גלגולו של ניגון: 'מכתב לרבי' - נקודה.

כליזמרים מנגנים בחתונה, אוקראינה, 1925 בערך (צילום: מנחם קיפניס; ארכיון ייוו"א)

לפני זמן מה הבאתי עיבוד חינני לשיר 'מכתב לרבי', שנעשה בק"ק בשוהם בפורים האחרון. הבטחתי לחזור ולעסוק במקורותיו של השיר ועתה הגיע מועד הפירעון.

שיר מבדח זה מקורו ביידיש. איש אינו יודע מי כתבוֹ ומי הלחינוֹ, ועל כן, לפי שעה, עליו להמשיך ולשאת בענווה את התואר 'עממי'... גם על שמו של השיר אין הסכמה. בנוסחים מאוחרים הוא נקרא 'אַ בריוו צום רבין' (מכתב לרבי), לעתים 'צװײ בריװעלאַך צום ליאַדיער רבין' (שני מכתבים לרבי מליאדי) ולעתים 'אַ פּינטעלע' (נקודה). כמובן שיש לו גם כמה וכמה נוסחים. על כל אלה נדבר בהמשך.

השיר מספר על שני מכתבים, פחות או יותר באותו נוסח, ששולח חסיד פשוט לרבו הנמצא בריחוק מקום. במכתב הראשון הוא מתחנן לפרנסתו ולבריאותה של אשתו; במכתב השני הוא כבר מודה לרבי על עזרתו, שכן כל משאלותיו התמלאו לטובה: הפרנסה עולה יפה וגם האשה בריאה. נתחיל אפוא את מסענו בהצגה 'איש חסיד היה', שבה נכלל שיר זה בתרגומו הקולח של דן אלמגור.

הנה לוֹליק (אברהם לוי) ולהקת 'איש חסיד היה'):



ואלה המילים:

דן אלמגור, הצ'ופצ'יק של הקומקום, כנרת, 2012, עמ' 169

ההצגה 'איש חסיד היה' הועלתה בשנת 1968 בתיאטרון 'בימות' וזכתה להצלחה אדירה – מעל 600 הצגות בארץ וגם בחו"ל. דן אלמגור עיבד וכתב את רוב השירים מתוך חומרים שאספו הרב שמואל אבידור-הכהן, השחקן שלמה ניצן (שבעצמו השתתף בהצגה) והפולקלוריסט והמוסיקאי מאיר נוי. בהצגה עצמה השתתפו בסך הכול שישה שחקנים: שלמה ניצן, לוליק, דני ליטני, חנה רוט, דבורה דותן ובתיה ברק. במאי ההצגה היה יוסי יזרעאלי שבחר במינימליזם תיאטרלי ובתפאורה פשוטה. גישה זו נחשבה אז חדשנית, שכן השחקנים לא התחפשו לחסידים. הם לבשו מכנסי ג'ינס, הופיעו בגילוי ראש וניגנו בגיטרות. אגב, לפני חודש (מרס 2011) החל 'תיאטרון בית צבי' להעלות גרסה מחודשת של 'איש חסיד היה', בבימויו של דניאל אפרת ועם להקה של 16 שחקנים.

נחזור לשורשים.

מנחם קיפניס (1942-1878) (מקור: ארכיון בית לוחמי הגטאות)

הנוסח המודפס המוקדם ביותר של השיר הופיע באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת בוורשה בירת פולין, בספר שערכו מנחם קיפניס וזמרה זליגפלד – '80 פֿאָלקס-לידער' (שנת ההדפסה חסרה, אבל מדובר כנראה ב-1925).

מנחם קיפניס היה חזן וזמר, עיתונאי, פולקלוריסט, מוסיקולוג צלם – ומה לא? הוא נולד בעיירה אוּשוֹמיר שבוולין. אביו היה חזן ומנחם, כמו תשעת אֶחיו, קיבל חינוך מוסיקלי ובעצמו היה 'משורר' וחזן במקומות רבים. אגב, לוין קיפניס, משורר הילדים המפורסם, היה בנו של פסח (פייסי), אחיו הבכור של מנחם...

מנחם קיפניס הגיע לוורשה בשנת 1902 כדי ללמוד בקונסרבטוריון המוסיקלי ובתוך כך היה לטנור היהודי הראשון באופרה של ורשה. יחד עם שותפתו, ולימים אשתו, זִמְרָה זליגפלד, ילידת העיירה סטאשוב, שהיתה גם היא זמרת סופרן באופרה, החל במחקר שיטתי של שירי העם ביידיש ומשנת 1918 הדפיסו השניים קבצי שירים עם תווים. בשנת 1938 ביקרו מנחם וזמרה בארץ ישראל. על פי כמה עדויות רצה מנחם להישאר, אך זמרה סירבה והשניים חזרו לפולין. ב-1942 מת מנחם ממחלה בגטו ורשה. זמרה נרצחה בטרבלינקה, כנראה באותה שנה.

זִמְרָה זליגפלד (משוער: 1942-1900)

אפשר לקרוא על שניהם כאן. 
וכן ברשימתו של עקיבא צימרמן - כאן.

ספרם המשותף, '140 פֿאָלקס-לידער' (שנדפס בוורשה בשנת 1930 וכולל שני חלקים שכבר נדפסו קודם לכן בנפרד), נסרק באוספי הספריה הלאומית, ואפשר לעיין בו כאן.

בחלק ב' של הספר ('80 פֿאָלקס-לידער') נרשמו שני נוסחים של השיר שלנו. הנוסח הראשון (עמ' 142) נקרא 'וו מעסטעטשקאָ ליאַדי' (לעיירה ליאדי), יש בו שלוש שורות בלבד – שהן בסך הכל הכתובת של הרבי, תארו ושמו – ועליהן חזרו ארבע פעמים.

ברשימת שמות המַסְרָנים (אינפורמנטים), שבסוף הספר נכתב: 'אויפֿגענומען ביי פּוגאַטשאָוו, ווארשא'. מסרן זה הוא, מן הסתם, המחנך שניאור זלמן פוגצ'וב (עמיאב), יליד קונוטופ (פלך צ'רניגוב), שניהל בית ספר עברי בוורשה (שם גם נולד ב-1909 בנו, המלחין הידוע עמנואל עמירן). ב-1914 עברה משפחת פוגצ'וב למוסקבה, שם ניהל האב את בית ספר 'תרבות', אך ב-1921 חזרו לוורשה בדרכם לארץ ישראל ושהו בה עד עלייתם. אז כנראה רשם קיפניס מפיו את השיר. מסופר על פוגצ'וב כי הצטיין בקול נעים ובעצמו היה חזן חובב שנהג לעבור לפני התיבה בימים נוראים, באולם של 'חובבי שפת עבר'. שמו הפרטי, שניאור זלמן, מעיד על מוצאו ממשפחה של חסידי חב"ד, שנוכחותם אכן היתה בולטת מאוד בפלך צ'רניגוב. 

הנוסח השני שהביא קיפניס (עמ' 155-154), שכותרתו 'דער אַדרעס צום ליאַדער רבין' (הכתובת לרבי מליאדי), מפורט הרבה יותר:

המסרן של נוסח זה הוא ה'אַרטיסט וו. גאָדיק'. זהו וולדיסלב גודיק, ששיחק בתיאטרון יידיש בוורשה, לצד  אסתר רחל קמינסקי וזיגמונט טורקוב. אני מנחש שגיורא גודיק, האמרגן הישראלי האגדי – שנולד בוורשה בשם יוּרֶק – היה בנו. כפי שאפשר לראות, בנוסח זה נוסף בית שלם לשיר, וזהו 'המכתב הראשון' של החסיד.

הנוסח המודפס הבא הם תווים שנדפסו בניו-יורק, כנראה בשנת 1928, בהוצאת Metro Music. מצאתי אותם על פי המפתח לשירים ביידיש של המרכז למוסיקה בספרייה הלאומית.  כאן נקרא השיר 'אַ בריוו צו דעם ליאַדער רבין', ונרשם בו באנגלית: Copyright 1927 by Jos. P. Katz, ובהמשך: "As sung by Ch. Kotylansky". לחיים קוטיליאנסקי נגיע מיד. המעבד של השיר היה המלחין אברהם (אייב) אלשטיין, מן הדמויות המשפיעות ביותר בחיי התיאטרון ביידיש בניו-יורק של ראשית המאה העשרים.

אברהם אלשטיין (1963-1907)

חיים קוטיליאנסקי (1958-1888)

נוסח נוסף נדפס בשנת 1954 בלוס אנג'לס באוסף השירים החסידיים (עם תווים), פֿאלקס-געזאַנגען לויט'ן נוסח פֿון חיים קאָטיליאַנסקי, עמ' 104-101. כזכור מלמעלה קוטיליאנסקי הוא זה ששר את הנוסח שנרשם בניו-יורק בשנת 1927. הוא היה מוסיקאי, זמר שירי עם ואספן שהתמחה במיוחד בניגונים חסידיים. הוא נולד בז'יטומיר, היגר לאמריקה בראשית המאה העשרים וחי בלוס אנג'לס.

נוסח זה כולל גם את 'המכתב השני', ולכן הכותרת של השיר היא 'צוויי בריוועלאַך צום ליאַדיער רבין' (שני מכתבים אל הרבי מליאדי):

קוטיליאנסקי גם תרגם את השיר לאנגלית:

אפשר לראות שהקטע שתרגם דן אלמגור ל'איש חסיד היה' הוא עיבוד חופשי למדי וקטעים שלמים אינם קיימים בשיר המקורי. לא 'אם המצב קשה / אם המצב לא טוב', וגם לא 'עברו שנים. / השתנו הזמנים./ ומזלו של החסיד הוטב. / כנראה בזכות אותו המכתב./ ועכשיו, הוא יושב בגרביים, / בכורסא רחבה של בעל בית, /וכותב שוב מכתב לרבי'. לא ארבעת הילדים הבריאים, וגם לא ה'עיקר שכחתי'...

הנוסח הבא והאחרון נדפס באנתולוגיה לשירי-עם ביידיש (אַנטאָלאָגיע פֿון ייִדישער פֿאָלקסלידער), בעריכת אהרן וינקובצקי, אבא קובנר וסיני לייכטר, ג, ירושלים: מאגנס, תשמ"ה, עמ' 105-102. זהו פחות או יותר הנוסח של קוטיליאנסקי, עם כמה שינויים קטנים, ועם תוספת על הילד הנהדר שנולד לחסיד:

<מכתב ראשון>

אוּוו מעסטעטשקאָ ליאַדעניו –  אַ פּינטעלע  [לעיירה ליאדי – נקודה].

מאָגיליאָווסקי גובערניו – אַ פּינטעלע [פלך מוהילב – נקודה].

דוכאָוונאָמו ראבינו שנייערסאָנו [לרב הדתי שניאורסון]!

על כּן, שרײַב איך דיר [על כן אני כותב לך],

מײַן הייליקער רביניו-ניו-ניו-ניו-ניו [רבי הקדוש]:

אַז די פּרנסה איז בײַ מיר [שהפרנסה אצלי]

ניט אַזוי אײַ-אײַ-אײַ  [לא כל כך אי-אי-אי]!

און מײַן ווײַב איז אין געזונט [והבריאות של אשתי]

אויך נישט אַזוי אײַ-אײַ-אײַ, אײַ-אײַ-אײַ [גם כן לא כל כך אי-אי-אי]!

און אַזוי ווי דו ביסט דאָך דער גרויסער [וכיוון שאתה הוא הגדול],

אײַ-אײַ-אײַ, אײַ-אײַ! 

טאָ העלף זשע מיר [עזור נא לי]!

מעסטעטשקאָ ליאַדיניו, מאָגיליאָווסקי גובערניו,

דוכאָוונאָמו ראַבינו שנייערסאָנו!

<מכתב שני>
אוּוו מעסטעטשקאָ ליאַדעניו...

הנה זײַ וויסן, מײַן הייליקער רביניו-ניו-ניו-ניו-ניו [הנני להודיעך רבי הקדוש],

אז מײַנע געשעפֿטן זײַנען שוין בײַ מיר, ברוך השם [שהעסקים שלי, ברוך השם, כבר] – 

אײַ-אײַ-אײַ, אײַ-אײַ-אײַ!

און מײַן ווײַב האָט מיר, ברוך השם [ואשתי, ברוך השם],

געבוירן גאר א פֿײַנעם אײַ-אײַ-אײַ, אײַ-אײַ [כבר ילדה לי ילד נאה]!

און אַזוי ווי דו ביסט דאָך דער גרויסער, אײַ-אײַ-אײַ [וכיוון שאתה הוא הגדול],

דאַנק איך דיר [תודה לך]!

מעסטעטשקאָ ליאַדיניו, מאָגיליאָווסקי גובערניו,
דוכאָוונאָמו ראַבינו שנייערסאָנו!

פלך מוגילב, 1845. העיירה ליאדי (Liady) נמצאת בחלק הצפון מזרחי של הפלך (בערך באמצע המפה)

כמה הערות על הרקע החסידי של השיר:

1. שמו של הרבי הנזכר בשיר ביידיש הוא 'שניאורסון' ומגוריו הם בעיירה ליאדי שבפלך מוהילב. השם והכתובת מצביעים בבירור על חסידות חב"ד, אך  ברור שאין הכוונה לאדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב"ד ובעל 'התניא'. רבי שניאור זלמן, האדמו"ר 'הזקן', נפטר בשנת 1812 ושם משפחתו כלל לא היה 'שניאורסון' – שם זה נצמד לשושלת רק בימי בניו. בימי בעל התניא גם לא היו בעיירות הקטנות סניפי דואר שדרכם היה אפשר לשלוח ולקבל מכתבים וכמובן שלא היה עדיין 'רב דתי' לצד הרב מטעם השלטונות.

מדובר אפוא בנינו, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (1879-1814), בנו השלישי של האדמו"ר 'צמח צדק', שעבר לגור בעיירה ליאדי בשנת 1869. מועד חיבור השיר אינו יכול להיות לפני שנת 1869.

2. אופיו העממי של השיר מתבטא לא רק בתוכנו אלא גם ביידיש המתובלת ברוסית שבה נכתב. מובן שהכתובת על המכתב צריכה להיכתב ברוסית ולא ביידיש, ולכן הפלך (גוברניה) – מוגילב או מוהילב (כידוע אותיות האות ה מוחלפת ברוסית באות ג) – נקרא 'מאָגיליאָווסקי גובערניו' והעיירה ליאדי איננה 'שטעטל' אלא 'מעסטעטשקאָ ליאַדעניו' (mestechko), שכך נקראה עיירה ברוסית (בעקבות המינוח הפולני שניתן לעיירות שוּק עוד קודם לחלוקות).

וגם הרבי מכונה, כאמור, דוכאָוונאָמו ראַבינו ('דוחובני ראבין';  dukhovnyi ravvin), כלומר 'רב דתי', כדי להבדילו מן 'הרב מטעם הממשלה' ('קאזיוני ראבין'; kazennyi ravvin). בשנת 1844, עם ביטול 'הקהל' ברוסיה, נשלל מן הרבנים המסורתיים הבסיס החוקי לפעילותם והעיסוק בעניינים דתיים הועבר מכאן ואילך  לידי רבנים ממשלתיים. בפועל, כמובן, המשיכו כל הזמן להיזדקק לרבנים המסורתיים וראו בהם את הרבנים 'האמתיים'. 

3. חשוב להבהיר שאין מדובר ב'שיר חסידי' אלא בשיר על חסידים. החסידים גם אם הכירו את השיר הזה, בוודאי לא שרו אותו בהתוועדויותיהם. אין צריך לומר שאף חסיד – גם לא עם-הארץ גמור – לא היה מעז לכתוב כך לרבו. בגרסה שנמצאת באתר חב"די (משיחי) שונו מילות השיר ללא היכר. מקומה של האישה במכתב נפקד לגמרי, והחסיד מתלונן בפני הרבי על מצב יראת השמים, התפילה ולימוד התורה שלו... כאן אפשר לשמוע חסיד חב"ד דוד הורביץ שר את השיר במילים 'הכשרות'.

ואחרי כל הדברים האלה, הנה קצת מוסיקה.

נתחיל עם הזמר והשחקן אברהם שמואל רטיג (Rettig), ששר את המכתב לרבי בקול הבס-בריטון הנהדר שלו. רטיג (1983-1919) הקליט את השיר באלבום 'פון יידישער לידער-אלבום' (Z Albumu Piesni Zydowskich) שיצא בוורשה. מצאתי את העטיפה של התקליט ומאחור יש מעט פרטים ביוגרפיים עליו. הוא נולד בעיירה יאבורוב באוקראינה (גליציה המזרחית), והופיע כזמר אופרה בלבוב, חרקוב, קייב, אלמה-אטה ובערים רבות אחרות במזרח אירופה ובאסיה. בשנת 1959 עבר לוורשה ושם הופיע בתיאטרון היהודי, שר כסולן בתזמורת הפילהרמונית וגם שיחק בסרטים פולנים. בשנת 1969 עזב רטיג את פולין ועבר לברלין ושם שימש, עד פטירתו, חזן בבית הכנסת הקונסרבטיבי 'פרנקלופר' (The Fraenkelufer Synagogue). התקליט ראה אור בהוצאת Muza, כנראה בשנות השישים.




ועתה נאזין להקלטה נדירה של החזן ישראל בקון (1943-1910), ובהזדמנות זו כמה מילים עליו. בקון נולד בקשאנוב שבגליציה המערבית למשפחה חסידית (בובוב). אביו, הירש לייב בקון, היה חזן מפורסם שהקנה גם לילדיו חינוך מוסיקלי-חזני. ב-1931 עזב ישראל את פולין ופתח בקריירה חזנית בבירות אירופה. הוא גר בברלין ושם 'גילה' אותו סוחר הספרים העבריים הירש (צבי) לוין, שבבעלותו היתה חברת תקליטים קטנה ושמה Semer (זֶמֶר), ב-1936 הקליט בקון את שיריו על גבי תקליט בהוצאת Semer (דיסקוגרפיה של חברה זו – כאן; אגב, לימים עלה לוין ארצה ובשנת 1946 ייסד את חברת התקליטים 'הד ארצי'). בין היתר הוא הקליט גם את 'שיר העמק' של אלתרמן וסמבורסקי ('באה מנוחה ליגע') ואת 'תחזקנה'.

בשנת 1939 נמלט ישראל מברלין לפולין והתיישב בעיירה קולבשוב. ב-1941 גורש לגטו טרנוב ומשם, בראשית 1943, למחנה ההשמדה בלז'ץ, שם נרצח.

אחיו הצעיר של ישראל הוא הפרופסור לספרות עברית והחוקר המובהק של ברנר, יצחק בקון (יליד 1919), המתגורר עד היום בקיבוץ נצר סירני. יצחק גם הוציא ספר המוקדש לאבי המשפחה: החזן ר' הירש לייב בקון, [תל אביב] תשנ"א.

לזכרו של החזן ישראל בקון העלה לאחרונה אחיינו את הקלטותיו לרשת היו-טיוב ובתוכם 'מכתב לרבי'.



נמשיך בביצוע נהדר של תיאודור ביקל מתוך תקליט שהופק ב-1984 Treasury of Yiddish Theatre and Folk Song.  



והנה חבורת כליזמרים מחרְקוב והזמרת ז'ניה לופָּטניק שרה בפסטיבל יידיש שנערך במוסקבה בשנת 2006:

כאן כליזמר רוסי ידוע, ליאוניד סוֹנץ (Leonid Sonts) מסנט פטרבורג, מזמר ומכנר:

כאן אפשר לשמוע את זמרת הסופרן מרתה שְׁלָמֶה (Martha Schlamme; 1985-1922). 

כאן ביצוע של החזן הטנור בנימין סיגל.

באינטרנט מצאתי נוסח נוסף ביידיש, שאין לי מושג מה מקורו וכנראה זוהי הרכבה של שני שירים שונים. אם מישהו מהקוראים יודע משהו – אשמח אם יוסיף דעת <ראו בתגובה מס' 2 של מיכאל אוישי>.

מעסטעטשקאָ – ליאַדיעניו,
מאָגילאָווסקי גובערניו,
דוּכאָוונאָמוּ ראַווינוּ שניאורסאָהנוּ.

אם-ירצה-השׁם נאָך שׁבּת
וועלן מיר בײַם רבי`ן זײַן,
מיר וועלן אים דערציילן
וועגן דעם אײַזנבאַן.

פזמון:
אױ, האָט ער אַ פֿײַפֿער
מיט אַן אײַזערנער כּוח,
אונטן ברענט אַ פֿײַער,
און פֿון אױבן גײט אַ ריח.

ברענען די קױלן
איז פֿאַר אים אַ מאכל,
זודיקע װאַסער -
איז פֿאַר אים אַ יױכל

פזמון: אױ, האָט ער אַ פֿײַפֿער...
 
דער קוטשער בײַ דעם באַן
מוז זײַן אַ דײַטש,
אױ, איז דאָס אַ קוטשער,
ער אַרבעט אָן אַ בײַטש.

פזמון: אױ, האָט ער אַ פֿײַפֿער...

ריבונו-שׁל-עולם
דערקירצער מאַך די יאָרן,
מאַך פֿון אים אַ גּולם
ער זאָל שׁבּת ניט קענען פֿאָרן.

פזמון: אױ, האָט ער אַ פֿײַפֿער...

מעסטעטשקאָ - ליאַדיעניו,
מאָגילאָווסקי גובערניו,
דוּכאָוונאָמוּ ראַווינוּ שניאורסאָהנוּ.

(תודה למשה זלמן קמינצקי, ליצחק שטרן, ליאיר הלוי ובמיוחד לדב-בער קרלר)

*

ולסיום, מכתב לרבי בעידן הניו אייג'. הנה 'קוויטל' מקורי שעניינו 'בָּנֵי, חַיֵי וּמְזוֹניֵ' (בנים, בריאות ופרנסה)...

ובכן, נא להתפלל לירידה במשקל, לרפו"ש [לרפואה שלמה]  ולזוה"ג [ולזיווג הגון].

בעלי התוספות

חוה שלחה לי את התוספת המלבבת הבאה:

המלחין היהודי-אמריקני ג'יקוב ג'ייקובס (Jacob Jacobs), כתב למנגינה של 'מכתב לרבי' שיר וודוויל מצחיק למדי ביידיש בשם 'מײַן טײַער דזשעקעלע, שיק מיר אַ טשעקעלע', כלומר: יקירי ג'ק (בעצם יענקל'ה), שלח לי צ'ק...

ג'ייקוב ג'ייקובס (1977-1890). מקור: Milken Archive of Jewish Music

הנה ג'ייקוב ג'ייקובס שר את שירו, מתוך הדיסק הזה:



בתכנית הסאטירית 'ניקוי ראש', ששודרה באוקטובר 1975, הובא 'מכתב לאסד'. השיר, שבו הוצע לאסד לפתוח במלחמה עם ישראל כדי לפתור את הבעיות הפנימיות בארץ, עורר סערה פוליטית. כך נכתב בויקיפדיה:

שיר מאוקטובר 1975 בנוסח "מכתב לרבי" מההצגה "איש חסיד היה" שממוען לנשיא סוריה אז, חאפז אל-אסד ובו מוצע ליזום מלחמה עם סוריה כדי לפתור את כל הבעיות הפנימיות (חברתיות, עדתיות וכו') של ישראל. עקב הבקורת הרבה (כולל בכנסת, שם הייתה על כך הצעה לסדר היום שכללה בקורת על התוכנית הן מצד האופוזיציה והן הממשלה) והלחץ מצד הנהלת רשות השידור להתנצל, בתוכנית מאוחרת יותר ביצע הצוות שוב את הפתיחה לשיר ואז נאמר בצורה לקונית "ראה את מכתבנו הקודם אליך כמבוטל".

ד"ר יוסי גולדנברג מצוות 'זמרשת' הפנה את תשומת הלב לשירו של קדיש יהודה סילמן, 'להנהלה הציונית', שנדפס בספרו לכו נרננה, תרפ"ח. אין מדובר בתרגום, אלא בשיר מקורי המבוסס על המנגינה הישנה ועל המתכונת של השיר ביידיש.

לַהַנְהָלָה הַצִּיּוֹנִית
נְקֻדָּה.
שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם
נְקֻדָּה.
לַמַּחְלָקָה הַחַקְלָאִית
נְקֻדָּה.
אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמָהּ הַטּוֹב,
צָרוֹת לָנוּ עַד בְּלִי סוֹף!
אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי
גֶּשֶׁם בִּצְרִיפֵנוּ דְּלֹף דְּלֹף!
אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי
וְלָךְ הֲלֹא כֶּסֶף לָרֹב..
אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי
הוֹשִׁיעִי נָא!
לַהַנְהָלָה הַצִּיּוֹנִית
שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם
לַפָּקִיד הַנָּדִיב
שֶׁעַל הַתַּקְצִיב

לַהַנְהָלָה הַצִּיּוֹנִית
נְקֻדָּה.
שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם
נְקֻדָּה.
לַמַּחְלָקָה הַחַקְלָאִית
נְקֻדָּה.
אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמָהּ הַטּוֹב,
עוֹד קַּ"ן פוּנְט צָרִיךְ לִקְצֹב!
אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי
וּמַה בְּכָךְ? יַעֲמֹד חוֹב!
אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי אוֹי 
הוֹשִׁיעִי נָא!
לַהַנְהָלָה הַצִּיּוֹנִית
שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם
לְפָקִיד הַנָּדִיב
שֶׁעַל הַתַּקְצִיב.