בורא מיני מזונות: פלאפל ושווארמה, גלידה וג'לי, חומוס מריר וסנדוויץ'

א. מועצת גדולי הפלאפל והשווארמה

בראש המועצה, המתכנסת לישיבותיה ברחוב ירושלים ביפו, עמד בשעתו הרב הגאון חיים חפר זצוקללה"ה.

צילום: יוחנן פלוטקין

ב. סמליל השווארמה

ומהשווארמה היפואית האולטימטיבית לשווארמה של אבו האני בנצרת.

האותיות הערביות של המילה הטורקית 'שווארמה' עוצבו (פחות או יותר) בצורת מתקן הגריל שעליו מסתובב גליל הבשר נוטף השומן.

צילום: בני עורי

ג. דוקטור אייס קרים

בממשק שבין אקדמיה לאוכל גילינו בכפר הדרוזי עוספיה את הדוקטור לגלידה.

צילום: גדעון פליישמן

ולעומת ההשכלה האקדמית שמושקעת בגלידה הדרוזית, בשכונת גאולה בירושלים הולכים על החיבור לשטעטל: ביידיש 'זיס' זה 'מתוק', ו'זיסעלך' זה 'מתקתק'. ו'לֶק' – נו, את זה כל אחד יודע...

צילום: זאב וגנר

ד. ג'לי שמחות

צילום: יוסף במברגר

המוצר הזה נועד כנראה לחוגגי בר-מצוות על פי הנוסח הישן, כלומר אלה שמקפידים – בהינתן האות – להטיח בנער הנרגש מטר של סוכריות בכינון ישיר מעזרת נשים.

סוכריות הג'לי הרכות הללו, גם אם תפגענה במטרה, לא תבאנה את חתן הבר-מצווה לחדר המיון ביום חגו...

הטעמים, אגב, 'משמחים', וההכשר הוא כפול וסכיזופרני במידה הרווחת במקומותינו: הכשר של הבד"ץ 'לא כולל פסח', ושל חוג חתם סופר 'כשר לפסח ללא חשש קטניות'.

ה. אפוקליפסה עכשיו  

אם יכולים לייצר – וכנראה גם לאכול – מעדן חומוס בטעם שוקולד מריר (Dark Chocolate Dessert Hummus), אז כנראה שבאמת כלו כל הקצין ומלחמת גוג ומגוג בשער.

למרבית המזל, בינתיים זה רק בארה"ב. אבל אל תופתעו אם בקרוב נקבל מילקי בטעם חומוס (או ההפך).

צילום: טובה הרצל

ו. חזון אחרית הימים

כנראה שבקרוב כולנו נאכל מזון דיגיטלי-אלקטרוני: E-food

למרבית המזל, בינתיים זה רק באתונה שביוון. או-טו-טו בכל העולם וגם אצלנו...

צילום: מנחם רוזנברג

ז. סנדוויץ' מטבחים

מצד אחד, הסנדוויצ'ים שמכינים ברחוב קיבוץ גלויות 53 בתל אביב יקרים להחריד; מצד שני, הם מאוד מאוד מיוחדים.

צילום: נטע אסף

פה ושם בארץ ישראל: הדרך לנצרת, משקפיים באשדוד, נדל"ן בעכו, רק בנתניה

א. איך כותבים נצרת?

בין נצרת לנצרת עילית יש כמובן הבדלים רבים. עכשיו אנחנו יודעים שיש גם הבדל בתעתיק הלטיני והערבי של השם 'נצרת', ועוד על שלט אחד!

התעתיק הרווח בעולם המערבי לנצרת הוא כמובן Nazareth.

צילום: יהונתן עומר

ב. תמונות מחוף נפרד

באשדוד יש כידוע חוף ים נפרד לחרדים. באים אחינו החרדים להשתכשך במי הים הגדול, והנה אין להם, אבוי, מקום להניח בו את משקפיהם.

שקלו וטרו ואז נמנו וגמרו שמוטב לתלות מאשר להניח. שאם אתה מניח את המשקפיים על החול בתוך בגדך או צקלונך, חיישינן שמא יישברו ברגל גסה של ילד או מבוגר שאינה מבחינה בין חול לבין מים, ושמא גם יעופו ברוח ויאבדו לעולם.

הלכו בחורינו ותלו את משקפיהם על הגדר סביב סוכת המציל, בבחינת 'עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ', ושם הם מזומנים להם עד שיספיקו לטבול ואחר כך להתנגב ולהתלבש, ונאמר אמן.

צילומים: יוחנן פלוטקין

ג. נדל"ן בעכו

עכו היא עיר קסומה, אבל מתברר שיש בה בעיות נדל"ן קשות...

צילומים: איתמר לויתן

ד. פריז דנתניה

צילם: יורי ינובר

יורי ינובר, פרנקופיל נתנייתי ושליח עונ"ש בנתניה, מדווח: 

אם רצית הוכחה ניצחת למעמדה של נתניה כמרכז הצרפתי של ישראל, הנה תמונת פח האשפה של בניין מגורים רב קומות ברחוב איתמר בן אב"י 3 במרכז העיר. 

'איתמר בונביא' נשמע כמו שמו של בולברד פריזאי שרמנטי בגדה השמאלית, אולי בפינת סן סימון דה פרס. השם 'בונביא' גם נשמע כווריאנט של bonne vie, שמסביר למה האומן הצרפתי (שהשתמש בשבלונות) בחר דווקא בגירסה זו. 

סיבוב בצפון: עורכי דין בנהריה, מוצצים בעכו ומוזיאון שואה בנצרת

יוחנן פלוטקין הצפין לנהריה, לעכו ולנצרת עילית וחזר עם כמה תמונות מעניינות.

א. עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה

או שיש בנהריה הרבה עבריינים, או שזה סתם מקרה ולעורכי הדין בעיר יש הרבה עבודה.

כך נראית חזית בית בשדרות הגעתון.

ב. לידיעת בעלי חיים

החניה הציבורית הזו שבמרכז נהריה כלל אינה מגודרת, ואף על פי כן אסור לבעלי חיים (כולל נחשים, פילים ואריות?) להיכנס.

ג. שטראוס – הכל התחיל כאן...

הילדה וריכרד שטראוס עלו מגרמניה ב-1936 ובחצר ביתם ברחוב הרצל 11 בנהריה הקימו רפת קטנה. מן המקום הצנוע הזה, לאחר שורה של ניסיונות וכשלונות, התפתחה אימפריה. הילדה וריכרד נפטרו מזמן, אבל על שער החצר השם נשאר כפי שהיה, נקי ומצוחצח כפי שצריך להיות.

בעלי הבית, הילדה וריכרד שטראוס (ויקיפדיה)

ד. עץ המוצצים

שמענו על עצים ליד קברי צדיקים שתולים עליהם סרטי בד לסגולה (קבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה, למשל). בגן הזיכרון בעכו יש עץ שתולים עליו מוצצים!

בינתיים ההיענות של תינוקות עכו אינה מרשימה במיוחד. קשה להיפרד...

כמה קוראים העירו שעצי מוצצים כאלה קיימים בערים נוספות בארץ.

הנה למשל עץ המוצצים של מזכרת בתיה:

צילומים: יהושע לביא

ה. מוזיאון השואה בנצרת עילית

הידעתם שבנצרת עילית יש 'מוזיאון השואה'?

'מתברר שמדובר במקום ותיק', כתב לי יוחנן, 'אני בכל אופן מעולם לא שמעתי עליו. זה מקום קטן שכעת סגור לצורך ארגון מחדש. בכניסה מוצב פסל ("אנדרטה לשואה") של יגאל תומרקין. אין ספק שהמקום זקוק לקצת יותר יחסי ציבור'...

ו. משיח עכשיו, גם בערבית

הכרזות הללו, שקוראות 'הרבה במעשים טובים' וחתומות על ידי ה'משיח', הודבקו על גדר של אתר בניה בנצרת עילית. יש בין חסידי חב"ד מי שפועלים להפצת 'שבע מצוות בני נח' בקרב גויי הארץ, ומן הסתם הם אלה שתלו את המודעות. 

אבן מאסו הבונים: מה אכל ישוע ב'מֶנְזָה כריסטי'?

כנסיית מנזה כריסטי בנצרת (מקור: ויקיפדיה)

ישוע הנוצרי עשה כידוע נסים רבים, אבל אכילת אבנים לא נמצאת ברשימה המכובדת הזו.

בעצם, אולי כן... תלוי את מי שואלים.

מספר מורה הדרך עמרי אבידר: 

ליד הכנסייה הקתולית-פרנציסקנית 'מֶנְזָה כריסטי' (שולחן המשיח) שבנצרת, מוצב שלט המספר את סיפורו של המקום בשלוש שפות.

הנה השלט בעברית:

ואם תשאלו את עצמכם במה היטיבו את לבם המורה ותלמידיו? ניתן לקבל תשובה מוזרה ביותר מהתרגום לאנגלית של השלט:

אם נתרגם את התרגום העילג יתברר לנו ש'ישוע אכל אבן בתוך הכנסיה כארוחה ביחד עם תלמידיו'!

מה קרה כאן?

עמרי משער שהטקסט המקורי היה משהו כזה:

A relatively late tradition identifies the large stone table inside the church as the place in which Jesus ate a meal together with his disciples

אבל 'גוגל טרנסלייט' פישל, ובנצרת לא היה אף דובר אנגלית, שקרא את השלט ויכול היה להתריע על הביזיון.

שולחן האבן בכנסיית מנזה כריסטי בנצרת (מקור: ויקיפדיה)

הנס עצמו תואר בפירוט בבשורה על פי יוחנן, כא 14-3. זו הייתה ההתגלות השלישית של ישוע לאחר שקם לתחייה. מן הכתוב בברית החדשה ברור שהאירוע התרחש על שפת הכינרת, ואכן בדרך כלל רגילים לזהותו בכנסיית הבכורה של פטרוס, ליד כפר נחום, שמוכרת יותר בשמה הערבי ט'בחה (ובעברית: עין שבע). מסורת מאוחרת, ומופרכת בעליל, טלטלה את ישוע מחופי הים עד להרי נצרת.

אז מה באמת הם אכלו במעמד הזה? למען האמת, זה ברור לגמרי: דגים על האש ולחם (את הפיתות והחומוס כנראה עוד לא גילו באזור הכנרת)...

הנה כך כתוב בבשורה על פי יוחנן:

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס: הִנְנִי הֹלֵךְ לָדוּג. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: גַּם־אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ עִמָּךְ. וַיֵּצְאוּ וַיֵּרְדוּ בָאֳנִיָּה וְלֹא לָכְדוּ מְאוּמָה בַּלַּיְלָה הַהוּא׃ הַבֹּקֶר אוֹר וְיֵשׁוּעַ עָמַד עַל־שְׂפַת הַיָּם, וְהַתַּלְמִידִים לֹא יָדְעוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ: בָּנַי הֲיֵשׁ־לָכֶם דָּבָר לֶאֱכֹל? וַיֹּאמְרוּ: לֹא׃ וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַשְׁלִיכוּ הַמִּכְמֹרֶת מִימִין לָאֳנִיָּה וְתִמְצָאוּ. וַיַּשְׁלִיכוּ וְלֹא־יָכְלוּ עוֹד לִמְשֹׁךְ אֹתָהּ מֵרֹב הַדָּגִים׃ וַיֹּאמֶר הַתַּלְמִיד הַהוּא אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אֲהֵבוֹ אֶל־פֶּטְרוֹס: הִנֵּה־הָאָדוֹן. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס כִּי הוּא הָאָדוֹן, וַיַּחְגֹּר אֶת־מְעִילוֹ, כִּי עֵירוֹם הָיָה, וַיִּתְנַפֵּל אֶל־הַיָּם׃ וְהַתַּלְמִידִים הַנִּשְׁאָרִים בָּאוּ בַסְּפִינָה כִּי לֹא הִרְחִיקוּ מִן־הַיַּבָּשָׁה כִּי אִם־כְּמָאתַיִם אַמָּה וַיִּמְשְׁכוּ אֶת־הַמִּכְמֹרֶת עִם־הַדָּגִים׃ וַיְהִי בַּעֲלוֹתָם אֶל־הַיַּבָּשָׁה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה גַּחֲלֵי־אֵשׁ עֲרוּכִים וְדָגִים עֲלֵיהֶם וְלֶחֶם לֶאֱכֹל׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ: הָבִיאוּ מִן־הַדָּגִים אֲשֶׁר לְכַדְתֶּם עָתָּה׃ וַיַּעַל שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וַיִּמְשֹׁךְ אֶת־הַמִּכְמֹרֶת אֶל־הַיַּבָּשָׁה וְהִיא מְלֵאָה דָּגִים גְּדוֹלִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים וּשְׁלשָׁה וְלֹא נִקְרְעָה הַמִּכְמֹרֶת אַף־כִּי רַבִּים הָיוּ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ: בֹּאוּ בְרוּ־לָחֶם, וְאֵין אִישׁ מִן־הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לִשְׁאֹל מִי אָתָּה כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר הוּא הָאָדוֹן׃ וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וַיִקַּח אֶת־הַלֶּחֶם וַיִּתֵּן לָהֶם וְאֶת־הַדָּגִים׃ וְזֹאת הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אֲשֶׁר־נִרְאָה יֵשׁוּעַ אֶל־תַּלְמִידָיו אַחֲרֵי קוּמוֹ מֵעִם הַמֵּתִים.

ואם אנו כבר בענייני ישוע ואוכל, ייזכר לטוב אחד הפוסטים הראשונים בבלוג עונג שבת, שדן בשאלה מעניינת אחרת: מה בעצם אכלו שם, ב'סעודה האחרונה'...

בתיאבון!

החצץ הזה הוא חלבי, בשרי או פרווה?

איזה כיף לנסוע לחו"ל: רמלה כמעצמה; תכנית ההפרדה; מרן ברודוס

'אחרי החגים' החלו, עונת החופשות בחו"ל הסתיימה, וזה הזמן להיפרד בכמה קוריוזים.

א. רמלה והתאומות

מי היה מאמין שרמלה מבוקשת כל כך? תראו כמה ערים בעולם רוצות בקרבתה המפנקת – מקוצ'ובה שבאלבניה ועד פוניבז' שבליטא (מעניין שפוניבז' לא הציעה ברית ערים דומה לבני ברק). אפשר להניח שפקידי עירייה בכירים כבר דאגו לבקר בכל המקומות הללו ולוודא מקרוב שרמלה אכן ראויה לחלוק מכבודה ולקשור יחסים דיפלומטיים עם כולן.

אגב, פאודוסיה שייכת לאוקראינה רק על הנייר. היא נמצאת בחצי האי קרים, שכידוע סופח לרוסיה.

צילום: ברוך גיאן

בערים אחרות בעולם יש דרכים נחמדות לציין את שמות 'הערים התאומות'. כך למשל באודסה שבאוקראינה, שם רשמו את המרחק מן העיר לעריה התאומות על 'עץ' רב ענפים. המרחק מאודסה לחיפה תאומתה הוא בסך הכל 1564 קילומטרים.

צילום: דוד אסף

ואילו בצ'רנוביץ מצאתי את סמלה של העיר התאומה נצרת עילית מוטבע על מדרכה באחת הכיכרות המרכזיות של העיר.

צילום: דוד אסף

ב. הפרדת רשויות בתנובה

נוסעי טיסת אל על מתל-אביב לפריס בחודש ספטמבר האחרון נהנו מארוחת בוקר מזינה, אבל בלי לדחוף לנו חוקים, הלכות ומצוות – צריך או לא צריך – כנראה אי אפשר אצלנו.

ככל הנראה, גביע היוגורט הזה נעשה ב'תנובה' בייצור מיוחד לאל על. ההשגחה המהודרת של בד"ץ העדה החרדית איננה מספיקה כנראה ועל כן מודיעים לנו אנשי תנובה, כי שומה עלינו להימנע מהפרדת רביעיית הגביעים בשבת, שהרי בכך אנו עשויים לעבור על אב מלאכה 'קורע' או 'מתקן' (אלה אבות המלאכה שבגללם אתם מתבקשים גם להימנע מחיתוך ניירות טואלט בשבת), או משהו דומה.

שתי שאלות שואל אפוא הנוסע המתמיד:

1. הרי חברת אל על איננה טסה בשבת כלל, אז מדוע להזהיר על משהו תיאורטי? האם יש חשש שהנוסעים ייקחו הביתה את גביעי היוגורט ועשויים חלילה להפרידם בשבת?

התשובה, כנראה, בלשון חז"ל: 'דְּרוֹשׁ וקבל שכר', כלומר למה לא לנצל את ההזדמנות וללמד את עמך ישראל איזה דבר תורה קטן על הדרך, גם אם הוא לא ממש רלוונטי וגם אם הוא לא ממש מעניין את רוב הנוסעים. במחשבה שנייה, יותר נכון: 'התחנף וקבל שכר'. למה לא להחניף למשגיחים של הבד"ץ, מלכי הארץ וקובעי תו האיכות?

2. בבדיקה שנערכה בסּופֶּר הקרוב לביתו של איתמר וכסלר (צלם היוגורט) התברר כי בישראל של מטה, זו שלא טסה באל על, אין מזהירין כלל על ההפרדה בשבת וגם אין הכשר של הבד"ץ. ונשאלת השאלה: מדוע שפר גורלם של נוסעי אל על ולמה חברת 'תנובה' איננה דואגת לעולמם הרוחני והדתי של כלל קוני היוגורטים בארץ?

זהירות! יוגורט ללא אזהרת שבת

ד"ר קלמן נוימן הפנה את תשומת לבי לכך, שכל נושא קריעת מכסי יוגורט בשבת הוא החמרה שהבד"ץ כופה, ואפילו החשוב בפוסקי הלכות שבת, הרב יהושע ישעיה נויבירט (מחבר הספר 'שמירת שבת כהלכתה') כתב להתיר.

ג. מרן ברודוס

רוני באר-מרקס מצאה באי היווני רודוס צייר רחוב, שלא רק שהוא נורא דומה למאיר אריאל אלא בין הדוגמנים שלו נמצא גם הרב עובדיה יוסף...

פרנסות של ערבים: תיקון מחשבים עם המון אמונה

כרגיל מטפל מדור זה בפרנסות של יהודים; הפעם יוקדש המדור לפרנסה מיוחדת של ערבים. ערבים-נוצרים.

שמוליק רוזנבלט צילם ברחובה הראשי של נצרת, בצמוד לשוק, את החנות הזו, שבעליה מצליח לשלב עיסוק בטכנולוגיה עילית עם אמונה משיחית יוקדת בישוע.

מְתַקֵּן המחשבים שלנו (רק ניידים, בבקשה!), מתמחה גם בחריטה. הוא יודע לחרוט כמעט על כל דבר – מזהב ועד פלסטיק. ובשעות הפנאי הוא חורט שלטים לעצמו, כאלה המשקפים את עולם האמונות והדעות שלו, שעיקרו ציפייה משיחית ואהבה חסרת גבולות. מי יודע, אולי משהו מכל זה יחרט גם על לוח ליבם של בעלי המחשבים הניידים המקולקלים.