קוצים ושושנים: עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל וחַרְחֲבִינָה מכחילה

פשפש ודבורה 'חוגגים' על עכובית הגלגל (מקור: ויקיפדיה)

מאת אמוץ דפני

'ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות', כך שרנו בילדותנו כאשר יצאנו לנטוע שתילי עצים חדשים. אך לצד האילנות צומחים גם פרחים וקוצים, ולהם אין חג משלהם. נציץ אפוא בעוד כמה קוצים של יום חוּלין (ראו גם ברשימה הראשונה של מדור זה).

א. עכּוּבִית הַגַּלְגַּל מוליכה סודות

יורם בן-מאיר, כתר קוצים, ספרית פועלים, 1979, עמ' 45

לכאורה דומים כל הקוצים זה לזה. ממבט ראשון נראה שזו משימה כמעט בלתי אפשרית להבדיל בין הקוצניים למיניהם, קל וחומר לזהותם באמצעות העלים.

את עלי עכובית הגלגל 'מסגיר' העורק האדום הבולט כפס רחב לאורך העלים. עלים אלו סרוחים על פני הקרקע ויוצרים שושנה סביב עמוד הפריחה המופיע באביב. לפני עלות התפרחת מופיע עמוד הפריחה בצורת התעבות של ראש השורש הסמוך לפני הקרקע. התעבות זאת קרויה בפי הערבים בשם 'ביצי העכובית'. ראשים אלו טעימים למאכל והכפריים הערבים להוטים אחריהם. התפרחת הקוצנית עטויה פרחים בצבע קרם-צהוב עם נטייה לגוון אדמדם. כל הראש הקוצני עטוף בעלי מעטפת דוקרניים.

לעת קיץ מתייבשת העכובית עד לבסיסה ואז מתנתקת מהשורש ונישאת ברוח כמו גלגל, ככתוב: 'לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן, וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק, וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ, וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה' (ישעיהו, יז 13). ברור שהנביא התכוון לדבר מה רופף, הנפוץ בקלות לפני הרוח. כיום סבורים רוב החוקרים שמדובר בצמח הקרוי בפינו עכובית הגלגל.

זרבבל גלעד, זמירות ירוקות: מבחר שירים, הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, עמ' 95

את השורה בשירו של זרבבל גלעד 'בְּקָמַי אֶקֹּם', שמשמעה נקמה, אפשר להבין לאור אחד מסיפוריהם של בני הזוג חנה ואפרים הראובני, כפי שהובא בספרו של בנם, נגה הראובני, בסוד אילן ופרח, 1957, עמ' 154:

עכובית הגלגל בסוף מחזור חייה (מקור: ויקיפדיה)

על סמך סיפור זה, הנפוץ בכפר הערבי, אומר הפתגם: 'העכובית עֵדִי' (אֶלְעַכּוּבְּ בְּיִשְׁהַד, العكوب بيشهد), כלומר: שמעתי מפי האנשים. ממש כפי שנאמר 'כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר' (קהלת, י 20).

אמוץ דפני, היום הארוך בשנה, 2008, עמ' 17

תפרחת העכובית היא קוצנית ומרובת עלים החופים זה על זה ורק החלק הפנימי הזעיר ראוי למאכל. על אדם יהיר, שאין תוכו כברו, ייאמר: 'אתה כמו עכובית. קליפתך רבה ואתה זעיר' (אִנְתִי מִיתְ'ל אֶלְעַכּוּבְּ זְעִ'ירְ וּקִשְרְ קְתִ'יר, أنت مثل العكوب زغير وقشر كثير). המאכל המותקן  מלב העכובית נחשב למעדן יקר ערך. על כן ייאמר על אדם טוב במיוחד: 'מתוק מתפרחת עכובית הגלגל' (חִילוּ מִיתְ'לְ שָׁמְלוּךְ אֶלְ עַכּוּבְּ, حلو مثل شملوخ العكوب).

במאמרו 'מדברי הצמחים בשבטי הערבים ובבני עדותינו המזרחיות' (מזרח ומערב, ה, תרצ"ב, עמ' 36) סיפר אפרים הראובני:

אמר [עכובית] הגלגל ל[צמח] שַׁבְרָק: 'בא ונתחתן. פנה אלי וראה מה נאה אני ומה נאים עלי הרחבים אשר עליהם גאוותי' ... ויען השברק ויאמר: 'כאשר יבוא חודש אב אז נתרועע'. כלומר, בחודש אב האם תהיה בכלל? ימשילו את השברק לאיש קבוע והשני לזמני הרוצה לבוא בקשרי ידידות.

סיפור זה הוא מקור הפתגם: 'את העכוב ישא הרוח והשברק נשאר במקומו' (לְהָו בָטָיֵר אִלְעָאכּוּב אָשֻבְּרוּק, בְּתָם פִי לְאַרְד, الهوا بيطيّر العكوب والشبرق بتم في الأرض).

השַׁבְרָק הקוצני קיבל הצעת נישואין (מקור: פורטל הדף היומי)

צמחי עכובית הגלגל היבשים נישאים גם ברוח קלה כאשר העלים הרחבים והיבשים משמשים כמפרשים. הרעש והמהומה שהם מקימים בהתגלגלם נחשבים אות מבשר רעות, ולכן החולם על עכובית הגלגל חולם על פורענות הממשמשת ובאה, ו'משהו רע יקרה לו'. והוא הדין כאשר שני בני אדם רבים, וזה החושב עצמו חזק רוצה להזהיר את העומד מולו שהוא בעיניו כעלה נידף, הוא משתמש בביטוי: 'אתה כמו תפרחת העכובית' (אִינְת מִיתְ'ל שַמְלוּךְ אֶל עַכּוּבְּ, انت مثل شملوخ العكوب), או 'אתה קל מתפרחת העכובית' (אִנְתָ חָפִיף מִיתְ'ל שָמְלוּךְ אֶלְ עָכּוּבְּ, انت خفيف زي شملوخ العكوب). מצד שני, כאשר רוצים לשבח אדם שהוא זריז וקל רגליים אומרים עליו: 'רץ כמו תפרחת העכובית' (תֻרְקוּצ' זַיְ שָמְלוּךְ אֶלְ עַכּוּבְּ, تركض زي شملوخ العكوب).

ב. חרחבינה נגד נחשים ועקרבים

חרחבינה מכחילה (מקור: צמחיית ישראל ברשת)

החרחבינה המכחילה מפתחת לאחר הגשמים הראשונים עלים רכים וירוקים השרועים באדמה וטעמם כטעם הכרפס בן משפחתה. עם התקדמות העונה העלים הנוספים הופכים לקוצניים, נוקשים ומרירים. לעת קיץ משנה הצמח את פרצופו כליל ולפנינו צמח קוצני המצטיין בצבעו הכחול.

אותו חלום של עלים טעימים, רכים ומבטיחים נתחלף עם העונות לקוצים נוקשים, זעופים  וחדים. האור הכחול הנוגה מהצמחים הוא הנחמה להבדל שבין החלום למציאות. 

זרבבל גלעד, זמירות ירוקות: מבחר שירים, הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, עמ' 99

בכפר הערבי המסורתי נהגו לרפא הכשות נחש באמצעות פיזור אפר המופק משורשי החרחבינה על מקום הפגיעה. כאשר נשאלו המקומיים, מדוע הם משתמשים דווקא בצמח מסוים, הייתה התשובה: 'במו עיניי ראיתי חרדון שהכישו נחש. רץ מיד החרדון אל צמח חרחבינה מכחילה, טעם ממנה וכך ניצל'. לפי אמונה הרווחת בכפר הערבי מובטח למי שיאכל עלי חרחבינה מכחילה במשך ארבעים יום שלא יינזק מהכשת נחש או מעקיצת עקרב. אופן שימוש זה ידוע כבר מימי היוונים הקדמונים. הסיפור מתגלגל מדור לדור ולשם שכנוע מספרים המרפאים, כי 'ראו זאת במו עיניהם'... בקפריסין נהגו להאכיל עזים וכבשים שהכישן צפע בשורשי חרחבינה. כמו כן מועכים את השורשים ומכינים תחבושות לטיפול בבני אדם שהוכשו. כמה ממיני החרחבינה נקראים עד היום, באנגלית, בשם 'שורש הנחש' (Snake Root).

שמה של החרחבינה המכחילה בערבית הוא 'קּוּרְסְעָאנֶה' (قرصعنّة). 'קוּרְס' ( قرصة) פירושו עקיצה, ו'עָאנֶה' (عنّي) משמעה ממני, כלומר 'עקיצה, סוּרי ממני'. שמות נוספים, בערבית, לצמח זה הם: 'קוץ העקרב' (שַׁאוּק אִל עַקְרַבָּנִי, شوك العقربة) או 'עשב העקרבים' (עִשְׁבֶּת אִל עָקְרַבִּין, عشبة العقارب) – ללמדנו שהחרחבינה טובה לטיפול גם בעקיצת עקרב. 

החרחבינה נזכרת כבר במשנה: 'ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת ובעלשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור (פסחים, פ"ב ו). ועל המרור אמרו חז"ל: 'למה נמשלו מצריים כמרור? לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה' (פסחים, לט ע"א). על סמך הפסוק 'כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה' (תהלים, לב 4), הציע נגה הראובני, שמדובר בחרחבינה המכחילה,: 'הנה היתה אך לפני חדשים מועטים רעננה וירוקה, אך אחר כך נבלו כל עליה, והיא נהפכה לצמח קוצני ויבש' (בסוד אילן ופרח, עמ' 79-78).

עלי החרחבינה אכילים בעודם צעירים ואפילו נאספים בכפר כירק סלט בעוד העלים הבוגרים מרים. ועוד ציין הראובני(שם, עמ' 79), כי עלי החרחבינה שימשו כמרור בקרב בני עדות המזרח: 

עוקצי העלים החורפיים של החרחבינה טעימים למאכל כשהם חיים, אולם בתקופת הפסח נעשה טעמם מר. רבים מבני עדותינו המזרחיות לא פסקו במשך כל שנות הגלות לאכול את החרחבינה כמרור בליל הסדר, כפי שהם אוכלים את הדרדר ואת מיני המרור האחרים המוזכרים במשנה.

עלי חרחבינה מכחילה הולכים טוב בסלט (צילום: אסף רונן, Ynet)