נוספו בתקופה מאוחרת יותר.

ה'קאסר' על גבעת התנ"ך

הקשת התומכת

לרגלי הבניין בור מים חצוב היטב ומעליו מכסה מתכת, שאותו הרמנו בלי קושי.



שטח הגבעה שייך לכנסייה היוונית האורתודקסית, שמחזיקה שטחי ענק בירושלים המערבית, אך המתחם כולו חכור על ידי הקרן הקיימת לישראל. ה'קאסר' היה נטוש במשך שנים רבות, אך לאחרונה אוכלס באיש מטעם הכנסייה היוונית. 

צמוד ל'קאסר' יש מבנה נוסף עם גג רעפים, ששימש את הקונסוליה הבריטית עד שנת 2000. באותה שנה נדדה הקונסוליה למזרח העיר והבניין התרוקן. נותר רק תורן דגל מיותם על גג ה'קאסר'.

צדה המערבי של הגבעה סלעי גם הוא. מול תחנת הרכבת ההיסטורית וסמוך לכיכר דוד רמז בנו הבריטים 'סַבִיל', שאותו כינינו כאן לפני כשלוש שנים 'רהט ווקופ', ועל הזנחתו המבישה כתבנו בעונ"ש.

בזכות כתבה זו נרתמה חברת 'הגיחון' לשיפוץ הרהט (ויצוין לטובה המנכ"ל זהר ינון). עכשיו הסביל (או הרהט) נקרא בשם העברי המצוחצח 'מַשְׁקִית' (לשון משקה) – לא השם הכי מוצלח בעולם, אבל העיקר שהמים זורמים וכתובת הזיכרון ההיסטורית השתמרה.

משקית ווקופ בצד המערבי של גבעת התנ"ך

בתחנת האוטובוס הסמוכה ל'מַשְׁקִית' אפשר ללכוד, כדבר שבשגרה, מראות ירושלמיים אופייניים.

זאת ירושלים: לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים

וגם זאת ירושלים: למתפללות לרגלי הגבעה מצטרף חוקר האמנות הירושלמי ד"ר גדעון עפרת

בעלי התוספות

כותב ניר אורטל (עורך כתב העת 'עת-מול'):

כתמיד, נהניתי מהפוסט החדש של ברוך גיאן.  

למה 'גבעת התנ"ך'? אחת האופציות היא, שכנראה היו תוכניות להקמת מוזיאון תנ"ך. ידידה שלי התבקשה בשנות התשעים, כתרגיל בלימודי אדריכלות בטכניון, להציע הצעה למבנה הולם במקום זה. אני תוהה אם מישהו בארכיון העיר יידע עוד בנושא.  

חיזוק אחר לשם הוא המיקום 'בראש ההר אשר על פני גי-הנום ימהּ', ומצפון לעמק רפאים, בגבול התנ"כי בין בנימין ליהודה, כמתואר ביהושע, טו 9-8: 'וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם, אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב--הִיא, יְרוּשָׁלִָם; וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-רֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק-רְפָאִים, צָפוֹנָה'.  

לגבי קברי הכלבים, אני מוחה על הטענה שמדובר ב'כלבי גישוש בריטיים', שהעלו דני רובינשטיין ואחרים ולצערי כבר היכתה שורש. אין שום הוכחה לכך שמדובר בכלבי צבא ולא בכלבים של אנשי הקהילה או חיילים (כמו בארמון הנציב). אחרי כעשור שנים, שבהן ניסיתי לרחרח אחרי עקבותיהם של ברוס וראב האמיתיים, סיפרה לי לאחרונה חן ברנט – שחקרה את הכנסייה הסקוטית בלימודי התואר השני – שייתכן כי אחד מהם היה שייך לגב' איזובל מקריי (Isobel MacRae), שהייתה מנהלת האכסניה ופעילה בקהילה בשנות הארבעים, ותועדה עם כלבה בכמה תמונות (הנה אחת מהן).  

מאמר קצר ויפה על הקמת הכנסייה הסקוטית, שכתבה חן ברנט, יראה אור בעוד כשבועיים ב'עת-מול'.

גם חן ברנט הוסיפה משלה:

מסתבר שהחברה לחקר המקרא התכוונה בשנות השישים להקים על הגבעה את 'בית התנ"ך העולמי' וזהו אולי גם מקור השם לגבעה. הוכנה תוכנית שלא יצאה לפועל. ב-1970 נערך טקס הנחת אבן פינה לבית התנ"ך, אולם אף פעם לא נאסף מספיק תקציב, ומשרדי הארגון ישבו תקופה ארוכה מעל מוזיאון העצמאות ברחוב רוטשילד בתל-אביב. מידע נוסף נמצא כאן.

דבר, 26 באוקטובר 1970

והנה בן גוריון על הגבעה...

צילום: פריץ כהן (אוסף התצלומים הלאומי)