יום רביעי, 22 ביוני 2016

על דעת המקום: סֶכֶר לִבְרָכָה ולחורבן

מאת יהודה זיו

בימי השרב שאנו נמצאים בעיצומם, מה טוב מאשר להשתכשך במים צוננים, ולוּ גם וירטואליים, ולהם נקדיש את רשימתנו.

בשל מיקומה הגיאוגרפי של ארצנו, שורר בצפונה, ואף במרכזה, אקלים ים-תיכוני, צחיח למחצה. אקלים זה הפתיע את עולי גרמניה ('הייקים') בבואם הנה בשנות השלושים. שלא כמו האקלים הנוח שאליו הורגלו בארץ מולדתם, נתעורר בהם כאן הצורך ב'שנת צהריים', ה'שְׁלַאפשְׁטוּנְדֶה' (שעת שינה) המפורסמת. כינוי זה, שזוהה עם ה'ייקים', הונחל לדורות של ישראלים, אך הלשונאי רוביק רוזנטל כבר עמד על כך, שצירוף לשון זה אינו קיים כלל בלשון הגרמנית והריהו, כנראה, 'תוצרת הארץ' למהדרין (מילון הסלנג המקיף, כתר, 2005, עמ' 371).

מסע פרסום של חברת 'זוגלובק', 2009 (צילום: נדב בלוך; עין הוד)

לא לחינם מכונה דרומה של ישראל בשם נֶגֶב (לשון נָגוּב, יבש). אין פלא אפוא כי חלום 'כיבוש השממה' – ייבוש ביצות, אגירת מי שטפונות והולכת מקורות המים השופעים מן הצפון והמרכז דרומה, באמצעות 'המוביל הארצי' ו'קו ירקון-נגב' – ליווה את ההתיישבות היהודית החדשה מאז ימיה הראשונים.

גם התואר 'מהנדס מים' היה פעם מושא הערצה וכבוד (על מהנדס המים ראו את דבר החידוד שהבאנו בשמו של חיימ'קה לֶבָקוֹב ברשימה 'האמת על הצ'יזבאת', עונג שבת, 23 בינואר 2014). את יצחק רבין, למשל, נהגו לשבח על שמנעוריו חלם להיות מהנדס מים, ואף על פי כן ויתר על 'קריירה', התגייס לפלמ"ח, ולימים היה רמטכ"ל, שר וראש ממשלה.

לעומתו, דב קוּבְּלָנוֹב (1975-1897) היה מהנדס מים לכל דבר. קובלנוב, שהתמחה בבעיות ניקוז, היה איש חברת 'מקורות', אשר שמה מעיד על ייעודה: טיפוח מקורות מים קיימים ויצירת מקורות מים נוספים. קובלנוב היה שותף לשורה ארוכה של מפעלי פיתוח מים. סיפר עליו חוקר תולדות ארץ ישראל שמואל אביצור (במאמרו 'ביצות כבארה ודוב קובלנוב  מדבירן', אריאל, 56-55 [תשמ"ח], עמ' 60-51:

דב קובלנוב על רקע ביצות כבארה (מקור: אביצור, שם, עמ' 57)

קובלנוב קנה לו שֵׁם בעקבות הקמת סכר רביבים והמאגר שבצידו (אוקטובר 1944). תחילה היה עליו להתמודד עם סדרת פרצי גשם פתאומיים ובעקבותיהם שטפונות עזים בנחל רביבים (ואדי עַסְלוּג'), אשר שבו ופרצו את המאגר ואף הרסו את הסכר. בסופו של דבר, לאחר עיבוי הסכר ודיפון המאגר ביריעות אטומות, עמדו שניהם אף בשטפונות פתע עזים ביותר.

וכך מסופר באתר המורשת של קיבוץ רביבים על בניית הסכר ומקומו של קובלנוב במיזם זה:


בדרך זו אף נתפרש ונתממש בדרך ציורית מקור השם 'רביבים'.

גבולות, רביבים ובית אשל, שנוסדו ב-1943, נועדו לשמש 'מִצְפִּים' ראשונים בצפון הנגב, ולפיכך הועידה תחילה ועדת שמות היישובים שעל יד הקרן הקיימת לישראל את השם 'תֵּל צוֹפִים' לקיבוץ שלימים ייקרא רביבים. אך המתיישבים הצעירים דחו שם זה בכל תוקף, ועל פי בדיחה שנפוצה באותם ימים, טענו כי הם נמנים עם חברי 'הנוער העובד' ואינם רוצים שום קשר עם 'הצופים'... 

ברל כצנלסון הוא אשר מצא את הפיתרון הגואל והציע את השם 'רביבים', שהזכיר לא רק את כתב העת הספרותי 'רביבים' שערך יוסף חיים ברנר (לבוב-יפו, 1919-1908), אלא גם את הפסוק 'תְּלָמֶיהָ רַוֵּה, נַחֵת גְּדוּדֶיהָ, בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה, צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ' (תהלים, סה 11), כלומר: אדמתה תרווה ותתרכך מטיפות המטר העז. המילה רביבים היא משורש רב"ב (ממנו נגזר אף 'רובה'). וכך התקבל על דעת כולם השם 'רביבים', היאה כל-כך לאקלימו ההפכפך של צפון-הנגב

סכר רביבים (מקור: אתר קיבוץ רביבים)

לעומת הצלחתו של סכר רביבים, סיפורם של סכרי איילון ובית זית שונה לגמרי. בסוף שנת 1952 החלו עבודות ההקמה של 'קו ירקון-נגב', תחילה בין מעיינות הירקון אשר בראש העין לקיבוץ מגן. משהושלמה המלאכה נתבקשה גם העשרת ספיקתו באמצעות אצירתם של מי נֶגֶר עילי. בשנת 1955 הקימה לשם כך חברת 'מקורות' שני סכרים: 'סכר איילון', שלרגלי מושב משמר איילון, במפגש נחל איילון (אשר אגן הניקוז שלו הוא הגדול ביובלי הירקון) עם נחל נחשון; ו'סכר בית זית', בעמקו של נחל שורק, שעל קו פרשת המים הארצית ממערב לירושלים.

אך משהופעל 'מאגר בית זית' התברר כי ציר הַקֶּמֶר של הרי יהודה מצוי דווקא במערבו, ולפיכך, מי נֶגֶר הנעצרים בו מאחורי הסכר ומחלחלים בקרקעיתו, אינם מפעפעים בשיפוע אַקְוַת (Aquifer) התשתית מערבה  לעבר אגן ניקוזו של הירקון ולהעשרת 'קו ירקון-נגב', כמתוכנן – אלא מזרחה, אל אגנו התת-קרקעי של נחל קדרון, המשתפל לעבר ים המלח... סכר בית זית אינו משמש אפוא למטרתו המקורית, אך נותר על מכונו והיום הוא אתר תיירות המושך אליו מטיילים רבים, במיוחד לאחר שטפונות החורף.


על שפת מאגר בית זית (מקור: ויקיפדיה)

גם ב'סכר איילון' התגלו תקלות, ועם הפעלתו התברר כי שכבות הסלע הסדוקות של תשתיתו אינן מאפשרות אגירת מים. במכרז של חברת 'מקורות' זכתה חברה בריטית, אשר שמה – Cementation (מילוּט, מלשון מֶלֶט)  העיד על מיומנותה בתחום הזרקת בטון ואטימת תשתיות. אך הבטון הנוזלי נבלע בתשתית הסדוקה של המאגר ולא נודע כי בא אל קרבו... המאגר אינו פעיל עוד והוא מתמלא רק בעקבות שטפונות עונתיים.

מאגר איילון (צילום: יעקב שקולניק)

10 תגובות:

  1. גדעון רגולסקי22 ביוני 2016 בשעה 11:19

    התחלתם בייקים ועפרתם לנקף. ההורים שלי היו ייקים שהקימו את הקיפוץ הראשון בנקף. קיפוץ דורות (דצמפר 41).
    היקים ידעו קם לנוח בשלאף שטונדה וקם לעפות כמו שצריך!!! שתהיו לי פריאים (אזייעמר געזונט).

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני, אף שנולדתי ברוסיה ובאתי לכאן כבן שנתיים על סיפונה של ה'רוּסְלָאן' הנודעת, אך גדלתי כאן כ'צבר' לכל דבר, ספגתי לימים מן הפולקלור ה'ייקי' בעת היותי במחנה הפלמ"ח בקיבוץ 'קִיפַת ('גבעת-) בְּרֶנֶר' – כמו, למשל, צירוף-הלשון הנודע מפולקלור הפלמ"ח, 'חרא בְּלֶבֶּן', שאינו אלא שיפוץ מעשה-ידינו (באמצעות הלשון הערבית, אשר שימשה בפינו Must ו'מצוות אנשים מלומדה'...) של קריאת-הייאוש הנודעת בגרמנית: 'שַׁייסֶה לֵיבְּן' (='חרא של חיים!!!')...

      מחק
    2. עלי כהן מק" ק קופנהגן תובב"א24 ביוני 2016 בשעה 8:57

      הנה תרומתי הצנועה כבן לייקים טהורים , שמזה כעשרים שנה אינם יותר איתנו - אבי (גילוי נאות- הוא ייקה מאוסטריה בעוד אימי היא ייקית מגרמניה ואיך נפגשו - זה כבר סיפור בפני עצמו) היה פולט מעת לעת בשעת כעס נדירה את הצירוף "פאפ לוכט אונד צוגענעט" או כאשר אמא היתה אומרת משהו "סודי" היה מרמז לה "האלט דוך די פאפן" שאמור היה להיות רמז שאין להעלות נושא כזה בפני הילדים.
      בקשר ל"נגב" המוזכר בכתבה והביצות למיניהן (ביצות כבארה, שם הוקם קיבוץ מעגן מיכאל) - רטוריקה היא גם הצורה שבה דברים נאמרים אפילו אין בהם הגיון, ואני נזכר בפוליטיקאי ידוע שהבין שהצורה שבה תהגה ותגיד דברים ותצליח להלהיב את קהל שומעיך אפילו אין בהם טיפת הגיון כך הקהל יריע וימחא לך כפיים - הנה הדוגמה הקלאסית : הנואם מרים את קולו ובפאתוס אומר -"נייבש את ביצות הנגב" והקהל המשולהב מריע ומוחא כפיים למרות חוסר ההגיון המוחלט שבהם. זה כוחו של כשרון הדיבור השמור לפוליטיקאים גם כאשר הם מדברים שטויות.

      מחק
    3. עלי, וכידוע לך - הרצפלד אמר אולי כי המִדבר הזה עוד יהיה שממה. ואולי להפך.

      מחק
    4. שלאף שטונדה ( שעת שינה ) . או סיאסטה .
      ראשית , השעה בגרמנית נחשבת לנקבה . ולכן יש לתקן את השלט , ולכתוב - תוחזר ,ולא כפי שנכתב בטעות . אחד מחוקי הציוויליזציה , אותם הביאו העולים מגרמניה , קובע שאין לדפוק על דלתו של מישהו , או לטלפן אליו בשעות הצהרים . שאל כול מושבניק , אם אינו ישן בצהרים .

      מחק
    5. אהלן יהודה
      משום מה חסכת מן הקוראים את המשך סיפורו של סכר נ. אילון כפי שפרסמת אתה עצמך,יהודה, בספרך "רגע של מקום". שם ספרת על אב ובנו מכפר שמואל הסמוך שמיהרו להציע במקום החברה הזרה שנכשלה בבנין הסכר,לספק בטון נוזלי במחיר מגוחך עד כדי יצרת חשד. חקירת המשטרה שנפתחה גילתה שמאז הזריקה חב' סמנטיישן את הבטון ליציקת הסכר באתרו החלו פורצים זרמי בטון "כמעיין המתגבר" בחצר ביתם של המושבניקים מכפר שמואל. ט.ל.ח.

      ראובן שדה, פקודך מן העבר

      מחק
    6. אליבא דרוביק רוזנטל ויידישיסטים אחרים המקור הוא דוקא ביידיש: דרעק מיט לעבער.

      מחק
  2. לפי "מלון בן יהודה שטראסה" המונח שלאפשטונדה הודבק לייקים ע"י הפולנים.היקים עצמם השתמשו בביטויים אחרים:
    "מיטאגס-רוהה" (מנוחת צהריים) או "מיטאגס-שלאף" (שנת צהריים).

    השבמחק
  3. 'שְׁלָאפשְׁטוּנְדֶה'-- צריך לכתוב שלַאפשטונדה בפתח. רק באידיש אומרים shlof; בגרמנית זה Schlaf.

    השבמחק
  4. הדיון על השלאפשטונדה הסיט את תשומת הלב מאחד מגיבורי הכתבה - דב קובלנוב. אני מבקש לחשוף כאן קטע מפנקסו של יהודה קופילביץ-אלמוג, מנובמבר 1944.
    יהודה צורף לצוות של עובדי מפעל האשלג שחיפשו וסימנו תוואי אפשרי לדרך רכב לסדום. הם עלו מסדום לכורנוב [היום - גן לאומי ממשית], והמשיכו לבאר שבע. לבקשת יהודה אלמוג, שטרם ביקר בבית אשל ובעסלוג [רביבים], הסכים המהנדס די-ליאו לבקר בשני מצפים אלו, ושם הם פגשו את קובלנוב בעיצומה של בניית הסכרים.

    אנשי מפעל האשלג בסדום ראו עצמם מומחים לנושא השטפונות והסטת המים, לאור נסיונם בטיפול בשטפונות הפוקרה [נחל צין]. במקום הזמינו את קובלנוב לבקר אצלם. וכך כתב אלמוג:

    15.11.44 יום רביעי, עסלוג
    קמנו ב-6 בבקר. השקפתי על הסביבה. מראה נהדר. במקום חרישת גמלים, חרישה בטרקטור. רואים שדות ירקרקים, שתילי עץ, התחלת ישוב וחקלאות.שמענו מקובלנוב הסברה על השטפון וגם הראה לנו את התכניות לתעלות ולסכרים שמסדרים כאן. לפי הצעתי הזמין דולואב [שיבוש שמו של המהנדס די-ליאו] את קובלנוב לדרום [מחנה סדום] שיראה וישמע על השטפונות אצלנו. לפי ד.לי. כל מה שעושים כאן גישוש ונסיון, אבל הכרחי.מוטב שישמעו מאנשי הדרום על השטפונות וימנעו מהרבה שגיאות. אכלנו סעודת בֹקר מכל טוב.

    לא חלפו ימים רבים מאז הביקור, ובשטפון הראשון (11/44) ובשני (30.12.44) הסכרים ברביבים פעלו, הבריכות התמלאו, וקובלנוב היה מאושר.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.