'גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר': מה באמת כתב ז'בוטינסקי בשיר בית"ר?

כרזת בחירות לכנסת השלישית (1955) ובה ציטוט משירו של ז'בוטינסקי 'שיר אל על'

מאת יהודה בְּלֶכֶר

א. משהו על 'שיר בית"ר' והולדתו

כתשעים שנה מלאו לתנועת בית"ר ארץ ישראל (מועד הכרזה רשמי: 24 באפריל 1927), וזו הזדמנות נאותה לשוב אל המנונה של התנועה ולדון בכמה מצפונותיו.

באביב 1932 כתב זאב ז'בוטינסקי בפריז את 'שיר בית"ר', שיהפוך בסתיו 1938 להמנון הרשמי של התנועה שבה ראה ז'בוטינסקי את מפעלו החשוב ביותר. תלי-תלים של מילים נכתבו על המילים הנשגבות שבשיר הקצר הזה, שכמה מהן הפכו להיות מטבעות לשון המוכרות לכל, גם לאלה שלא היו מאוהדיה של התנועה: 'בדם וביזע יוקם לנו גזע', 'בעוז והדר', 'למות או לכבוש את ההר', וכמובן 'שקט הוא רפש'. מילים מרטיטות ומלהיבות.

הנה ותיקי בית"ר שרים את ההמנון במלוא אונם, בערב שהוקדש לשירי המחתרות במלאת שישים שנה להקמת אצ"ל (1991). הם מצטרפים לשירתם של ה'בנימינים', חבורת זמר מבנימינה (מעוז רוויזיונסיטי מפורסם), ובקהל העומדים דום אפשר לזהות את דב שילנסקי, יעקב מרידור, יצחק שמיר ואריק שרון (שניכר בעליל כי הוא לא ממש שולט במילים).

בארכיון מכון ז'בוטינסקי שמור פתק ובו מספר ע.ז., הוא עֵרי ז'בוטינסקי, כיצד חיבר אביו את השיר:

בקפה 'אַקרוֹפּוֹל' שליד שער אוֹרליאַן בפאריז שיחקתי נרדשיר [שחמט] עם חבר. הדבר היה בערב אביב 1932. פתאום נכנס לשם אבי, הפסיק את משחקנו והודיע, שכעת אנו נכתוב שיר. המדובר – הוא אמר – על המנון בשביל בית"ר. החרוז העיקרי צריך להיות '_ר, _ר, _ר', והוא כתב על הנייר: ביתר, הדר, סקַנדַר. שאלנו, מה פירוש המלה 'סקַנדַר', והוא השיב, כי זה בא מקום 'סקנדל', ואחר כך יחליף את המלה הזאת באחרת. ואז ניגש לבית הראשון וכתב:  

בית"ר –  

מגב רקבון ועפר 

בדם וזֶ'לֶזוֹ*

יוקם לנו גזע.

אחרי זאת הודה לנו על 'עזרתנו' – והלך. 

* ברוסית: железо – ברזל.

באדיבות מכון ז'בוטינסקי

ב. גָּאוֹן או גְּאֵיוֹן?

לא נעסוק כאן בשיר עצמו, בתכניו או בדרכי התקבלותו, בשעתו ולדורות, אלא  נתמקד במילה אחת שבו: 'גָּאוֹן'. פעמיים מופיעה המילה בנוסח המושר: בבית הראשון, במשפט הידוע 'גאון ונדיב ואכזר'; ובבית השני, במשפט 'עטרת גאון ותגר'. עוד טרם הצבענו על הבעייה הדקדוקית של שימוש נכון או שגוי בשם עצם ושם תואר, עלינו לתהות כיצד כותב מוכשר כז'בוטינסקי מצא לנכון להשתמש פעמיים באותה מילה בשיר כה קצר. האם איש מילים כמותו היה מתקשה למצוא מילה מרוממת רוח אחרת ולא לשכפל את אותו 'גאון'?

ואכן מתברר כי ז'בוטינסקי כתב במקור 'גְּאֵיוֹן ונדיב ואכזר' – סדרה של שמות תואר לגזע שיוקם לנו. ה'גאון', כשם עצם, ישמור על בלעדיות בבית השני, בצירוף 'עֲטֶרֶת גָּאוֹן'.

הוכחה חד-משמעית לכך יש בכתב ידו של ז'בוטינסקי עצמו, שכתב את מילות השיר עבור איש בית"ר יוסף סְטוֹרְיֶר מבוקרשט, בעת ביקור שערך שם ז'בוטינסקי בשנת 1939.

באדיבות מכון ז'בוטינסקי

אפשר לראות בבירור שבשורה הרביעית של השיר נכתב 'גאיון', ולא 'גאון' כמקובל. אך מה פירושה של מילה זו?

על פי מילון אבן-שושן, מקורה הוא מִהמילה 'גֵּא' או 'גֵּאֶה', אבל ניתן לפרשה גם במובן של  גַּאַוְתָן, מִתְרַבְרֵב וְיָהִיר.

מעניין שבאותה העתקה שגה ז'בוטינסקי במילותיו שלו: הוא כתב בטעות 'בכתר דוד נֶעְתָּר', וצריך להיות כמובן 'נֶעֱטָר'. לרוויזיוניסטים הייתה כידוע מאז ומתמיד 'בעיה' עם האותיות ת' ו-ט' ('גזירות ת"ט'). כדי לקשור את ראשי התיבות בית"ר בשמו של יוסף טרומפלדור – דמות נערצת הן בתנועת העבודה שמשמאל, הן בקרב הרוויזיוניסטים שמימין – נאלצו אנשי בית"ר לאיית את שמו בצורה מלאכותית באות ת' – ברית יוסף תרומפלדור.

ג. ואולי בכלל 'גיאון'?

את הלחן לשיר בית"ר חיבר דב פרנקל סמוך מאוד למועד כתיבתו (על פרנקל עצמו נביא מעט דברים בהמשך). מנגינת המארש, הקליטה והפשוטה, נקלטה בארץ מיד ודיווחים בעיתונות הרוויזיוניסטית, למן ראשית 1933, מעידים על כך שההמנון הושר בהזדמנויות שונות סמוך לזמן חיבורו והלחנתו.

הנה למשל כמה דיווחים על שירת ההמנון בעיתון חזית העם:

י' גוריון, 'מפנקסי', חזית העם, 28 באפריל 1933, עמ' ג

'במשפט מפגיני הזעם הציוני', חזית העם, 26 בינואר 1934, עמ' א

חדי העין שבין הקוראים בוודאי שמו לב כי ה'גאון' אמנם איננו, אך במקומו מתנוסס לתפארה יצור לשוני חדש לגמרי: 'גיאון'. וכדי להוסיף בלבול על בלבול, אותו י' גוריון, בעל הטור 'מפנקסי', פרסם נוסח נוסף:

י' גוריון, 'מפנקסי', חזית העם, 29 בדצמבר 1933, עמ' ה

מהו 'גיאון'? ובכן, אין מילה כזו באוצר המילים העבריות. ומשום כך אין לנו אלא להניח כי חלה כאן טעות דפוס של שיכול אותיות: במקום 'גאיון' נכתב בטעות 'גיאון' (כפי שבמקום 'וביזע' נכתב 'ובזיע').

ד. עדות המלחין דב פרנקל

בשנת 1941, במלאת שנה למותו של ז'בוטינסקי, פרסם המלחין דב פרנקל את המכתב הבא: 

המשקיף, 8 באוגוסט 1941, עמ' ו

פרנקל קבל מרה על 'השיבוש המרגיז' וקבע בפסקנות כי ז'בוטינסקי כתב : 'ג א י וֹ ן' ולא 'גאון'. כתנא דמסייע הביא פרנקל את דברי פרופסור יוסף קלוזנר, שאמנם לא הכיר את המקור אך היה ער לשיבוש ולשגיאה ולכן השתמש במשפט 'גֵּאֶה ונדיב ואכזר'.

יוסף קלוזנר, 'פגישותי עם ז'בוטינסקי', המשקיף, 8 בנובמבר 1940, עמ' ג

קלוזנר גם הצליח לעקוף, בלי משים כנראה, את הבעייתיות שבמילה 'גְּאֵיוֹן' (החל מ'הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים' שבתהלים, קכג 4, וכלה במשמעויות הלא נעימות של גאוותן, רברבן או יהיר).

ה. דוד רזיאל: מופת של גאיון

עדויות נוספות לקיומו המקורי של ה'גאיון' יש בדברי פובליציסטים רוויזיוניסטים חשובים אחרים. כך למשל, במאמר שהוקדש לדוד רזיאל, במלאת שנה לנפילתו בעיראק (20 במאי 1941), כתב אייזיק רֶמְבָּה:

אייזיק רמבה, 'במחיצתו', המשקיף, 8 במאי 1942, עמ' ג

וביום הזיכרון החמישי לנפילתו של רזיאל כתב שמואל כץ, גם הוא דמות מרכזית בתנועה (ולימים גם חבר הכנסת הראשונה). במאמרו של כץ יש אפילו חידוש מעניין לפיו 'גאיון' פירושו הכרה עצמית בקץ הגולה והגלותיות.

שמואל כץ, 'השלב האחרון במלחמתו', המשקיף, 26 ביולי 1946, עמ' ה

ועוד עדות הקשורה בדוד רזיאל מאותה שנה:

ולבסוף, במאמר הספד לתנחום רבינוביץ, בית"רי שהתנדב לבריגדה ובשורותיה נפל, השתמש הכותב בשורה המקורית כפי שנכתבה בשיר ולא בשיבוש שכבר השתרש אז בבית"ר ובשלוחותיה.

י' נאמן, 'גאיון, נדיב ואכזר', המשקיף, 3 באפריל 1945, עמ' ב

באדיבות מכון ז'בוטינסקי

ו. משהו על דב פרנקל

מלחין שיר בית"ר, דב פרנקל, נולד בקובנה בשנת 1904 ועלה לארץ ישראל בשנת 1925. הוא היה מראשוני הבית"רים בארץ ומילא תפקיד חשוב בעיצוב תשתיות הארגון וההווי התנועתי. 
הוא היה עיתונאי ומשורר, וגם חיבר כמה שירי זמר בהם שיר 'שומרייה' (1935), שהתנחל גם בלבבותיהם של אנשי 'השומר הצעיר'. לשירי הזמר שלו 'שידך' פרנקל לחנים זרים, אך גם הלחין בעצמו וגם מסר להלחנה בידי אחרים. 'שיר בית"ר' הוא כנראה היחיד לו חיבר פרנקל רק את הלחן. ידידי גרשון סתו, חוקר תולדות בית"ר ותנועת ז'בוטינסקי, סיפר לי שבשנת 1932 ביקר פרנקל בפריז, פגש שם בז'בוטינסקי וקיבל ממנו את מילות השיר להלחנה. בראשית שנות החמישים הוא עיברת את שם משפחתו לרוֹנְאֵל. 

פרנקל חי בצניעות. הוא נפטר בשנת 1972 ונטמן בבית העלמין בחולון. על מצבתו לא צוין כי הוא מלחין השיר או שהיה מראשוני הבית"רים בארץ. גרשון סתו סיפר לי שבלווייתו לא הושר ההמנון שהלחין. על שמו נקרא רחוב בבאר שבע: רחוב דב רונאל.

BillionGraves

ז. מה חשב ז'בוטינסקי על השיבוש שהשתרש?

האם השלים ז'בוטינסקי עם השיבוש שנפוץ כבר בימיו? אין תעוד מפורש על כך, אך הדעת נותנת שהוא ויתר ולא נאבק. באביב 1940, כשפלשו הגרמנים לארצות השפלה בדרכם לכיבוש צרפת, נמלט ז'בוטינסקי מפריז והגיע לניו-יורק. במאי 1940, ערכו לכבודו כ-1,500 בית"רים קבלת פנים ומסדר חגיגי במלון 'קפיטול' שבו התאכסן. ז'בוטינסקי נאם בפניהם את אחד מנאומיו האחרונים, שכן הוא מת במפתיע שבועות ספורים לאחר מכן. 

כך דיווח עיתון המשקיף על הנאום:

'ז'בוטינסקי במסדר בית"ר בניו-יורק', המשקיף, 24 במאי 1940

לכאורה עולה מכאן כי ז'בוטינסקי עצמו ציטט את שירו במילה 'גאון', אך יש לזכור כי לא רק שהנאום עצמו נישא ככל הנראה באנגלית והנוסח העברי הוא של העיתונאי, אלא שגם שורה אחרת הובאה בצורה שגויה: 'יָקוּם לָנוּ גֶּזַע', במקום 'יוּקַם'. 

בהמשך טען ז'בוטינסקי: 'אנו רוצים ליצור מנטאליות יהודית חדשה ... גזע  פ ס י כ ו ל ו ג י חדש של יהודים, גזע שאפיו יהיה  ג א ו ן ... הגאון האציל זהו הבסיס של כל הצפוּן ברעיון בית"ר'. לאיזה גאון התכוון בדיוק? לזה השגוי מהבית הראשון או לזה בעל העטרת מן הבית השני? סתם ולא פרש.

ח. על חי"ת שחטאנו

ההתעללויות הלשוניות בשיר לא פסקו. בספטמבר 1938 נערך בוורשה הכינוס השלישי של תנועת בית"ר העולמית. בכינוס זה הוחלט רשמית על המנון בית"ר. ברישום של החלטות הכינוס, ההמנון אינו מופיע בשמו הרשמי ('שיר בית"ר'), אלא בתואר 'שירו של ראש-בית"ר' ובמילים הראשונות שלו. והנה, שומו שמים, שוב כשל הבחור הזעצער: הָרִקָּבוֹן נעלם, ובמקומו נדפס בטעות 'רַגְבוֹן'...

דין וחשבון: הכנוס העולמי השלישי לבית"ר, בוקרשט 1940, עמ' 107

חמישים שנים אחר כך פירסמה הפלמ"חניקית לשעבר נתיבה בן-יהודה את ספרה אוטוביוגרפיה בשיר וזמר (כתר, תש"ן) ובו כתבה במדור 'שירים מהמחתרות', כי בפנקס השירים שלה רשום: 'ביתר! מִדָּם ריקבון ועפר', ושם המלחין: לא ידוע (עמ' 180)...

ולסיום פרפראה: עיון בשיר בית"ר מגלה עובדה מפתיעה: כל אותיות האלף-בית העברי כלולות בו להדר ולתפארת, לבד מאחת והיא האות ח'. האם צפה ז'בוטינסקי ברוח קדשו כי יורשיו וממשיכי דרכו, אנשי תנועת החרות, יהיו אלה שיגאלו את אומללותה של האות ח' וישתמשו בה כאות שבפתק הקלפי בבחירות לכנסת ישראל?

______________________________________

יהודה בְּלֶכֶר הוא מוזיקאי בעל עניין מיוחד בזמר העברי.

תל צור: יישוב 'חומה ומגדל' שנשכח ותעלומת לבני-האש הסקוטיות

הנפת דגל בית"ר על מגדל השמירה החדש של תל צור. המצדיעים לבושים בבגדי התנועה (אוסף משפחת מחנאי)

מאת ארנון שמשוני

א. 'הספר הלבן' והקמת היישוב הבית"רי תל צור

ביום  רביעי, כ"ח באייר תרצ"ט (17 במאי 1939), פרסמה ממשלת בריטניה, על ידי שר המושבות דאז מלקולם מקדונלד, את המסמך הידוע בכינויו 'הספר הלבן' (השלישי), שבאופן רשמי נקרא 'Palestine: Statement of Policy' (פלשתינה: הצהרת מדיניות).

שער 'הספר הלבן' של מקדונלד (סרוק וניתן להורדה כאן)

ההצהרה, ברוח מסקנות ועידת סט-ג'יימס (17-7 במרץ 1939), ניתנת לתמצות כדלקמן:

• תוך עשר שנים מפרסום הספר תוקם בשטחי ארץ ישראל המנדטורית מדינה דו-לאומית; הרכב הממשל בה יהיה בהתאם לשיעורי האוכלוסייה היהודית והערבית. 
• מכסת העלייה היהודית בחמש השנים הקרובות תעמוד על סך כולל של 75,000 נפש; חריגה ממכסה זו תותנה בהסכמת הערבים. האוכלוסייה היהודית לא תחרוג משליש.
• תוגבל קניית קרקעות בארץ ישראל על ידי יהודים, ובאזורים מסוימים תיאסר כליל. האזור שבו הותרה רכישת קרקעות ליהודים – השרון וחלק מצפון השפלה: חמישה אחוזים בלבד משטח הארץ.

המסמך הדרקוני התקבל בתדהמה ובזעם ביישוב היהודי בארץ (שמנה באותה עת כ-430,000 נפש) ובקרב יהודי העולם.

יום למחרת פרסומו של 'הספר הלבן' כבר נערכו הפגנות המוניות בתל אביב, בירושלים ובחיפה ובמהלכן נפצעו כמאה מפגינים, שישה שוטרים בריטים וקצין צבא. אחד השוטרים מת מפצעיו ועל ירושלים הוטל עוצר.

כותרות העיתונים 'דבר' ו'המשקיף', 19 במאי 1939

מועד אישורו של 'הספר הלבן' בפרלמנט הבריטי נקבע ל-23 במאי, ולקראת יום זה, שחל בערב חג השבועות תרצ"ט, יזמה הנהגת היישוב מבצע חריג, נרחב ומורכב: הקמת שישה יישובים חדשים, בו זמנית. 

מאז הפעלת מדיניות 'חומה ומגדל', בדצמבר 1936, ועד תחילת מאי 1939 עלו על הקרקע 39 ישובים שהשתייכו לשבע תנועות התיישבות ציוניות (הקיבוץ הארצי השומר הצעיר; הקיבוץ המאוחד; חבר הקבוצות; הקיבוץ הדתי; תנועת המושבים; הנוער הציוני; מכבי הצעיר), אך אף פעם לא עלה מספרם היומי על שניים. המבצע המתוכנן התאפיין בתקדים נוסף: השתתפו בו, לראשונה, גם אנשי בית"ר, אלה שכונו 'הפורשים'.

למחרת חג השבועות תואר המאורע בעיתון 'דבר':

דבר, 25 במאי 1939

השתתפות חברי בית"ר במבצע זכתה לתגובות מעורבות בקרב חברי התנועה הרוויזיוניסטית. היו שהתגאו בחלוציותם של המתיישבים, שעלו למקום אשר תנאיו ואקלימו קשים ושלושה ניסיונות קודמים להתיישב בו, בימי העלייה השלישית, נכשלו; והיו שהסתייגו מפעילות התיישבותית, החורגת משיטת המאבק האלים אשר לה הטיף מנהיג התנועה, זאב ז'בוטינסקי. בייחוד חרה לכמה מהם המידע על סיוע כספי וארגוני שקיבלו מתיישבי תל צור מן הסוכנות היהודית והמרכז החקלאי של ההסתדרות, וכפי שאכן נכתב בהמשך אותה ידיעה ב'דבר': 'מוסדות ההסתדרות עמדו במלוא יכולתם לעזרת הגופים. כולם'.

וכך, למשל, פרסם צ' ירובעל, בגיליון 28 במאי 1939 של העיתון הרוויזיוניסטי 'המשקיף', את המאמר 'לא זאת התשובה'. זו הייתה תשובה ביקורתית לפרסום בעיתון היריב, 'דבר': 

המגדלור של תל צור (אוסף משפחת מחנאי)

כמנהג הימים, בבוקר שלמחרת העלייה על הקרקע, חג השבועות, החלו לבקר בנקודה החדשה אנשי ההנהגה של בית"ר מרחבי הארץ, וכן ראשי הסוכנות היהודית וביניהם אליהו גולומב ואברהם הרצפלד. ברכה חבס, חברת מערכת 'דבר' ו'עתונאית השטח' שלו, פרסמה את רשמיה ביום 8 ביוני 1939.

ברכה חבס (1968-1900) צילום משנות העשרים

כמה מן העובדות המופיעות בכתבתה של חבס ראויות להבהרה. 

'ימי נערים עברים רוגמים באבנים את אחיהם המתפּקדים ברחובות תל-אביב' – ב'דבר' מיום 19 במאי 1939 דווח, כי ביום ההפגנות נגד הספר הלבן, שנערכו יום קודם לכן בתל-אביב, 'בריונים רויזיוניסטים, מחרחרי ריב ומכשילי הישוב, ארגנו תהלוכה, שבראשה נושא דגל ומתופף, משפת הים לכיכר מגן דוד, ניסו לתקוף את בית העיריה ובית ברנר, רגמו את השומרים באבנים ופצעו יותר מעשרה'. 

'הנציב' – כינויו של מנהיג ארצי בתנועת בית"ר.

'צו' – מעין 'פקודת יום', כנהוג בארגון חצי-צבאי.

צילום: עודד ישראלי

'דגל המנורה המפותל' – דגל בית"ר עם סמל המנורה מתנפנף ברוח (ראו בתמונה למעלה). 

'חורבת אום-אל-עלק מימי חלוצים ראשונים וחצץ וכבישים' – תזכורת לנסיונות ההתיישבות באתר זה בשנים 1923-1920 על ידי אנשי העלייה השלישית – 'קבוצת סיגניובקה', 'קבוצת לופט', 'משמר הוולגה' – שכולם הסתיימו בנטישתו. אדמות אום-אל-עלק (היום השטח המכונה רמת הנדיב) היו שטח של כ-11 קמ"ר, רובן אדמות סלע וביצה, ומקצתן חלקות אדמה קטנות שהיו ראויות לעיבוד חקלאי.

'קבר יחיד של נערה חלוצה אשר עלתה באש בכברת ארץ זו' – זהו קברה של צפורה (צשיה) לופט-לנצ'יץ, שנכוותה קשה בתאונה במטבח הקבוצה ונפטרה ביום כ"ז באייר תרפ"ב (1922). בשנת 1956 הועבר קברה לקיבוץ גן שמואל על ידי חבריה. את סיפורה של 'צ'סיה היפה' אפשר לקרוא בבלוג של עודד ישראלי 'מצבות מדברות'.

מתיישבי תל-צור הבית"רים חיו במקום, בתנאים קשים ביותר, קרוב לחמש שנים. בשנת 1942 החלו במעבר הדרגתי לחאן שוני הסמוך, ומשם עברו, בשנת 1946, למושב 'נחלת ז'בוטינסקי' שבפאתי בנימינה. רבים מהם המשיכו לעסוק בחקלאות גם במקומם החדש.

ב. מה עושים לבני-אש מסקוטלנד בתל צור?

מקור: צימר

לפני שש שנים, ערב שבועות 2009, קיימו צאצאי המתיישבים בתל צור ובני משפחותיהם טקס לציון שבעים שנה לעלייה על הקרקע. באתר הנטוש, על גבעת הטרשים שליד המעיין הנקרא היום עין צור, הותקן שילוט על המתקנים ששרדו והוצב שלט מטעם 'המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל'. נישאו נאומים והועלו זיכרונות.

לפני כמה חודשים ביקרנו במקום בהדרכת חברנו הטוב ועמיתי למקצוע (רפואה וטרינרית) ד"ר בני מחנאי, שעשה בתל צור את שנות ילדותו הראשונות. הוריו, עוזיהו (אייזיק) וצפורה, היו חברי פלוגת הגיוס של בית"ר בנהריה, אחת מארבע פלוגות בית"ר שנציגיהן השתתפו בעלייה על הקרקע.

במקום נותרו כמה שרידים מימי 'חומה ומגדל' והם סומנו בשילוט: 'אתר המגדל' (כיום מוצב שם תורן ועליו דגל הלאום), 'בסיס הגנרטור', 'עמדת שמירה', 'סככת צאן', 'תצפית', מגורים, מטבח  ועוד. משפחת מחנאי תרמה ספסל לנוחיותם של קשישים כמונו.

תוך שאנו משוטטים במתחם, שגודלו 1,6 דונם (40X40 מטר), ואשר בו התגוררו בשעתו כארבעים נפש, משכו את תשומת לבנו לִבְנֵי-אש שחוקות, רובן שבורות, אשר היו מפוזרות בשטח וחלקן עדיין מחוברות ביניהן בטיט. על רובן ניתן היה לזהות את האותיות FORTH. לבני-אש הן אבנים שעמידות בטמפרטורות גבוהות במיוחד ולמעשה הן חסינות אש. משתמשים בהן, בדרך כלל, לבניית תנורי חימום ואפייה, במסעדות ובמאפיות, והן מוכרות בשם 'לבני שָׁמוֹט'.

התקשינו להבין לאיזה צורך נזקקו חלוצי תל צור ללבנים כאלו, המשמשות, כאמור, לבניית כבשנים או תנורים גדולים. מתקנים כאלה – למיטב זיכרונו של בֶּנִי – לא היו ביישוב.

חידת השםFORTH  שעל הלבנים נפתרה בקלות בסיוע המרשתת. התברר כי מפעל לייצור לבני-אש בשם זה (Forth Firebricks: Roughcastle Firebrick Works) פעל בין השנים 1965-1892 צפונית-מזרחית לגלזגו שבסקוטלנד.

ועוד התברר לנו, שלבני-אש מהוות נושא לתחביב אספנות מיוחד – Firebrick spotting. האספנים זיהו עד כה לא פחות מ-621 מפעלי ייצור שפעלו לאורך השנים בסקוטלנד. מצאנו במרשתת צילומי לבנים עם כתובת זהה לזו שנשתיירה בתל צור, ואחד האספנים הסקוטים, שעמו היינו בקשר, שמח מאוד להוסיף את שמה של ישראל לרשימת המקומות האקזוטיים בעולם (פרו, למשל) אשר אליהם הגיעו לבני השמוט המהוללות של FORTH. 

לבני אש לאספנים בחנות עתיקות בדבלין (מקור: Mac's Warehouse)

איך ולאיזה צורך הגיעו הלבנים הללו מסקוטלנד לתל צור?

יגענו ומצאנו.

התשובה התגלתה בספרו של ישעיהו (שייקה) מחנאי, אחיו של עוזיהו מחנאי, שנקרא 'נחלת ז'בוטינסקי: תולדותיה של התישבות בית"רית'. הספר נדפס בשנת תשי"ב (1952), לרגל מלאת שלוש-עשרה (בר-מצווה) ליום העלייה על הקרקע.

 הנה מה שכתוב שם (עמ' 127-126):

צדק שייקה מחנאי באשר ל'תוצרת המשובחת' של הלבנים השרופות, אף כי טעה בזיהוי מקורן. הן לא היו מתוצרת צרפת, כפי שסבר (אולי בשל הצליל הצרפתי של 'שמוֹט'), אלא, כאמור, מתוצרת סקוטלנד. 

חידה גררה חידה: מהו 'ה"רוסטון" היפה שלנו', אשר 'שכן כבוד' בבית המכונה?

ובכן, 'רוסטון' (Ruston) היה שמו של גנרטור בעל מוניטין מתוצרת בריטית, שבשעתו רווח בארץ כמחולל חשמל, בין היתר בישובי 'חומה ומגדל'. גם עליו סיפר מחנאי בספרו (עמ' 85):

מנועי רוסטון יוצרו במפעל בעיר לינקולן שבבריטניה. מפעל זה, שנוסד באמצע המאה ה-19, התמחה בייצור מכונות קיטור, והוא ממשיך לפעול עד עצם היום הזה (בשנת 2003 נרכש על ידי חברת סימנס).

דואר היום, 18 באפריל 1921

כאשר עברו אנשי תל צור לנחלת ז'בוטינסקי, עבר ה'רוסטון' היפה יחד עמם והופעל לשאיבת מים מנחל התנינים.

סמלה המסחרי של חברת 'רוסטון'

ולסיום, קוריוז מתוק-מריר מאלבומו של בֶּנִי מחנאי.

ילדי תל צור משתעשעים עם שני חמוריו של העגלון מאיר קפלן

תמונה זו – בה נראים בני מחנאי על החמור השמאלי וחברו פרויקה גרוס על החמור הימני – נושאת עמה זיכרון כאוב. בשנת 1943, בהיותם בני חמש, הורכבו שני הזאטוטים על גבו של אחד החמורים, שנשלח ללא מלווים לגן הילדים שבמבצר שוני. בדרכה נתקלה 'השיירה' בקן צרעות. החמור השליך את השניים לצדי הדרך ודהר בגפו לשוני. כשהגיע החמור ללא רוכביו יצאו מיד לחפשם ומצאו את פרויקה עקוץ קשה; הוא אושפז וניצל. בני, שהושלך לצד השני, יצא ללא פגע. 13 שנים לאחר מכן, בימי מבצע קדש (1 בנובמבר 1956), נפל פרויקה בן התשע-עשרה בקרב רפיח.

ג. איך מגיעים?



מכביש 652, המוליך מבנימינה אל זכרון יעקב (כביש זה נסלל על ידי אנשי העלייה השלישית מקבוצת אום-אל-עלק), פונים מערבה אל מגרש החניה שליד הכניסה הצפונית (העליונה) של בית הספר 'אורט בנימינה'. מימין, ממש לפני שער הכניסה לבית הספר, מטפס שביל של כמאתיים מטר לכיוון צפון-מערב, אל הגבעה. המקום מסומן בשלט כחול.

אפשר להגיע גם ב'שביל ישראל' מגני רמת הנדיב, הנמצאים כשלוש מאות מטר מצפון-מערב לתל צור. הנוף הנשקף מן הגבעה מרהיב. ההליכה לא קשה והסיפור מרתק.

בסביבה הקרובה תוכלו לבקר גם במעיין עין צור, בבית מרחץ רומי, וכמובן במבצר שוני ובפארק ז'בוטינסקי.

מקור: ויקיפדיה

ועדיין נותרו כמה שאלות פתוחות: מי היה 'היהודי' שבנה כבשן אש מודרני על המורדות הדרום-מזרחיים של הכרמל, שיבר שם את עצמותיו ואיבד את מכנסיו, ומי היה היבואן שממנו רכש אותו יהודי את לבני FORTH שהתגלגלו לתל צור? 

אולי מישהו מקוראי הבלוג יודע?

שלמי תודה לבני ואתקה מחנאי

* פרופסור ארנון שמשוני הוא רופא וטרינר, שבעבר שימש מנהל השירותים הווטרינריים בישראל.

על דעת המקום: יאללה, בית"ר, יאללה

אריה ירושלמי רובץ בגן הפעמון (צילום: דוד אסף)

מאת יהודה זיו

בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות התמודד על ראשות העיר ירושלים משה ליאון (ואין 'ליאון' אלא אריה), ומאחוריו, בחש באותה קדרה, אריה נוסף ושמו דרעי. אף לא אחד משניהם, וגם לא איש מיועציהם, העלה בדעתו לעשות שימוש בסמלה המוכר והידוע של ירושלים, עוד מקדמת דנא: האריה.

סמל עיריית ירושלים

כבר ישעיהו הנביא קרא על עירנו: 'הוי אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה דָוִד' (ישעיהו, כט 1), ומן הַסֵּיפָא יכולים ליצני העיר ללמוד, כי דוד היה האחרון, אשר הצליח למצוא חנייה בירושלים... אך אין זה ברור ש'אריאל' הוא כינויו של אריה, וככל הנראה זה היה כינויו של המזבח במקדש שלמה, כעולה אף מדברי יחזקאל, המכנה אותו 'הַהַרְאֵל' או 'הָאֲרִיאֵיל' (מג 16-15). הכתובת המואבית שעל מצבת מישע, מן המאה ה-9 לפני הספירה, גם היא מכנה  את אתר הפולחן היהודאי, שקבע דוד בשעתו בקיר מואב (מקומה של העיר כַּרַכּ בת-ימינו) בשם 'אריאל' ('וָאֵשְבְּ [שביתי] מִשָם אֶת אֲרִאֵל דָוִדֹה; שורה 12).

האריה משמש סמלה של ירושלים עד עצם היום הזה, לא רק כסמלה הרשמי של העירייה, אלא גם בפסלי אריות רבים שנבנו על פתחי חצרות ובתים. מורי דרך ירושלמים נוהגים להציע סיורים בעיר שכותרתם 'גילוי אריות'...

אריה בחורף – בית משיח בורוכוף, רחוב יפו (צילום: ברוך גיאן)

גם חברת הביטוח האיטלקית Assicurazioni Generali (ביטוח כללי) הקימה בשנת 1935 בלב העיר בניין, אשר בני ירושלים נוהגים לציינו רק במחצית השנייה של שם החברה, ומכנים אותו 'בניין גֶ'נֶרָלִי'. בראש הבניין הוצב 'האריה של סן מרקו' – סמלה של העיר ונציה – אך רבים הם הירושלמים המשוכנעים כי מדובר בסמלה הישן נושן של עירם שלהם.

האריה המכונף בראש בניין ג'נרלי בפינת הרחובות יפו ושלומציון המלכה בירושלים (צילום: ברוך גיאן)

גם בווינה, בירת אוסטריה, יש בניין ג'נרלי עם אריה מכונף (צילום: דוד אסף)

מפעל המכוניות הצרפתי 'פֶּז'וֹ' עושה אף הוא שימוש בסמל האריה, ולפיכך מימן בשעתו מיזם של הצבת פסלי אריות ברחבי העיר. אחד האריות הללו מוצב ברחוב המלך דוד, מימין לבניין יִמְקָ"א / YMCA (ראשי תיבות שמה של אגודת הצעירים הנוצרים;Young Men Christian Association ), ופניו, כמתבקש, לעבר 'מלון המלך דוד'... 

האריה של פיז'ו

האריה ברחוב המלך דוד (צילום: דוד אסף)

היש יותר סמלי מזה? אך על דעתם של משה ליאון ואריה דרעי לא עלה כלל להצטלם, בדרכם אל הניצחון הבטוח, רכובים על אחד האריות 'הירושלמיים' הללו. משיקוליו שלו העדיף משה ליאון להצטלם כשצעיף צהוב, עם סמלה של קבוצת הכדורגל 'בית"ר ירושלים'  – מנורה ואריות משני עבריה – כרוך לצווארו.

זה הזמן להקים את מועדון בית"ר גבעתיים!

כבודו של משה ליאון, במקומו שבגבעתיים מונח. אך מאליה עולה השאלה: מניין צמח שמה של קבוצת הספורט הירושלמית המפורסמת? 

בשנת 1925, שעה שיסד זאב ז'בוטינסקי את 'ברית הציונים הרביזיוניסטים' – אשר כונתה, על דרך הקיצור, בראשי התיבות 'הַצֹּהַ"ר' (הציונות הרביזיוניסטית) – כבר הייתה לה תנועת הנוער מן המוכן שאף אותה יסד ז'בוטינסקי בשנת 1923, ברִיגָה אשר בלַטְבִיָה. ארבע שנים אחר כך החלה תנועה זו לפעול גם בארץ ישראל. ז'בוטינסקי הוא שהעניק לתנועה שייסד את השם בית"ר, הבא להזכיר את מלחמת הגבורה האחרונה על עצמאות ישראל בארצו: עמידת לוחמי בר-כוכבא אל מול לגיונות הרומאים בפיקודו של הקיסר הַדְרִיָאנוּס, שנמשכה עד סופו המר של המרד בשנת 135 עם נפילת מצודת בֵּיתָר.

כרזה במלאת 25 שנה 'למלחמת בית"ר', 1948

אך שמה של תנועת נוער זו נכתב, כידוע בגרשיים: בית"ר, ומתפענח כראשי התיבות של 'בְּרִית יוֹסֵף תְּרוּמְפֶּלְדוֹר'. שלוש שנים לפני ייסודה של בית"ר רעשה הארץ בעקבות נפילת מגיני תל-חי ויוסף טְרוּמְפֶּלְדוֹר בראשם, וכדי שראשי תיבות שמה של תנועת הנוער הרביזיוניסטית יצטרפו לזיכרון גבורה נוסף, בימים ההם ולא רק בזמן הזה, שינה ז'בוטינסקי את הכתיב המקובל ופתח את שמו של הגיבור הגלילי באות תי"ו ולא באות טי"ת, כמקובל. זאת ועוד, ז'בוטינסקי ואף טרומפלדור היו 'אחים לנשק', שכן במלחמת העולם הראשונה יזמו שניהם את ייסוד 'גדוד נהגי הַפְּרֵדוֹת של צִיּוֹן' (Zion Mule Corps). חיילי הגדוד היהודיים ענדו על קובעיהם סמל מגן דוד, שאריה במרכזו. הפירוש הרווח ראה בסמל זה את הגור של האריה המלכותי הבריטי, אך למעשה, לא הייתה זו אלא המחשה גרפית סמלית של השם 'ציון', כינויה של ירושלים.

יוסף טרומפלדור במדי קצין בגדוד נהגי הפרדות, גליפולי 1915 (מקור: ויקיפדיה)

מפקד הגדוד היה קולונל ג'ון הנרי פַּטֶרְסוֹן (Patterson), וטרומפלדור, שהיה סגנו, ניהל בפועל את לחימת חיילי הגדוד (כ-650 במספר) בניסיון הנפל הבריטי לכבוש את גַלִיּפֹּולִי, השולטת על פתחו של מצר הַדַרְדָנֶלִים (אפריל 1915). קרב זה גבה קורבנות רבים (כולל 12 מחיילי הגדוד) והסתיים בנסיגה מרה. לאחר מכן עבר גדוד 'נהגי הפרדות' הסבה ונעשה גדוד רַגְלִים, שכונה הגדוד ה-38 של קלעי המלך (Royal Fusiliers). זה היה אחד משני 'הגדודים העבריים', אשר נמנו לימים עם 'חיל המשלוח המצרי', בפיקודו של הגנרל אלנבי, ונטלו חלק בכיבוש הארץ וירושלים מידי התורכים. בהיות רבים מ'קלעי המלך' הללו יהודים (בגדוד 38 הם היו כשני-שלישים), כינו אותם חבריהם הבריטיים בשם Royal Jew-siliers... 

גלוית דואר שהדפיס ישראל רוזנברג, שהיה חייל בגדוד 38 תחת פיקודו של קולנל פטרסון (אוסף יעקב וימן)

לימים קמה בצידה של תנועת הנוער 'בית"ר' גם אגודת ספורט, שנשאה אף היא את אותו שם. הנודעת והמהוללת בכל קבוצות הכדורגל שלה היא 'בית"ר ירושלים'. המוניטין שלה – שלא תמיד הוא מקור גאווה לתושבי ירושלים – גרמו לכך שעל כל 'ביתר', באשר היא, תולים גרשיים – 'בית"ר', אם צריך ואם לא צריך... 

הנה דוגמה: הרחובות של שכונות הדרום הוותיקות בירושלים, תלפיות וארנונה, זכו בשמות התרפקות על ים המלח, מדבר יהודה וגוש עציון, הנשקפים מהן (כדוגמת שמה של 'ארנונה' עצמה – זכר לנחל ארנון – שהוא אף שם התינוקת הראשונה שנולדה בה, בתו של בן-ציון לוריא, יו"ר 'החברה לחקר המקרא'). בין הרחובות הללו נמצא גם רחוב ביתר, אך על מקצת שלטי הרחוב, המפנים אליו, נכתב השם בגרשיים! גם 'מדריך המיקוד' של רשות הדואר ומפות שונות של רחובות ירושלים מוסיפים, עד עתה, לכנות את הרחוב בשמה של קבוצת 'בית"ר ירושלים'...

במפה של בזק רחוב ביתר נקרא 'בית"ר'

גם המושב הוותיק מבוא ביתר (שאמנם הוקם על ידי בית"רים), והעיר החרדית ביתר עילית – שכניה של ביתר הקדומה, שחורבותיה מתנשאות מעל הכפר בתיר שבצידה – נרשמים במקורות שונים עם גרשיים.

האוטובוסים למבוא ביתר עוברים במבוא בית"ר (מקור: המודיעין לתחבורה ציבורית)

חוברת המאה של 'ארץ וטבע' (נובמבר-דצמבר 2005), ביטאון החברה להגנת הטבע, הביאה בכנפיה צרור כתבות, בשם 'מאה מקומות אהובים', ובהן גם סיפורם של הר סַנְסָן וחורבת סַנְסָן (מס' 92). הכותב, פקח שמירת הטבע בהרי יהודה, אברהם שקד, קונן, בין היתר, על פלישת היישוב העירוני ביתר עילית אל תוך הנוף: 'כביש "בטחוני" חדש ורחב בשולי העיר בית"ר-עילית ישלים את טבעת החנק'. אך שקד עצמו (ושמא העורך?) הביא את שם העיר בתוספת המיותרת של גרשיים. הוא, כמובן, לא היחיד!

גם בחדשות ערוץ 2 ביתר עילית היא בגרשיים (מקור: Mako)

ולא רק בירושלים ובסביבות ביתר הקדומה בלבד הדברים אמורים: גם ערים אחרות בישראל הנציחו את שמה של ביתר ברחובותיהן. כך הדבר באשקלון, הרצליה, חיפה, לוד, ראשון לציון ורמלה. בקריית מוצקין יש 'שביל ביתר', ובבאר שבע הריהו 'משעול'... אלא שבכולם נתלו גרשיים מעל 'בית"ר', ולפיכך קשה לדעת, את שם מי נושא כל אחד מאלה: האם של ביתר הקדומה, של תנועת הנוער או של מועדון הספורט. רק עיר אחת, קריית אתא, הקפידה לשלט את רחוב ביתר כראוי וללא גרשיים, ואין ספק אפוא כי שם אכן התכוונו להנציח את זכר הקרב האחרון של חיילי בר-כוכבא.

ויודגש כי קריאת שמות רחובות על שם קבוצות ספורט אינה דבר חריג. בנס ציונה, רעננה, רמת-גן ותל-אביב נקראו רחובות על שם 'מכבי', אגודת הספורט הוותיקה בישראל – שאף לה קבוצות כדורגל ואוהדים נלהבים – ושתי האחרונות אף הקפידו לציין בשלטי הרחוב את השם ההיסטורי המקורי, 'המכבי'! הגדילה לעשות עירנו ירושלים, ובשנים האחרונות הקיפה את 'איצטדיון טדי' שבדרום העיר בשלושה רחובות, המחלקים ביניהם את הכבוד באופן שווה: 'דרך אגודת ספורט הפועל', 'דרך אגודת ספורט מכבי', ו'דרך אגודת ספורט בית"ר'.

בעקיפין זכתה תנועת בית"ר בשם רחוב נוסף בירושלים: מרחוב עמק רפאים, רחובה הראשי של  המושבה הגרמנית – שרחובותיה הצדדיים מכונים בשמות אישים דגולים, יהודים ושאינם יהודים – מסתעף 'רחוב פֶּטֶרְסון', לזכר מפקד גדוד 'נהגי הפרדות' שהוזכר לעיל. בשל ההיגוי השגוי של שמו, המקובל כאן היום –Peterson  במקום Patterson – הובא תעתיקו לערבית שגוי גם הוא: بيترسون ('בֵּיתָר-סוֹן'?). אף שהכיר היטב את טרומפלדור ואת ז'בוטינסקי אפשר להניח בביטחון שבית"רי הוא לא היה... 

ג'ון הנרי פטרסון (1947-1867)

בשמה של קבוצת הכדורגל בית"ר נעשה שימוש משעשע אחר: במזנון תחנת האוטובוסים של עפולה היה תלוי בשעתו לוח גדול, שעליו רשימת מאכלים ומשקאות עם מחיריהם. ברשימת המשקאות, מתחת לבירה מכבי דאג מי שדאג – מן הסתם אוהד 'שרוף' של בית"ר – לציין גם את המשקה המתחרה... בית"ר לימון (Bitter Lemon).