מוֹשָׁבָה לֹא נוֹשָׁבָה: התמונות הראשונות של ראשון לציון

מאת אליהו הכהן

מאיר רוזין, בית איכר בראשון לציון
ציור מתוך צילום בתוך אלבום המזכרת שהוגש לברון רוטשילד, 1899 (אוסף אליהו הכהן)

אמנות הצילום לא עשתה חסד עם חלוצי היישוב. ראשיתה של ההתיישבות החדשה בארץ ישראל לא זכתה לתיעוד החזותי שהייתה ראויה לו. 

לכאורה אין הדבר כך, שהרי אלפי ספרי מסעות ומאמרים נכתבו על הארץ בימי העלייה הראשונה, ביניהם אלבומי צילומים לא מעטים. על פי מניינו של הביבליוגרף הגרמני פטר תומסן, למעלה מ-15,000 מאמרים וספרים על ארץ ישראל התפרסמו בין השנים 1904-1878 (Peter Thomsen, Die Palästina-Literatur, Band A, Akademie verlag, Berlin 1960) ואכן, רבבות תיירים סיירו בארץ ישראל באותה עת ורבים מהם גם אחזו מצלמה בידם וצילמו מאות רבות של תמונות.

אך מטבע הדברים, וכמנהגם של תיירים, רובם ככולם צילמו רק את מה שעניין אותם. ומה שעניין אותם היו נופי התנ"ך והמקומות הקדושים לנצרות בירושלים, בבית לחם ובגליל. הם כלל לא היו מודעים למפנה היישובי שהתחולל אז בארץ עם ייסודן של המושבות החדשות, ועל כן לא פקדו אותן ולא הנציחו בעדשת המצלמה את ראשית לבלובן.

מעטים היו אפוא הצלמים וממילא מעטות הן התמונות שנותרו בידינו מימי העלייה הראשונה. ככל הידוע לנו – ויש להדגיש זאת, שכן תמיד יש לקחת בחשבון שתיחשפנה תמונות לא ידועות – אין צילומים של השכונות נווה צדק ונווה שלום בחצי היובל הראשון לקיומן, וכמעט שאין תמונות המראות את פני המושבות הראשונות בארץ, אלה שנוסדו במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 (פתח תקווה, ראשון לציון, זיכרון יעקב וראש פינה), בעשור הראשון להקמתן.

א. התמונה הראשונה של ראשון לציון, 1883

בארכיונו של הביל"ויי מנשה מאירוביץ (1949-1860), השמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים, נמצאות שתי תמונות של ראשון לציון משנות השמונים של המאה ה-19. אלה נחשבו עד כה לתמונות המוקדמות ביותר של המושבה. 

התמונה האחת מציגה את ראשוני המתיישבים עם מעדרים ואתי חפירה בידיהם, נערכים לנטיעת עצים ברחוב שבמרכז המושבה.

בתמונה השנייה נראים הבתים הראשונים של המושבה, כשעשרות מתושביה מתגודדים באמצע היום ברחובה הראשי (היום רחוב רוטשילד), ושתי שורות של עצים כבר נטועים לאורך הרחוב משני צדדיו.

השמועות שהגיעו לתפוצות הגולה על ייסודן של המושבות הראשונות עוררו בקרב רבים, בערים ובעיירות, סקרנות לראות את נופן, אם בציור או בתמונה. אך שתי תמונות מוקדמות אלה מעולם לא פורסמו ברבים. חובבי ציון, שעינם הייתה צופיה לפאתי מזרח קדימה, השתוקקו לדעת כיצד נראות אותן מושבות שעליהן קראו בלי סוף בעיתוני הזמן וכיצד הארץ העתיקה מחדשת את נעוריה.

מי שנחלץ לראשונה לעזרתם וחשף את מראה פניה של מושבה עברית בארץ, היה הסופר והעיתונאי הצעיר נחום סוקולוב (1936-1859), מי שטבע את המונח המקראי 'תל אביב', ככותרת תרגומו ל'אלטנוילנד' של הרצל, ומי שיהיה לימים נשיא ההסתדרות הציונית העולמית. בספרו ארץ חמדה, שיצא בוורשה בשנת תרמ"ה (1885), הוא הדפיס תחריט מלבב של מראה המושבה ראשון לציון בשנותיה הראשונות וכן מפה מפורטת של הארץ. 'טוב יעשו הקוראים', כתב סוקולוב במבוא, 'אם ידביקו את המפה על כותלי ביתם – זכר לירושלים – והיתה נגד עיניהם לראותה למען יזכרו את ארצם' (עמ' VII). 

על שער הספר נכתב כי הוא 'כולל ידיעת גלילות ארץ הקודש על פי גדולי התיירים, ובו גם תמצית ספר המסע של השר האנגלי לאהרענס אליפהאנט'. הוא התכוון לספרו של לורנס אוליפנט 'ארץ הגלעד' (The Land of Gilead), שראה אור באדינבורג ולונדון בשנת 1880.

ספרו של סוקולוב, שעד אותה עת לא ביקר בארץ ישראל, אינו אלא לקט מתוך ספרים שונים, בכללם מדריך בֶּדֶקֶר לפלשתינה (Baedeker's Palästina und Syrien), שמהדורתו הראשונה ראתה אור ב-1876. מי שהתחקה אחר מקור הטקסטים ששאל סוקולוב מספרות הנוסעים והבדקרים, היה הסופר יוסף לייב פריידקין, שפרסם את מסקנותיו בספרון בשם מעשה נס (ראשי תיבות: נחום סוקולוב), ביקורת על 'מעשיו' של סוקולוב בספרות העברית בכלל ועל ספרו ארץ חמדה בפרט (ורשה תרמ"ו). שבו התגולל על סוקולוב ופירט מאין נלקח כל קטע בספר.

נחום סוקולוב, תמונה משנות התשעים של המאה ה-19 (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

אך ענייננו אינו בטקסטים של ארץ חמדה אלא בפנינה נדירה שנכללה בספר. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הופיע בדפוס תחריט מנופיה של מושבה ('קולוניה' בלשון התקופה) עברית בארץ ישראל, שהתבסס על צילום עדכני מאותם ימים.

בדברי ההקדמה לספר לא יכול היה סוקולוב להסתיר את התרגשותו ממאורע זה, ותיאר במילים נרגשות ובלשון מליצית את תחושתו למראה בתיה הראשונים של ראשון לציון:

סוקולוב העיד כי התחריט, שהוכן במיוחד עבור ספרו, 'מפֻתח בעץ כדמות הפאטאגראפיע וכצלמה', כלומר הוכן מתוך צילום.

הנה הוא התחריט (לחיצה על האיור תגדיל אותו):

אלו הם הבתים הראשונים של ראשון לציון: הבית בן שתי הקומות במרכז התמונה הוא בית הייסמן, שבמרתפו חיבר נפתלי הרץ אימבר אחדים משיריו (בית זה עומד על תלו עד היום ונמצא במתחם מוזיאון ראשון לציון, ברחוב המייסדים פינת נורדאו). קשה לזהות בביטחון את הבתים האחרים: הבית משמאלו הוא בית יהודה חנקין והבית הנוסף, משמאלו של בית חנקין, הוא כנראה בית אייזנבנד. הבית שמימין לבית הייסמן הוא (אולי) – בית משפחת שליט או אולי 'בית הרפואות', שבנה רוטשילד. מאחוריו (ככל הנראה) בית פריימן (גם שני בתים אלה עומדים עד היום). המבנה בן שתי הקומות שמצד ימין הוא כנראה בית לבונטין או בית פישלזון, שנבנו בצדו הצפוני של הרחוב. במצבור הבתים שמימין נבנה גם צריף הבילו"יים. בשטח זה שבמרומי הגבעה יוקם כעבור זמן בית הכנסת של המושבה (תודתי ליונה שפירא על עזרתה בזיהוי המבנים). 

אך היכן נמצא התצלום שממנו הכין האמן האנונימי את התחריט? במשך למעלה ממאה שנה לא עלה בידי איש לאתרו.

מתברר כי הצילום המקורי נשמר אצל צאצאי משפחתו של נפתלי אברהם הלל (1906-1848), מראשוני המייסדים של ראשון לציון, שנסע לבקר את רבו הצדיק ישראל מבוהוש (רומניה) ונטל עמו את הצילום. הוא חלה, נפטר ונקבר בניכר. רק לאחרונה נתגלה הצילום באמצעות מרק ווינצוויג, קרוב משפחתו של הלל, שהגיע לפני שנים אחדות מאנגליה לביקור בארץ ומסר את הצילום למוזיאון ראשון לציון. הצילום, שנמסר לי באדיבותה של אוצרת המוזיאון יונה שפירא, נעשה ככל הנראה בתחילת שנת 1883, דהיינו שנה לאחר ייסוד המושבה, ועל פיו הוכן התחריט שהופיע בספרו של סוקולוב. 

שמו של הצלם אינו ידוע, אך אפשר להניח בוודאות כי זהו הצילום הראשון של מושבה עברית בארץ ישראל במאה ה-19.

'אולי יש יום', חזה סוקולוב בסוף ההקדמה לספרו, 'ויישוב היהודים בארץ אבותיהם ירחב ויגדל'. 'האחרית הגדולה', כלשונו, אכן התממשה. תעיד על כך כאלף עדים השוואת התמונה הראשונה של 'ראשית המצער', המושבה משנת 1883, לתמונת העיר הגדולה ראשון לציון ממעוף הציפור בשנת 2012. 

ראשון לציון ממעוף הציפור, 2012 (ויקיפדיה)

ב. צילומי וילי במבוס, 1895

בשנת 1895, עשר שנים לאחר פרסום התחריט ב'ארץ חמדה' של סוקולוב, הגיע לביקור בארץ וילי בָּמְבּוּס (Willy Bambus; 1904-1862), ממנהיגי הציונים בברלין, לצורך איסוף חומר לתערוכת מוצרי המושבות שנועדה להיפתח כעבור שנה בברלין (בתערוכה זו נדון ברשימה שתוקדש לשירון שירי עם-ציון, שתתפרסם כאן בקרוב). 

מצויד במצלמה ומלווה בחברו היינריך לווה, שוטט במבוס במושבות והנציח את נופן בעדשת מצלמתו. את רשמי ביקורו תיאר בספרו Palästina Land und Leute, שראה אור בברלין בשנת 1898 ולווה בתמונות מנופי הארץ. באחת התמונות צולם רחוב בלתי סלול בראשון לציון. זהו הרחוב שכיום נקרא על שמו של אחד העם. למעלה מימין ניתן לזהות בקלות את בית הכנסת של המושבה.

 Palästina Land und Leute (ליד עמ' 56)

ג. אלבום ארץ ישראל והמושבות, 1899

המפעל הצילומי החשוב והמקיף ביותר של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ בימי העלייה הראשונה היה האלבום מראה ארץ ישראל והמושבות, שערכו הצלמים ('ציירי אור' בלשונם) ישעיהו רפאלוביץ ומשה אליהו זקס, שותפים בחנות צילום בירושלים.

התמונות צולמו ברחבי הארץ בפברואר-מארס 1898, וראו אור באלבום מהודר שנדפס בשנת 1899. האלבום כולל 82 תמונות של המושבות החדשות ושל ערים, אתרים ומוסדות חינוכיים בארץ ישראל, בכלל זה תשע תמונות של ראשון לציון ושל היקב, וכן צילומים ראשונים של יישובים חדשים בראשית צמיחתם, כגון שפייה (שוֵויה), בת שלמה (אום אל-גמאל), עין זיתים ומטולה. שלא כמו באלבומי התמונות שצילמו באותה עת תיירים נוצרים, באלבום זה משתקפת בהרחבה פריסת ההתיישבות היהודית בארץ, ומאחורי כל תמונה ניתן תיאור של היישוב ושל אוכלוסייתו.

וכך כתבו העורכים במבוא לאלבום:

והמושבות האלה מעשה ידי ישראל הנה. רוחו בראן וידיו כוננו אותן! והחלוצים הראשונים אשר עלו לעבוד את הארץ הציבו להם מצבת עולמים בפועל ידם ויראו לכל כי עוד שאר רוח לישראל לשוב לימי קדמוניותיו ולחיות חיי עם לבטח ישכון, הזורע זרעו בגיל וברינה יקצור קצירו. 

אמנם מה יפו המושבות ומה נהדרו בפנימיותן ובחיצוניותן! כל הנשקף עליהן ממרחקים והעיף עיניו בסביבותיהן וראה ארץ בתה ונעזבה, שממות עולם וחרבות נצח. ופה ושם ימצאו כפרים ערביים, חסרי טעם ונעדרי סדר, ובתווך עומדת מושבה נהדרה ומפוארה, וגנים ופרדסים עוטרים אותה מכל צד. וזכר ימים מקדם וקרא בגאון: אמנם, מה טובו אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל!

רחוב בראשון לציון

מהדורה צנועה יותר של אלבום המושבות יצאה ביידיש בניו-יורק בשנת 1901: פּאַלעסטינא אין וואָרט אונד בילד (ארץ ישראל במילים ובתמונות). אלבום זה סרוק כולו באינטרנט וניתן לצפות בו באיכות מצוינת כאן.



הנה תמונות ראשון לציון שנדפסו באלבום זה:

ד. משהו על ישעיהו רפאלוביץ

ישעיהו רפאלוביץ (דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו)

ישעיהו רפאלוביץ(1956-1870) , יליד בוהופול (פלך פודוליה) שברוסיה, עלה לארץ בשנת 1882. הוא למד בישיבת 'עץ חיים' בירושלים ונשא לאשה את בתו של ישראל דב פרומקין, עורך העיתון חבצלת. בשנת 1894 נסע ללונדון להשתלם בצילום ובשובו פתח 'בית פוטוגרפיה' בירושלים.

חבצלת, 21 בספטמבר 1894, עמ' 409

אלבום המושבות נועד לצאת לאור לקראת הקונגרס הציוני השלישי (1899), ולצורך הכנתו חבר רפאלוביץ לאליהו מאיירס – יהודי מומר, צלם מקצועי שהגיע לארץ מהודו והקים את מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית בירושלים ('אמריקן קולוני'). השניים סיירו ברחבי הארץ חודשיים ימים, מגדרה בדרום עד מטולה בצפון, ותיעדו בתמונות את היישוב החדש והישן.

שותפו של רפאלוביץ להוצאת האלבום, משה אליהו זקס, יליד הארץ (1909-1872), היה נכדו של משה זקס, ראשון העולים מגרמניה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1830, יובל שנים לפני העלייה הראשונה. את העבודה חילקו ביניהם: זקס הופקד על עריכת האלבום ורפאלוביץ על אספקת התמונות. בזיכרונותיו ציונים ותמרורים בשבעים שנות נדודים, תרמ"ב-תשי"ב (תל אביב תשי"ב), סיפר רפאלוביץ כי היוזמה להפקת האלבום הייתה של זקס, וכך הפכו השניים לשותפים:

ציונים ותמרורים, עמ' 67

עוד סיפר רפאלוביץ, ובהרחבה, על מסע הצילום במושבות ארץ ישראל (עמ' 72-69) ועל תלאות ההדפסה, שנעשתה לבסוף בפרנקפורט שבגרמניה, וההפצה, שנעשתה על ידי חברת 'אחיאסף' שבוורשה (עמ' 76-74). לבסוף הבין רפאלוביץ כי רווח כספי לא יצא לו ממכירת האלבום, הוא גם נעלב מהתנהגותו של שותפו זקס, ועל כן החליט להיפטר מעסק הצילום. הוא מסר את העסק, על כל רהיטיו ואביזריו, לשותפו זקס, ובשנת 1899 עבר להתגורר באנגליה והחל בקריירה חדשה של רב. הוא שימש, בין השאר, רב באנגליה ובברזיל ובימי מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי כרב צבאי בארץ ישראל. לאחר מכן נשאר לחיות בארץ והתגורר בתל אביב עד מותו.