יום שלישי, 18 בנובמבר 2014

ברוך הבא: מנזר בלב העיר


כתב וצילם ברוך גיאן

מנזר המצלבה  שנבנה בעמק המצלבה כבר במאה ה-6, נהרס ונבנה מחדש במאה ה-11  הוא אחד המבנים הבודדים מימי הביניים ששרדו בשלמותם. היום נמצא המנזר העתיק בלב ירושלים העירונית, מוקף בבתי השכונות רחביה, גבעת רם ונָיוֹת, תוצאה בלתי נמנעת של התפתחות העיר החדשה לכיוון מערב. 

מגדל הפעמונים שבלב המנזר נבנה במאה ה-19 והוא מעוטר בסגנונות שונים. ברקע מגדלי קרית וולפסון.

כבר בתקופה הביזנטית התפתחה מסורת נוצרית על צמיחתו של עץ מיוחד במינו, שילוב פלאי של עצי ארז, ברוש ואורן, שאותו קיבל אברהם אבינו במתנה משלושת המלאכים ומסרוֹ ללוט. מן העץ הזה, שצמח בחצר המנזר, הכינו הרומאים את הצלב שעליו נצלב ישוע. 

על קיר המבואה לכנסייה שבתוך המנזר נתלה ציור מאוחר של העץ המשולש, שאותו נטע, על פי המסורת הנוצרית, אברהם אבינו.



אורחות במנזר

מקום צמיחת העץ הוא החדר הקדוש ביותר במנזר, ובמקומו המשוער יש לוח נחושת שעליו הוטבעו ציורי העצים.



העץ המופלא כבר אינו קיים, כמובן, אבל במקומו צומח בחצר המנזר עץ ברוש עתיק וענק. זה הברוש הגדול ביותר שמוכר לי.



עשרות שנים אני עוקב אחרי מנזר המצלבה, שידע עליות ומורדות באופיו ובהחזקתו. לפני שנים ביקרתי במקום עם וסיליוס צפיריס, ארכאולוג ממוצא יווני, שהיה נזיר בשנות השישים של המאה הקודמת. שש שנים גר וסיליוס במנזר המצלבה ובמקביל למד בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם הסמוכה. באותן שנים הוא היה הנזיר היחיד שגר במקום ושמר על מבנה ענק ועשרות חדרים ריקים. שֶׁקֶט אכן היה לו בשפע... לימים עסק צפיריס בנושא הצלב גם באופן מקצועי. בשנת 1968, כאיש רשות העתיקות, הוא גילה בגבעת המבתר ארון קבורה של אדם צעיר בשם יהוחנן בן חגקול. בשתי עצמות העקב של השלד שנמצא בתוך הארון היה נעוץ מסמר חלוד שהעיד על צליבתו של אותו אומלל. 



זה שער הכניסה למנזר, צדיקים יבואו בו. המנזר נבנה כמתחם מבוצר ואבני גוויל ענקיות שולבו בנדבך הראשון ובראש השער.


השער עצמו כבד במיוחד, והעץ מחוזק בפסי מתכת.



עוביו של הקיר בשער הכניסה הוא כשלושה מטרים. אכן, מבצר של ממש!


נכנסים לחצר, שבמרכזה מגדל פעמונים בן שלוש הקומות.



בקומה השנייה של המנזר אפשר להבחין ברהט מים מעוטר:



זה המעבר בין החצרות:



המנזר היום מוזנח וכמעט נטוש, אך אפשר לבקר בו תמורת תשלום סמלי. כנסיית המנזר קטנה, יפה ומעוטרת באיקונות על פי המסורת היוונית.



שער הכנסייה מבט מבפנים. הדלתות מעץ עם ציפוי מתכת.

על הקיר בכנסייה תלוי השלט הזה. מה כתוב כאן? 



על פי הברית החדשה, כאשר מסרו היהודים את ישו לרומים, שמו על ראשו כתר קוצים ואמרו בלעג 'שלום לך מלך היהודים'. אמרה זו הפכה לראשי תיבות בלטינית: INRI, כלומר: Iēsus Nazarēnus, Rēx Iūdaeōrum ישו מנצרת מלך היהודים. הגרסה היוונית של ראשי תיבות אלה היא: INBI.

ראשי תיבות אלה מצויירים על אלפי ציורים של הצליבה וכאן נוספו להם גם ראשי התיבות בעברית. אלא שהצייר לא ידע עברית היטב, ובמקום ינמי כתב משהו אחר לגמרי, עונםי...

בחדרי המנזר הנטושים ועל הקירות שבמסדרונות הארוכים יש תצוגה נאה של פריטים מוזרים, כמו טלסקופ מהמאה ה-17.



לאחד הקירות הוצמד פטיש עץ גדול שבו נהגו בעבר להקיש על לוח עץ גדול (נאקוס), בתקופות שבהן לא התירו השלטונות העות'מאניים למנזרים ולכנסיות להשמיע קול פעמונים:



על קיר אחר תלוי ציור על גבי עץ, שנעשה במאה ה-18 ובו מתואר נוף הארץ. במסדרונות ובחדרים תלויים פסלים ותבליטים רבים של מלאכים בשלל צבעים.






באחד החדרים ניתן לראות את מאפיית המנזר, ובה כמה תנורי אבן ולצידם סירי בישול ענקיים.





חלל מוארך ומקורה בקמרונות שימש כרפקטוריום, כלומר חדר אוכל לנזירים. שני שולחנות אבן ארוכים וספסלי אבן נותרו מזכרת דוממת לימים בהם מילאו את המקום עשרות רבות של נזירים. בחדר האוכל היה גם פתח לבור מים.


בור המים בחדר האוכל

אחד הפרקים המרתקים בתולדות המנזר היה כאשר פעלו בו נזירים גאורגים. במאה ה-12 אף שהה במקום המשורר הגאורגי הנודע שׁוֹתא רוּסְתַוֶולִי, מחבר הפואמה 'עוטה עור הנמר'. שמו של רוסתוולי מוכר לכל אדם בגאורגיה. ככל הידוע הוא הגיע לירושלים בשנת 1185 וחי במנזר עד מותו ב-1216. זה היה 'תור הזהב' של המנזר, ויש האומרים כי כאן כתב את ספרו הנודע. 


המהדורה העברית של 'עוטה עור הנמר', בתרגומו של דב גפונוב ובעריכת אברהם שלונסקי (ספרית פועלים, 1969)

אפשר להניח שרוסתוולי גם נקבר בכנסייה, אך אין לדעת היכן בדיוק. בשנת 1960 הגיעה למנזר משלחת מגאורגיה שחשפה ציור פרסקו ובו מופיעה דמותו הצנועה לצד קדושים אחרים. מעל הציור נכתב בגאורגית: 'אדוני, סלח לשותא המקשט את הכנסיה הזאת, אמן. רוסתוולי'. בקשתם של הגאורגים לחפור במקום זה נענתה בשלילה.

דיוקנו של רוסתוולי והכתובת בגאורגית


בשנת 2004, ערב ביקורו של הנשיא דאז מיכאל סאקשווילי, הושחת הציור ומעשה נפשע זה גרם לתקרית דיפלומטית בין ישראל לגאורגיה. הציור שוחזר אך מה שנראה היום הוא חיקוי חיוור של הציור המקורי. כמחווה קראה עיריית ירושלים בשנת 2005 את הדרך העוברת ליד המנזר על שמו של רוסתוולי, אך כשביקרתי במנזר לאחרונה כבר נעלם השלט ואיננו. לא מכבר כתבתי על כך לאחראי על השילוט בעיריית ירושלים, ולהפתעתי פנייתי טופלה במהירות ולא מכבר הושב השלט למקומו.




מצבת האבן, המנציחה את דמותו של המשורר הלאומי של גאורגיה, עומדת אף היא על תילה לתפארת שני העמים.



בעלי התוספות

עמי זהבי מוסיף: 
באחד החדרים התחתונים במנזר היתה תלויה פעם סדרת צילומי ההיסטוריה של עץ הצלב, וכמדומני שאחרי ההתנקשות בתמונת רוסתאוולי פינו את כל החפצים יקרי הערך למנזר אחר (יווני?), במסגרת המאבק בין הכנסייה הגאורגית והיוונית. את התמונה המובאת כאן צילמתי ממש מזמן; משמאל – לוט משקה את העץ.


נעמי שיזף מקיבוץ יטבתה שלפה מהאלבום את תמונתה בעמק המצלבה ביום שלג של חורף שנת 1943. אין עדיין 'מוזיאון ישראל', רק מנזר ושלג. מגרש המשחקים הענקי של ילדי רחביה של פעם...



27 תגובות:

  1. כמו תמיד - הכתבות המצולמות שלך, ברוך גיאן, מושכות לב ועין ומעניינות. היש הסבר מדוע אפסו נזירים במנזר הזה, או אולי כך הוא הדבר גם במנזרים נוספים, כמו מרסבא, או המנזר על התבור, או אחרים? ביקרתי פעם במנזר המצלבה בשבת ירושלמית של חורף, והקור בין קירות האבן העבים היה חודר עצמות, למרות העובדה שהיה זה יום שמש. מי מחזיק או מתחזק את המנזר באין דרים בו?

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה כרמלה,קוראת נאמנה.היום נמצאים בו נזירים אחדים.מי שמטפל במנזר אלו שני עובדים וכמובן שזה לא מספיק.המנזר זקוק לשיפוץ ושיחזור וזה פרויקט כנראה של עשרות מליוני שקלים.האם בעתיד ישכילו היוונים להתחיל בפרויקט המתחייב?אינני יודע

      מחק
  2. מקסים ומרתק . תודה ברוך

    השבמחק
  3. משהו על המנזר ועלי:

    בשנים 1947-8 לערך גרתי עם הורי ברחביה, ברח' בנימין מטודלה, בבית טוקטלי. מרחק הליכה מהמנזר. בתים כמעט ולא היו שם וגם מים בבתים לא היו. היה לי חבר במנזר - נזיר שאינני זוכר את שמו שהתיידדנו לפני המלחמה במנזר היתה באר מים והיא היתה המקום היחיד שאפשר היה להשיג מים. הייתי ילד קטן יחיד, כבן 4-5. הייתי הולך עם פח של זיתים למנזר ומקבל מהנזיר מים וכך הולך הביתה. זה חזר די הרבה פעמים, ואלו היו המים היחידים בתקופת המצור.

    לא פעם ירו עלי מאזור קטמון ולא פעם הגעתי הביתה בוכה כי נקבו לי את הפח והמים נזלו. יום אחד הגעתי עם הפח ולא מצאתי את הנזיר שהיה היחיד שם עד כמה שאני זוכר, חיפשתי היטב ועליתי לחדרו ומצאתי אותו שוכב במיטתו ללא רוח חיים - מין הסתם מת בשנתו. מים לא קיבלתי יותר.

    עברו 60 שנה לערך ויום אחד נסעתי עם אחי הצעיר לירושלים, להראות לו קצת היסטוריה. הגענו למנזר המצלבה. היה שם נזיר ובקשתי רשות לטייל למעלה וגם בחדרים. הנזיר הלך איתי ונכנסתי לחדר של אותו נזיר שהיכרתי בילדותי. אמרתי לו שאני מכיר את החדר, אך הוא לא כל כך האמין ואמר שזה היה חדרו של אחד הנזירים הקדושים שלהם שנפטר מזמן.
    שאלתי אותו אם יש תמונות / ציורים של הקדושים הללו, והוא לקח אותי לחדר סמוך בו היו תלויות הרבה תמונות גדולות על הקיר. הצבעתי על ציור אחד ואמרתי לו שזה היה הקדוש שלהם. הוא אמר שזה בלתי אפשרי שהכרתי אותו כי הוא נפטר בערך בשנת 1948. סיפרתי לו שאני הייתי הילד בן החמש שמצא את הנזיר מת במיטה בשנתו...

    במשך שעתיים סיפרתי לו על התקופה ההיא והוא היה בהלם מוחלט. הוא הראה לי את מקום הבאר ורק דיבר על הזכות שנפלה בחלקי להכיר את הקדוש ההוא, וגם אני חזרתי בשעון הזמן הרבה הרבה אחורה.

    נפרדנו. אבל מנזר עמק המצלבה הוא אחד המקומות היותר מיוחדים שיש לי מהם זכרונות מימי מלחמת השחרור.

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה סיפור מיוחד! כמעט כמו אגדה. אולי לא ממש אורבנית, אבל ירושלמית!

      מחק
  4. ברוך היקר, אחרי הפרויקט המקסים הזה אין ראוי מלבקר בכנסייה היוונית המסתורית בהר ההשתנות. רוצה ליווי מכפרתבורניק? בכיף!!

    השבמחק
  5. תודה רבה על כתבה נהדרת. האם תוכל לפרט איך מתאמים ביקור שם?
    דרך אגב, סרטו של עמוס גוטמן "חימו מלך ירושלים" (על פי ספרו של יורם קניוק) צולם במנזר הזה ב-1987.

    השבמחק
    תשובות
    1. אורי המנזר פתוח כל יום למעט יום ראשון.נכון לחודשים אלו.בדכ מ9 בבוקר.
      תנסה את עימאד 0545202281

      מחק
    2. ברוך היקר, תמונות יפות מאד וסיפור יפה. מן הסתם צריך היה להתחיל בכך שזה היה מנזר גיאורגי שנרכש ע"י הכנסיה היוונית אורתודוכסית (כלומר: לשמור על הסדר). וגם לספר שזה היה מרכז של ספרים והעתקת ספרים, ובעצם העיסוק העיקרי של הנזירים במנזר הזה. ומה עם ספור אהבתו של הרוסתווילי הזה עם המלכה תמרה ?
      וגם - עץ הברוש הגדול ביותר (או אחד הגדולים, שלא ירדפו אותי) הוא העץ בסג'רה / אילניה, בדיוק מול חוות השומר.

      מחק
    3. מר גיאן, רק איש במעמדך - ומכוחו של עונ"ש המצויין - יכול לגרום לתיקון התקלה הבאה: בקצה הדרומי של טילת ארמון הנציב (סמוך לארמון הנציב) יש מרפסת תצפית לאחד הנופים המרהיבים של ירושלים, ומגרש חניה אליו מגיעים כל המבקשים לצפות בנוף. אבל הנה אחד ממעשי האיוולת הגדולים ביותר שאפשר להעלות על הדעת: בתחתית מרפסת התצפית הוקם מבנה קל למסעדה, שגג הפח הגלי המזוהם שלו מגיע לגובה מרפסת התצפית והוא חוסם חלק משמעותי מהנוף. בושה וחרפה היא לראות אורחים מקומיים ותיירים הבאים באוטובוסים למרפסת התצפית והם מתפזרים לצדדים בתקווה למצוא נקודת תמצפית שלא נחסמה. אם מבנה הפח של המסעדה הוקם ברשיון, קשה לעכל את המחשבה על מידת הטימטום שהיא נחלת מי שאישרו.

      גיאן/ עונ"ש, יש לכם הזדמנות לעשות למען ירושלים.

      מחק
    4. מבין לכעסך אנונימי.אם אעבור שם בקרוב אנסה להעביר לגורמים הרלוונטיים.

      מחק
  6. מצטרף לתודות!
    אם זכרוני אינו מטעני, הממצא שאתה מזכיר מגבעת המבתר הוא ההוכחה הראשונה(?)/היחידה(?) לכך שהרומאים השתמשו בצליבה כאמצעי הוצאה להורג. ככזה זה ממצא בעל חשיבות רבה.
    כמובן, תקן אותי אם אני טועה.
    תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. עלי כהן, קופנהגן25 בנובמבר 2014 בשעה 10:23

      כאשר הופיע העונ"ש עם סיפור המצלבה היתה במרחק של שעות טיסה רבות מביתי וממילא לא היה ברשותי מחשב עם אותיות שפת עבר-עכשיו חזרתי והעלייתי עוד סיפורים מהמציאות של המצלבה והעמק:
      מנזר המצלבה שימש למגורים של שני חברים טובים בשנות לימודיהם בירושלים.שימעם של השניים ומקום מגוריהם האקסוטי יצא בשנות החמישים –השניים שחילקו חדר במינזר היו ג'והני (יונתן) לן, שהפך מאוחר יותר ל"ג'והני סיורי מדבר" באילת. ג'והני נפטר לפני למעלה מעשור באילת, בה הקים משפחה... השני, יבדל"א, הוא מיודענו הצייר והפסל מנשה קדישמן.. לנו, ילדים בירושלים שלפני ממלחמת השיחרור, שימש עמק המצלבה השומם את תנועות הנוער שפעלו בירושלים עם מערות "מסתוריות" – לא היו כבישים , בנייני מפלצת כמו "וולפסון", כנסת, בית משפט עליון ומוזיאון ישראל ו"גן סאקר".. כל אלה עדיין היו חלק בעתיד של העמק הזה. במקום בו נמצא היום "גן סאקר" נסלל בחפזה באפריל 1948 מסלול נחיתה למטוסים קלים (מר"מ- מסלול רחביה-מצלבה- ר' ירושלים תש"ח בסידרת "עידן"-עמ'107). מ"נמל התעופה" הזה המריאו לשפלה מירושלים הנצורה אישים כמו יצחק גרינבאום, שר הפנים הראשון שיצא במטוס "פייפר" לתל-אביב בדיוק בבוקר שבו בנו נפל ברמת רחל שאינה מרוחקת גיאוגראפית. גם בן גוריון המריא באחת הטיסות. אנחנו, הילדים שגדלו עם השדה הזה , עשינו לנו מנהג קבוע לעקוב אחרי המטוסים בנחיתה ובהמראה.יום אחד ראינו את הנורא מכל: מטוב קל שהופקד בידיה האמונות של זהרה לבייטוב, המריא מעל למנזר המצלבה ולפתע צנח , התרסק ושני האנשים שהיו בו – זהרה ועמנואל רוטשטיין, מצאו את מותם. ב"משמר לילדים" הופיעה רשימתי על "שדה התעופה בירושלים הנצורה" במלאת 35 לפעילותו—הרשימה הזאת הופיעה בגליון של ה-5.5.1983.

      מחק
  7. תודה רבה עלי.תוספת מרתקת

    השבמחק
  8. לחובבי העמק, מומלץ ספר של אילה גורדון אודותיו: בעמק המצלבה.
    זה (לכאורה) ספר ילדים, אך בהחלט מעשיר.

    השבמחק
  9. אני מוריד את הכובע בפני אותו משתתף בבלוג הקורא לעצמו "עלי כהן קופנהגן"----- לא היכרתי את ההיסטוריה של גן סאקר עד שקראתי מה שאותו עלי כהן קופנהגן כתב - הקלדתי באינטרנט את המילים "גן סאקר" והתוצאה לפניכם :

    במלחמת העצמאות שימש המקום כשדה תעופה מאולתר למטוסים קלים, בימים שירושלים הייתה נצורה. בית הקברות שייח' באדר, הסמוך לגן, נפתח ופעל אף הוא במלחמת העצמאות. לפני השימוש בגן כשדה תעופה היה הגן שטח פרטי ובו היה מפעל בטון וחומרי בנייה של משפחת עוז (ענזה) ואף שימש כמחבוא לנשק ומבצרים במאורעות.

    השבמחק
  10. עדה רפפורט-אלברט26 בנובמבר 2014 בשעה 22:08

    I think the lame Hebrew version of the inscriptions IMRI-IMBI may well be read not as an unsuccessful attempt to reproduce one of these Latin/Greek acronyms in Hebrew characters but rather an equally unsuccessful attempt to spell out
    ישוע
    ש from left to right, with the
    being misread as two separate and spurious letters

    השבמחק
    תשובות
    1. עכשיו זה ברור שזה ההסבר הנכון. השם ישוע כתוב משמאל לימין...

      מחק
    2. אגב, כתבתי את ההערה למעלה כשאני יושב במכוניתי מול השער הנעול של הכנסיה. היום יום ראשון. שעות הפתיחה הן מ 10 בבוקר חוץ מיום ראשון.

      מחק
    3. רעיון יפה לראות בזה נסיון לכתיבת השם ישוע משמאל לימין אבל האותיות לא מתאימות. אבל.. אולי זו היתה הכוונה. בכל מקרה אפשר לראות גיבריש כזה גם במקומות אחרים. למשל כנסית השילוש במגרש הרוסים. יש עוד מקומות.

      מחק
  11. לעלי מקופנהגן - האם ג׳וני היה בזמנו משהו קשור עם עוד בחור בשם ג׳ימי לאיזו מסעדה על אם הדרך בואכה אילת על הכביש הישן שנקרא ׳׳נוה מדבר ׳׳ ? שאם כן הכרתיו היטב

    השבמחק
  12. מבקשת להוסיף בקשר לתמונה המתוארת כציור נוף הארץ. זו בעצם מפת אתרי הביקור של הצליינים באותה תקופה ובעצם גם היום. זה לא מקומה המקורי. אפשר לראות לפי צורתה שנועדה לפינה אחרת. וסיליוס אמר לי בשעתו שבימיו היתה בחזית הכנסיה. אני חושבת שהמקום המקורי היה אולי במסדרון הצדדי המוביל למקום עץ הצלב אך צריכה למדוד ולודא. בכל מקרה חזרה לתמונה: בקטע זה רואים את אליהו מקבל אוכל מעורב. המבנה מימין לאליהו (אליאס) הוא מר אליאס מעליו ביתניה (עזריה) והמבנה עם הכיפה מימין למר אליאס הוא קבר רחל כמובן.

    השבמחק
    תשובות
    1. תאור מפורט של המפה בספרו של וילנאי על ירושלים ובמאמרים של ריכב רובין.

      מחק
    2. ועיקר שכחתי. תודה ברוך כתבה מאלפת! ולכל המגיבים. מדריכה במקום ועכשיו הוספת לי המון סיפורים חדשים.

      מחק
  13. אם זכרוני אינו מטעני אזי עד מלחמת ששת הימים זה היה המבנה הקדום ביותר בי-ם הישראלית. בהקשר זה: מומלץ ספרה של אילה גורדון 'בעמק המצלבה'.

    השבמחק
  14. שלום, יש למישהו מושג איך אני יכולה ליצור קשר עם הנזיר התורן במנזר המצלבה? יש לי סיפור משונה. אבי ז"ל היה חולה המון שנים במחלת הדימנציה. בקיץ האחרון לקחנו אותו לטיול בעמק המצלבה. כשנכנסנו למנזר הוא קיבל מכה בראשו עקב הכניסה הנמוכה למנזר. לאחר כמה רגעים הוא הוא אמר שנשארו לו שישה חודשים לחיות וכך באמת קרה.
    אני רוצה לשתף במקרה את הנציג במנזר אודה לעזרתכם בנושא

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.