א. שמפיניון או הזיה?
ב. שָׁזיף או שְׁזיף?
מקצת הרחובות בשוק מחנה יהודה בירושלים קרויים על שם פֵּרות (השזיף, התפוח, האגס), והדבר כמובן מתבקש וראוי. מה שפחות מוצלח הוא הניקוד בשילוט של שמות הרחובות.
בשפת הדיבור הקולחת, בוודאי בפי המוכרים והקונים בשוק, נהוג לומר שָׁזיף (וברבים שֶׁזיפים), אך זו צורה שגויה והנכון הוא שְׁזִיף (שְׁזִיפִים). על מקורותיהם וגלגוליהם של שמות פירות הקייץ, ובהם גם 'שזיף', כתב בשעתו אילון גלעד בעיתון הארץ, ואילו אנו מתעניינים רק בשילוט הרחוב שמציע שתי חלופות.
שלא כרגיל, דווקא השלט ההיסטורי משובש, בעוד השילוט החדש מדויק. כך או כך, העיקר שהסחורה טרייה...
ג. הר בשומרון
רחוב גריזים בתל אביב יוצא מרחוב בזל, וממרחק כל כך בטוח, הר גריזים, הוא הר הברכה המקראי, נראה פסטורלי במיוחד: אדמתו פוריה, למרגלותיו מעיינות והוא מכוסה בעצי זית.
רק דבר אחד שכחו לציין בתיאור המפורט שבשלט: את קרבתו של ההר לשכם, העיר הפלסטינית השנייה בגודלה בשטחים, ולמחנה הפליטים בלאטה...
ד. מהו קטר?
בחיפה בעיר התחתית, סמוך למוזיאון הרכבת, יש, כמתבקש, רחוב קטן ושמו 'הקטר'.
השם, בלי ספק, גם נחמד וגם מתאים למקומו של הרחוב, אבל למה ההסבר הוא כל כך אינפנטילי? רק עולים חדשים או ילדים בכיתה א' עוברים ברחוב הזה? לפעמים יש שמות שלא צריכים שיסבירו אותם...
 |
| צילום: אבישי ליוביץ' |
רחוב פַּטְרִיָּה בהרצליה מנציח את אסונם של המעפילים שנהרגו בנסיון למנוע את הפלגת אניית הגירוש הבריטית 'פַּאטְרִיָּה' (Patria), שבה ריכזו הבריטים מעפילים 'לא חוקיים' משלוש ספינות שתפסו. אנשי 'ההגנה', שביקשו למנוע את הגירוש, הטמינו פצצה באנייה, שעגנה בנמל חיפה, על מנת לפעור חור קטן בבטנה. כשזו התפוצצה, ביום 25 בנובמבר 1940, התברר שנזקי הפיצוץ היו גדולים מששיערו מתכנני המבצע: מעל מאתיים מעפילים (מתוך כ-1,900 שרוכזו בספינה) וכחמישים חיילים בריטים מתו או טבעו.
כל המידע הזה אינו מפורט בשלט. התעתיק העברי אינו מנוקד והתעתיק הלטיני שגוי. מה הפלא שבחלקה עליה ייבנה בית מספר 3 מופיעה 'הפטריה' בה' הידיעה...
מילא שהאדריכלית קצ'רגינסקי מוחלת על כבודה ועל הגרש שמופיע במקום הלא נכון, אבל מי ידרוש את כבודם של הנספים ב'פאטריה'?
 |
| דבר, 27 בנובמבר 1940 |
כל המידע הזה אינו מפורט בשלט. התעתיק העברי אינו מנוקד והתעתיק הלטיני שגוי. מה הפלא שבחלקה עליה ייבנה בית מספר 3 מופיעה 'הפטריה' בה' הידיעה...
מילא שהאדריכלית קצ'רגינסקי מוחלת על כבודה ועל הגרש שמופיע במקום הלא נכון, אבל מי ידרוש את כבודם של הנספים ב'פאטריה'?
 |
| צילום: אבישי ליוביץ' |
ב. שָׁזיף או שְׁזיף?
מקצת הרחובות בשוק מחנה יהודה בירושלים קרויים על שם פֵּרות (השזיף, התפוח, האגס), והדבר כמובן מתבקש וראוי. מה שפחות מוצלח הוא הניקוד בשילוט של שמות הרחובות.
בשפת הדיבור הקולחת, בוודאי בפי המוכרים והקונים בשוק, נהוג לומר שָׁזיף (וברבים שֶׁזיפים), אך זו צורה שגויה והנכון הוא שְׁזִיף (שְׁזִיפִים). על מקורותיהם וגלגוליהם של שמות פירות הקייץ, ובהם גם 'שזיף', כתב בשעתו אילון גלעד בעיתון הארץ, ואילו אנו מתעניינים רק בשילוט הרחוב שמציע שתי חלופות.
שלא כרגיל, דווקא השלט ההיסטורי משובש, בעוד השילוט החדש מדויק. כך או כך, העיקר שהסחורה טרייה...
 |
| צילומים: מנחם רוזנברג |
ג. הר בשומרון
רחוב גריזים בתל אביב יוצא מרחוב בזל, וממרחק כל כך בטוח, הר גריזים, הוא הר הברכה המקראי, נראה פסטורלי במיוחד: אדמתו פוריה, למרגלותיו מעיינות והוא מכוסה בעצי זית.
רק דבר אחד שכחו לציין בתיאור המפורט שבשלט: את קרבתו של ההר לשכם, העיר הפלסטינית השנייה בגודלה בשטחים, ולמחנה הפליטים בלאטה...
 |
| צילום: איתמר לויתן |
 |
| הר גריזים מתנשא מדרום לשכם (ויקיפדיה) |
בחיפה בעיר התחתית, סמוך למוזיאון הרכבת, יש, כמתבקש, רחוב קטן ושמו 'הקטר'.
השם, בלי ספק, גם נחמד וגם מתאים למקומו של הרחוב, אבל למה ההסבר הוא כל כך אינפנטילי? רק עולים חדשים או ילדים בכיתה א' עוברים ברחוב הזה? לפעמים יש שמות שלא צריכים שיסבירו אותם...
 |
צילום: איתמר לויתן; ותודה לשמוליק שדה ששם לב
|
הניקוד שָׁזִיף בקמץ אינה משובש, אלא זה הניקוד שנחשב נכון עד שנת 2005. האם צריך להחליף את כל שלטי הרחובות אחרי כל החלטה של האקדמיה ללשון?
השבמחקhttps://terms.hebrew-academy.org.il/munnah/597_1/%D7%A9%D7%81%D6%B0%D7%96%D6%B4%D7%99%D7%A3
על פי ויקיפדיה הר גריזים כולל לא רק את הפסגה אלא הוא בעצם שמו של כל הרכס שתוחם את עמק שכם מדרום. לכן אולי מוצדקת הגדרתו כדרומי לעמק שכם ולא לעיר שכם. האזכור של עמק שכם בשלט נראה לי מספיק גם כדי לציין את קרבתו של ההר אל העיר; במקרא הרי הוא בכלל מתואר "מול הגלגל אצל אלוני מורא" ושכם כלל אינה נזכרת...
השבמחקכאן המקום להזכיר מחזה נשכח של אפרים קישון, "אף מלה למורגנשטרן". הדבר העיקרי שנשאר מהמחזה הזה הוא השיר על ונצואלה שאין דומה לה שנכתב עבורו. המחזה עוסק בחבורה של סטודנטים בטלנים לארכאולוגיה שמנסים להשיג את שאלות הבחינה במגוון שיטות. בסופו של דבר תופס אותם הפרופסור ומתחיל לשאול אותם שאלות כדי לראות אם הם יודעים משהו. הוא שואל את אחד מהם: "מה אתה יודע על הר גריזים?". הסטודנט מגמגם: "זה הר... של גריזים..." וחברו נחלץ לעזרתו: "ואיזה גריזים! כל אחד כמו אבטיח!".
מעניין
מחקעיקר ההסבר ל'הקטר' הוא כנראה על פי מילון אבן-שושן. האם ועדת השמות הוסיפה הא הידיעה כדי שלא יטעו ויחשבו שהרחוב נקרא על שם המדינה? ובהזדמנות זו נזכרתי בשיר, ולפיו תמהני אם רחוב כזה יש גם בבאר שבע, אם בשם ואם במספר הקטר.
השבמחקבבאר שבע קיים 'מתחם הקטר 70414', שמתפקד (בקטן) בדומה למתחם התחנה בירושלים ובת"א
השבמחקלגבי רחוב פטריה, הכי בטוח זה לנקד את האות פ"א או לחילופין להוסיף את האות אל"ף אחריה - פאטריה.
השבמחקלא נדון כאן, כמובן, אם התעתיק Patriya (כפי שנכתב בשלט) הוא הנכון, לעומת Patria...
את הבנייה הרחוב הפטריה מנהל לא אחר מאשר אביב כפיף. שמא נאיית את שמו מעתה חפיף ??? את מה שמזכיר לי שם המשפחה שביתה נבנה שם, פודים, אשאיר לעצמי ואצחק לי לבד בחושך, באידיש...
השבמחקבהגדרת הר גריזים, שכחו המשלטים לציין שהוא "הר הברכה", ופוריותו, והיותו מכוסה עצי זית, הן סיבה נוספת לכינויו, להבדיל מהר הקללה , הר עיבל, שהוא חשוף כמעט לחלוטין. אכן חבל ששכחו לציין את העיר הפלסטינית נבלוס, כי מה הקשר שלנו למקום, לעומת הפלסטינים שתמיד היו כאן?
השבמחקואני תמה - למה בכלל לציין וללעוג לשמות של אנשים וחברות פרטיות בבלוג? גם אם אין בכך עבירה כלשהי, אתיקה ראויה לשמה ודאי אין פה. אם יש משהו "אינפנטילי" - זהו הדבר.
השבמחקנ.ב. פודים ביידיש זה חוטי תפירה. ואידך זיל גמור.
שזיף.
השבמחקההיגוי 'שז' בנירוד שוא וחיריק אינו נוח, בשומה משתיקה, שמירה. לכן טבעי שה'ש' באה בסגול. היגוי אינו מדע מדוייק, וכשיש הצדקה טובה, מותר לחרוג מהכלל.
ועוד בענין הר גריזים- בעיני המידע הרלבנטי עוד יותר מעבר לאזכורו של ההר במקרא במעמד הברית שנערך על ההר הזה מזה ועל הר עיבל מזה (יהושע):
השבמחקבצלום בחלקו הגבוה של ההר משמאל על גבול היער הנטוע ברור לעין אזור החפירות הארכיאולוגיות שעל ההר. בסביבתם הצמודה נמצא האתר המקודש לשומרונים ומרכז פולחנם מאז הם טוענים לאלטרנטיבה להר הבית בי-ם. שכונתם מאז האוטונומיה לרשות הפלשטינאית גם היא משתרעת על ההר ליד פסגתו מעל לשכם בואכה כמעט הר ברכה שמדרום. האזור מוחזק בטחונית ע"י צה"ל ואף תושבי שכם מגיעים אליו כנראה בהיתרים מוסדרים. בשכונה השומרונית מעט מתחת לפסגת הר גריזים נמצא האתר של זבח הפסח ובית הכהן הגדול השומרוני.