יום ראשון, 13 בינואר 2013

יום הולדת שמח, דני קיי

איור: אל הירשפלד

ב-13 בינואר 1913, בדיוק לפני מאה שנים, נולד דוד דניאל קמינסקי, מי שייתפרסם לימים כדני קיי (1987-1913), השחקן האהוב בעל פני הגומי, הזמר והקומיקאי שהיה לאחד הכישרונות הגדולים ביותר של הוליווד. קמינסקי-קיי נולד בברוקלין, גדל באווירה יהודית וכל ימיו היה ציוני חם ואוהד נלהב של מדינת ישראל. אחד הסיפורים שהתהלכו עליו היה שהמפיק (היהודי) האגדי סמואל גולדווין ביקש ממנו לעשות ניתוח פלסטי באף, משום שהאף שלו 'יהודי' מדי... דני קיי סירב, אך הסכים לצבוע את שיערו לאדום, וצבע ג'ינג'י לא-טבעי זה היה לסמלו המסחרי.

הוא ביקר בארץ פעמים רבות (1956, 1959, 1964, 1967, 1968, 1978 ועוד). ביקורו הראשון השאיר רושם כה עז, עד שסופר הילדים הפופולרי אבנר כרמלי (שמו הספרותי של שרגא גפני) פרסם שנה לאחר מכן, ב-1957, ספר בסדרת 'הבלשים הצעירים', שעוסק בחטיפתו, כביכול, של דני קיי בידי חבורת פושעים בינלאומית...


ביקורו השני של דני קיי בארץ גרם גם כן להתרגשות רבתי. כך דיווח עיתון 'דבר' ב-1 בנובמבר 1959 על האירוע, כולל פגישתו של השחקן עם רבקה'לה קרמר מהצ'יזבטרון שלימדה אותו לשיר... 'אל המעין בא גדי קטן', שיחה ביידיש עם ראש הממשלה דוד בן גוריון ושר הפנים יצחק גרינבוים, ארוחת ערב אצל משה דיין ועוד. 'שוטרים רכובים על סוסים שמרו על הסדר'...



לכבוד יום הולדתו המאה בחרתי כמה קטעים נפלאים שלו, לא לפי סדר כרונולוגי. הבחירה כל כך קשה...

הסרט 'חמישה פֶּני' (The Five Pennies; בישראל נקרא הסרט 'חצוצרת הקסם'), שהופק בשנת 1959 וזכה בארבעה פרסי אוסקר, מספר את סיפורו של נגן הקורנט (מין חצוצרה) הנודע רד ניקולס, שהיה מגדולי נגני הג'ז האמריקני בשנות העשרים של המאה הקודמת. ניקולס הקים הרכב בשם Red Nichols & His Five Pennies שזכה להצלחה רבה. בסרט, שמשחזר את חייו של ניקולס, גילם דני קיי את דמותו וביצע כמה דואטים נפלאים עם לואי ארמסטרונג.

הנה תחילה השיר Battle Hymn of the Republic, המוכר לנו כ'גלורי, גלורי, הללויה'. דני קיי מחצרץ להפליא, אך מי שניגן באמת מאחורי הקלעים היה רד ניקולס עצמו...




וכאן שרים קיי ולואי ארמסטורנג את השיר המפורסם לא פחות, When the Saints Go Marching In. אלא שהקדושים ההולכים בסך בגרסה זו אינם אלא גדולי הקומפוזיטורים (את המילים כתבה סילביה פיין, רעייתו של דני קיי). דני קיי מחקה כאן את שותפו ארמסטרונג גם בקולו הצרוד וגם במחוות הידועות שלו כמו ניגוב הזיעה במטפחת הלבנה.



סרט נוסף שפרסם את דני קיי היה הסרט המוסיקלי המצליח White Christmas (בארץ נקרא הסרט 'החג הלבן'), שהופק בשנת 1954 ואת כל שיריו חיבר אירווינג ברלין (שגם הוא היה יהודי). הנה כאן דני קיי שר ורוקד, יחד עם בינג קרוסבי, רוזמרי קלוני וּורה-אלן, את הלהיט Gee, I wish I was Back in the Army (אוף, הלוואי שהייתי חוזר לצבא).



וכאן הוא בסרט Up in Arms (בעברית הוא נקרא 'אל הנשק'), משנת 1944, שבו הוא מגלם צעיר ניו-יורקי היפוכונדר המגוייס לצבא ונשלח לזירת האוקיאנוס השקט.



וכאן בסרט המוסיקלי 'הנס כריסטיאן אנדרסן' (1952), בשיר המפורסם Wonderful, Wonderful Copenhagen (קופנהגן היפה).



בשנות השישים (1967-1963) הייתה לדני קיי תכנית טלוויזיה מוצלחת ברשת CBS שנקראה The Danny Kaye Shaw ובה אירח אמנים, שר איתם והצחיק. ברשימה נוספת, אביא תיאור של אחד המפגשים הללו, עם חיים טופול שלנו...

הנה קטע שנון במיוחד  'וילהלם טֶל ובנו' – שאותו חיברה סילביה פיין, אשתו של דני, כמובן לצלילי הפתיחה של האופרה 'וילהלם טל' של רוסיני. הבן (דני קיי) מתווכח עם אביו (דני קיי, למרות שהוא גבוה ממנו בראש) ומנסה לשכנע אותו שזהו רעיון אידיוטי... המילים  כאן.




וכאן הוא שר יחד עם הארי בלפונטה את... 'הבה נגילה' (1966)



ולסיום הנה סרטון חביב המראה את יכולותיו הלשוניות-הקומיות המופלאות של דני קיי:



יום הולדת שמח!


דני קיי על שער ה'טיים', 11 במארס 1946


5 תגובות:

  1. 'the five pennies' היה מועדון לילה ניו-יורקי.
    עלילת הסרט מתרחשת במועדון זה.

    השבמחק
  2. באחד מביקוריו של דני קיי בארץ הוא התארח בבית הכנסת "בילו" בשדרות רוטשילד בתל-אביב.
    אבי שהיה נוכח באירוע סיפר שהמקום היה מלא עד אפס מקום וצפוף עד כדי כך כשדני קיי רצה לצאת הוא לא הצליח ובסופו של דבר הוא יצא דרך חלון בית הכנסת.

    השבמחק
  3. אתמול, יום ה', הקדישה זמירה לוצקי תוכנית ארוכה לזכרו של דני קיי ב'קול המוזיקה'. היתה זו הזדמנות להיזכר בכישוריו המוזיקליים מעוררי ההשתאות של ד' ק'(כשרצה, שר בגווני-קול נהדרים ובדיוק מופתי; כשרצה - ידע לאלתר כזמר-ג'אז אמיתי), וכמובן, גם ב'שטוית'-נוסח-'מצחיקן', שלעתים נסחף אליהן. תוכניות הטלוויזיה של דני קיי, שאנו קוראים עליהן כאן, אינן מייצגות אותו במיטבו, ויש לזכור את המשקל-שכנגד.

    ברצוני להעלות כאן צד ישראלי שנשכח, ואעשה זאת כמחווה לזכרה של זהרירה חריפאי ז"ל, שחקנית-זמרת משכמה ומעלה. ב-1965 הופיע בספריית פועלים ספר זכרונות (מסוגננים ומעובדים בדרך יפהפייה) של ז' חריפאי ובעלה, הסופר שלמה שבא: 'נודדי לילה'; אוסף פרקים קצרים, המספרים על מסעותיה - ברחבי ישראל של שנות ה-50 - של להקת תיאטרון קטנה (בתוכה גם זהרירה חריפאי הצעירה), שכמנהג הימים ההם הוזמנה להופעות בקיבוצים ובמושבים נידחים, בימי שישי בערב בעיקר, אך גם בימי חול. אחד הפרקים הנוגעים ללב בספר הוא 'פגישה עם דני קיי'. חבורת השחקנים, בדרכה מהצפון הרחוק הביתה בליל חורף, נכנסת לקפה-מועדון הומה אדם וחמים בטבריה. מתברר שדני קיי - הוא ולא אחר - נמצא שם, מוקף מארחים ישראליים רשמיים וטרחניים. הוא מנצל כמה דקות של 'חופש' ומתוודה בעגמומיות בפני השחקנים הנדהמים (אני לא מצטט כאן במדויק): אני, דני קיי הגדול, כבול; בידי ה'מארחים' שלי, וגם בידי עצמי, שהרי חלמתי, בעצם, להיות רופא, ועכשיו אני חולם להשתחרר מכל מה שמחייב אותי ולהצטרף לחבורה שלכם, כאן. ועוד תראו - אני אעשה זאת!

    הספר (שרכשתי אותו בחנות ספרים משומשים) לא הופיע במהדורה חדשה, וחבל. אני ממליץ להדפיס אותו שוב.

    השבמחק
  4. מה עם "הנער מברוקלין"???

    השבמחק
  5. ב1956 דנע קיי הופיע ב"סרפנד" בפני החיילים.על הבמה היו איתו ,כמובן להקת הנח"ל או אולי כבר בצל ירוק.אני זוכר שאורי זוהר וחיים טופול יחד עם דני קיי אילתרו יפה וכולנו צחקנו.נגיעו אז הרבה חיילים שהובאו מבסיסים שונים בסרפנד והסביבה.
    טוביה רוזמן

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.