| העמוד הראשון של 'דבר', 3 בספטמבר 1939 |
1 בספטמבר הוא לא רק יום חג לתלמידי בתי הספר (והוריהם), אלא גם תאריך היסטורי עצוב, שבו התחיל האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מאז ומעולם. השנה, לצערי, נצטרך לקלקל את השמחה.
ב-1 בספטמבר 1939, יום שישי בשבוע, פלש הצבא הגרמני לפולין. יומיים אחר כך, ב-3 בספטמבר, הכריזו צרפת ובריטניה מלחמה על גרמניה, אך הצבא הגרמני המשיך בשלו ובתוך כחודש כבש את פולין, תוך התנגדות שהייתה מלכתחילה חסרת סיכוי. כל המהלך הזה נעשה בשיתוף פעולה עם ברית המועצות, שמצדה פלשה ב-17 בספטמבר למזרח פולין והתחלקה עם הגרמנים ב'שלל' (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב).
אתר האינטרנט של מגזין הצילומים האמריקני הידוע 'לייף' פרסם השבוע מנה נוספת של תמונות נדירות שצולמו בשבועות הראשונים של הפלישה לפולין. הצלם הוא גרמני נאצי ושמו הוגו יגר (Hugo Jaeger), שהיה הצלם האישי של היטלר ואחד הראשונים שצילמו בצבע. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא צילם אלפי צילומים, ובסוף המלחמה קבר את התשלילים בחביות זכוכית מחוץ למינכן. ב-1955 הוא הוציא את המטמון מן המחבוא, הפקיד את התמונות בכספת בנק וב-1965 מכר אותן לעיתון 'לייף'.
בין התמונות מצאתי תמונה צובטת לב: נשים יהודיות עם מגן דוד צהוב ושתי ילדות יפות ממלאים דליי מים בכיכר השוק (rynek) של העיירה גוֹסְטִינִין. מי יודע אם מישהי מהן שרדה את השנים הנוראות הבאות...
גוֹסטינין (Gostynin) הייתה עיירה יהודית קטנה ואופיינית, 82 ק"מ מצפון ללודז'. זה מה שמסופר על גורלה, בקיצור נמרץ, בפנקס הקהילות, פולין, כרך ד: וארשה והגליל (יד ושם, תשמ"ט, עמ' 159-158):

בארכיון 'יד ושם' נשמר צילום הכניסה לגטו בגוסטינין. על השלט מימין נכתב: 'הכניסה ללא-יהודים אסורה בהחלט'.
באתר פולני של צילומים מגוסטינין מצאתי עוד תמונה מ-1939 של כיכר השוק ההרוסה וברקע בניין העיריה (Ratusz). בתמונה זו רואים אופניים הנשענים על שילוט דרכים בגרמנית (עדיין לא נכתבו בו מספר הקילומטרים) המפנה לוורשה (Warschau בגרמנית) שבמזרח; ללֶסְלאוּ (Leslau) – זהו השם שנתנו הגרמנים לעיר הפולנית וְלוֹצְלָאוֶוק שבמערב; ולעיירה Kutno – קוּטְנוֹ, שנמצאת 56 ק"מ מצפון-מערב ללודז'.
קוּטְנוֹ (או קוּטְנָה) הייתה עיירה יהודית שהתפרסמה בזכות רבניה (ובראשם הרב ישראל יהושע טרונק); וסופריה (ובראשם שלום אַש, שהנציח את עיירתו זו בכמה מסיפוריו; זו גם עיר ילדותם של הסופרים אהרן ומתי מגד). ערב המלחמה היו בעיר כ-6,700 יהודים. הגרמנים נכנסו לעיר כבר ב-15 בספטמבר והשליטו מיד משטר של טרור ועבודות כפייה. לעיר הגיעו פליטים מכל הסביבה וביוני 1940 הוקם בה גטו סגור, בשטחו של בית חרושת לא-פעיל לסוכר. גורלם המר של בני קהילה זו בימי השואה מסופר בפירוט בפנקס הקהילות, פולין: כרך א: לודז' והגליל (יד ושם, תשל"ו, עמ' 229-226), ובקיצור אפשר לקרוא כאן.
הצלם הנאצי הוגו יגר הגיע לקוּטְנוֹ באוקטובר 1939, וכנראה גם מאוחר יותר ב-1940, וצילם בה עשרות תמונות צבע של יהודים.
בארכיון לייף, ובמאמר שהתפרסם ב-2012 באתר האינטרנט Mail Online, הובאו תמונות שעל פי ההסברים צולמו בגטו קוטנו. כאמור, הגטו הוקם שם רק באמצע 1940, ולכן סביר שהתמונות שצילם יגר באוקטובר 1939 מתעדות את הפליטים היהודיים שזרמו לעיר ונאלצו להקים לעצמם מגורים ארעיים באוהלים ובמכוניות ישנות. חלק מהתמונות, שבהן רואים יהודים עונדים טלאי צהוב, צולמו בוודאי מאוחר יותר והן אכן משקפות את חיי היום-יום בגטו קוטנו.
התמונות מזעזעות דווקא בשל הבנליות שלהן: מגורים, כביסה, בישול, נשים מחייכות. בסוף מלחמת העולם השנייה – כך למדתי מפנקס הקהילות – נותרו בקוטנו רק 213 יהודים...
![]() |
| אוהל מגורים |
![]() |
| אוהל מגורים |
![]() |
| פליטים יהודים מוצאים דיור בתוך שלדי מכוניות ישנות |
![]() |
| כביסה מחוץ לאוהל |
![]() |
כביסה בחצר של בית חרושת לסוכר![]() |
![]() |
| אב ושני בניו מחוץ לאוהל המגורים. הנערים מחייכים, האב – לא ממש |
![]() |
| קצינים גרמנים בשיחה עם אחד מנכבדי הקהילה |
![]() |
| בישול בתנור אבן; הטלאי הצהוב ניכר על חזהו של הגבר הצופה באישה |
![]() |
| צעירה ובידה כד מים מלווה יהודי זקן, אולי סבה |
![]() |
| גדר תייל בגטו קוטנו |
![]() |
| פני האימה |
בתוך כל הזוועה הזו נמשך יגר לתעד נערות יהודיות יפות. הנה כמה מהן שנאלצו לחייך אל מצלמתו.
![]() |
| לנערה ה'מחייכת' יש טלאי צהוב על המעיל |
![]() |
| הנשים האלגנטיות הללו נראות לא שייכות לכאן, אך האשה משמאל עונדת מגן דוד צהוב |























