שמאלה, ימינה ושמאלה: בית הכנסת ויז'ניץ-טוניס בצפת

צילום: יוסי סטפנסקי

בית הכנסת ויז'ניץ-טוניס, אשר בק"ק צפת"ו, נמצא בדרך החסידים, מול בית מספר 7. עשרות בתי כנסת יש בסמטאותיה הפתלתלות של צפת ולכל אחד מהם סיפור מיוחד משלו, אך דומה ששם כל כך מוזר של בית כנסת אין לאף אחד אחר והדבר מבקש הסבר.

מה לתוניסאים מצפון אפריקה ולחסידות ויז'ניץ?

לפני שנספר את סיפורו של בית הכנסת נתעכב קמעא על השלטים המקסימים שמורים את הדרך אליו (הקלקה כפולה על הצילומים תגדיל אותם).

צילום: יעקב אנגלרד

צילום: איל רותם

שימו לב להסבר הנפלא שנלווה למערכת החצים המשוכללת – 'שמאלה ימינה ושמאלה, 20 מטר' – שמזכיר את הבדיחה הידועה שנרשמה בילקוט הכזבים, כיצד מגיעים לבית של קרניאל ממסחה:

דן בן אמוץ וחיים חפר, ילקוט הכזבים, 1956, עמ' 74

ועוד דבר משעשע הוא הכיתוב התמים על 'זמני התפילות מחוץ לבית הכנסת'.

צילום: מיקי מלכה

הכוונה היא, כמובן, שלוח זמני התפילות תלוי מחוץ לבית הכנסת, ולא שהתפילות נערכות מחוץ לבית הכנסת.

זמני התפילות מחוץ לבית הכנסת

אבל השאלות המעניינות הן, כמובן, מה לחסידות ויז'ניץ, שערש הולדתה בעיירה נידחת בבוקובינה, במורדות הרי הקרפטים (ויז'ניץ נמצאת היום באוקראינה), לבין תוניס, וממתי חסידים מתפללים ב'נוסח עדות המזרח'?

ההסבר המופיע במקורות האינטרנטיים הוא שבית הכנסת של חסידי ויז'ניץ בצפת נבנה בשנות השבעים של המאה ה-19 (לא נכון! הוא מוזכר כבר בשנות השישים). ברבות השנים הידלדלה קהילת החסידים ובית הכנסת נמסר בהשאלה לקהילת יוצאי תוניס, שהחליטו לשמור על השם ההיסטורי.

פניתי להיסטוריון יוסי סטפנסקי, נציג עונ"ש בצפת. שאלתי מתי הועבר בית הכנסת האשכנזי לשליטת התוניסאים וביקשתי הסברים והרחבות. וכך ענה לי:

לדברי הגבאי הוותיק והמיתולוגי רפאל שמילה, סיפור העברת בית הכנסת הוא כזה: חסידי ויז'ניץ עזבו את צפת אחרי מלחמת השחרור [ואולי במהלכה או מעט לפני כן? אינני בטוח בכך – י.ס.] ובית הכנסת ננטש [ככל הידוע לי יש עדיין כמה מחסידי ויז'ניץ היום בשכונת 'מאור חיים', אך לא ברור אם יש ביניהם צאצאים של חסידי ויז'ניץ הצפתיים המקוריים – י.ס.]. 

בשנת 1949 או 1950 הגיע לצפת הרב יהושע פיטוסי מתוניס ואסף סביבו קהילה של משפחות ותלמידים. הם חיפשו מקום להתפלל והרב שמחה קפלן, הרב האשכנזי החדש של צפת, שבידיו הופקדו מפתחות בית הכנסת, הציע לרב פיטוסי להשתמש במבנה הנטוש של ויז'ניץ. מאז מתפללות שם משפחות תוניסאיות, בעיקר משפחות סבן ושמילה, שמקצתן נמנים עם יוצאי ג'רבה. 

רפאל שמילה הדגיש באוזניי, שכאשר הם קיבלו לידיהם את בית הכנסת המבנה היה במצב רעוע, 'ממש חורבה', ואפילו קרה המקרה שהרצפה התמוטטה ובדרך נס איש לא קיפח את חייו. עם השנים הצליחו המתפללים החדשים לשפץ את המבנה בלי להרוס את חלקו העתיק, והיום הוא בין היפים שבבתי הכנסת ברובע היהודי של צפת. עם זאת, החזית המזרחית של בית הכנסת, הצבועה כחול כמו יתר בתי הכנסת הספרדיים בצפת, מחוררת בסימני קטיושה שנפלה על גג בית הכנסת צ'ורטקוב הסמוך בזמן קבלת שבת בשנת 2006, בימי מלחמת לבנון השנייה, וגרמה נזק לכל הסביבה – כולל לבית הכנסת ויז'ניץ-טוניס.

חורי הקטיושה על הקיר המערבי של בית הכנסת (צילום: יוסי סטפנסקי)

רפאל שמילה מספר כי זאב פרל, ראש העיר לשעבר (שמשפחתו התפללה בבית הכנסת צ'ורטקוב עוד במאה ה-19) הציע להשאיר את חזית בית הכנסת כפי שהיא עם נזקי הקטיושה – זיכרון עולם לאירועים שהיו ולכך שבני צפת הצליחו להתגבר גם על נזקי 470 הקטיושות שירדו על העיר באותה מלחמה. 

אסיים במשהו אישי: מול בית הכנסת ויז'ניץ-טוניס נמצא ביתו של סבי. זה היה ביתם של שוחטי העופות מבית פרידמן בצפת החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-19. משני צידי הבית היו בית הכנסת של חסידי צ'ורטקוב מכאן ובית הכנסת של חסידי ויז'ניץ מכאן, אך הם עצמם היו דווקא חסידי קרלין...

השלט מעל הכניסה לבית הכנסת (צילום: יוסי סטפנסקי)

כך אפוא נולדה ה'חסידות' ההיברידית ויז'ניץ-טוניס, שלמעשה אינה חסידות כלל וכלל אלא סתם מניין של יוצאי תוניס שמתפללים בבית כנסת שלא הם בנו, אבל השכילו לחלוק כבוד לשמו ההיסטורי. הרב יהושע פרג'י פיטוסי, שעמד בראש הקהילה התוניסאית בצפת, מת בשנת 1971. הוא היה מן הסתם רב וגדול בישראל, אבל בתואר אדמו"ר הוא זכה כנראה רק בזכות העובדה שהתפלל בבית כנסת חסידי...

גמר חתימה טובה!