'ממני הרובץ תחת משא הזמן': שיר הקדשה לא ידוע של ש"י עגנון

ש"י עגנון, 1966

מאת יוסף דן*

בין התדפיסים שנאספו בספרייתי במשך השנים מצאתי לאחרונה תדפיס שתמונת עמודו הראשון מובאת להלן. בראשו מתנוסס שיר מחורז שהקדיש לכבודי בעל התדפיס, הסופר הגדול ש"י עגנון.

וכך כתב עגנון בכתב החרטומים המפורסם שלו (ואתם הקוראים, נסו קודם כל לפענח את ההקדשה בעצמכם!):

אם הצלחתם לפענח את הכתב, מן הסתם עשיתם זאת בעמל רב. הנה אפוא הנוסח המלא:

ליוסף דן 

בעל בית וגן 

אשר מזויו מלאים מזן אל זן 

וטעמם הוא כטעם המן 

ובגינת אגוז הוא מטייל ולן 

וחוקר וסוקר ושופט ודן 

ממני הרובץ תחת משא הזמן 

לא ידע מאין לא ידע לאן 

נצבים גמר חתימה טובה לפ"ק [לשם החריזה יש לפתוח את ראשי התיבות: לפרט קטן] 

ש"י עגנון

תאריך ההקדשה מתפענח מהשורה האחרונה: בשנת תשכ"ח חלה פרשת נצבים בכ"ח באלול (21 בספטמבר 1968), יומיים לפני ראש השנה.

עגנון שלח אליי את התדפיס לאחר שקיבל ממני את ספרי 'תורת הסוד של חסידות אשכנז' (מוסד ביאליק, 1968), וזו כנראה הסיבה לרמז על 'גינת אגוז', ספר הגימטריאות של יוסף ג'יקטיליה, המקובל בן המאה ה-13. מתברר שעגנון שמר לעצמו העתק של הדברים, שכן לאחר פטירתו, כאשר ארכיונו הועבר לספרייה הלאומית, סיפר לי רפי וייזר, שטיפל אז בארכיון, שמצוי שם 'שיר לכבודי'.

הקשר ביני לבין עגנון – שהיה מבוגר ממני בכמעט חמישים שנה – נוצר שנים אחדות קודם לכן, בטקס ברית המילה של בנו של מורי המנוח, פרופסור ישעיה תשבי. כמנהגי מאז ומתמיד, חמקתי החוצה באמצע הטקס לעשן סיגריה, ועגנון יצא אף הוא ושאל למעשיי. סיפרתי לו שאני כותב עבודת גמר על רבי יהודה החסיד ועל ספר חסידים. הוא גילה בכך עניין ובשנים הבאות התקשר עמי כל פעם שמצא בכתביו של אחד מחכמי בוצ'אץ' התייחסות לחסידי אשכנז, והיה אומר לי: 'תכניס את זה לדיסרטציה שלך'.

עגנון קישר ביני לבין 'בית וגן', שכונת מגוריי אז, משום שכשנולד בני, בשנת תשכ"ד, בתשעה באב שחל בשבת, צלצלתי אליו להזמינו לברית. כולם ידעו שעגנון טוען כי הוא עצמו נולד בתשעה באב...

ברור היה שהוא לא יוכל לבוא, שכן הברית הייתה, מטבע הדברים, ב'שבת נחמו', והמרחק בין תלפיות לבית וגן לא אפשר הליכה בשבת. הוא שאל אותי: 'איך תקראו לו?', אמרתי: 'אורי'. הוא שאל: 'ומה עוד?', והשבתי: 'שמואל, על שם סבי'. הוא הגיב מיד: 'נו, הוא שמואל ואתה יוסף – אז הכל בסדר'.

הקשר בינינו לבין עגנון קיבל אופי משפחתי כאשר עברנו בשנת תשכ"ח לגור בתלפיות, ברחוב קורא הדורות, סמוך מאד לביתו. ערב אחד, זמן קצר לאחר שכבר השתקענו בשכונה, חזרתי מן האוניברסיטה ואשתי סיפרה לי: 'היה כאן זקן אחד, שאמר לי: את לא מכירה אותי. שמי עגנון, ובאתי לברך אתכם על בואכם לשכונה'. עד היום אינני יודע איך גילה את כתובתי.

מפעם לפעם טיילנו יחד טיול של בוקר ברחוב ביתר, שהיה אז משעול צר. הוא הזמין את ילדיי, אורי ואחותו הגדולה נילי, לשחק בחצרו, חילק להם סוכריות ודרש עליהם באוזניי דרשה מבודחת: 'ילדיך כערוגת הדש"ן – דן, שמואל, נילי'. 

מי יכול היה לשער אז, שכעבור שנים בני יעלה לתורה, ביום הבר מצווה שלו, בבית הכנסת על שם עגנון בתלפיות, שבתו הבכורה, נועה, תבוא לעולם בשעה שהם התגוררו ברחוב עגנון בנהריה, ואילו אני עצמי מתגורר כבר שנים רבות בשדרות ש”י עגנון בירושלים...

פרופסור יוסף דן (מקור: אתר הבית)

* פרופסור יוסף דן הוא חתן פרס ישראל במחשבת ישראל (1997). לפני זמן קצר ראה אור הכרך האחד-עשר בסדרת הספרים פרי עטו 'תולדות תורת הסוד העברית', המוקדש לספר הזוהר (מרכז זלמן שזר).

יוסף דן מציין השנה את יום הולדתו השמונים, ובלוג עונ"ש מברך אותו באריכות ימים ובהמשך חיי יצירה ועמל.