תל צור: יישוב 'חומה ומגדל' שנשכח ותעלומת לבני-האש הסקוטיות

הנפת דגל בית"ר על מגדל השמירה החדש של תל צור. המצדיעים לבושים בבגדי התנועה (אוסף משפחת מחנאי)

מאת ארנון שמשוני

א. 'הספר הלבן' והקמת היישוב הבית"רי תל צור

ביום  רביעי, כ"ח באייר תרצ"ט (17 במאי 1939), פרסמה ממשלת בריטניה, על ידי שר המושבות דאז מלקולם מקדונלד, את המסמך הידוע בכינויו 'הספר הלבן' (השלישי), שבאופן רשמי נקרא 'Palestine: Statement of Policy' (פלשתינה: הצהרת מדיניות).

שער 'הספר הלבן' של מקדונלד (סרוק וניתן להורדה כאן)

ההצהרה, ברוח מסקנות ועידת סט-ג'יימס (17-7 במרץ 1939), ניתנת לתמצות כדלקמן:

• תוך עשר שנים מפרסום הספר תוקם בשטחי ארץ ישראל המנדטורית מדינה דו-לאומית; הרכב הממשל בה יהיה בהתאם לשיעורי האוכלוסייה היהודית והערבית. 
• מכסת העלייה היהודית בחמש השנים הקרובות תעמוד על סך כולל של 75,000 נפש; חריגה ממכסה זו תותנה בהסכמת הערבים. האוכלוסייה היהודית לא תחרוג משליש.
• תוגבל קניית קרקעות בארץ ישראל על ידי יהודים, ובאזורים מסוימים תיאסר כליל. האזור שבו הותרה רכישת קרקעות ליהודים – השרון וחלק מצפון השפלה: חמישה אחוזים בלבד משטח הארץ.

המסמך הדרקוני התקבל בתדהמה ובזעם ביישוב היהודי בארץ (שמנה באותה עת כ-430,000 נפש) ובקרב יהודי העולם.

יום למחרת פרסומו של 'הספר הלבן' כבר נערכו הפגנות המוניות בתל אביב, בירושלים ובחיפה ובמהלכן נפצעו כמאה מפגינים, שישה שוטרים בריטים וקצין צבא. אחד השוטרים מת מפצעיו ועל ירושלים הוטל עוצר.

כותרות העיתונים 'דבר' ו'המשקיף', 19 במאי 1939

מועד אישורו של 'הספר הלבן' בפרלמנט הבריטי נקבע ל-23 במאי, ולקראת יום זה, שחל בערב חג השבועות תרצ"ט, יזמה הנהגת היישוב מבצע חריג, נרחב ומורכב: הקמת שישה יישובים חדשים, בו זמנית. 

מאז הפעלת מדיניות 'חומה ומגדל', בדצמבר 1936, ועד תחילת מאי 1939 עלו על הקרקע 39 ישובים שהשתייכו לשבע תנועות התיישבות ציוניות (הקיבוץ הארצי השומר הצעיר; הקיבוץ המאוחד; חבר הקבוצות; הקיבוץ הדתי; תנועת המושבים; הנוער הציוני; מכבי הצעיר), אך אף פעם לא עלה מספרם היומי על שניים. המבצע המתוכנן התאפיין בתקדים נוסף: השתתפו בו, לראשונה, גם אנשי בית"ר, אלה שכונו 'הפורשים'.

למחרת חג השבועות תואר המאורע בעיתון 'דבר':

דבר, 25 במאי 1939

השתתפות חברי בית"ר במבצע זכתה לתגובות מעורבות בקרב חברי התנועה הרוויזיוניסטית. היו שהתגאו בחלוציותם של המתיישבים, שעלו למקום אשר תנאיו ואקלימו קשים ושלושה ניסיונות קודמים להתיישב בו, בימי העלייה השלישית, נכשלו; והיו שהסתייגו מפעילות התיישבותית, החורגת משיטת המאבק האלים אשר לה הטיף מנהיג התנועה, זאב ז'בוטינסקי. בייחוד חרה לכמה מהם המידע על סיוע כספי וארגוני שקיבלו מתיישבי תל צור מן הסוכנות היהודית והמרכז החקלאי של ההסתדרות, וכפי שאכן נכתב בהמשך אותה ידיעה ב'דבר': 'מוסדות ההסתדרות עמדו במלוא יכולתם לעזרת הגופים. כולם'.

וכך, למשל, פרסם צ' ירובעל, בגיליון 28 במאי 1939 של העיתון הרוויזיוניסטי 'המשקיף', את המאמר 'לא זאת התשובה'. זו הייתה תשובה ביקורתית לפרסום בעיתון היריב, 'דבר': 

המגדלור של תל צור (אוסף משפחת מחנאי)

כמנהג הימים, בבוקר שלמחרת העלייה על הקרקע, חג השבועות, החלו לבקר בנקודה החדשה אנשי ההנהגה של בית"ר מרחבי הארץ, וכן ראשי הסוכנות היהודית וביניהם אליהו גולומב ואברהם הרצפלד. ברכה חבס, חברת מערכת 'דבר' ו'עתונאית השטח' שלו, פרסמה את רשמיה ביום 8 ביוני 1939.

ברכה חבס (1968-1900) צילום משנות העשרים

כמה מן העובדות המופיעות בכתבתה של חבס ראויות להבהרה. 

'ימי נערים עברים רוגמים באבנים את אחיהם המתפּקדים ברחובות תל-אביב' – ב'דבר' מיום 19 במאי 1939 דווח, כי ביום ההפגנות נגד הספר הלבן, שנערכו יום קודם לכן בתל-אביב, 'בריונים רויזיוניסטים, מחרחרי ריב ומכשילי הישוב, ארגנו תהלוכה, שבראשה נושא דגל ומתופף, משפת הים לכיכר מגן דוד, ניסו לתקוף את בית העיריה ובית ברנר, רגמו את השומרים באבנים ופצעו יותר מעשרה'. 

'הנציב' – כינויו של מנהיג ארצי בתנועת בית"ר.

'צו' – מעין 'פקודת יום', כנהוג בארגון חצי-צבאי.

צילום: עודד ישראלי

'דגל המנורה המפותל' – דגל בית"ר עם סמל המנורה מתנפנף ברוח (ראו בתמונה למעלה). 

'חורבת אום-אל-עלק מימי חלוצים ראשונים וחצץ וכבישים' – תזכורת לנסיונות ההתיישבות באתר זה בשנים 1923-1920 על ידי אנשי העלייה השלישית – 'קבוצת סיגניובקה', 'קבוצת לופט', 'משמר הוולגה' – שכולם הסתיימו בנטישתו. אדמות אום-אל-עלק (היום השטח המכונה רמת הנדיב) היו שטח של כ-11 קמ"ר, רובן אדמות סלע וביצה, ומקצתן חלקות אדמה קטנות שהיו ראויות לעיבוד חקלאי.

'קבר יחיד של נערה חלוצה אשר עלתה באש בכברת ארץ זו' – זהו קברה של צפורה (צשיה) לופט-לנצ'יץ, שנכוותה קשה בתאונה במטבח הקבוצה ונפטרה ביום כ"ז באייר תרפ"ב (1922). בשנת 1956 הועבר קברה לקיבוץ גן שמואל על ידי חבריה. את סיפורה של 'צ'סיה היפה' אפשר לקרוא בבלוג של עודד ישראלי 'מצבות מדברות'.

מתיישבי תל-צור הבית"רים חיו במקום, בתנאים קשים ביותר, קרוב לחמש שנים. בשנת 1942 החלו במעבר הדרגתי לחאן שוני הסמוך, ומשם עברו, בשנת 1946, למושב 'נחלת ז'בוטינסקי' שבפאתי בנימינה. רבים מהם המשיכו לעסוק בחקלאות גם במקומם החדש.

ב. מה עושים לבני-אש מסקוטלנד בתל צור?

מקור: צימר

לפני שש שנים, ערב שבועות 2009, קיימו צאצאי המתיישבים בתל צור ובני משפחותיהם טקס לציון שבעים שנה לעלייה על הקרקע. באתר הנטוש, על גבעת הטרשים שליד המעיין הנקרא היום עין צור, הותקן שילוט על המתקנים ששרדו והוצב שלט מטעם 'המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל'. נישאו נאומים והועלו זיכרונות.

לפני כמה חודשים ביקרנו במקום בהדרכת חברנו הטוב ועמיתי למקצוע (רפואה וטרינרית) ד"ר בני מחנאי, שעשה בתל צור את שנות ילדותו הראשונות. הוריו, עוזיהו (אייזיק) וצפורה, היו חברי פלוגת הגיוס של בית"ר בנהריה, אחת מארבע פלוגות בית"ר שנציגיהן השתתפו בעלייה על הקרקע.

במקום נותרו כמה שרידים מימי 'חומה ומגדל' והם סומנו בשילוט: 'אתר המגדל' (כיום מוצב שם תורן ועליו דגל הלאום), 'בסיס הגנרטור', 'עמדת שמירה', 'סככת צאן', 'תצפית', מגורים, מטבח  ועוד. משפחת מחנאי תרמה ספסל לנוחיותם של קשישים כמונו.

תוך שאנו משוטטים במתחם, שגודלו 1,6 דונם (40X40 מטר), ואשר בו התגוררו בשעתו כארבעים נפש, משכו את תשומת לבנו לִבְנֵי-אש שחוקות, רובן שבורות, אשר היו מפוזרות בשטח וחלקן עדיין מחוברות ביניהן בטיט. על רובן ניתן היה לזהות את האותיות FORTH. לבני-אש הן אבנים שעמידות בטמפרטורות גבוהות במיוחד ולמעשה הן חסינות אש. משתמשים בהן, בדרך כלל, לבניית תנורי חימום ואפייה, במסעדות ובמאפיות, והן מוכרות בשם 'לבני שָׁמוֹט'.

התקשינו להבין לאיזה צורך נזקקו חלוצי תל צור ללבנים כאלו, המשמשות, כאמור, לבניית כבשנים או תנורים גדולים. מתקנים כאלה – למיטב זיכרונו של בֶּנִי – לא היו ביישוב.

חידת השםFORTH  שעל הלבנים נפתרה בקלות בסיוע המרשתת. התברר כי מפעל לייצור לבני-אש בשם זה (Forth Firebricks: Roughcastle Firebrick Works) פעל בין השנים 1965-1892 צפונית-מזרחית לגלזגו שבסקוטלנד.

ועוד התברר לנו, שלבני-אש מהוות נושא לתחביב אספנות מיוחד – Firebrick spotting. האספנים זיהו עד כה לא פחות מ-621 מפעלי ייצור שפעלו לאורך השנים בסקוטלנד. מצאנו במרשתת צילומי לבנים עם כתובת זהה לזו שנשתיירה בתל צור, ואחד האספנים הסקוטים, שעמו היינו בקשר, שמח מאוד להוסיף את שמה של ישראל לרשימת המקומות האקזוטיים בעולם (פרו, למשל) אשר אליהם הגיעו לבני השמוט המהוללות של FORTH. 

לבני אש לאספנים בחנות עתיקות בדבלין (מקור: Mac's Warehouse)

איך ולאיזה צורך הגיעו הלבנים הללו מסקוטלנד לתל צור?

יגענו ומצאנו.

התשובה התגלתה בספרו של ישעיהו (שייקה) מחנאי, אחיו של עוזיהו מחנאי, שנקרא 'נחלת ז'בוטינסקי: תולדותיה של התישבות בית"רית'. הספר נדפס בשנת תשי"ב (1952), לרגל מלאת שלוש-עשרה (בר-מצווה) ליום העלייה על הקרקע.

 הנה מה שכתוב שם (עמ' 127-126):

צדק שייקה מחנאי באשר ל'תוצרת המשובחת' של הלבנים השרופות, אף כי טעה בזיהוי מקורן. הן לא היו מתוצרת צרפת, כפי שסבר (אולי בשל הצליל הצרפתי של 'שמוֹט'), אלא, כאמור, מתוצרת סקוטלנד. 

חידה גררה חידה: מהו 'ה"רוסטון" היפה שלנו', אשר 'שכן כבוד' בבית המכונה?

ובכן, 'רוסטון' (Ruston) היה שמו של גנרטור בעל מוניטין מתוצרת בריטית, שבשעתו רווח בארץ כמחולל חשמל, בין היתר בישובי 'חומה ומגדל'. גם עליו סיפר מחנאי בספרו (עמ' 85):

מנועי רוסטון יוצרו במפעל בעיר לינקולן שבבריטניה. מפעל זה, שנוסד באמצע המאה ה-19, התמחה בייצור מכונות קיטור, והוא ממשיך לפעול עד עצם היום הזה (בשנת 2003 נרכש על ידי חברת סימנס).

דואר היום, 18 באפריל 1921

כאשר עברו אנשי תל צור לנחלת ז'בוטינסקי, עבר ה'רוסטון' היפה יחד עמם והופעל לשאיבת מים מנחל התנינים.

סמלה המסחרי של חברת 'רוסטון'

ולסיום, קוריוז מתוק-מריר מאלבומו של בֶּנִי מחנאי.

ילדי תל צור משתעשעים עם שני חמוריו של העגלון מאיר קפלן

תמונה זו – בה נראים בני מחנאי על החמור השמאלי וחברו פרויקה גרוס על החמור הימני – נושאת עמה זיכרון כאוב. בשנת 1943, בהיותם בני חמש, הורכבו שני הזאטוטים על גבו של אחד החמורים, שנשלח ללא מלווים לגן הילדים שבמבצר שוני. בדרכה נתקלה 'השיירה' בקן צרעות. החמור השליך את השניים לצדי הדרך ודהר בגפו לשוני. כשהגיע החמור ללא רוכביו יצאו מיד לחפשם ומצאו את פרויקה עקוץ קשה; הוא אושפז וניצל. בני, שהושלך לצד השני, יצא ללא פגע. 13 שנים לאחר מכן, בימי מבצע קדש (1 בנובמבר 1956), נפל פרויקה בן התשע-עשרה בקרב רפיח.

ג. איך מגיעים?



מכביש 652, המוליך מבנימינה אל זכרון יעקב (כביש זה נסלל על ידי אנשי העלייה השלישית מקבוצת אום-אל-עלק), פונים מערבה אל מגרש החניה שליד הכניסה הצפונית (העליונה) של בית הספר 'אורט בנימינה'. מימין, ממש לפני שער הכניסה לבית הספר, מטפס שביל של כמאתיים מטר לכיוון צפון-מערב, אל הגבעה. המקום מסומן בשלט כחול.

אפשר להגיע גם ב'שביל ישראל' מגני רמת הנדיב, הנמצאים כשלוש מאות מטר מצפון-מערב לתל צור. הנוף הנשקף מן הגבעה מרהיב. ההליכה לא קשה והסיפור מרתק.

בסביבה הקרובה תוכלו לבקר גם במעיין עין צור, בבית מרחץ רומי, וכמובן במבצר שוני ובפארק ז'בוטינסקי.

מקור: ויקיפדיה

ועדיין נותרו כמה שאלות פתוחות: מי היה 'היהודי' שבנה כבשן אש מודרני על המורדות הדרום-מזרחיים של הכרמל, שיבר שם את עצמותיו ואיבד את מכנסיו, ומי היה היבואן שממנו רכש אותו יהודי את לבני FORTH שהתגלגלו לתל צור? 

אולי מישהו מקוראי הבלוג יודע?

שלמי תודה לבני ואתקה מחנאי

* פרופסור ארנון שמשוני הוא רופא וטרינר, שבעבר שימש מנהל השירותים הווטרינריים בישראל.