נר ראשון של חנוכה בבית הכנסת הגדול בווילנה, 1920

מאת רמי נוידרפר

כמה ימים לפני חג החנוכה – מתי בדיוק? על כך בהמשך – הודבקו על קירות בחוצות וילנה היהודית כרוזים דו-לשוניים (יידיש ופולנית), שהזמינו את הציבור להשתתף באירוע חגיגי לכבוד הדלקת הנר הראשון של חנוכה, שיתקיים בשעה ארבע אחר הצהריים בבית הכנסת הגדול של העיר.

מקור: ארכיון יוו"א

וזו לשון המודעה:

בית הכנסת העירוני

ביום ראשון ה-5 בדצמבר [שם החודש נכתב בצורתו הרוסית – דעקאַבער] יתקיים בבית הכנסת הגדול ערב חנוכה חגיגי. על הנר הראשון יברך חזן העיר מ' קרמר, עם מקהלה מחוזקת של 40 גברים, ותזמורת קונצרטים גדולה של 20 נגנים, בניצוחו של המנצח הנודע א' אוֹלֶווסקי.

תכנית: 

1.    מה טובו (לבנדובסקי)

4-2. ברכות, הנרות הללו, מעוז צור ישועתי (זיידל רבינר)

5.    הללויה (לבנדובסקי)

6.    אתה נגלית (ש. טֶפֶר)

7.    מזמור שיר חנוכת  (גוֹטְבֶּטֶר)

8.    התקוה

הכל מבוצע על ידי חזן, מקהלה ותזמורת בניצוחו של א' אוֹלֶווסקי.

התכנית האמנותית

על הכרוז עצמו אין תאריך, אך קל מאוד לקבוע את המועד. 

השימוש בשפה הפולנית מלמד כי האירוע התרחש בין שתי מלחמות העולם, כאשר וילנה הייתה תחת שלטון פולני והשפה הפולנית הייתה בשימוש רשמי.

עד שנת 1915 הייתה הרוסית השפה הרשמית בווילנה. בין 1918-1915 הייתה וילנה תחת כיבוש גרמני, ובין 1920-1918 שלטו בה לסירוגין הסובייטים, הפולנים ומדינת ליטא העצמאית. מאז ועד כיבושה של פולין, בספטמבר 1939, בידי הגרמנים והרוסים הייתה וילנה חלק מפולין.

מקטלגי הכרוז בארכיון יוו"א סברו שהאירוע הנזכר כאן התרחש בשנת 1926, ואכן, בשנה זו חל יום ראשון ב-5 בדצמבר. אבל יום ראשון בשבוע הוא לא בהכרח יום ראשון של חנוכה, ובאותה שנה הדליקו את הנר הראשון דווקא ביום שלישי, 30 בנובמבר. המועד היחידי שבא אפוא בחשבון, שבו הייתה וילנה תחת שלטון פולני, ויום ראשון בשבוע היה גם 5 בדצמבר וגם היום הראשון של חנוכה (אור לכ"ה בכסלו), הוא שנת תרפ"א / 1920.

באותה שנה הפכה וילנה לבירתה של 'מדינת בובה' בשם הרפובליקה של ליטא המרכזית (Republika Litwy Środkowej). ב-8 באוקטובר 1920, חודשיים קודם לאותה הדלקת נר חנוכה, התרחש 'מרד', שבמהלכו השתלטו חיילי הדיוויזיות הליטאית והבלארוסית של צבא פולין, בפיקוד הגנרל לוציאן ז'ליגובסקי, על וילנה וסביבותיה, והכריזו על עצמאות 'ליטא המרכזית'.

חיילים פולנים בווילנה, סוף 1920 (מקור: ויקיפדיה)

הקונצרט החגיגי נערך בבית הכנסת הגדול של וילנה. מי מן הקוראים שביקר בווילנה, עשוי לטעות ולחשוב שמדובר בבית הכנסת 'טהרת הקודש', שפעיל עד היום. ואומנם, בבית כנסת מפואר זה, שנוסד על ידי משכילי וילנה ועבר למבנה הנוכחי בשנת 1903, שרה מקהלה גדולה וידועה (לכן הוא גם נקרא 'בית הכנסת הכוראלי'), אולם לא בו התרחש האירוע המדובר, אלא בבית הכנסת הגדול ('די גרויסע שול') של הקהילה, מבנה עתיק ועתיר היסטוריה, שכיום לא נותר ממנו זכר.

בית הכנסת הגדול של וילנה נבנה לראשונה במאה ה-17 ומאז עברו עליו גלגולים שונים. הוא נבנה במרכזו של המתחם ההיסטורי המפורסם שכּוּנה 'שולהויף', כלומר חצר בית הכנסת. במתחם זה היו כעשרים (ויש האומרים פחות) בתי כנסת קטנים ('קלויזים'), שהנודע שבהם היה זה שבו התפלל רבי אליהו, הוא הגאון מווילנה. היו בו גם בתי תפילה לבעלי מלאכה, בתי מדרש, מקווה, משרדי הקהילה ואגודות הצדקה השונות שהפעילה, ומראשית המאה ה-20 גם ספריית שטראשוּן, ספרייה ציבורית גדולה, שנאצרו בה ספרים וכתבי יד נדירים. ה'שולהויף' היה המרכז הדתי של קהילת וילנה והמגדלור שהתווה דרך לתנועת ה'מתנגדים' לחסידות ולמה שכּוּנה 'ירושלים דליטא'.

בית הכנסת הגדול במרכז ה'שולהויף'. התמונה צולמה על ידי חיילים גרמנים במלחמת העולם הראשונה

פְּנים בית הכנסת הגדול

במוזיאון לוחמי הגיטאות השתמרה תמונה של מקהלת בית הכנסת הגדול בשנת 1927, ובה ספרתי 38 חברים כולל החזן וסגניו. אגב, החזן שמופיע במרכז התמונה הוא משה קוסביצקי (שניים מאֵחיו, דוד ושמחה, מופיעים אף הם בתמונה; הזיהויים הם על פי מאמרו של עקיבא צימרמן, 'החזנים והחזנות בבית הכנסת הגדול בוילנה', בספרו ברוֹן יחד: מעולם החזנות והמוסיקה היהודית, 1988, עמ' 96).

את בית הכנסת הגדול והישן, את הקלוייזים שסביבו וההתלהבות מנגינות החזן של כל באי ה'שולהויף', תיאר באופן נפלא סופר היידיש בן וילנה חיים גראדֶה: 

חיים גראדה, העגונה, תרגם מיידיש: א"ד שפיר. עם עובד, 1962, עמ' 57-55

במלחמת העולם השנייה נפגעה ה'חצר' בצורה קשה, ובתקופה הסובייטית נהרסה כליל ונבנו עליה בתי מגורים. הנה סרטון המתאר את השולהויף בתפארתה ובחורבנה:

חיים גראַדה, דער שולהויף, ניו-יורק 1958. ציור השער: איליה שוֹר

והנה, לפני מספר חודשים, ביולי 2015, דיווחה רשות העתיקות בישראל על מציאת שרידים משמעותיים של בית הכנסת מתחת לאדמה במסגרת פרויקט משותף של רשות העתיקות הישראלית ואוניברסיטת הרטפורד האמריקנית. הארכאולוגים ד"ר יוחנן (ג'ון) זליגמן מרשות העתיקות ופרופ' ריצ'רד פרוינד מאוניברסיטת הרטפורד, הצליחו לזהות את מיקומו המדויק של בית הכנסת באמצעות ציוד משוכלל שכלל מכ"ם תת קרקעי.

מחפשים את שרידי בית הכנסת הגדול (מקור: רשות העתיקות)

בשנה הבאה, 2016, הם מקווים לחדש את המיזם ולהתחיל לחפור במקום. לפרויקט שותפים גם הרשות לשימור תרבות המורשת של ליטא וגם המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים.

סריקת הרדאר. הצבע החום מציין, כנראה, את שרידי המקווה (מקור: רשות העתיקות)

לא הצלחתי למצוא מידע על החזן קרמר או על המנצח אולבסקי. עורך עונ"ש הפנה את תשומת לבי לכך שהחזן הנודע מרדכי הֶרשמן, שהיה חזן בבית הכנסת הגדול משנת 1905, שימש כחזן הראשי של בית הכנסת בין השנים 1919-1914 (בערך). ככל הנראה, בשנת 1920 הרשמן היגר לאמריקה ובית הכנסת הגדול נותר ללא חזן קבוע. מ' קרמר היה אפוא אחד ממחליפיו הזמניים.

ומה באשר לתכנית המוזיקלית? 

על המלחינים ש' טפר וגוטבטר כמעט ולא מצאתי כלום. הדבר היחיד שמצאתי על גוטבטר הוא את שמו הפרטי יוסף, ושהלחין את קטע החזנות המורכב והיפה הזה: 'לא אמות כי אחיה'.

אולם על שני האחרים, לֵבַנְדוֹבְסְקִי וזיידל רוֹבְנֶר (שבמודעה כונה בטעות 'ראַווינער'), אנו יודעים הרבה, ועל לבנדובסקי אפילו הרבה מאוד.

לואי (אליעזר) לבנדובסקי (1894-1823), יליד פרוסיה שרוב ימיו גר בברלין, נחשב לאבי הליטורגיה של הקהילות הרפורמיות, אך השפעתו המוסיקלית חרגה בהרבה מכך ולחניו הרבים חדרו גם לבתי כנסת אורתודוקסיים (למשל, לחנו לפסוקים 'צדיק כתמר יפרח').

בול לכבוד לבנדובסקי שהונפק בגרמניה המזרחית, 1980

את לחנו ל'מה טובו', שהושמע באותו ערב חגיגי של חנוכה, אפשר לשמוע באתר 'זמרשת' וגם בביצוע משנת 2009 שמצאתי ביו-טיוב:



לעומת זאת, את פסוקי 'הללויה', שגם הם הושמעו באותו ערב, הלחין לבנדובסקי כמה פעמים ואין לדעת מה מהם הושמע באותו ערב חנוכה בווילנה (באתר 'זמרשת' נמצאות הקלטות של שני לחנים, ואתם יכולים לבחור את הנאה לאוזניכם).

ברשת יש ביצועים רבים של 'הללויה'. הנה אחד היפים שבהם, שבוצע בדרך לא פורמלית בשנת 2013, בפסטיבל מקהלות יהודיות בצפון אמריקה. אני מהמר שזה מה שהושמע באותו ערב...

המצבה על קברו של 'המשורר האלהי' אליעזר לבנדובסקי ורעייתו הינדה, בבית הקברות היהודי בוייסנזה, ברלין

בניגוד ללבנדובסקי היהודי הגרמני, המקצוען והמעודן, שיצירותיו נשמעות כמו אורטוריות של מלחינים קלאסיים, הרי שלזיידל רובנר, שיצירותיו הושמעו גם כן באותו ערב החנוכה, היה סיפור חיים שונה לגמרי.

זיידל רוֹבְנֶר (1946-1857) היה יהודי חסידי מרוסיה עם סיפור חיים אופייני לחזנים המסורתיים שבאו ממזרח אירופה. הוא נולד בשנת 1857 בעיירה רדומישל שבאוקראינה, ושמו האמתי היה יעקב שמואל מָרָגוֹבְסקי. הוא נקרא על שם סבו שמואל, והסבתא כינתה את נכדה בחיבה 'זיידל', כלומר 'סבאל'ה'. זיידל התייתם בילדותו ואמו מסרה אותו לחזן המקומי שגידל אותו והכניסו לעולם החזנות. זיידל היה חסיד של האדמו"ר יעקב יצחק טברסקי ממקארוב (ענף של חסידות צ'רנוביל), והרבי הזמינו להתפלל בבית מדרשו ועודדו לפתוח בקריירה מקצועית של חזן. בין השנים 1884-1882 שימש חזן בעיר רוֹבְנֶה שבפלך וולין, ומאז כונה בשם רובנר.

זיידל רובנר (מקור: The Greatest Cantorial Voices of All Times)

כדרכם של חזנים הוא הרבה לנדוד, עבר לפני התיבה בחצרות אדמו"רים ושימש חזן בבתי כנסת בקישינב ובלבוב. בשנת 1914 היגר זיידל לארה"ב והמשיך בפעילותו כחזן ומנצח. בשנת 1926, בהיותו כבן שבעים, זכה לכבוד עצום, כאשר הוזמן לשיר לפני נשיא ארה"ב קלווין קולידג'...

הצפירה, 11 בנובמבר 1926

הנה ברכת הנרות בניגון של זיידל רובנר מפיו של החזן דוד מונטפיורי. זהו מן הסתם אותו ניגון שבו הושמעו הברכות באותו ערב בווילנה:

וכאן תוכלו לשמוע קטע מ'הללויה' בקולו של החזן הדגול זיידל רובנר, בהקלטה נדירה משנת 1917.

כאמור, על החזן קרמר, על המנצח אוֹלֶווסקי ועל המלחינים טפר וגוטבטר לא מצאתי מידע של ממש, ואני מקווה שקוראי עונ"ש, יודעי הכל, יסייעו בהשלמת החסר על האירוע ועל המשתתפים בו.

חנוכה שמח ומואר.