על דעת המקום: יאללה, בית"ר, יאללה

אריה ירושלמי רובץ בגן הפעמון (צילום: דוד אסף)

מאת יהודה זיו

בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות התמודד על ראשות העיר ירושלים משה ליאון (ואין 'ליאון' אלא אריה), ומאחוריו, בחש באותה קדרה, אריה נוסף ושמו דרעי. אף לא אחד משניהם, וגם לא איש מיועציהם, העלה בדעתו לעשות שימוש בסמלה המוכר והידוע של ירושלים, עוד מקדמת דנא: האריה.

סמל עיריית ירושלים

כבר ישעיהו הנביא קרא על עירנו: 'הוי אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה דָוִד' (ישעיהו, כט 1), ומן הַסֵּיפָא יכולים ליצני העיר ללמוד, כי דוד היה האחרון, אשר הצליח למצוא חנייה בירושלים... אך אין זה ברור ש'אריאל' הוא כינויו של אריה, וככל הנראה זה היה כינויו של המזבח במקדש שלמה, כעולה אף מדברי יחזקאל, המכנה אותו 'הַהַרְאֵל' או 'הָאֲרִיאֵיל' (מג 16-15). הכתובת המואבית שעל מצבת מישע, מן המאה ה-9 לפני הספירה, גם היא מכנה  את אתר הפולחן היהודאי, שקבע דוד בשעתו בקיר מואב (מקומה של העיר כַּרַכּ בת-ימינו) בשם 'אריאל' ('וָאֵשְבְּ [שביתי] מִשָם אֶת אֲרִאֵל דָוִדֹה; שורה 12).

האריה משמש סמלה של ירושלים עד עצם היום הזה, לא רק כסמלה הרשמי של העירייה, אלא גם בפסלי אריות רבים שנבנו על פתחי חצרות ובתים. מורי דרך ירושלמים נוהגים להציע סיורים בעיר שכותרתם 'גילוי אריות'...

אריה בחורף – בית משיח בורוכוף, רחוב יפו (צילום: ברוך גיאן)

גם חברת הביטוח האיטלקית Assicurazioni Generali (ביטוח כללי) הקימה בשנת 1935 בלב העיר בניין, אשר בני ירושלים נוהגים לציינו רק במחצית השנייה של שם החברה, ומכנים אותו 'בניין גֶ'נֶרָלִי'. בראש הבניין הוצב 'האריה של סן מרקו' – סמלה של העיר ונציה – אך רבים הם הירושלמים המשוכנעים כי מדובר בסמלה הישן נושן של עירם שלהם.

האריה המכונף בראש בניין ג'נרלי בפינת הרחובות יפו ושלומציון המלכה בירושלים (צילום: ברוך גיאן)

גם בווינה, בירת אוסטריה, יש בניין ג'נרלי עם אריה מכונף (צילום: דוד אסף)

מפעל המכוניות הצרפתי 'פֶּז'וֹ' עושה אף הוא שימוש בסמל האריה, ולפיכך מימן בשעתו מיזם של הצבת פסלי אריות ברחבי העיר. אחד האריות הללו מוצב ברחוב המלך דוד, מימין לבניין יִמְקָ"א / YMCA (ראשי תיבות שמה של אגודת הצעירים הנוצרים;Young Men Christian Association ), ופניו, כמתבקש, לעבר 'מלון המלך דוד'... 

האריה של פיז'ו

האריה ברחוב המלך דוד (צילום: דוד אסף)

היש יותר סמלי מזה? אך על דעתם של משה ליאון ואריה דרעי לא עלה כלל להצטלם, בדרכם אל הניצחון הבטוח, רכובים על אחד האריות 'הירושלמיים' הללו. משיקוליו שלו העדיף משה ליאון להצטלם כשצעיף צהוב, עם סמלה של קבוצת הכדורגל 'בית"ר ירושלים'  – מנורה ואריות משני עבריה – כרוך לצווארו.

זה הזמן להקים את מועדון בית"ר גבעתיים!

כבודו של משה ליאון, במקומו שבגבעתיים מונח. אך מאליה עולה השאלה: מניין צמח שמה של קבוצת הספורט הירושלמית המפורסמת? 

בשנת 1925, שעה שיסד זאב ז'בוטינסקי את 'ברית הציונים הרביזיוניסטים' – אשר כונתה, על דרך הקיצור, בראשי התיבות 'הַצֹּהַ"ר' (הציונות הרביזיוניסטית) – כבר הייתה לה תנועת הנוער מן המוכן שאף אותה יסד ז'בוטינסקי בשנת 1923, ברִיגָה אשר בלַטְבִיָה. ארבע שנים אחר כך החלה תנועה זו לפעול גם בארץ ישראל. ז'בוטינסקי הוא שהעניק לתנועה שייסד את השם בית"ר, הבא להזכיר את מלחמת הגבורה האחרונה על עצמאות ישראל בארצו: עמידת לוחמי בר-כוכבא אל מול לגיונות הרומאים בפיקודו של הקיסר הַדְרִיָאנוּס, שנמשכה עד סופו המר של המרד בשנת 135 עם נפילת מצודת בֵּיתָר.

כרזה במלאת 25 שנה 'למלחמת בית"ר', 1948

אך שמה של תנועת נוער זו נכתב, כידוע בגרשיים: בית"ר, ומתפענח כראשי התיבות של 'בְּרִית יוֹסֵף תְּרוּמְפֶּלְדוֹר'. שלוש שנים לפני ייסודה של בית"ר רעשה הארץ בעקבות נפילת מגיני תל-חי ויוסף טְרוּמְפֶּלְדוֹר בראשם, וכדי שראשי תיבות שמה של תנועת הנוער הרביזיוניסטית יצטרפו לזיכרון גבורה נוסף, בימים ההם ולא רק בזמן הזה, שינה ז'בוטינסקי את הכתיב המקובל ופתח את שמו של הגיבור הגלילי באות תי"ו ולא באות טי"ת, כמקובל. זאת ועוד, ז'בוטינסקי ואף טרומפלדור היו 'אחים לנשק', שכן במלחמת העולם הראשונה יזמו שניהם את ייסוד 'גדוד נהגי הַפְּרֵדוֹת של צִיּוֹן' (Zion Mule Corps). חיילי הגדוד היהודיים ענדו על קובעיהם סמל מגן דוד, שאריה במרכזו. הפירוש הרווח ראה בסמל זה את הגור של האריה המלכותי הבריטי, אך למעשה, לא הייתה זו אלא המחשה גרפית סמלית של השם 'ציון', כינויה של ירושלים.

יוסף טרומפלדור במדי קצין בגדוד נהגי הפרדות, גליפולי 1915 (מקור: ויקיפדיה)

מפקד הגדוד היה קולונל ג'ון הנרי פַּטֶרְסוֹן (Patterson), וטרומפלדור, שהיה סגנו, ניהל בפועל את לחימת חיילי הגדוד (כ-650 במספר) בניסיון הנפל הבריטי לכבוש את גַלִיּפֹּולִי, השולטת על פתחו של מצר הַדַרְדָנֶלִים (אפריל 1915). קרב זה גבה קורבנות רבים (כולל 12 מחיילי הגדוד) והסתיים בנסיגה מרה. לאחר מכן עבר גדוד 'נהגי הפרדות' הסבה ונעשה גדוד רַגְלִים, שכונה הגדוד ה-38 של קלעי המלך (Royal Fusiliers). זה היה אחד משני 'הגדודים העבריים', אשר נמנו לימים עם 'חיל המשלוח המצרי', בפיקודו של הגנרל אלנבי, ונטלו חלק בכיבוש הארץ וירושלים מידי התורכים. בהיות רבים מ'קלעי המלך' הללו יהודים (בגדוד 38 הם היו כשני-שלישים), כינו אותם חבריהם הבריטיים בשם Royal Jew-siliers... 

גלוית דואר שהדפיס ישראל רוזנברג, שהיה חייל בגדוד 38 תחת פיקודו של קולנל פטרסון (אוסף יעקב וימן)

לימים קמה בצידה של תנועת הנוער 'בית"ר' גם אגודת ספורט, שנשאה אף היא את אותו שם. הנודעת והמהוללת בכל קבוצות הכדורגל שלה היא 'בית"ר ירושלים'. המוניטין שלה – שלא תמיד הוא מקור גאווה לתושבי ירושלים – גרמו לכך שעל כל 'ביתר', באשר היא, תולים גרשיים – 'בית"ר', אם צריך ואם לא צריך... 

הנה דוגמה: הרחובות של שכונות הדרום הוותיקות בירושלים, תלפיות וארנונה, זכו בשמות התרפקות על ים המלח, מדבר יהודה וגוש עציון, הנשקפים מהן (כדוגמת שמה של 'ארנונה' עצמה – זכר לנחל ארנון – שהוא אף שם התינוקת הראשונה שנולדה בה, בתו של בן-ציון לוריא, יו"ר 'החברה לחקר המקרא'). בין הרחובות הללו נמצא גם רחוב ביתר, אך על מקצת שלטי הרחוב, המפנים אליו, נכתב השם בגרשיים! גם 'מדריך המיקוד' של רשות הדואר ומפות שונות של רחובות ירושלים מוסיפים, עד עתה, לכנות את הרחוב בשמה של קבוצת 'בית"ר ירושלים'...

במפה של בזק רחוב ביתר נקרא 'בית"ר'

גם המושב הוותיק מבוא ביתר (שאמנם הוקם על ידי בית"רים), והעיר החרדית ביתר עילית – שכניה של ביתר הקדומה, שחורבותיה מתנשאות מעל הכפר בתיר שבצידה – נרשמים במקורות שונים עם גרשיים.

האוטובוסים למבוא ביתר עוברים במבוא בית"ר (מקור: המודיעין לתחבורה ציבורית)

חוברת המאה של 'ארץ וטבע' (נובמבר-דצמבר 2005), ביטאון החברה להגנת הטבע, הביאה בכנפיה צרור כתבות, בשם 'מאה מקומות אהובים', ובהן גם סיפורם של הר סַנְסָן וחורבת סַנְסָן (מס' 92). הכותב, פקח שמירת הטבע בהרי יהודה, אברהם שקד, קונן, בין היתר, על פלישת היישוב העירוני ביתר עילית אל תוך הנוף: 'כביש "בטחוני" חדש ורחב בשולי העיר בית"ר-עילית ישלים את טבעת החנק'. אך שקד עצמו (ושמא העורך?) הביא את שם העיר בתוספת המיותרת של גרשיים. הוא, כמובן, לא היחיד!

גם בחדשות ערוץ 2 ביתר עילית היא בגרשיים (מקור: Mako)

ולא רק בירושלים ובסביבות ביתר הקדומה בלבד הדברים אמורים: גם ערים אחרות בישראל הנציחו את שמה של ביתר ברחובותיהן. כך הדבר באשקלון, הרצליה, חיפה, לוד, ראשון לציון ורמלה. בקריית מוצקין יש 'שביל ביתר', ובבאר שבע הריהו 'משעול'... אלא שבכולם נתלו גרשיים מעל 'בית"ר', ולפיכך קשה לדעת, את שם מי נושא כל אחד מאלה: האם של ביתר הקדומה, של תנועת הנוער או של מועדון הספורט. רק עיר אחת, קריית אתא, הקפידה לשלט את רחוב ביתר כראוי וללא גרשיים, ואין ספק אפוא כי שם אכן התכוונו להנציח את זכר הקרב האחרון של חיילי בר-כוכבא.

ויודגש כי קריאת שמות רחובות על שם קבוצות ספורט אינה דבר חריג. בנס ציונה, רעננה, רמת-גן ותל-אביב נקראו רחובות על שם 'מכבי', אגודת הספורט הוותיקה בישראל – שאף לה קבוצות כדורגל ואוהדים נלהבים – ושתי האחרונות אף הקפידו לציין בשלטי הרחוב את השם ההיסטורי המקורי, 'המכבי'! הגדילה לעשות עירנו ירושלים, ובשנים האחרונות הקיפה את 'איצטדיון טדי' שבדרום העיר בשלושה רחובות, המחלקים ביניהם את הכבוד באופן שווה: 'דרך אגודת ספורט הפועל', 'דרך אגודת ספורט מכבי', ו'דרך אגודת ספורט בית"ר'.

בעקיפין זכתה תנועת בית"ר בשם רחוב נוסף בירושלים: מרחוב עמק רפאים, רחובה הראשי של  המושבה הגרמנית – שרחובותיה הצדדיים מכונים בשמות אישים דגולים, יהודים ושאינם יהודים – מסתעף 'רחוב פֶּטֶרְסון', לזכר מפקד גדוד 'נהגי הפרדות' שהוזכר לעיל. בשל ההיגוי השגוי של שמו, המקובל כאן היום –Peterson  במקום Patterson – הובא תעתיקו לערבית שגוי גם הוא: بيترسون ('בֵּיתָר-סוֹן'?). אף שהכיר היטב את טרומפלדור ואת ז'בוטינסקי אפשר להניח בביטחון שבית"רי הוא לא היה... 

ג'ון הנרי פטרסון (1947-1867)

בשמה של קבוצת הכדורגל בית"ר נעשה שימוש משעשע אחר: במזנון תחנת האוטובוסים של עפולה היה תלוי בשעתו לוח גדול, שעליו רשימת מאכלים ומשקאות עם מחיריהם. ברשימת המשקאות, מתחת לבירה מכבי דאג מי שדאג – מן הסתם אוהד 'שרוף' של בית"ר – לציין גם את המשקה המתחרה... בית"ר לימון (Bitter Lemon).