א. שמפיניון או הזיה?
ב. שָׁזיף או שְׁזיף?
מקצת הרחובות בשוק מחנה יהודה בירושלים קרויים על שם פֵּרות (השזיף, התפוח, האגס), והדבר כמובן מתבקש וראוי. מה שפחות מוצלח הוא הניקוד בשילוט של שמות הרחובות.
בשפת הדיבור הקולחת, בוודאי בפי המוכרים והקונים בשוק, נהוג לומר שָׁזיף (וברבים שֶׁזיפים), אך זו צורה שגויה והנכון הוא שְׁזִיף (שְׁזִיפִים). על מקורותיהם וגלגוליהם של שמות פירות הקייץ, ובהם גם 'שזיף', כתב בשעתו אילון גלעד בעיתון הארץ, ואילו אנו מתעניינים רק בשילוט הרחוב שמציע שתי חלופות.
שלא כרגיל, דווקא השלט ההיסטורי משובש, בעוד השילוט החדש מדויק. כך או כך, העיקר שהסחורה טרייה...
ג. הר בשומרון
רחוב גריזים בתל אביב יוצא מרחוב בזל, וממרחק כל כך בטוח, הר גריזים, הוא הר הברכה המקראי, נראה פסטורלי במיוחד: אדמתו פוריה, למרגלותיו מעיינות והוא מכוסה בעצי זית.
רק דבר אחד שכחו לציין בתיאור המפורט שבשלט: את קרבתו של ההר לשכם, העיר הפלסטינית השנייה בגודלה בשטחים, ולמחנה הפליטים בלאטה...
ד. מהו קטר?
בחיפה בעיר התחתית, סמוך למוזיאון הרכבת, יש, כמתבקש, רחוב קטן ושמו 'הקטר'.
השם, בלי ספק, גם נחמד וגם מתאים למקומו של הרחוב, אבל למה ההסבר הוא כל כך אינפנטילי? רק עולים חדשים או ילדים בכיתה א' עוברים ברחוב הזה? לפעמים יש שמות שלא צריכים שיסבירו אותם...
 |
| צילום: אבישי ליוביץ' |
רחוב פַּטְרִיָּה בהרצליה מנציח את אסונם של המעפילים שנהרגו בנסיון למנוע את הפלגת אניית הגירוש הבריטית 'פַּאטְרִיָּה' (Patria), שבה ריכזו הבריטים מעפילים 'לא חוקיים' משלוש ספינות שתפסו. אנשי 'ההגנה', שביקשו למנוע את הגירוש, הטמינו פצצה באנייה, שעגנה בנמל חיפה, על מנת לפעור חור קטן בבטנה. כשזו התפוצצה, ביום 25 בנובמבר 1940, התברר שנזקי הפיצוץ היו גדולים מששיערו מתכנני המבצע: מעל מאתיים מעפילים (מתוך כ-1,900 שרוכזו בספינה) וכחמישים חיילים בריטים מתו או טבעו.
כל המידע הזה אינו מפורט בשלט. התעתיק העברי אינו מנוקד והתעתיק הלטיני שגוי. מה הפלא שבחלקה עליה ייבנה בית מספר 3 מופיעה 'הפטריה' בה' הידיעה...
מילא שהאדריכלית קצ'רגינסקי מוחלת על כבודה ועל הגרש שמופיע במקום הלא נכון, אבל מי ידרוש את כבודם של הנספים ב'פאטריה'?
 |
| דבר, 27 בנובמבר 1940 |
כל המידע הזה אינו מפורט בשלט. התעתיק העברי אינו מנוקד והתעתיק הלטיני שגוי. מה הפלא שבחלקה עליה ייבנה בית מספר 3 מופיעה 'הפטריה' בה' הידיעה...
מילא שהאדריכלית קצ'רגינסקי מוחלת על כבודה ועל הגרש שמופיע במקום הלא נכון, אבל מי ידרוש את כבודם של הנספים ב'פאטריה'?
 |
| צילום: אבישי ליוביץ' |
ב. שָׁזיף או שְׁזיף?
מקצת הרחובות בשוק מחנה יהודה בירושלים קרויים על שם פֵּרות (השזיף, התפוח, האגס), והדבר כמובן מתבקש וראוי. מה שפחות מוצלח הוא הניקוד בשילוט של שמות הרחובות.
בשפת הדיבור הקולחת, בוודאי בפי המוכרים והקונים בשוק, נהוג לומר שָׁזיף (וברבים שֶׁזיפים), אך זו צורה שגויה והנכון הוא שְׁזִיף (שְׁזִיפִים). על מקורותיהם וגלגוליהם של שמות פירות הקייץ, ובהם גם 'שזיף', כתב בשעתו אילון גלעד בעיתון הארץ, ואילו אנו מתעניינים רק בשילוט הרחוב שמציע שתי חלופות.
שלא כרגיל, דווקא השלט ההיסטורי משובש, בעוד השילוט החדש מדויק. כך או כך, העיקר שהסחורה טרייה...
 |
| צילומים: מנחם רוזנברג |
ג. הר בשומרון
רחוב גריזים בתל אביב יוצא מרחוב בזל, וממרחק כל כך בטוח, הר גריזים, הוא הר הברכה המקראי, נראה פסטורלי במיוחד: אדמתו פוריה, למרגלותיו מעיינות והוא מכוסה בעצי זית.
רק דבר אחד שכחו לציין בתיאור המפורט שבשלט: את קרבתו של ההר לשכם, העיר הפלסטינית השנייה בגודלה בשטחים, ולמחנה הפליטים בלאטה...
 |
| צילום: איתמר לויתן |
 |
| הר גריזים מתנשא מדרום לשכם (ויקיפדיה) |
בחיפה בעיר התחתית, סמוך למוזיאון הרכבת, יש, כמתבקש, רחוב קטן ושמו 'הקטר'.
השם, בלי ספק, גם נחמד וגם מתאים למקומו של הרחוב, אבל למה ההסבר הוא כל כך אינפנטילי? רק עולים חדשים או ילדים בכיתה א' עוברים ברחוב הזה? לפעמים יש שמות שלא צריכים שיסבירו אותם...
 |
צילום: איתמר לויתן; ותודה לשמוליק שדה ששם לב
|
