שיבולת בשדה: מסע בעקבות מתתיהו שֶׁלֶם וחג העומר

מתתיהו שלם (1975-1904) במרעה של קיבוץ רמת יוחנן

חג שבועות הוא לא רק חג מתן תורה. הוא קודם כל, לפחות לפי התורה (שמות, כג 16-15), חג הקציר: 'שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה ... וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה'.

מכל שירי החג דומה שהאהוב והמוכר ביותר הוא 'שיבולת בשדה'. שיר זה נכתב וגם הולחן בידי מתתיהו שֶׁלֶם (ויינר), חבר קיבוץ רמת יוחנן ואיש העלייה השלישית. הוא היה אחד מממציאיה הגדולים של תרבות החגים הקיבוצית, ועל שמו רשומים כמה מהשירים היפים ביותר בתולדות הזמר העברי (ורק לדוגמא: 'פנה הגשם', 'שמחו נא', 'שה וגדי', 'שבת בכפר', ועוד רבים).

שלם, יליד זמושץ' שבפולין, עלה לארץ ישראל בשנת 1922. תחילה היה חבר בקיבוץ בית אלפא. בשנת 1940, לאחר הפילוג בקיבוץ, הצטרף לרמת יוחנן ושם חי, עבד כרועה צאן ויצר עד פטירתו בשנת 1975. אגב, את השם שֶׁלֶם הוא בחר כדי להנציח את אביו שלום ויינר (נפטר ב-1945).

שלם, ובני דורו דוד זהבי מקיבוץ נען ויהודה שרת מקיבוץ יגור, היו גדולי היוצרים שפעלו בתנועה הקיבוצית. שלושתם חיברו עשרות, אם לא מאות, שירים ומנגינות לחגי ישראל – בעיקר לפסח ולשבועות– שעל בסיסם נוצרו טקסים וטקסטים, ריקודים וקטעי קריאה ומשחק שהעשירו את ארון הספרים של התרבות היהודית החילונית, שהיא גם מחוברת למסורת ובה בשעה גם מחדשת אותה. כמה חבל שכל האוצרות הללו וכל היופי הזה הולכים ונשכחים, הולכים ומתמסמסים, ומוחלפים בשעשועוני טלוויזיה אינפנטיליים.
 

מתתיהו שלם בספריית הקיבוץ

שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה
כּוֹרְעָה בָּרוּחַ
מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.
וּבְמֶרְחַב הָרִים
יוֹם כְּבָר יָפוּחַ
הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.

עוּרוּ הוֹי עוּרוּ
שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים
קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר
עַל פְּנֵי הַכָּרִים
קִצְרוּ שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר

שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה
זֵר חַג עוֹטֶרֶת,
שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה.
לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים
בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת,
חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה.

הָבוּ הָנִיפוּ
נִירוּ לָכֶם נִיר
חַג לַקָּמָה,
עֵת רֵאשִׁית קָצִיר.
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.

שיבולת בשדה
כורעה ברוח
מעומס גרעינים כי רב.
ובמרחב הרים
יום כבר יפוח
השמש כתם וזהב.
עורו הוי עורו
שורו בני כפרים
קמה בשלה כבר
על פני הכרים
קיצרו שילחו מגל
עת ראשית הקציר

שדה שעורים תמה
זר חג עוטרת,
שפע יבול וברכה.
לקראת בוא הקוצרים
בזוהר מזהרת,
חרש לעומר מחכה.
הבו הניפו
נירו לכם ניר
חג לקמה,
עת ראשית קציר.
קיצרו, שילחו מגל
עת ראשית הקציר.

הנה 'שיבולת בשדה' בפי עוזי מאירי. 

וכאן אפשר להצטרף בקול רם (יש כתוביות!) למקהלה גדולה, ובתוכה חברי וילדי רמת יוחנן, השרה מחרוזת משיריו של שלם: 'שיבולת בשדה', 'שה וגדי', 'ודוד יפה עיניים', 'רועֶה ורועָה', 'יוחנן וגבריאל', 'הבו לנו יין'. הוקלט בפסטיבל עין גב, פסח תש"ע (2010):



נחזור לשיבולת שבשדה ולמקום היווצרותה – קיבוץ רמת יוחנן שבעמק זבולון.

את השיר הזה חיבר שלם לכבוד 'חג העומר', ולא לכבוד חג שבועות. 'חג קציר העומר' ברמת יוחנן נוסד לראשונה בשנת 1946, יום לאחר ליל הסדר. מאז ועד היום הוא נחגג באדיקות, באותן מילים ובאותם ריקודים, באחד משדות הקיבוץ. את הכוריאוגרפיה יצרה חברת הקיבוץ לאה ברגשטיין, שגם היא, כמו שלם, עברה לרמת יוחנן מבית אלפא.

הכוריאוגרפית לאה ברגשטיין (1989-1902)

בסרטון שהפיקו באפריל 2009 אנשי קיבוץ רמת יוחנן, מסופרת ההיסטוריה של חג העומר. יש כאן קטעי ארכיון נדירים.



בין השאר מסופר בסרט על ריקוד הדֶבְּקָה 'הן יְרוּנן', שגם את מילותיו ולחנו חיבר שלם.

בעיתון 'הדף הירוק' של התנועה הקיבוצית סיפר אחד המשתתפים בטקסי העומר, על חוויותיו מריקוד זה, והן משעשעות ברוח 'ילקוט הכזבים':

שיבולת בשדה כורעה ברוח אודי פלד, הדף הירוק 26/05/2009

לחג העומר, הנחוג בקיבוץ רמת יוחנן, יצאו מוניטין בכל קצווי תבל. שירו של מתתיהו שלם, "שיבולת בשדה", המהווה את לב הטקס, התפרסם מאוד וזכה לביצועים רבים, ביניהם על ידי מרים מקבה והארי בלפונטה.   במלאת עשור למדינת ישראל, הועלתה מסכת העומר על ידי חברי הקיבוץ וילדיו בפני עם רב באצטדיון יד אליעזר בחיפה. בשורה הראשונה ישבו המכובדים, וביניהם בן גוריון, שרת, אבא חושי, הרצפלד, גולדה ועוד רבים וטובים. אחד הקטעים המלהיבים בטקס הייתה דבקה קצבית לצלילי הזמר "הן ירונן", גם הוא פרי יצירתו של מתתיהו.   חמש שורות של גברים עלו על הבמה, לפי הגיל, החל מן הוותיקים, דרך הבחורים והנערים ועד לשורה שלנו – שורת הילדים (היינו כבני עשר).   באמצע הריקוד הסוער דרכתי בטעות על כף רגלו היחפה של בנצי, בן כיתתי. בנצי לא היסס כלל, הסתובב והחזיר לי בעיטה חזקה. גם אני לא פראייר, וכמובן, לא נשארתי חייב. בקיצור, התחלנו ללכת מכות באמצע הבמה, לנוכח עיניהם הפעורות של כל גדולי האומה. הריקוד הופסק והגדולים באו והפרידו בינינו. בזווית עיני ראיתי את בן גוריון מותח את צווארו לעברנו, שערו האגדי מתבדר ברוח ועל פניו מרוח חיוך גדול.   אבל לא על זה רציתי לספר לכם. מסמר הטקס, כפי שציינתי, הוא ריקוד "שיבולת בשדה". הגברים, שזה עתה סיימו להניף את חרמשם בקמה, והעלמות, שזה עתה סיימו לאלם את האלומות, מתייצבים על הבמה זוגות זוגות ועל פי הכוריאוגרפיה המונומנטלית של לאה ברגשטיין רוקדים מסביב לטנא.   אבל לפני שהם קוצרים ומאלמים ורוקדים, מתחבאים הזוגות בעורף הבמה בתוך השיבולים הגבוהות. ממש ברגע שבו נושקת השמש לים, מכריז הקריין מעל למגדל המעוטר: "הנה הגיעה העת להניף החרמש בקמה ... ופני הקוצרים טרם ייראו...". זהו רגע השיא של הטקס כולו. הקהל ממתין במתח הולך וגובר. המקהלה מנסה לשדל את הקוצרים ואת המאלמות לצאת ממקום מחבואם, ושרה: "בוא... בוא נא הקוצר, הן רד היום, נטו צללים, שקעה כבר שמש בהרים ... ".   הקוצרים אינם מתרצים, והמקהלה ממשיכה ביתר עוז: "בא השמש בא בא, עת לקצור!", והקהל הישוב על ערימות הקש והפלטפורמות מחזיק ומחרה אחריה: "בא השמש בא ... עת לקצור!!!".   בקטע הזה אמורים הקוצרים להתרצות. ראש הקוצרים מזדקף ממקום המחבוא עם חרמשו המעוטר בסרטי צבעונין, והוא מוליך את קבוצת הרוקדים אל הבמה, על רקע שירה אדירה של "שיבולת בשדה...".   אלא שבאותה שנה חל שיבוש. הקריין הקריא, המקהלה שרה, הקהל ענה - ופני הקוצרים אכן לא נראו. גלגל השמש כבר טבל ושקע בים, המקהלה הנבוכה פצחה בשנית ב"שיבולת" ו... כלום.    המקהלה נדמה. הקהל דמם. ציפור לא צייצה. מנהל הטקס, המנצח על המקהלה, נטש את מקומו על הבמה והחל דוהר לעבר השדה על מנת לברר את פשר התקלה. תחושה של אסון הייתה תלויה באוויר...     והנה, ממש כאשר נדמה היה שכלו כל הקצין, הזדקף לפתע יורם, הקוצר המוביל, מתוך השיבולים, ומייד אחריו צצה גם שולה, המאלמת הראשית, אניצי שיבולים פורחים בשערה, לחייה בוערות, "ושתי עיניה מספרות עליה שהיא באה מאהבה".   סוף טוב – הכול טוב. השיבולים נקצרו, המאלמות אילמו, הריקוד נרקד, הטנא הונף לעיני הקהל - תם הטקס. בשנה הבאה כבר זרם הכול למישרין. יורם הזדקף מן הקמה בדיוק בעיתוי הנכון. בת זוגו לריקוד באותה השנה לא הייתה שולה. החליפה אותה אחת הבנות מחברת הנוער.   הפעם התבוננה שולה בטקס מצד הקהל, לחייה פורחות באודם השקיעה, ואל חזה צמוד עוללה בן שלושת החודשים.

הן ירונן בקיבוץ רמת יוחנן (צילום יואב כרמון)

המלחינה וחוקרת הזמר העברי ציפי פליישר ריאיינה את מתיתיהו שלם בשנת 1963 במסגרת מחקר שחיברה 'התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי', ואת דבריו המעניינים של שלם אפשר לקרוא בעמ' 371-361. וזה מה שסיפר שלם על חגיגות העומר:

*

השיר 'שיבולת בשדה' זכה לביצועים רבים. הוא הפך לריקוד עם ידוע, וגם תורגם לאנגלית (יש ביצוע של הארי בלפונטה, אבל לא הצלחתי לאתר אותו) ולצרפתית.

הנה מבחר קטן:

כאן אפשר לשמוע את הצמד רן ונמה (רן אלירן ונחמה הנדל) בביצוע הקלאסי.



והנה נעמי שמר – צעירה עד כאב – ועמה רביעיית זמרים, שרים שירי שיבולים לכבוד פסח.



הנה הזמרת הדרום-אפריקנית המהוללת מרים מאקֶבָּה:

וכאן עפרה חזה:



וכאן ביצוע ג'אזי (2009) של שמיניית 4X4:



וזהו ביצוע כֵּלי בלבד, נוסח 'ביג בנד':

ולבסוף, פרידה בוּכָּרָה. זמרת צרפתייה, יהודייה כמובן, ילידת מרוקו (1996-1940). היא שרה את שיבולת בשדה בצרפתית והשנה היא 1969.

הסברים לשוניים למילים של השיר ראו באתר של האדמיה ללשון העברית, כאן.