ברשימה ישנה בעונ"ש, על גלגולי השיר הרוסי 'פוליוּשקו פוליה', המוכר לנו בגלגולו העברי בשם 'חֵיל פרשים אנו' ('פרשי הקומסומול רוכבים על המורים שלנו'), הובא אחד הגלגולים מפי מקהלת ילדים חרדית ושמה 'פרחי ניו יורק'. כאשר הקשיב גרימי לשירים נוספים שהובאו בתקליטור, מתוך סקרנות, וגם מתוך ההנחה שאם יש שיר אחד שמקורו רוסי יש סיכוי רב שיהיה גם שיר נוסף, הוא לא התאכזב.
התברר כי השיר 'הנה מה טוב ומה נעים', שמושר בפי הנערים החביבים, אינו אלא עיבוד של שיר 'הנעורים' (מוֹלוֹדְזֶ'נְיֶה), שהלחין איסאק דונאייבסקי לסרט 'וולגה וולגה'. שיר זה מוכר בארץ בביצוע מקהלת הגבעטרון, 'שמלתך השזורה'.
הנה הדברים על פי סדרם.
א. וולגה, וולגה: 'הנעוּרים'
הסרט הסובייטי 'וולגה, וולגה' (Волга-Волга), שהופק בשנת 1938, הוא קומדיה מוסיקלית לכל דבר ועניין, שמזכירה קומדיות דומות שנעשו באותן שנים באמריקה על ידי האחים ג'ורג' ואיירה גרשווין, קול פורטר ואחרים. הסרט מספר על קבוצת חובבי מוסיקה הנוסעים בספינת קיטור על פני נהר הוולגה בדרכם למוסקבה הבירה, שם אמורה להיערך תחרות כשרונות מוסיקליים (משהו בסגנון 'כוכב נולד' בגרסתו הסובייטית).
וולגה הוא הנהר הארוך ביותר באירופה (3,692 ק"מ) ומרחק זה מאפשר אין סוף הזדמנויות קולנועיות. בנוסף, יש יחס רגשי עמוק בתרבות הרוסית לנהר זה, שנחשב ללבה של המולדת, ושירים וסיפורים רבים מִסְפוֹר קשורים בו (מוכרים במיוחד, גם לחובבי הזמר העברי, השירים 'סְטֵנְקָה ראזין' או 'על גדות הוולגה').
הסרט זכה להצלחה גדולה, ואפילו סטאלין חמור הסבר אהב אותו מאוד ומסופר כי צפה בו 16 פעמים! בזיכרונותיו סיפר ניקיטה חרושצ'וב, שאחת הסיבות לכך הייתה משום שבעיני סטאלין אחד מגיבורי הסרט דמה לו...
השחקן איגור אילינסקי ב'וולגה, וולגה' (מזכיר את חרושצ'וב?). על תפקידו בסרט הוא זכה ב'פרס סטאלין' ב-1941
הסרט צולם כמובן בשחור-לבן, ובעבור כשבעים שנה, ב-2006, הוא נצבע בטכניקות מיוחדות.
באחת הסצנות היפות של הסרט, בעיצומה של ההפלגה על הנהר הרחב, שרים השחקנים את 'שיר הנעורים', וברוסית מולודז'ניה (Molodezhnaya; Молодежная ). את מילות השיר כתב המשורר הידוע וסילי לֶבֶּדֶב-קוּמָאץ', שבשיריו עסקנו לא פעם (כאן וגם כאן).
Молодёжная Музыка: Исаак Дунаевский Слова: Василий Лебедев-Кумач
Вьётся дымка золотая придорожная... Ой ты, радость молодая, невозможная! Точно небо, высока ты, Точно море, широка ты, Необъятная дорога молодёжная!
Эй, грянем Сильнее! Подтянем Дружнее! Точно небо, высока ты Точно море, широка ты, Необъятная дорога молодёжная!
/Вместо этого куплета повторяется первый:
В море чайку обгоняем мы далёкую, В небе тучу пробиваем мы высокую! Улыбаясь нашей стае, Всей земли одна шестая Нашей радостью наполнена широкою!
Эй, грянем Сильнее! Подтянем Дружнее! Улыбаясь нашей стае, Всей земли одна шестая Нашей радостью наполнена широкою!/
Что мечталось и хотелось, то сбывается, Прямо к солнцу наша смелость пробивается! Всех разбудим-будим-будим, Всё добудем-будем-будем, Словно колос, наша радость наливается!
Эй, грянем Сильнее! Подтянем Дружнее! Всех разбудим-будим-будим, Всё добудем-будем-будем, Словно колос, наша радость наливается!
В пляске ноги ходят сами, сами просятся, И над нами соловьями песни носятся! Эй, подруга, выходи-ка И на друга погляди-ка, Чтобы шуткою весёлой переброситься!
Эй, грянем Сильнее! Подтянем Дружнее! /Эй, подруга, выходи-ка И на друга погляди-ка, Чтобы шуткою весёлой переброситься!-2р./
Golden smoke weaves through the air
Oh, you, young impossible joy
Like the sky, you are high
Like the sea, you are wide
The immense youthful road
Hey, let's get moving, stronger
We'll hitch together, closer
Like the sky, you are high
Like the sea, you are wide
The immense youthful road
What was dreamed and wished for, will be
Straight to the sun our bravery will reach
We'll wake everyone up, wake up, wake up
Everyone will get there, we'll be there, we'll be there
Like a stalk of wheat, our joy is ripening
Hey, let's get moving, stronger
We'll hitch together, closer
We'll wake everyone up, wake up, wake up
Everyone will get there, we'll be there, we'll be there
Like a stalk of wheat, our joy is ripening
כאן אפשר לשמוע ביצוע חדש של השיר Molodezhnaya, מקהלת בית הכנסת של מוסקבה בניצוחו של אלכסנדר צליוק:
ב. הגבעטרון: 'שמלתך השזורה'
מקהלת 'הגבעטרון' הוציאה בשנת 1986 תקליט ושמו 'רחוק רחוק', המשך לתקליט המצליח 'אל הדרך' שהוציאו שנה קודם לכן והוקדש כולו לשירים רוסיים (כמה מהם כבר נדונו ברשימות קודמות בעונ"ש, כאן למשל). אחד השירים הוא 'שמלתך השזורה', שאינו אלא 'שיר הנעורים' שלנו. אין שום קשר בין המילים של 'שמלתך השזורה' , שאותן כתב רמי קידר, לבין המקור, אבל המנגינה היא אותה מנגינה.
הנה גרסת 'פרחי ניו יורק' משנת 1971 לשיר 'הנה מה טוב ומה נעים' (ההקלטה נכללה בתקליטור של שירי המקהלה שיצא בשנת 2000). זהו שיר אקלקטי ששולבו בו מנגינות שונות, למשל 'מי שטוב לו ושמח, כף ימחא', אבל רוב הצלילים לקוחים משיר 'הנעורים'.
השיר הידוע 'קומה אחא' הוא מן המקרים הנדירים שבהם עשה ניגון עברי מקורי את הדרך ההפוכה – מארץ ישראל לברית המועצות. גלגוליו של שיר זה, ששייך כולו לימי העלייה הרביעית, הם מופלאים ומרתקים ונשתדל לעקוב אחריהם בקיצור.
מילות השיר, הספוגות בהווי הנעורים החלוצי, נכתבו על ידי הסופר, המשורר והמתרגם יצחק שֶׁנְהַר (שנברג), שעלה לארץ בשנת 1921. מי לא מכיר את שיריו של שנהר? הוא חיבר בין השאר את 'מה אומרות עינייך', 'כך הולכים השותלים', 'שדמתי', 'פנינו אל השמש העולה', ועוד הרבה הרבה 'שירי מולדת'. אבל 'קומה אחא' זכה להצלחה מיוחדת במינה.
יצחק שנהר (1957-1902)
הנה מילותיו הקצרות:
קוּמָה אֶחָא, סֹבָּה סֹב,
אַל תָּנוּחָה, שׁוּבָה שׁוֹב,
אֵין כָּאן רֹאשׁ וְאֵין כָּאן סוֹף,
יָד אֶל יָד - אַל תַּעֲזֹב!
יוֹם שָׁקַע וְיוֹם יִזְרַח,
אָנוּ נֵפֶן אָח אֶל אָח,
מִן הַכְּפָר וּמִן הַכְּרַךְ,
בַּחֶרְמֵשׁ וּבָאֲנָךְ.
השיר הולחן בשנת 1924 או 1925 על ידי אחד המלחינים המיוחדים שחיו בארץ ושמו כמעט נשכח לחלוטין –שלום פוסטולסקי, איש קיבוץ עין חרוד. פוסטולסקי נולד בשדליץ שבפולין למשפחה של חסידי גור. בשנת 1920 הוא עלה לארץ ישראל כחלוץ, וב-1921 נמנה עם מייסדי קיבוץ עין חרוד. ב-1940 עזב פוסטולסקי את עין חרוד ועבר למושב בית יצחק, שם חי בבדידות יחסית ושם גם נפטר ממחלה קשה. עיקר פעילותו המוסיקלית היתה הלחנת שירים להווי חיי הקיבוץ – חגים, שירי ילדים ועוד. אנו חייבים לו במיוחד את המנגינה המוכרת של 'עבדים היינו', שמושרת עד היום בליל הסדר כמעט בכל בית יהודי.
נולדתי בשדליץ בפולניה. בהיותי עדיין ילד רך עברו הורי לגור לאחוזתו של סבי מצד אבי... שם ביליתי את ימי הילדות. בזכרוני נחרת פלג זך עם קרקע בהיר הנראה לעין, הניגר בלב ערבות השחת באחוזתנו. שמה על יד הפלג מצאו אותי על פי רוב המחנך שלי כשנמלטתי מלימודי הטרדניים, יושב והוזה את הזיותי הילדותיים.
בהיותי בן שמונה עברו הורי לגור לרדזמין. אני זוכר שהיה ויכוח ביחס לכיוון החינוך שלי בין אבי שהיה מחסידי גור ואמי שהייתה חניכת הגמנזיום בשדליץ. כעבור זמן מתה עלי אמי מלידה קשה והחינוך העקרי שלי היה דתי מסורתי. לי היה קול יפה ונעים לשירה ואבי שהיה חובב ומעריץ שירה היה מזמין מדי פעם מזמרים ומנגנים לביתנו, מהעיירה וגם עוברי אורח. הם היו אוכלים ושותים אצלנו והיו שרים אתי פרקי שירה. אצל חזנים לא שרתי. אהבתי שירת בעלי תפילה. לא הייתה לי בכלל נטיה לשירת חזנים מודרניים. גם אחרי כן בחרתי לשמוע את החזנים על קרשי במה התיאטרלית ולא בבתי תפלה.
אבי היה נוהג לקחת אותי בנסעו להרבי מגור ושמה התרשמתי מאד מהנגלה והנסתר כאחת. בעירנו היה פסנתר אחד שנגנה עליו בת אחד הפקידים. תחת החלון של אותו הפקיד הייתי בערבים יושב, בהיותי נער, ומקשיב לצלילים כמו שהייתי יושב ומקשיב להמית הפלג בימי ילדותי.
בתקופה ההיא הייתי מדי פעם בפעם מחבר מנגינות לתפילות ולזמירות ב'שטיבל' (בית תפלה לחסידים). בהיותי בן שש עשרה שמעתי בפעם הראשונה בורשה אופירה. המוסיקה הייתה של וגנר. ההתרשמות הייתה עצומה. כמעט הגעתי אז לידי טרוף. הפתאומיות של גלי צלילים לא ידועים לי עד הנה הדהימה אותי ושבועות הייתי מתהלך וטווה אימפרוביזציות בסגנון זה.
כעבור זמן בקרתי את הקוסרבטוריום בורשה. הספיציפיות שלי הייתה שכלול קול. אבל לא המשכתי יותר משנה אחת. אבי שחרד שלא אסור מדרך הישר, דרש ממני שאלון בבית ואשוב לצהרים הביתה (מעירנו הייתה שעה ורבע נסיעה לורשה). זה הקשה עלי עד מאד וגם לא היה פסנתר בבית לעשות השעורים. בשנה השניה אבי בכלל לא הסכים לשלם דמי למוד בעדי בקונסרבטוריום ובכאב לב הייתי מוכרח להסתלק משאיפתי האחת והיחידה שהייתה לי אז, לעסוק במוסיקה.
אחרי כן באה שורה של הרפתקאות קשות עד מאד. עברתי לגור בורשה. עסקתי זמן מה בכתיבת סקיצות ונובלות בעתונים הידישיים. אחרי כן נכנסתי ל'חלוץ'. עבדתי בהכשרה ובשנת 1920 באתי ארצה ואחרי שעבדתי בעטרות, לפני שנוסד המושב, שלושה חדשים, ובמנחמיה אצל אכר, חצי שנה, נכנסתי לגדוד העבודה בפתח תקוה ומשם עליתי לעין חרוד בראשית היווסדה. כאן אני חבר עד היום.
נשוב לקומה אחא.
השיר זכה לפופולריות רבה לא רק בגלל הניגון הסוחף אלא גם בזכות היותו לריקוד מעגל. והרי מילות השיר כמעט דורשות שירקדו אותן! את צעדי הריקוד יצרה בשנת 1945 הכוריאוגרפית רבקה שטורמן (2001-1903), מחלוצות המחול העממי בישראל, שהיתה אף היא חברת קיבוץ עין חרוד. הנה הוא, למי שרוצה להיזכר:
מסתבר שליחו של 'קומה אחא' לא נס עד עצם היום הזה. הופתעתי לגלות ביו-טיוב ביצוע יפה של השיר בפי מקהלת בית ספר תיכון ברוקוויל שבמרילנד, Wootton's Chambers Singers. על פי חזותם החיצונית של הזמרים אפשר להניח שאין מדובר ביהודים:
ב. 'מבקשי האושר': הפרק הרוסי
והנה, באופן מוזר ומשונה התגלגל שיר זה מארץ ישראל לברית המועצות ונקלט בסרט סובייטי ושמו 'מחפשי האושר' (Искатели счастья ובתעתיק: Iskatyeli Schastie ; איסקטלי סצ'סטיה). הבה נצפה קודם בקטע מהסרט ואחר כך נספר את סיפורו:
סרט עלילתי-תעמולתי זה, שנודע גם בכינויו: 'בירוביג'אן, ההבטחה הגדולה', בוים על ידי במאי הסרטים הסובייטי החשוב ולדימיר קוֹרְשׁ-סַבְּלִין (В.В. Корш-Саблин; Vladimir Korsh-Sablin)וזכה להצלחה גדולה.
הבמאי ולדימיר קורש-סבלין (1974-1900)
הסרט צולם בשנת 1935 והוצג לראשונה על האקרנים בשנת 1936, כאשר כבר החלו הטיהורים הגדולים של סטאלין. למרות זאת הנושא היהודי מוצג בסרט בסך הכל באור חיובי. מידע על הסרט אפשר למצוא כאן.
עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1934, היא השנה שבה הוכרזה האוטונומיה היהודית החדשה במחוז בירוביג'אן, סמוך לנהר אמוּר ולגבול עם סין. דרך אגב, הסרט עצמו צולם במינסק ובסביבתה, ולא בבירוביג'אן.
שלמה דווידמן, ילדים יהודים בבירוביג'אן, ניו יורק 1948
הסרט מתאר בני משפחה יהודית ענייה המהגרת – לא ברור מהיכן, אולי מארה"ב – לבירוביג'אן, ואת ניסיונם להכות שורשים בקולחוז שיתופי הנקרא 'רויטע פֿעלד' (השדה האדום). אט אט הם מתרגלים לעבודה החקלאית הקשה, וההשתלבות (או ההתבוללות) עם הסביבה נראית אפשרית. המשפחה כוללת את דבורה הסבתא הזקנה, בנה ליובה, שתי בנותיו בסיה ורוזה, ואת פיני (או פיניה), בעלה של רוזה.
כולם עובדים קשה ומסתדרים, חוץ מפיניה, המסמל את היהודי הקפיטליסט, היזם חסר המנוח ורודף הבצע, שסופו להיכשל (הוא בכלל הגיע לבירוביג'אן כדי לחפש זהב, שעל פי השמועות נמצא שם בשפע). הסרט אמנם תעמולתי – האוטופיה הסובייטית של רפובליקה סוציאליסטית יהודית מוצגת בצורה חיובית, ורק עבודת כפיים קשה תביא את האושר – אך הוא אינו מתעלם מן הקשיים האמיתיים של המתיישבים ולמעט דמותו הנלעגת של פיניה, הטיפוסים היהודיים והדילמות היהודיות (נישואי תערובת, שמירת מצוות) מוצגים בצורה ריאליסטית. שיאו של הסרט הוא בסופו, עם נישואיה של רוזה לדייג הרוסי (הגוי החיובי) קורניי.
במסיבת החתונה נושאת הסבתא דּבוֹירֶה נאום נרגש על רקע שירת הקומסומול הצעיר. וכך בערך היא אומרת:
כשחיינו בשטעטל נחשבתי לבעלת-בית מצוינת, משום שידעתי לחתוך דג מלוח קטן לתשעה חלקים. אבל כשחתכתי את הדג הרגשתי כאילו אני חותכת את לבי. כשהילדים מסתכלים בך בעיניים ומבקשים עוד אוכל, וכל אחד מהם עצוב בגלל שאין אוכל בבית חוץ מאותו דג מלוח... אני לא מאחלת זאת לאף אחד.
האם בעלי המנוח, אברהם-בער, יכול היה לדמיין לעצמו שדבורה הזקנה שלו תזכה לראות ימים מאושרים כל כך?
אכלו אורחיי היקרים, אכלו ילדיי היקרים, מזגו כוס של יין. הבה נשתה לחיי מולדתנו, הבה נשתה לחיי אלה שהעניקו לנו חיים נפלאים כל כך.
את הסרט בשלמותו (כ-80 דקות; רוסית ללא תרגום) אפשר לראות כאן, ואת השיר 'קומה אחא' במילים הרוסיות אפשר לשמוע בתזמונים שונים, למשל: 19:38, 38:31 (את המילים במקור הרוסי ותרגומן לעברית –באתר זמרשת).
יועץ הסרט היה שחקן תיאטרון היידיש הדגול שלמה מיכוֹאֶלְס, ומי ששיחק בסרט את דמותו של פיניה היה בנימין זוסקין, שזה היה אחד מתפקידי חייו. שניהם היו מראשי תיאטרון הייידיש הממלכתי במוסקבה ולימים הוצאו להורג בפקודתו של סטאלין – מיכואלס נרצח בינואר 1948, בתאונת דרכים מבוימת במינסק; וזוסקין באוגוסט 1952, יחד עם עוד שנים-עשר אנשים, רובם סופרים ומשוררים ביידיש (בתוכם פרץ מרקיש, איציק פפר ודוד ברגלסון), בכלא לוביאנקה במוסקבה.
בנימין זוסקין בתפקיד פיניה
בסרט שיחקו גם שחקנים רוסים לא-יהודים ידועים, ובלטה בהם מריה בליומנטל-טמרינה (Мари́я Миха́йловна Блюмента́ль-Тама́рина) ששיחקה את הסבתא דבורה.
מריה בליומנטל-טמרינה (1938-1859)
את פס הקול של הסרט, כולל 'קומה אחא' שלנו, ייחס לעצמו המלחין היהודי-הרוסי הדגול איסאק דונאייבסקי (1955-1900), שעליו כבר כתבנו ברשימה קודמת. דונאייבסקי (Isaac Dunaevskii) ידע היטב שהמנגינה איננה שלו, אבל מי שמע אז על זכויות יוצרים? בשנת 1938 קיבץ דונאייבסקי ועיבד שישה מלחניו האהובים (ביניהם גם השיר המוכר לנו כ'רינה, אני אוהב את השמים'). הוא כינה יצירה זו על שמו: 'דונאידה' ובין השישה הוא לא היסס לנכס לעצמו גם את 'קומה אחא' של פוסטולסקי...
התשובה הרווחת בקרב חוקרי הזמר העברי היתה שהשיר הובא על ידי פורשי 'גדוד העבודה', בהנהגת מנדל אלקינד, שעזבו את הארץ בשנת 1927, חזרו לברית המועצות והקימו בחצי-האי קרים קומונה חקלאית ושמה 'וויה נובה' (דרך חדשה).
כך למשל סיפרה אלה זוסקין-פרלמן, בתו של זוסקין כי אביה שמע את המנגינה שחיבר פוסטולסקי (בטעות היא כותבת שמואל) מפיו של אחד מאנשי עין חרוד ששבו לברית המועצות, והוא, זוסקין, זמזם אותו באזניו של דונאייבסקי.
מסעות בנימין זוסקין, הוצאת כרמל, תשס"ו, עמ' 148
אבל כנראה ש'המתווך' היה מישהו אחר לגמרי. וכך כתב אורי יעקובוביץ' באתר זמרשת:
אולי באופן מפתיע, מופיע שיר זה בשירונים רוסיים כשיר רוסי לכל דבר. שם לשיר מספר שמות: 'שיר דייגים', 'שיר הקומסומול היהודי' וגם לפי מילות הפתיחה לשיר 'במקום הדַּייג, ליד הנהר'. לגבי יוצריו, רשום בהם כי המלחין הנו איסאק דונאייבסקי (מי שהלחין שירים סובייטיים רבים שכמה מהם אף הגיעו אל הזמר העברי), ואילו מחבר המלים הנו ו. ווֹלזֵ'נין.
על אפיזודה מעניינת הקשורה לשיר 'קומה אחא' כתב מ. סמך – אולי מרדכי סבר [על פי השערת מאיר נוי] – במאמר בעיתון 'משמר' מתאריך 10.8.1945 בשם 'דונאיבסקי (הקומפוזיטור הסובייטי)':
'סחה לי חברה מקיבוץ אפיקים: ... בערב ההוא, כשבקבוצתנו סיירו שליחי הסובייטים פטרנקו ומיכאילוב מטעם ליגה ו' <הכוונה היא ל'ליגה V' , ארגון מתנדבים שפעל בימי מלחמת העולם השנייה כדי לגייס תרומות עבור ברית המועצות – ד"א>, נערכה מסיבה נאה לכבודם. ושבעתיים נעם להם ש"בתוך עמם ישבו", כי מרבית חברי הקיבוץ שומעים רוסית. כטוב לבם בכיבודים, השמיעו להם חברינו בין השאר גם שירים עבריים ורוסיים, ואחד השליחים אמר: "ועכשיו אשמיע לכם שיר דייגים מפינה מרוחקת בברית המועצות שלא שמעתם אותו עדיין". תרגומו בערך כך:
בדוגית על הנהר
דייגים מושכים מכמר
בשיפוע הדגה
כגוש כסף מבריקה.
המנגינה היתה בדיוק "ההורה" של ש. פוסטולסקי על המלים של י. שינברג:
קומה אחא, סובה סוב,
אל תנוחה, שובה שוב, וכו'...
ומה גדלה הפתעת המזמר, כשנודע לו, כי כבר יותר מ-15 שנה שרים את המנגינה הזאת מדן ועד באר שבע. איך נתגלגל הניגון מהתם להכא, או מהכא להתם? מי ראשון ומי שני כאן?
והנה באחד הימים ביקרתי אצל ידידי המוסיקאי מ. ב [משה ביק] וכששאלתיו, כיצד זה שרים את המנגינה האחת אך בתוכן ובשם אחר גם ברוסיה וגם בא"י, הוציא האחרון את ספר שיריו של י. דונאיבסקי והצביע על השיר הזה המכונה "שיר הדייגים" מאת וולז'נין, העיבוד המוסיקלי מאת י. דונאיבסקי. הספר הופיע בהוצאת מוסגיז בשנת 1937. ובכן: עיבוד מוסיקלי שהופיע שנים רבות אחרי פרסום מנגינת ש. פוסטולסקי בארץ. זהו עכשיו אחד השירים הנפוצים בברית המועצות, והוא הופיע בסרט על נושא יהודי (שהוקדש כנראה, לעיירה היהודית ואולי להתיישבות בבירוביג'ן) בשם "מחפשי האושר". לא הוברר עדין איך הגיעה מנגינה זו לדונאיבסקי...'.
ובאמת איך אפוא התגלגל השיר לרוסיה והכיצד הפך לשיר רוסי?
בחוברת 'שירי מקהלה', ספר שני, הוצאת מרכז לתרבות ולהסברה תשי"ג כותבים העורכים (ש' קפלן וב' פינטוס) בהערה לשיר הנ"ל:
'בהזדמנות זו מן הראוי למלא חובה כלפי הקומפוזיטור המנוח ולהביא לידיעת הציבור שהמנצח ז. קומפאנייץ ששהה בארץ ב-1927 לקח עמו בחזרה ל-ס.ס.ס.ר את השיר "קומה אחא" ומאז אנו זוכים לשמעו כשיר "'בירובידז'ני" ברדיו מוסקבה וקיוב...'
דרך זינובי קומפאנייץ הגיע אפוא השיר אל דונאייבסקי וכך לתוך הסרט 'מחפשי האושר' (ברוסית 'איסקאטיילי סצ'אסטיה'), שאכן עוסק בהתיישבות היהודית בבירובידג'אן. אגב, באותו הסרט מופיע שיר נוסף שיש לו ביטוי בזמר העברי בתרגומה של צילה דגן: 'שירת הזמיר' ('רק לבי לי, לב הנערה, לא אדע העמך שלום. על הנחל לא לשווא שר, לא לשווא שר הזמיר'). הפעם זהו לחן 'אמיתי' של דונאייבסקי למלים של ו. וולז'נין.
רק מעט ידוע עליו וגם על שנות חייו יש מידע סותר. הוא נולד כנראה ב-1902, עלה לארץ ב-1927 או 1928, התגורר בתל אביב והקים תזמורת. בשנת 1932 גם הוא שב לברית המועצות, הקים תזמורת חדשה, שילב ברפרטואר שלה שירים ששמע בארץ (ראו: נתן שחר, שיר שיר עלה נא: תולדות הזמר העברי, [תשס"ז], עמ' 281, הערה 38), וגם הלחין ועיבד שירים ביידיש.
קומפנייץ היה נשוי לנחמה ויניאר, שחקנית תיאטרון יידיש, שעלתה עם תיאטרון 'הבימה' מברית המועצות לארץ ישראל. הם הכירו בארץ ויחד שבו לבריה"מ, כאמור, ב-1932. על פי מקור אחד הוא נפטר בקייב בראשית שנות השישים; אבל כנראה שאין זה נכון והוא האריך ימים ונפטר ב-1987.
ד. 'קומה אחא' ואינדיאנה ג'ונס
קוריוז: השיר 'קומה אחא' בגרסתו הסובייטית שולב גם בסרט ההרפתקאות של סטיבן שפילברג 'אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח' (2008). הוא מנוגן על ידי להקת בלליקות בשם 'Balalaika Wolga Ensemble', ונקרא Uri Balki.
לא הצלחתי למצוא את הקטע בסרט עצמו, אבל הנה הלהקה המקורית מנגנת את 'קומה אחא':
והנה עוד ביצוע יפה של בללייקות:
(תודה לדוד פישמן, וכמובן לגרימי גלעד)
בעלי התוספות
בער קוטלרמן (בתגובה למטה) ונתי קנטורוביץ' הזכירו לי ש'קומה אחא' גם התגלגל לסדר התפילה. בלא מעט בתי כנסת (בעיקר של דתיים-לאומיים) שרים את הפיוט הקדום 'אל אדון על כל המעשים' (בשחרית של שבת, ובשחרית של חג שחל בשבת) על פי מנגינה זו.
יהושע מונדשיין הפנה את תשומת לבי לתקליטור 'מזמור שיר ליום השבת' של גלעד פוטולסקי ותזמורת 'שלהבת', שם נמצא את 'אל אדון' (או כפי שכתוב על התקליט 'קל אדון') במנגינת 'קומה אחא':
מונדשיין גם מצא ביו-טיוב את הגרסה הסינית של 'קומה אחא'!
לאחרונה גיליתי כי נעימת 'קומה אחא' שולבה גם במיני-סדרת הטלוויזיה האמריקנית 'מצדה', משנת 1981. את פס הקול לשני החלקים הראשונים (מתוך ארבעה) של הסדרה המצליחה חיבר המלחין היהודי-האמריקני ג'רי גולדסמית', ומי שיאזין למוזיקת הנושא לא יוכל להחמיץ את צלילי 'קומה אחא'...
בספרם של חיים גורי וחיים חפר, משפחת הפלמ"ח, 1977, עמ' 112 נכתב כך:
מן המפורסמים בשירי הרפרטואר הימי של הפלי"ם. השיר הזה עשה לו כנפיים, עבר בספינות המפרש בין חוף ניצנים לחוף נהריה, הפליג לאיטליה ולצרפת, השליך עוגן במפרצי יוון ויוגוסלביה, הרחיק עד מימיו הקפואים של הים הצפוני, השתקע כמעט קבע בקפריסין והציץ מתוך חוטי התיל של עתלית; וכולם שאלו: מי זה הקפיטן הזה?
– לידיעתכם, הקפיטן הזה – נגנב מלים ומנגינה מן הסרט הרוסי 'ילדי הקפיטאן גראנט', בתרגומו של אברהם שלונסקי.
הוראות לשירה: פתח קופסת 'בוליביף', ערבב היטב עם בצל חתוך, שים על מחבת עם ביצים, פתח בקבוק קוניאק ופצח בשיר.
המעוניינים לשיר זמר זה בהתרוממות הנפש – יפנו אל נחום שריג, קבוצת החוגים בית השיטה.
ובכן, הכל נכון – חוץ מייחוס השיר לאברהם שלונסקי שלא קשור אליו בכלל... אבל קודם כמה הערות ביאור:
1. בוליביף – בשר משומר (לא כשר), מעודפי הצבא הבריטי, שהיה מאוחר יותר חלק מ'מנת הקרב' הצה"לית.
מאושיות המטבח הצה"לי ומנות הקרב בשנותיה הראשונות של המדינה. בתחילה היו אלה קופסאות בשר בקר משומר (לא כשר) שנותרו מעודפי הצבא הבריטי. מאחר שבשנתיים הראשונות לצה"ל היו החיילים הדתיים מאורגנים ביחידות נפרדות משלהם, השתמש צה"ל ה"חילוני" ב"בולי ביף" הבריטי עד לזרא. עם החלת חוקי הכשרות על כל מטבחי צה"ל עברו החיילים לצריכת "בולי ביף" כשר מתוצרת "ריכרד לוי". מאוחר יותר נסוג ה"בולי ביף" מפני ה"גולש" המזוויע של מפעלי "אינקודה" וה"לוף" שהפך בשנים הבאות למלך המטבח הצבאי.
2. נחום שריג (ויספיש), שכונה סרגיי (1999-1914), היה ממפקדי הפלמ"ח, מפקד חטיבת הנגב וחבר קיבוץ בית השיטה.
3. קבוצת החוגים – נוסדה בחדרה בשנת 1928 בידי גרעין של בוגרי בית ספר הרצליה מתל-אביב ובית ספר 'הריאלי' מחיפה, קבוצה זו, שהתאחדה זמן מה לאחר מכן עם 'לגיון הצופים' מפתח תקווה וירושלים, הקימה את תנועת הנוער 'מחנות העולים' ואת הקיבוץ הראשון שלה, בית השיטה. אז מי תרגם את 'שיר הקפיטן' לעברית?
ובכן, היה זה עמנואל כ"ץ(1978-1915) – יליד וילנה, שבכלל היה בית"רי ואיש לח"י! הוא תרגם את השיר בסיוע דודו,יוסף כהן-צדק (1991-1904) [גם כ"ץ זה כהן צדק], שעליו לא ידוע לי מאומה <אך ראו למטה, ב'בעלי התוספות', שם מובא מכתבו של כהן-צדק, המתאר את השתלשלות תרגום השיר>.
עמנואל כ"ץ
ב. הפרק הרוסי
כפי שצוין בספר 'משפחת הפלמ"ח' השיר המקורי על הקפיטן האמיץ (Жил отважный капитан) נכתב עבור הסרט הסובייטי ילדי הקפיטן גראנט (Дети капитана Гранта). זה היה בשנת 1936.
הסרט התבסס כמובן על ספרו המפורסם של ז'ול וורן 'ילדי רב החובל גראנט', שראה אור לראשונה בשנת 1868-1867, ותיאר את הרפתקאותיהם של אח ואחות היוצאים לחפש את אביהם (קפיטן גרנט) שנעלם.
הספר תורגם לעברית לפחות חמש פעמים, למן עקיבא רוזנבוים (ורשה תרפ"ג; 3 כרכים) ועד לאליעזר כרמי, בינה אופק, מיכה פרנקל ואביטל ענבר.
הנה הסרט הסובייטי מ-1936; את השיר אפשר לשמוע בתזמון 24:03 או בלחיצה כאן.
השחקן הראשי היה ניקולאי צ'רקסוב (1966-1903), ששיחק בכל סרטיו הגדולים של סרגי אייזנשטיין והיה אהוב מאוד על סטאלין. בסרט זה גילם צ'רקסוב את תפקידו של הגיאוגרף הצרפתי פּאגָאנֶל, והוא גם זה ששר את שיר הקפיטן (השיר אינו מסתיים בשל רעידת אדמה).
מילות השיר המקורי נכתבו בידי ואסילי לבדב-קוּמאץ' (1949-1898; Василий Иванович Лебедев-Кумач).
ואסילי לבדב-קומאץ'
לבדב-קומאץ'היה מעריץ נלהב של סטאלין והתמחה בחיבור שירים פטריוטיים במיוחד. המפורסם בהם הוא 'המלחמה הקדושה', על מלחמת העולם השנייה. הוא גם חיבר את המנון המפלגה הבולשביקית שהפך להמנון ברית המועצות. חובבי השירה הרוסית (בעברית) יכירוהו מהשיר 'לא הרוח הוא אשר יצא לו לטייל בערבה'. קוראי עונ"ש יזכרוהו כמחבר מילות השיר 'אם מחר תפרוץ מלחמה'.
הלחן של 'קפיטן' חובר בידי איסאק דונאייבסקי (Дунаевский, Исаак Осипович).
דונאייבסקי (1955-1900) – יהודי כמובן – נחשב לגדול ולאהוב שבמלחיני ברית המועצות. שיריו זכו לפופולריות רבה, בעיקר אלה שחיבר לסרטים, הצגות ואופרטות. גם הוא מוכר לחובבי הזמר העברי משירים נוספים, כמו 'רינה' (אני אוהב את השמים...), שאת מילותיו בעברית כתב נתן אלתרמן, או 'שיר קיסריה' (להיות בני חורין נולדנו), שכתב ישכה שדמי. כמו שעוד נראה בפרק שיתפרסם בקרוב, דוניאבסקי גם נטל לעצמו ממלאכתם של מלחינים עבריים וניכס אותה לעצמו (רמז: 'קומה אחא').
מהאתר זמרשת למדתי כי בשנת תש"י חובר נוסח אחר לשיר הקפיטן. זהו השיר 'דָגִיגוֹן', שנכתב בשנת 1950 על ידי יצחק צבי גפני (1998-1911) לכבוד חג הַמִּדְגֶה (פעם היו חגים כאלה...) בקיבוץ מעוז חיים.
לאחר הפרסום הפנתה נילי עמית מוורשה את תשומת לבי לגרסה הפולנית של שיר הקפיטן. בפולנית נקרא השיר Piosenka o kapitanie ואת מילותיו חיבר ויקטור וורושילסקי (1996-1927; Wiktor Woroszylski), משורר פולני ידוע שהתמחה בתרגומים מרוסית. את המילים אפשר למצוא כאן.
אורי יעקובוביץ' שלח לי מסמך מעניין הקובע סופית מי אחראי לתרגום העברי של שיר הקפיטן. זהו מכתב שנשלח אליו ב-3 בינואר 1986 על ידי יוסף כהן-צדק, דודו של עמנואל כ"ץ, ובו הוא מספר על הרקע לכתיבת השיר.
לדבריו, בראשית מלחמת העולם השנייה (1939) הוא תרגם את השיר בעצמו, ואז הראה אותו לאחיינו עמנואל כ"ץ. כ"ץ חשב שהתרגום של דודו מליצי מדי, ותרגם מחדש את השיר, תוך ששימר בתוכן שתי שורות מהתרגום המקורי של דודו:
את 'כִּי הַצְּחוֹק הוּאנֵס מוּרָם לַסְּפִינָה' ואת 'סַעַר יָם לְסַעַרלֵב-עז יִכָּנַע' (בנוסח המקובל היום השורה השנייה שונה). התרגום המתוקן נמסר לשולמית לְבָני, שהייתה אז זמרת פופולרית ומסתבר שהיא זו שהזמינה את התרגום מכהן-צדק.
![[postcard+front.jpg]](https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiU3T6UduUB2RJWKCjsjx9mIk7FmWo-adPiBsVWyA4Ins1GpdK-Tl__R_PPY9byz7rwLkcZZxGelSsIDnCLCXsG9PGjs0dn5oe64IIQAo79j_JEBYK4TxrALFg7jvZHq6YiszAErDOLzjc/s640/postcard+front.jpg)
![[Kuma+Echa.jpg]](https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjvdueRifMKOgeXXoXtSiFb2bX9bc6nu7U1K7gl5_F3CCdINkwUqDKZwKzO95ATke8kZFeegDfeQ5Rgk9Rv4GH3PXm6n6uj7y701cbVFY0R8F3CgA4zojNIDCZrmSGlybzTONC3_s2ch28/s640/Kuma+Echa.jpg)
