יום שני, 13 ביוני 2011

גלגולו של ניגון: המסע המופלא של 'קומה אחא' מעמק יזרעאל לבירוביג'אן

[postcard+front.jpg]
[Kuma+Echa.jpg]
המילים והתווים של 'קומה אחא' מודפסים על גבי גלויה של 'משירי המולדת' בהוצאת הקרן הקיימת לישראל. המלקט מנשה רבינוביץ הוא המוסיקאי מנשה רבינא

א. 'קומה אחא': המקור העברי

השיר הידוע 'קומה אחא' הוא מן המקרים הנדירים שבהם עשה ניגון עברי מקורי את הדרך ההפוכה  מארץ ישראל לברית המועצות. גלגוליו של שיר זה, ששייך כולו לימי העלייה הרביעית, הם מופלאים ומרתקים ונשתדל לעקוב אחריהם בקיצור.

מילות השיר, הספוגות בהווי הנעורים החלוצי, נכתבו על ידי הסופר, המשורר והמתרגם יצחק שֶׁנְהַר (שנברג), שעלה לארץ בשנת 1921. מי לא מכיר את שיריו של שנהר? הוא חיבר בין השאר את 'מה אומרות עינייך', 'כך הולכים השותלים', 'שדמתי', 'פנינו אל השמש העולה', ועוד הרבה הרבה 'שירי מולדת'. אבל 'קומה אחא' זכה להצלחה מיוחדת במינה.

יצחק שנהר (1957-1902)

הנה מילותיו הקצרות:
קוּמָה אֶחָא, סֹבָּה סֹב,
אַל תָּנוּחָה, שׁוּבָה שׁוֹב,
אֵין כָּאן רֹאשׁ וְאֵין כָּאן סוֹף,
יָד אֶל יָד - אַל תַּעֲזֹב!

יוֹם שָׁקַע וְיוֹם יִזְרַח,
אָנוּ נֵפֶן אָח אֶל אָח,
מִן הַכְּפָר וּמִן הַכְּרַךְ,
בַּחֶרְמֵשׁ וּבָאֲנָךְ.

השיר הולחן בשנת 1924 או 1925 על ידי אחד המלחינים המיוחדים שחיו בארץ ושמו כמעט נשכח לחלוטין  שלום פוסטולסקי, איש קיבוץ עין חרוד. פוסטולסקי נולד בשדליץ שבפולין למשפחה של חסידי גור. בשנת 1920 הוא עלה לארץ ישראל כחלוץ, וב-1921 נמנה עם מייסדי קיבוץ עין חרוד. ב-1940 עזב פוסטולסקי את עין חרוד ועבר למושב בית יצחק, שם חי בבדידות יחסית ושם גם נפטר ממחלה קשה. עיקר פעילותו המוסיקלית היתה הלחנת שירים להווי חיי הקיבוץ –  חגים, שירי ילדים ועוד. אנו חייבים לו במיוחד את המנגינה המוכרת של 'עבדים היינו', שמושרת עד היום בליל הסדר כמעט בכל בית יהודי.

שלום פוסטולסקי (1949-1893)

כך סיפר פוסטולסקי על ילדותו (תצליל, ד, 1964):
נולדתי בשדליץ בפולניה. בהיותי עדיין ילד רך עברו הורי לגור לאחוזתו של סבי מצד אבי... שם ביליתי את ימי הילדות. בזכרוני נחרת פלג זך עם קרקע בהיר הנראה לעין, הניגר בלב ערבות השחת באחוזתנו. שמה על יד הפלג מצאו אותי על פי רוב המחנך שלי כשנמלטתי מלימודי הטרדניים, יושב והוזה את הזיותי הילדותיים.
בהיותי בן שמונה עברו הורי לגור לרדזמין. אני זוכר שהיה ויכוח ביחס לכיוון החינוך שלי בין אבי שהיה מחסידי גור ואמי שהייתה חניכת הגמנזיום בשדליץ. כעבור זמן מתה עלי אמי מלידה קשה והחינוך העקרי שלי היה דתי מסורתי. לי היה קול יפה ונעים לשירה ואבי שהיה חובב ומעריץ שירה היה מזמין מדי פעם מזמרים ומנגנים לביתנו, מהעיירה וגם עוברי אורח. הם היו אוכלים ושותים אצלנו והיו שרים אתי פרקי שירה. אצל חזנים לא שרתי. אהבתי שירת בעלי תפילה. לא הייתה לי בכלל נטיה לשירת חזנים מודרניים. גם אחרי כן בחרתי לשמוע את החזנים על קרשי במה התיאטרלית ולא בבתי תפלה.
אבי היה נוהג לקחת אותי בנסעו להרבי מגור ושמה התרשמתי מאד מהנגלה והנסתר כאחת. בעירנו היה פסנתר אחד שנגנה עליו בת אחד הפקידים. תחת החלון של אותו הפקיד הייתי בערבים יושב, בהיותי נער, ומקשיב לצלילים כמו שהייתי יושב ומקשיב להמית הפלג בימי ילדותי.
בתקופה ההיא הייתי מדי פעם בפעם מחבר מנגינות לתפילות ולזמירות ב'שטיבל' (בית תפלה לחסידים). בהיותי בן שש עשרה שמעתי בפעם הראשונה בורשה אופירה. המוסיקה הייתה של וגנר. ההתרשמות הייתה עצומה. כמעט הגעתי אז לידי טרוף. הפתאומיות של גלי צלילים לא ידועים לי עד הנה הדהימה אותי ושבועות הייתי מתהלך וטווה אימפרוביזציות בסגנון זה.
כעבור זמן בקרתי את הקוסרבטוריום בורשה. הספיציפיות שלי הייתה שכלול קול. אבל לא המשכתי יותר משנה אחת. אבי שחרד שלא אסור מדרך הישר, דרש ממני שאלון בבית ואשוב לצהרים הביתה (מעירנו הייתה שעה ורבע נסיעה לורשה). זה הקשה עלי עד מאד וגם לא היה פסנתר בבית לעשות השעורים. בשנה השניה אבי בכלל לא הסכים לשלם דמי למוד בעדי בקונסרבטוריום ובכאב לב הייתי מוכרח להסתלק משאיפתי האחת והיחידה שהייתה לי אז, לעסוק במוסיקה.
אחרי כן באה שורה של הרפתקאות קשות עד מאד. עברתי לגור בורשה. עסקתי זמן מה בכתיבת סקיצות ונובלות בעתונים הידישיים. אחרי כן נכנסתי ל'חלוץ'. עבדתי בהכשרה ובשנת 1920 באתי ארצה ואחרי שעבדתי בעטרות, לפני שנוסד המושב, שלושה חדשים, ובמנחמיה אצל אכר, חצי שנה, נכנסתי לגדוד העבודה בפתח תקוה ומשם עליתי לעין חרוד בראשית היווסדה. כאן אני חבר עד היום.
נשוב לקומה אחא.

השיר זכה לפופולריות רבה לא רק בגלל הניגון הסוחף אלא גם בזכות היותו לריקוד מעגל. והרי מילות השיר כמעט דורשות שירקדו אותן! את צעדי הריקוד יצרה בשנת 1945 הכוריאוגרפית רבקה שטורמן (2001-1903), מחלוצות המחול העממי בישראל, שהיתה אף היא חברת קיבוץ עין חרוד. הנה הוא, למי שרוצה להיזכר:



מסתבר שליחו של 'קומה אחא' לא נס עד עצם היום הזה. הופתעתי לגלות ביו-טיוב ביצוע יפה של השיר בפי מקהלת בית ספר תיכון ברוקוויל שבמרילנד, Wootton's Chambers Singers. על פי חזותם החיצונית של הזמרים אפשר להניח שאין מדובר ביהודים:



ב. 'מבקשי האושר': הפרק הרוסי

והנה, באופן מוזר ומשונה התגלגל שיר זה מארץ ישראל לברית המועצות ונקלט בסרט סובייטי ושמו 'מחפשי האושר' (Искатели счастья ובתעתיק: Iskatyeli Schastie  ; איסקטלי סצ'סטיה). הבה נצפה קודם בקטע מהסרט ואחר כך נספר את סיפורו:



סרט עלילתי-תעמולתי זה, שנודע גם בכינויו: 'בירוביג'אן, ההבטחה הגדולה', בוים על ידי במאי הסרטים הסובייטי החשוב ולדימיר קוֹרְשׁ-סַבְּלִין (В.В. Корш-Саблин; Vladimir Korsh-Sablin)וזכה להצלחה גדולה.


הבמאי ולדימיר קורש-סבלין (1974-1900)

הסרט צולם בשנת 1935 והוצג לראשונה על האקרנים בשנת 1936, כאשר כבר החלו הטיהורים הגדולים של סטאלין. למרות זאת הנושא היהודי מוצג בסרט בסך הכל באור חיובי. מידע על הסרט אפשר למצוא כאן.

עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1934, היא השנה שבה הוכרזה האוטונומיה היהודית החדשה במחוז בירוביג'אן, סמוך לנהר אמוּר ולגבול עם סין. דרך אגב, הסרט עצמו צולם במינסק ובסביבתה, ולא בבירוביג'אן.

שלמה דווידמן, ילדים יהודים בבירוביג'אן, ניו יורק 1948

הסרט מתאר בני משפחה יהודית ענייה המהגרת  לא ברור מהיכן, אולי מארה"ב  לבירוביג'אן, ואת ניסיונם להכות שורשים בקולחוז שיתופי הנקרא 'רויטע פֿעלד' (השדה האדום). אט אט הם מתרגלים לעבודה החקלאית הקשה, וההשתלבות (או ההתבוללות) עם הסביבה נראית אפשרית. המשפחה כוללת את דבורה הסבתא הזקנה, בנה ליובה, שתי בנותיו בסיה ורוזה, ואת פיני (או פיניה), בעלה של רוזה.

כולם עובדים קשה ומסתדרים, חוץ מפיניה, המסמל את היהודי הקפיטליסט, היזם חסר המנוח ורודף הבצע, שסופו להיכשל (הוא בכלל הגיע לבירוביג'אן כדי לחפש זהב, שעל פי השמועות נמצא שם בשפע). הסרט אמנם תעמולתי  האוטופיה הסובייטית של רפובליקה סוציאליסטית יהודית מוצגת בצורה חיובית, ורק עבודת כפיים קשה תביא את האושר  אך הוא אינו מתעלם מן הקשיים האמיתיים של המתיישבים ולמעט דמותו הנלעגת של פיניה, הטיפוסים היהודיים והדילמות היהודיות (נישואי תערובת, שמירת מצוות) מוצגים בצורה ריאליסטית. שיאו של הסרט הוא בסופו, עם נישואיה של רוזה לדייג הרוסי (הגוי החיובי) קורניי.

במסיבת החתונה נושאת הסבתא דּבוֹירֶה נאום נרגש על רקע שירת הקומסומול הצעיר. וכך בערך היא אומרת:
כשחיינו בשטעטל נחשבתי לבעלת-בית מצוינת,  משום שידעתי לחתוך דג מלוח קטן לתשעה חלקים. אבל כשחתכתי את הדג הרגשתי כאילו אני חותכת את לבי. כשהילדים מסתכלים בך בעיניים ומבקשים עוד אוכל, וכל אחד מהם עצוב בגלל שאין אוכל בבית חוץ מאותו דג מלוח... אני לא מאחלת זאת לאף אחד.
האם בעלי המנוח, אברהם-בער, יכול היה לדמיין לעצמו שדבורה הזקנה שלו תזכה לראות ימים מאושרים כל כך?
אכלו אורחיי היקרים, אכלו ילדיי היקרים, מזגו כוס של יין. הבה נשתה לחיי מולדתנו, הבה נשתה לחיי אלה שהעניקו לנו חיים נפלאים כל כך.
את הסרט בשלמותו (כ-80 דקות; רוסית ללא תרגום) אפשר לראות כאן, ואת השיר 'קומה אחא' במילים הרוסיות אפשר לשמוע בתזמונים שונים, למשל: 19:38, 38:31 (את המילים במקור הרוסי ותרגומן לעברית  באתר זמרשת).



יועץ הסרט היה שחקן תיאטרון היידיש הדגול שלמה מיכוֹאֶלְס, ומי ששיחק בסרט את דמותו של פיניה היה בנימין זוסקין, שזה היה אחד מתפקידי חייו. שניהם היו מראשי תיאטרון הייידיש הממלכתי במוסקבה ולימים הוצאו להורג בפקודתו של סטאלין  מיכואלס נרצח בינואר 1948, בתאונת דרכים מבוימת במינסק; וזוסקין באוגוסט 1952, יחד עם עוד שנים-עשר אנשים, רובם סופרים ומשוררים ביידיש (בתוכם פרץ מרקיש, איציק פפר ודוד ברגלסון), בכלא לוביאנקה במוסקבה.

בנימין זוסקין בתפקיד פיניה

בסרט שיחקו גם שחקנים רוסים לא-יהודים ידועים, ובלטה בהם מריה בליומנטל-טמרינה (Мари́я Миха́йловна Блюмента́ль-Тама́рина) ששיחקה את הסבתא דבורה.


Файл:Мария Блюменталь-Тамарина.jpg
מריה בליומנטל-טמרינה (1938-1859)

את פס הקול של הסרט, כולל 'קומה אחא' שלנו, ייחס לעצמו המלחין היהודי-הרוסי הדגול איסאק דונאייבסקי (1955-1900), שעליו כבר כתבנו ברשימה קודמת. דונאייבסקי (Isaac Dunaevskii) ידע היטב שהמנגינה איננה שלו, אבל מי שמע אז על זכויות יוצרים? בשנת 1938 קיבץ דונאייבסקי ועיבד שישה מלחניו האהובים (ביניהם גם השיר המוכר לנו כ'רינה, אני אוהב את השמים'). הוא כינה יצירה זו על שמו: 'דונאידה' ובין השישה הוא לא היסס לנכס לעצמו גם את 'קומה אחא' של פוסטולסקי...

שמעו כאן בתזמון: 4:45 (צריך ללחוץ PLAY בתיבת הנגינה). 

ג. איך התגלגל השיר מעין חרוד אל ברית המועצות?

התשובה הרווחת בקרב חוקרי הזמר העברי היתה שהשיר הובא על ידי פורשי 'גדוד העבודה', בהנהגת מנדל אלקינד, שעזבו את הארץ בשנת 1927, חזרו לברית המועצות והקימו בחצי-האי קרים קומונה חקלאית ושמה 'וויה נובה' (דרך חדשה).

כך למשל סיפרה אלה זוסקין-פרלמן, בתו של זוסקין כי אביה שמע את המנגינה שחיבר פוסטולסקי (בטעות היא כותבת שמואל) מפיו של אחד מאנשי עין חרוד ששבו לברית המועצות, והוא, זוסקין, זמזם אותו באזניו של דונאייבסקי.

מסעות בנימין זוסקין, הוצאת כרמל, תשס"ו, עמ' 148

אבל כנראה ש'המתווך' היה מישהו אחר לגמרי. וכך כתב אורי יעקובוביץ' באתר זמרשת:
אולי באופן מפתיע, מופיע שיר זה בשירונים רוסיים כשיר רוסי לכל דבר. שם לשיר מספר שמות: 'שיר  דייגים', 'שיר הקומסומול היהודי' וגם לפי מילות הפתיחה לשיר 'במקום הדַּייג, ליד הנהר'. לגבי יוצריו, רשום בהם כי המלחין הנו איסאק דונאייבסקי (מי שהלחין שירים סובייטיים רבים שכמה מהם אף הגיעו אל הזמר העברי), ואילו מחבר המלים הנו ו. ווֹלזֵ'נין.
על אפיזודה מעניינת הקשורה לשיר 'קומה אחא' כתב מ. סמך – אולי מרדכי סבר [על פי השערת מאיר נוי] – במאמר בעיתון 'משמר' מתאריך 10.8.1945 בשם 'דונאיבסקי (הקומפוזיטור הסובייטי)':
'סחה לי חברה מקיבוץ אפיקים: ... בערב ההוא, כשבקבוצתנו סיירו שליחי הסובייטים פטרנקו ומיכאילוב מטעם ליגה ו' <הכוונה היא ל'ליגה V' , ארגון מתנדבים שפעל בימי מלחמת העולם השנייה כדי לגייס תרומות עבור ברית המועצות  ד"א>, נערכה מסיבה נאה לכבודם. ושבעתיים נעם להם ש"בתוך עמם ישבו", כי מרבית חברי הקיבוץ שומעים רוסית. כטוב לבם בכיבודים, השמיעו להם חברינו בין השאר גם שירים עבריים ורוסיים, ואחד השליחים אמר: "ועכשיו אשמיע לכם שיר דייגים מפינה מרוחקת בברית המועצות שלא שמעתם אותו עדיין". תרגומו בערך כך:
בדוגית על הנהר 
דייגים מושכים מכמר
בשיפוע הדגה
כגוש כסף מבריקה.
המנגינה היתה בדיוק "ההורה" של ש. פוסטולסקי על המלים של י. שינברג:
קומה אחא, סובה סוב,
אל תנוחה, שובה שוב, וכו'...
ומה גדלה הפתעת המזמר, כשנודע לו, כי כבר יותר מ-15 שנה שרים את המנגינה הזאת מדן ועד באר שבע. איך נתגלגל הניגון מהתם להכא, או מהכא להתם? מי ראשון ומי שני כאן?
והנה באחד הימים ביקרתי אצל ידידי המוסיקאי מ. ב [משה ביק] וכששאלתיו, כיצד זה שרים את המנגינה האחת אך בתוכן ובשם אחר גם ברוסיה וגם בא"י, הוציא האחרון את ספר שיריו של י. דונאיבסקי והצביע על השיר הזה המכונה "שיר הדייגים" מאת וולז'נין, העיבוד המוסיקלי מאת י. דונאיבסקי. הספר הופיע בהוצאת מוסגיז בשנת 1937. ובכן: עיבוד מוסיקלי שהופיע שנים רבות אחרי פרסום מנגינת ש. פוסטולסקי בארץ. זהו עכשיו אחד השירים הנפוצים בברית המועצות, והוא הופיע בסרט על נושא יהודי (שהוקדש כנראה, לעיירה היהודית ואולי להתיישבות בבירוביג'ן) בשם "מחפשי האושר". לא הוברר עדין איך הגיעה מנגינה זו לדונאיבסקי...'. 
ובאמת איך אפוא התגלגל השיר לרוסיה והכיצד הפך לשיר רוסי? 
בחוברת 'שירי מקהלה', ספר שני, הוצאת מרכז לתרבות ולהסברה תשי"ג כותבים העורכים (ש' קפלן וב' פינטוס) בהערה לשיר הנ"ל:
'בהזדמנות זו מן הראוי למלא חובה כלפי הקומפוזיטור המנוח ולהביא לידיעת הציבור שהמנצח ז. קומפאנייץ ששהה בארץ ב-1927 לקח עמו בחזרה ל-ס.ס.ס.ר את השיר "קומה אחא" ומאז אנו זוכים לשמעו כשיר "'בירובידז'ני" ברדיו מוסקבה וקיוב...'
דרך זינובי קומפאנייץ הגיע אפוא השיר אל דונאייבסקי וכך לתוך הסרט 'מחפשי האושר' (ברוסית 'איסקאטיילי סצ'אסטיה'), שאכן עוסק בהתיישבות היהודית בבירובידג'אן. אגב, באותו הסרט מופיע שיר נוסף שיש לו ביטוי בזמר העברי בתרגומה של צילה דגן: 'שירת הזמיר' ('רק לבי לי, לב הנערה, לא אדע העמך שלום. על הנחל לא לשווא שר, לא לשווא שר הזמיר'). הפעם זהו לחן 'אמיתי' של דונאייבסקי למלים של ו. וולז'נין.
*
זינובי קומפנייץ

ובכן, המתווך היה המלחין והמנצח זינובי (צבי) קומפנייץ (Zinovii Kompaneets).

רק מעט ידוע עליו וגם על שנות חייו יש מידע סותר. הוא נולד כנראה ב-1902, עלה לארץ ב-1927 או 1928, התגורר בתל אביב והקים תזמורת. בשנת 1932 גם הוא שב לברית המועצות, הקים תזמורת חדשה, שילב ברפרטואר שלה שירים ששמע בארץ (ראו: נתן שחר, שיר שיר עלה נא: תולדות הזמר העברי, [תשס"ז], עמ' 281, הערה 38), וגם הלחין ועיבד שירים ביידיש.

קומפנייץ היה נשוי לנחמה ויניאר, שחקנית תיאטרון יידיש, שעלתה עם תיאטרון 'הבימה' מברית המועצות לארץ ישראל. הם הכירו בארץ ויחד שבו לבריה"מ, כאמור, ב-1932. על פי מקור אחד הוא נפטר בקייב בראשית שנות השישים; אבל כנראה שאין זה נכון והוא האריך ימים ונפטר ב-1987.


ד. 'קומה אחא' ואינדיאנה ג'ונס

קוריוז: השיר 'קומה אחא' בגרסתו הסובייטית שולב גם בסרט ההרפתקאות של סטיבן שפילברג 'אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח' (2008). הוא מנוגן על ידי להקת בלליקות בשם 'Balalaika Wolga Ensemble', ונקרא Uri Balki.
לא הצלחתי למצוא את הקטע בסרט עצמו, אבל הנה הלהקה המקורית מנגנת את 'קומה אחא':



והנה עוד ביצוע יפה של בללייקות:



(תודה לדוד פישמן, וכמובן לגרימי גלעד)

בעלי התוספות

בער קוטלרמן (בתגובה למטה) ונתי קנטורוביץ' הזכירו לי ש'קומה אחא' גם התגלגל לסדר התפילה. בלא מעט בתי כנסת (בעיקר של דתיים-לאומיים) שרים את הפיוט הקדום 'אל אדון על כל המעשים' (בשחרית של שבת, ובשחרית של חג שחל בשבת) על פי מנגינה זו.

יהושע מונדשיין הפנה את תשומת לבי לתקליטור 'מזמור שיר ליום השבת' של גלעד פוטולסקי ותזמורת 'שלהבת', שם נמצא את 'אל אדון' (או כפי שכתוב על התקליט 'קל אדון') במנגינת 'קומה אחא':



מונדשיין גם מצא ביו-טיוב את הגרסה הסינית של 'קומה אחא'!



לאחרונה גיליתי כי נעימת 'קומה אחא' שולבה גם במיני-סדרת הטלוויזיה האמריקנית 'מצדה', משנת 1981. את פס הקול לשני החלקים הראשונים (מתוך ארבעה) של הסדרה המצליחה חיבר המלחין היהודי-האמריקני ג'רי גולדסמית', ומי שיאזין למוזיקת הנושא לא יוכל להחמיץ את צלילי 'קומה אחא'...



9 תגובות:

  1. שיעור מאלף על תולדות הניגון - תודה! הייתי מוסיף עוד, שפוסטולסקי לא המציא את הניגון יש מאין אלא הביאו כנראה מבית אבא בשינוי קל. הניגון מושר בשחרית של שבת בפיוט "אל אדון על כל המעשים" (יש עוד ניגון ידוע ואהוב בקרב יוצאי צפון אפריקה לפיוט זה, אך הוא שונה). דונאיבסקי היה יהודי בכל רמ"ח איבריו ובוודאי הכיר את הניגון עוד קודם ולא ראה שום פגיעה בזכויות היוצרים (האם בכלל ידע שדווקא פוסטולסקי הלחין את הניגון?). אני מתייחס לנקודה הזאת בספרי על תרבות יהודי בירוביג'אן "In Search of Milk and Honey" שראה אור באונ' אינדיאנה ב-2009 (עמ' 175).

    בברכה,
    בער קוטלרמן, בר-אילן

    השבמחק
  2. הערה לגבי זינובי קומפנייץ - אכן, הוא נודע בחיבתו לשירים יהודיים שאת המנגינות שלהם "שיבץ" ביצירותיו שלו. המשורר מיכאיל סווטלוב הקדיש לו את המכתם הבא:

    Этот парень компанейский
    Полон музыки еврейской.
    Даже "Идл мит зайн фидл"
    Он за марш советский выдал.

    (הבחור החברמן הזה (=שם המשפחה קומפנייץ דומה למילה "קומפניה", חֶברה)
    מלא במוסיקה יהודית.
    אפילו את "יידל מין זיין פידל"
    הוא הציג כמארש סובייטי)

    בברכה,
    שאול רזניק

    השבמחק
  3. הערה נוספת: הלחן של השיר מושר עד עצם היום הזה בבתי הכנסת השונים, כאשר המילים הן "טובים מאורות שברא אלוקינו" וכו' המופיעות בתפילת שחרית של שבת.

    השבמחק
  4. לפי מה ששמענו כאן, בבתי הכנסת שרים רק את החלק הראשון של מנגינת "קומה אחא". בלי להכנס לשאלה, אם שרי הפיוט לקחו את הלחן החילוני (מה שקורה הרבה, ולא רק ללחנים עבריים)או שפוסטולסקי כתב לפי הפיוט, ברור שאת החלק השני של השיר הוא הלחין. היות שדונאייבסקי משתמש בשני החלקים, ברור שלקח מפוסטולסקי ולא מגירסא דינקותא.

    השבמחק
  5. למה את החלק הראשון? שרים את שני החלקים, כולל הפזמון

    בער קוטלרמן

    השבמחק
  6. מהקשבה ל'אל אדון' בפי גלעד פוטולסקי, (אין באזניי שום דוגמה אחרת) ניתן לשמוע כי אין התאמה בין המלים למנגינה ובכדי לשיר את המלים במנגינה, נדרשות החלפות של ההטעמה (מלרע במקום מלעיל ולהפך) ושינויי טמפו במלים מסוימות. הדבר מעיד על התאמת המלים למנגינה קיימת.
    לבד מזאת, לטענה כי המנגינה כפיוט קדמה לפוסטולסקי
    יש להביא אסמכתאות, ולו אחת. הקלטה מאותה תקופה (יש הרבה הקלטות, החל מראשית המאה העשרים), או רישום המלים והתווים בדבר דפוס מאותה תקופה, או לפחות עדות רשומה או מוקלטת מפי אדם שאמר משהו כגון "ומנגינה זו שהם שרים וקוראים לה 'קומה אחא', היינו שרים בה 'אל אדון' עוד לפני המלחמה" .
    (הראשונה).
    כל זמן שאין אסמכתא, אין הטענה בדבר קדמוניות המנגינה, אלא טענה בעלמא.
    תובא אסמכתא, כאמור - יתהפך העולם (המחקרי).

    השבמחק
  7. תודה לדוד אסף על הבאת הדברים בקשר לשיר "קומא אחא" מענינים ועניניים ולכל כתבותיו בעונג שבת
    תודה לגריימי הצודק בטענה שיש להביא אסמכתאות
    ותודה גדולה לאורי יעקובוביץ שהיה הראשון שהעיר את עיני בקשר לפולמוס סביב השיר
    קומא אחא אשר חובר ע"י אבי שלום פוסטולסקי ז"ל .
    כמו שנאמר ונכתב אבי היה צנוע וכן גם אימי והם לא הגיבו ובחשו בנושא הנידון.
    בברכה
    גילה צאלים פוסטולסקי בתו של שלום פוסטולסקי ז"ל

    השבמחק
  8. מרתק. שמעתי אתמול בקול המוזיקה בתוכנית של גדעון הוד עיבוד אחר לקומה אחא תזמורתי מלא שהופיע כנעימה לסרט אבל לא משנות השלושים. בקושי הצלחתי להבין את הפרטים ואני מנסה למצוא את אותו ביצוע. אם מישהו מכיר עוד פרטים ויכול לשתף אשמח.

    השבמחק
  9. קטע קצר מהשיר גם מופיע בהיחבא בסוף השיר "תהיה ריאלי" של דני סנדרסון.
    (למעשה, שמעתי כרגע את השיר, וזיהיתי את הצלילים מ-"אל אדון" שהכרתי מבית הכנסת בילדותי - וכך הגעתי הנה).

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.