יום שני, 1 בספטמבר 2014

שבעים וחמש שנה לפלישת גרמניה לפולין: תמונות מגוֹסְטִינִין וּמִקוּטְנוֹ

העמוד הראשון של 'דבר', 3 בספטמבר 1939

1 בספטמבר הוא לא רק יום חג לתלמידי בתי הספר (והוריהם), אלא גם תאריך היסטורי עצוב, שבו התחיל האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מאז ומעולם. השנה, לצערי, נצטרך לקלקל את השמחה.

ב-1 בספטמבר 1939, יום שישי בשבוע, פלש הצבא הגרמני לפולין. יומיים אחר כך, ב-3 בספטמבר, הכריזו צרפת ובריטניה מלחמה על גרמניה, אך הצבא הגרמני המשיך בשלו ובתוך כחודש כבש את פולין, תוך התנגדות שהייתה מלכתחילה חסרת סיכוי. כל המהלך הזה נעשה בשיתוף פעולה עם ברית המועצות, שמצדה פלשה ב-17 בספטמבר למזרח פולין והתחלקה עם הגרמנים ב'שלל' (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב).

אתר האינטרנט של מגזין הצילומים האמריקני הידוע 'לייף' פרסם השבוע מנה נוספת של תמונות נדירות שצולמו בשבועות הראשונים של הפלישה לפולין. הצלם הוא גרמני נאצי ושמו הוגו יגר (Hugo Jaeger), שהיה הצלם האישי של היטלר ואחד הראשונים שצילמו בצבע. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא צילם אלפי צילומים, ובסוף המלחמה קבר את התשלילים בחביות זכוכית מחוץ למינכן. ב-1955 הוא הוציא את המטמון מן המחבוא, הפקיד את התמונות בכספת בנק וב-1965 מכר אותן לעיתון 'לייף'.

בין התמונות מצאתי תמונה צובטת לב: נשים יהודיות עם מגן דוד צהוב ושתי ילדות יפות ממלאים דליי מים בכיכר השוק (rynek) של העיירה גוֹסְטִינִין. מי יודע אם מישהי מהן שרדה את השנים הנוראות הבאות...


גוֹסטינין (Gostyninהייתה עיירה יהודית קטנה ואופיינית, 82 ק"מ מצפון ללודז'. זה מה שמסופר על גורלה, בקיצור נמרץ, ב'פנקס הקהילות, פולין, כרך  ד: וארשה והגליל' (יד ושם, תשמ"ט, עמ' 159-158):



בארכיון 'יד ושם' נשמר צילום הכניסה לגטו בגוסטינין. על השלט מימין נכתב: 'הכניסה ללא-יהודים אסורה בהחלט'.


באתר פולני של צילומים מגוסטינין מצאתי עוד תמונה מ-1939 של כיכר השוק ההרוסה וברקע בניין העיריה (Ratusz). בתמונה זו רואים אופניים הנשענים על שילוט דרכים בגרמנית (עדיין לא נכתבו בו מספר הקילומטרים) המפנה לוורשה (Warschau בגרמנית) שבמזרח; ללֶסְלאוּ (Leslau) – זהו השם שנתנו הגרמנים לעיר הפולנית וְלוֹצְלָאוֶוק שבמערב; ולעיירה Kutno – קוּטְנוֹ, שנמצאת 56 ק"מ מצפון-מערב ללודז'.



קוּטְנוֹ (או קוּטְנָה) הייתה עיירה יהודית שהתפרסמה בזכות רבניה (ובראשם הרב ישראל יהושע טרונק); וסופריה (ובראשם שלום אַש, שהנציח את עיירתו זו בכמה מסיפוריו; זו גם עיר ילדותם של הסופרים אהרן ומתי מגד). ערב המלחמה היו בעיר כ-6,700 יהודים. הגרמנים נכנסו לעיר כבר ב-15 בספטמבר והשליטו מיד משטר של טרור ועבודות כפייה. לעיר הגיעו פליטים מכל הסביבה וביוני 1940 הוקם בה גטו סגור, בשטחו של בית חרושת לא-פעיל לסוכר. גורלם המר של בני קהילה זו בימי השואה מסופר בפירוט ב'פנקס הקהילות, פולין: כרך א: לודז' והגליל' (יד ושם, תשל"ו, עמ' 229-226), ובקיצור אפשר לקרוא כאן.

הצלם הנאצי הוגו יגר הגיע לקוּטְנוֹ באוקטובר 1939, וכנראה גם מאוחר יותר ב-1940, וצילם בה עשרות תמונות צבע של יהודים.

בארכיון לייף, ובמאמר שהתפרסם ב-2012 באתר האינטרנט Mail Online, הובאו תמונות שעל פי ההסברים צולמו בגטו קוטנו. כאמור, הגטו הוקם שם רק באמצע 1940, ולכן סביר שהתמונות שצילם יגר באוקטובר 1939 מתעדות את הפליטים היהודיים שזרמו לעיר ונאלצו להקים לעצמם מגורים ארעיים באוהלים ובמכוניות ישנות. חלק מהתמונות, שבהן רואים יהודים עונדים טלאי צהוב, צולמו בוודאי מאוחר יותר והן אכן משקפות את חיי היום-יום בגטו קוטנו.

התמונות מזעזעות דווקא בשל הבנליות שלהן: מגורים, כביסה, בישול, נשים מחייכות. בסוף מלחמת העולם השנייה – כך למדתי מפנקס הקהילות – נותרו בקוטנו רק 213 יהודים...

אוהל מגורים

אוהל מגורים

פליטים יהודים מוצאים דיור בתוך שלדי מכוניות ישנות

כביסה מחוץ לאוהל

כביסה בחצר של בית חרושת לסוכר


אב ושני בניו מחוץ לאוהל המגורים. הנערים מחייכים, האב  לא ממש

קצינים גרמנים בשיחה עם אחד מנכבדי הקהילה

בישול בתנור אבן; הטלאי הצהוב ניכר על חזהו של הגבר הצופה באישה

צעירה ובידה כד מים מלווה יהודי זקן, אולי סבה

גדר תייל בגטו קוטנו



פני האימה

בתוך כל הזוועה הזו נמשך יגר לתעד נערות יהודיות יפות. הנה כמה מהן שנאלצו לחייך אל מצלמתו.



לנערה ה'מחייכת' יש טלאי צהוב על המעיל

הנשים האלגנטיות הללו נראות לא שייכות לכאן, אך האשה משמאל עונדת מגן דוד צהוב

11 תגובות:

  1. כל כך כואב,
    ברשותך אמליץ על סרט / ספר שמתייחס למלחמה וליהודים שבה Everything Is Illuminated

    השבמחק
  2. הנערה עם הכד והזקן לא עוזבת אותי. נזכר בכמה ציורים באומנות של נערה עם כד אצל אבל פן , וורמיר, ומהמקרא רבקה ואליעזר "שתה אדוני כדי לפניך..." אבל זו חזקה מכולן.

    השבמחק
  3. בשלט הדרכים ישנה הכוונה למקום שלנקרא "לסלאו", מעניין אם יש קשר לשחקנית חנה לסלאו

    השבמחק
  4. מסמך מדהים ומזעזע
    שרישומו אינו נמחק
    קותי

    השבמחק
  5. רק עכשיו הגעתי לעונ"ש השבוע, ושמתי לב לכך שלא ראיתי באתרים השונים של התקשורת ציון לפרוץ מלחמת העולם השנייה. ודאי לא שוטטתי בכולם. הקרבה שאני חשה אל בני עמי שבצילומים כאן, יש בה שני צדדים. הצד הידוע, המושרש בי, למרות העובדה שאיש מבני משפחתי הגרעינית, בשום דור, לא נספה בשואה, המשפחה שלי היא טבריינית-מרוקאית-טורקית-חברונית-ספרדית. הצד המושרש בי מילדות, הידוע ומוכר לכולם, הוא הזעזוע האיום של אנשי עיר הולדתי וילדותי - חיפה, בזמן המלחמה ההיא ולאחריה, מורים, הורי חברות וחברים, חברי התנועה, שכנים, הנהגת היישוב היהודי בארץ-ישראל. ההעפלה, המאבק על עלייה, המידע שחדר לאט על הזוועות של אירופה הנאצית. אבל הקרבה שאני מרגישה אל הדמויות בצילומים היא עוד יותר ממה שהזכרתי לעיל. קשה לי להסביר אותה, והיא נוגעת גם לצד השני של אותה הזדהות, הצד המביך ישראלים חילוניים, המתנגדים המודרניים (לא "מסנגדים") לחרדיות: הדמויות היהודיות האלה של אחינו כל כך דומות לעולם הדתי-חרדי החי לו במאה שערים, גאולה, מקור ברוך, בני ברק, שכונות דתיות בחיפה, בצפת, אפילו בתל אביב. פתאום מובן כל כך הקו העקרוני הנוקשה של החרדים הללו: אנחנו ממשיכים את השרשרת היהודית שנקטעה בפולין, ברוסיה, באוסטרו-הונגריה, בגרמניה. מובן שאני ציונית והם לא, לפחות בתיאוריה שלהם, לא בפרקסיס. מובן שאני חילונית, ולא מתכוונת להמיר את חילוניותי. אבל הלב אומר: משלנו, משלנו הם בצילומים ובמציאות, כאן בארץ, אפילו בוויליאמסבורג. הרגשה מוזרה, נכון?
    תודה על הרשימה הזאת, תודה מעמקא דלבא!

    השבמחק
    תשובות
    1. כרמלה ריגשת אותי נורא!!!
      האמת זועקת מאותיותייך והלוואי שנשכיל להטות שכם איש לרעהו ולא להיפך
      ובפרט שעומדים אנחנו בחודש אלול- חודש הרחמים, הדין, והסליחה, הוספה באהבת חינם לכל אחד מאיתנו לא תזיק וכמובן שרק תועיל
      היי ברוכה
      שמעון

      מחק
  6. דומני שכדאי לחפש עוד קצת חומר על הצלם, כי קשה לשער שצילומים כאלו צולמו בידי נאצי אדוק, אלא אם כן נועדו
    להראות לעולם שהנאצים מטפלים יפה ביהודים. אחרת, קשה להאמין שהיה מצלם תמונות של יהודיות יפות ומלאות חיים.
    מישהו

    השבמחק
  7. מכיוון שאנו בפיתחה של שנת שמיטה משהו על הרב ישראל יהושע טרונק נולד בשנת ה"א תק"פ (1820) בפלוצק, פולין, ונפטר בקוטנא, פולין, בשנת ה"א תרנ"ג (1893). לאחר שכיהן כרב בקהילות שונות בפולין, כשרענסק שליד צ'כנוב, גומבין Gabin, וורקא ממנה חזר לסביבת צ'כנוב לפולטוסק וממנה נתמנה רב בקוטנא בשנת ה"א תרכ"א (1861). הוא הצטרף לתנועת חיבת ציון ונטל יחד עם חתנו הרב ואקס חיים אליעזר חלק במחלוקת ההלכתית המפורסמת, שהתלקחה סביב בעיית היתר העבודה בארץ ישראל בשנת השמיטה. בתשובותיו עולות פעולותיו למען ארץ ישראל והיישוב החדש, בכלל זה מאמציו לעודד השימוש באתרוגי ארץ ישראל באירופה .חיבר: "ישועות מלכו", "ישועת ישראל" על החושן משפט ו"יבין דעת" על היורה דעה.

    השבמחק
  8. קוטנו, מהעיירות סביב לודג', שמשפחתנו - משפחת סט חיה בהן. אני מסתכל בתמונות וכולם שם כמו דודותי ודודי. איך לא לבכות ?

    השבמחק
  9. למרות שכבר צפיתי בעבר בתמונות האלה רישומן הכבד לא פג כהוא זה בצפייה הנוספת. אולי אפילו הוכבד עוד יותר. כמה נורא.

    השבמחק
  10. סרט מומלץ: "אדם הגון". האדם ההגון הוא מפקד האס אס, היינריך הימלר.

    "בחיים יש להיות תמיד הגון, אמיץ וטוב-לב." (הימלר לבתו גודרון, 1941) . הבת גורדון עד היום תומכת בארגנונים נאצים.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.