כתב וצילם: דנצ'וּ ארנון
החרדים מקפידים על קלה כחמורה בכל ימות השנה, אבל בכל הקשור להכנת פסח כהלכתו מקפידים שבעתיים. כך למשל, רבים נמנעים מלאכול מוצרים תעשייתיים, ולפיכך יש כאלה שאוספים כל השנה שומן עופות ומכינים ממנו שמאלץ שישמש אותם לפסח במקום שֶׁמֶן שמקורו תעשייתי. יש המכינים מלח מגושי מלח שמביאים מים המלח, ויש שבמקום להמתיק בסוכר משתמשים בדבש, אבל לא מצנצנת אלא מחלות דבש. בכלל, רבים ממעטים לאכול בפסח, כדי לא להיכשל באכילת חמץ, ומסתפקים בביצים ובירקות קלופים. 'ושמחת בחגיך'...
קציר חיטים עבור מצה שמורה
בחצרות חסידים רבות מגדלים חלקות חיטה ייעודיות באחד המושבים הדתיים. קוצרים, דשים ומנפים את החיטה בעבודה ידנית וטוחנים אותה במטחנת יד המשמשת אך ורק להכנת מצה שמורה. את החיטה ואת הקמח שומרים בכלים מיוחדים בחדר אטום שלא ידבק בו אבק חמץ. בקמח זה משתמשים לאפיית מצה שמורה.
את החיטה דשים בחבטות מקל.
'מים שלנו': שאיבת מים לאפיית מצה שמורה
חרדי תמיד יעדיף לבצע את המצוות במו ידיו, ככל שהדבר ניתן ואפשרי. ובאשר לפסח, ההידור הגדול הוא בהכנת מצות שמורות במו ידיך. לשם כך מתארגנות קבוצות המכונות 'חבורות'. השלב הראשון בהכנת המצות הוא שאיבת 'מים שלנו', לשון לינה, כלומר מים ששהו בכלי מיוחד במשך כל הלילה.
חסידי 'תולדות אהרון' (בתמונה הבאה) שואבים את המים בעין חנייה. פעם היו נוטלים את המים מהנימפאום האלילי הרומי (הצילום משנת 2021). כיום הם שואבים אותם ישר מהמעיין.
ה'מים שלנו' חייבים להיות מי באר או מעיין. עיריית בני ברק הכינה על גדר של גן ציבורי שורת ברזים המקושרים לבאר. לברזים אין ידית, כדי שילדים לא יפתחו אותם, והבאים למלא כלים במים מביאים איתם מפתח שבדי או פלייר.
הברזים עטופים בבדים על מנת לשמור על הניקיון. לעת שקיעה מזרימים מים בברזים והמוני חרדים באים מצוידים בכלים שונים לקחת מים שיעמדו כל הלילה.
יש המביאים איתם גם צינור, אבל מקפידים להתחיל את מילוי המיכלים בכלי קטן ואז גם נאמרת ברכה.
גם כאן מסננים את המים דרך בד, שלא יהיה במים ולוּ גרגר זעיר של חמץ.
מצה זו: הכנת המצה השמורה
רובנו מסתפקים במצות תעשיתיות קנויות. הכתוב אומר 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' (שמות, יב 17), ועל כן המהדרים אוכלים, לפחות בליל הסדר, מצה שמורה.
חרדים רבים מתארגנים בחבורות ושוכרים זמן במאפיית מצוֹת. מזמינים 'תנור ראשון': באים בבוקר, מביאים את הכלים הפרטיים (מערוכים וכיוצא בזה), מנקים היטב את המאפייה ומבצעים בעצמם את כל העבודות שאינן מקצועיות. את החלק המקצועי מבצעים אנשי המאפייה.
התהליך מתחיל בחדרון זעיר ובו קערת נירוסטה ושני אשנבים סגורים.
בחדר עומד בחור ומערבב את המים והקמח לבצק, בכל פעם מנה מדודה.
כשהוא צועק 'קמח!', נפתח האשנב השמאלי – מאחורי האשנב נמצא החדר האטום בו נשמר הקמח השמור – ויד נעלמה שופכת קמח לקערה.
כשהוא צועק 'מים!', נפתח האשנב הימני, ויד נעלמה אחרת יוצקת לקערה את ה'מים שלנו'.
את הבצק מעבירים לשולחן הלשים. לרשותו של כל אחד מן הבחורים הצעירים עומד שולחן נירוסטה ומעליו מוט מתכת עם ציר בקצהו. בעזרת המוט הם לשים את הבצק כשהם מנתרים כדי להעמיס עליו את מלוא כובד משקלם.
את גוש הבצק מעבירים לשולחן המרדדים, שם פורסים ממנו פרוסות אותן מרדדים למצות.
עתה מעבירים את עיגול הבצק לניקוב והאחראי לכך מנקב את המצה בעזרת ה'שיבער', על מנת להבטיח שהמצה לא תתפח.
את עיגולי הבצק תולים על מוט עץ, ארבעה יחד, ומומחה לדבר מניח אותן בתנור הלוהט המוסק בגזרי עץ.
הרודה יודע בדיוק את הרגע בו עליו להוציא את המצות המוכנות מהתנור.
הכול נעשה בחיפזון! אסור שהתהליך, מהכנת הבצק ועד לרדייתו, ייקח יותר מח"י דקות.
קמחא דפסחא: חלוקה לנצרכים ערב פסח
שלושה ימים לפני ליל הסדר סוגרים בגדרות כ-500 מטרים מרחוב בירושלים. לשטח המגודר מוכנסים מאות טונות של מצרכים ואלפי חרדים עומדים בתור לפני שער הכניסה למתחם. מרכזים כאלו מתקיימים בכל מושבות החרדים, שכן רובם הם עניים נצרכים. לא מבחינים כאן בין העדות והחצרות השונות, ולמען האמת גם חילונים מוזמנים לבוא, אבל הם אינם באים...
אפשר להיכנס רק עם הפתק זה (הצילום הוא מלפני כעשור), שאותו מקבלים בתחנות חלוקה בהן מזמינים את הדרוש לחג. יש מקומות בהם משלמים עבור ההזמנה, אבל במחיר מסובסד. אף אחד לא בודק אם מישהו באמת לוקח מצרכים רק על פי ההזמנה.
שדרת תפוחי האדמה...
חלוקת מיץ ענבים
הגעלת כלים
טבילת הכלים במים רותחים והכשרתם לפסח נקראת 'הגעלת כלים'.
'כלים חדשים' זוכים לטיפול שונה מכלים ישנים. לקיר החיצוני של המקווה במאה שערים צמודים מתקני הטבלה ובהם טובלים את הכלים החדשים במים נקיים וטהורים לפני ההגעלה.
ערב פסח מחלקים לילדים את שאריות החמץ המתוק...
ביעור החמץ ושריפתו
בבוקר שלפני ליל הסדר – עוד מעט אסור יותר להחזיק בחמץ ('בל יראה ובל יימצא') – עוטה בני ברק ענן עשן. בכל פינת רחוב עומדים אנשים ליד חבית או מיכל מיוחד לכך ושורפים את החמץ שאספו בבית.
ברחובות נראים חרדים רבים שנושאים לולבים, כמו בסוכות, משום שיחד עם החמץ נהוג לשרוף גם את לולבי החג שנשמרו בבית במשך חצי שנה. זו גם חגיגה לילדים שנמשכים כמו פרפרים אל האש.
האדמו"ר מדאראג (אמרו: דוֹרוֹג) שורף את החמץ הפרטי שלו נוכח כל חסידיו וילדיהם.
ניקיונות פסח והחשש מפירור חמץ מגיעים לפעמים גם למחוזות שאינם מוכרים מחוץ לחברה החרדית. יש מקומות מיוחדים לניקוי השטריימלאך, וכמובן צריך לנקות היטב את הזקן והפאות מפירורי חמץ, ואת זה אף אחד אחר לא יעשה בשבילך...
מכירת החמץ לגוי
הגאון משה שאול קליין שליט"א מקובל על רבים בבני ברק כשליח למכירת החמץ ערב הפסח לגוי. הגוי הוא עורך דין ישראלי, שאביו היה יהודי אך אימו נוצרייה ולפיכך הוא גוי 'כשר'. בחדר הקטן והצפוף, ובנוכחות רבנים ומכובדים, הרב מסביר לגוי את פרטי העסקה. הגוי, שהוא במקרה גם עורך דין, מבין עניין ומאזין בסקרנות.
מכירת חמץ מעין זו נערכת גם במקומות שבהם לא מכירים במדינת ישראל וממילא גם לא סומכים על ה'מכירה' של הרב הראשי. בתמונה כאן טקס המכירה במאה שערים. המוכרים חותמים בשמם על 'שטר הרשאה'.
אפיית מצה של מצווה
את 'מצת המצווה' אופים בערב פסח אחרי הצהריים (בזמן שבבית המקדש היו מקריבים את קורבן הפסח), ובליל הסדר היא המצה שנאכלת ראשונה ועליה מברכים ברכת 'שהחיינו'. הכנתה דומה לזו של מצה שמורה, רק שהיא נאפית בכמות קטנה.
האדמו"ר מדעש (אמרו דֶשׁ), שחצרו בבני ברק, אופה במו ידיו מצה של מצווה.
סוף סוף הגיע ליל הסדר...
כמובן שבליל הסדר לא ניתן לצלם, אז נסתפק בהכנות לקראתו בחצר חסידות ויז'ניץ בבני ברק. האדמו"ר מוויז'ניץ נוהג לערוך בבית הכנסת העצום של החצר סדר המוני לכ-1,500 רווקים ובודדים. האוכל ממתין בחדר סמוך ויוגש בזמן הסדר. גם בעזרת הנשים מכינים את הסדר למאות נשים בודדות.
טיש של פסח שני
בי"ד באייר, חודש בדיוק אחרי פסח, יש המציינים 'פסח שני' (במקורו נועד תאריך זה לאפשר הקרבת קורבן פסח לאלו שנמנע מהם להקריבו בחג המקורי).
חסידי קרעטשניף-סיגעט בירושלים חוגגים פסח שני, וזו הזדמנות לצלם את האדמו"ר אוכל מצה שמורה בהסבה על צד שמאל.
וזו גם הזדמנות לברך את קוראי הבלוג בברכת חג פסח שמח. תודה לרב ישראל גליס מירושלים, לרב ישראל איצקוביץ מבני ברק ולפיני גורלניק מחב"ד.
_____________________________________________
דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il
מקווה שיהיו לנו סיבות לשמוח בחג הזה. תודה על המידע המעניין
השבמחקאין שאיבת "מים שלנו"❗️שואבים מים. ולאחר שעובר עליהם לילה הרי הם "מים שלנו".
השבמחקותודה לדנצ'ו ארנון ❗️
צודק. צ"ל שאיבת מים עבור מים שלנו
מחקכמו תמיד יפה ומדהים ארנון מה קרה לבלוג של רטש קטן שלא זמין במרשתת?
השבמחקחג שמח ורגוע
מה זה הבלוג של רטש קטן?
מחקהרב הראשי מוכר את החמץ של המדינה, לא של אנשים פרטיים. אין קשר בין זה לאנטי ציונות, גם הציונים הדתיים הגדולים ביותר מוכרים לבד
השבמחקמים שלנו לילה .
השבמחקובכדי למנוע מהבצק להחמיץ , שים טבעת של כסף בתוך המים .
כידוע יונים של כסף הורגים חיידקים , ואז במים שלנו לא יהיו חיידקים שהם בעצם מעוררי ההתססה של הקמח .
עברתי שלשום בכיכר החטופים בת״א, ליד אוהל מלא באופי מצות חבדניקים ששידלו אותי לבוא ולשמוח איתם, כאילו איזה כיף שהם מצליחים לשלב זיוף שמחה עם זיוף אהבה. יחד עם זאת אם האו״ם יצליח להעביר משהו מזה משהו לחטופים כדרישתו של הרב פורוש, אומר גם אני דיינו.
השבמחקמצטער, יש להגעיל אותם.
השבמחקתיקון טעות ה"שיבער" הוא המכניס והמוציא מהתנור
השבמחקורעהו המחורר נקרא רעדלער
ט.ל.ח
מחקתודה על הפוסט המעניין. לא תיארתי לעצמי שיש כל כך הרבה מינהגים…
השבמחק״מים שלנו״ נקראים כך, מפני שהם עברו לינת לילה (לנו) במקום קריר, כי לקמח יש פחות סיכוי להחמיץ כשהמים קרים.
השבמחקמרתק. תודה!
השבמחק