 |
| קריאה לנוער היהודי לעזור לצבא האדום המשחרר, ינואר 1943 (מקור: הספרייה הלאומית) |
לכבוד אחד במאי, 'חג הפועלים', שרק בלוג עונ"ש עדיין זוכר את קיומו
מאת ניתאי שנאן*
לאחרונה התחלנו לעבור על תוכנם של ארגזים ששכבו שנים באין דורש במחסני הספרייה הלאומית. בין האוצרות
שנמצאו הסתתר, כמו פך השמן שמצאו החשמונאים במקדש, פרסום לא מוכר: חוברת צנומה, שכותרתה המוזרה היא: ה'מופתי' מתתיהו והתקוממות הפלחים הגדולה לפני אלפים שנה (ספור לחנוכה). החוברת נדפסה בשנת 1929, בהוצאת ברית הנוער הקומוניסטי הפלשתינאית, ולא נזכר עליה שֵׁם מחברה.
ברית הנוער הקומוניסטי הייתה תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, שראתה את עצמה כשלוחה של תנועת הנוער הקומוניסטי בברית המועצות ('קומסומול'). 'ברית הנוער' פעלה בארץ ישראל (פלשתינה-א"י) למן שנות העשרים ואילך, ופרסומים נוספים שלה (כמו זה שבראש הפוסט וכמו כמה דוגמאות בסופו) שמורים בספרייה. לאחר הקמת המדינה שינתה ה'ברית' את שמה, השמיטה את המילה 'פלשתינאית' והייתה ל'ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי', שמוכרת בראשי התבות בָּנְקִ"י.
בסיפור מיוחד במינו זה משתקפת פרשנות חלופית ברוח קומוניסטית (היום היינו קוראים לה 'פוסט-ציונית') של סיפור מרד החשמונאים. השקפת עולם זו מנוגדת לגמרי לתפיסת חנוכה כפי שזו מוכרת לנו מן המסורת הדתית מכאן או מן המסורת הלאומית-הציונית מכאן. הוצאתה לאור של החוברת אחרי מאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) אינה מקרית, ונראה כי המחבר ניסה לפרש את מרד החשמונאים העתיק על פי המאורעות האקטואליים.
הגורמים שהביאו למרד החשמונאים מתפרשים למחבר הקונטרס על פי ההיסטוריה של העליות הציוניות והשלטון הבריטי בארץ ישראל. הדבר ניכר כבר בשם הסיפור, שבו מכונה מתתיהו בתואר 'מופתי' – מן הסתם הכוונה לדמוֹתוֹ לחאג' אמין אל-חוסייני, מנהיג ערביי ארץ ישראל דאז – ואילו המתקוממים היהודים, שמרדו ביוונים, היו בעצם איכרים שלווים ועניים ('פלחים'), שלא יכלו לשאת את גזל רכושם בידי העשירים וה'מופטיים' (הכהנים), ועמדו על סף מרד עממי נגדם. אלא שאז באו היוונים...
ברית הנוער הקומוניסטי הייתה תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, שראתה את עצמה כשלוחה של תנועת הנוער הקומוניסטי בברית המועצות ('קומסומול'). 'ברית הנוער' פעלה בארץ ישראל (פלשתינה-א"י) למן שנות העשרים ואילך, ופרסומים נוספים שלה (כמו זה שבראש הפוסט וכמו כמה דוגמאות בסופו) שמורים בספרייה. לאחר הקמת המדינה שינתה ה'ברית' את שמה, השמיטה את המילה 'פלשתינאית' והייתה ל'ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי', שמוכרת בראשי התבות בָּנְקִ"י.
בסיפור מיוחד במינו זה משתקפת פרשנות חלופית ברוח קומוניסטית (היום היינו קוראים לה 'פוסט-ציונית') של סיפור מרד החשמונאים. השקפת עולם זו מנוגדת לגמרי לתפיסת חנוכה כפי שזו מוכרת לנו מן המסורת הדתית מכאן או מן המסורת הלאומית-הציונית מכאן. הוצאתה לאור של החוברת אחרי מאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) אינה מקרית, ונראה כי המחבר ניסה לפרש את מרד החשמונאים העתיק על פי המאורעות האקטואליים.
 |
| הודעת הנציב העליון על אירועי תרפ"ט הופצה באמצעות מטוסים שחגו מעל ירושלים (דבר, 2 בספטמבר 1929) |
הגורמים שהביאו למרד החשמונאים מתפרשים למחבר הקונטרס על פי ההיסטוריה של העליות הציוניות והשלטון הבריטי בארץ ישראל. הדבר ניכר כבר בשם הסיפור, שבו מכונה מתתיהו בתואר 'מופתי' – מן הסתם הכוונה לדמוֹתוֹ לחאג' אמין אל-חוסייני, מנהיג ערביי ארץ ישראל דאז – ואילו המתקוממים היהודים, שמרדו ביוונים, היו בעצם איכרים שלווים ועניים ('פלחים'), שלא יכלו לשאת את גזל רכושם בידי העשירים וה'מופטיים' (הכהנים), ועמדו על סף מרד עממי נגדם. אלא שאז באו היוונים...
.jpg) |
| ה'מופתי' אמין אל-חוסייני, 1929 (מקור: ויקיפדיה) |
היוונים מתוארים כמי שבאו להפיץ תרבות בארץ כושלת, 'ליסד מושבות יפות
ונהדרות' ולהכניס שפה חדשה לארץ. בפועל הם לא עשו זאת אלא הכבידו את עול המיסים
וניסו לנשל את האיכרים העבריים מאדמתם. הגדיל מכולם אנטיוכוס אפיפנס, שחשב להישען לא רק על כוח הנשק אלא גם על 'המתישבים מכניסי התרבות', אשר חלקם היו בני הארץ 'וחלקם הוכנסו
ע"י עליה מחוץ לארץ'. האם רומז כאן המחבר להבחנה ה'כנענית' בין ילידי הארץ – יהודים וערבים – לבין העולים הציונים?
מכל מקום, התמרמרות העם העברי גברה. או אז התערבו הכוהנים, אשר חששו כי המרד שעמד
לפרוץ עשוי לפנות גם נגדם, והחליטו לנצל את הרגשות הדתיים של ההמונים על מנת
להשתלט על המרד. הם הפיצו שמועות כאילו היוונים טימאו את 'החרם' (רמז לאל-חראם א-שריף, שמו הערבי של הר הבית), שנקרא אז 'בית המקדש', והסיתו את ההמון נגד המתייוונים. לאחר שבני השושלת החשמונאית השיגו את
השלטון הם הפכו את עורם: במקום לפעול באמת ובתמים להקלת מצבם של המוני העם העברי, הם התפשרו עם המלכים היווניים ולאחר מכן מסרו את הארץ לשלטון הרומי
הזר.
בסיכום ה'סיפור' יוצא המחבר מתחום האנלוגיה אל מציאות ההווה וקורא בפירוש למרד. יש לדעתו לפתוח במאבק עממי נגד השלטון הזר, הוא השלטון הבריטי.
את המאבק צריכה להנהיג המפלגה הקומוניסטית, אשר תגרש הן את השלטון הבריטי הזר ('יורשיו של אנטיוכוס אפיפנס') הן את מנהיגי הציונות ('המתיונים
הנבזים').
סיפור לחוד ומציאות לחוד, וכידוע רק חלק קטן מחזונו של המחבר התממש. הבריטים אכן גורשו, הקומוניסטים גם הם ירדו מבמת ההיסטוריה ורק הציונים עודם כאן.
הנה ה'סיפור':
סיפור לחוד ומציאות לחוד, וכידוע רק חלק קטן מחזונו של המחבר התממש. הבריטים אכן גורשו, הקומוניסטים גם הם ירדו מבמת ההיסטוריה ורק הציונים עודם כאן.
הנה ה'סיפור':
ובהזדמנות זו, הנה עוד כמה דוגמאות לפרסומי 'ברית הנוער הקומוניסטי', הפלשתינאי והישראלי, ששמורים בספרייה הלאומית:
 |
| זהו הגיליון היחיד של 'בחזית' ששמור בספרייה הלאומית. למישהו יש גיליונות אחרים? |
 |
| על השירון הזה נכתב בבלוג עונ"ש כאן |
* ד"ר ניתאי שנאן עובד בספרייה הלאומית
רשימות נוספות בעונ"ש על אחד במאי
בעלי התוספות
נעמי שיזף מקיבוץ יטבתה שלחה לי את התמונה הזאת כדי להוכיח לי שחוץ מעונ"ש יש עוד כמה כאלה שזוכרים את אחד במאי...
 |
| חדר האוכל של קיבוץ יטבתה, אחד במאי 2015 |
This is not true:
השבמחקאחד במאי, חג הפועלים, שבלוג עונ"ש הוא היחיד שעדיין מקפיד לציינו.
My mother celebrates the 1st of May. Not as much now that she is a retiree, but she always took the day off as to honor it - and attend a demonstration or meeting, when those still existed.
I celebrate the 35th of May.... As for me, when I remember to note the 1st of May, I amuse myself to see if I can find any American (USA resident) who has an idea what the First of May is.
יוסף ברגר-ברזילי היה מראשי מק"י (או בשמה אז - פק"פ - פלעסטינא קומוניסטישע פארטיי) בארץ ישראל.
השבמחקבספר זכרונותיו הוא מתאר את פרוץ מאורעות תרפ"ט.
אנשי המפלגה שהו אז, במחתרת מפני השלטון הבריטי, בבית מבטחים בבית צפפא, שם היה בית הדפוס שלהם, ודנו בצעדיהם הבאים עם פקח מטעם הקואמינטרן, צ'כי בשם בוגימיל סמראל אם אני זוכר נכון, שנשלח ממוסקבה.
עודם מכלכלים את צעדיהם, הגיע רץ מירושלים וסיפר להם על הפרעות שהחלו שם, על רציחה ופציעה של יהודים שראה לנגד עיניו. אנשי פק"פ המופתעים קלטו שהם באמצעו של כפר ערבי וחייהם שווים כקליפת השום. למזלם (ולמזלו הרע של המין האנושי) מישהו טרח ליידע את ה"הגנה" בירושלים על קבוצת יהודים שנקלעו לצרה בבית צפפא, ואנשי ההגנה שלחו משאית שחילצה את נציגי כחות הקידמה מצפורני הפאלחים המתקוממים. בבהלת הפינוי לא התפנה איש לשאול מיהם אותם יהודים ומה מעשיהם בבית צפפא, והם כמובן לא נידבו פרטים.
אלא שבכך רק החל הסיפור. אנשי פק"פ, וגם סמראל נציג הקומינטרן, דיווחו למוסקבה על מה שלא יכלו להכחישו: שהמאורעות היו פוגרום נגד יהודים שמניעיו לאומניים שוביניסטיים, ומכאן שעל המפלגה הקומוניסטית להתנגד לו בכל תוקף.
דא עקא, באותם ימים היתה המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות במרכזו של הויכוח בין החבר סטאלין מחד לבין זינובייב וקאמינייב (קרבנותיו לעתיד) וקבוצתם מאידך. כמנהגם של קומוניסטים, היכולת "המדעית" לנבא את העתיד נחשבה כראיה מרכזית לנכונות התיאוריה והפראקסיס, ולכן היה חשוב לשני הצדדים להראות יכולות ניבוי פוליטיות מרשימות.
החבר סטאלין הציג תחזית לפיה שנת 1929 תהיה שנה של התקוממויות ומהפכות סוציאליסטיות בכל רחבי העולם, ומה רבה היתה האכזבה כאשר אותה שנה, ממש להכעיס, היתה אחת מן השנים היותר שקטות בעולמנו הסוער. בנסיון להציל את כבודו של מי שהרבה אנשים כבר הבינו שלא כדאי להתעסק אתו, הכריז הקואמינטרן על פרעות תרפ"ט כעל "מרד פלאחים" אותנטי נגד האימפריאליסטים הבריטים והקפיטליסטים הציוניים.
מי שנפל קרבן למהלך הזה היתה הנהגת פק"פ. הדו"ח שמסרו ולפיו מדובר בפרעות עלובות ללא כל רקע מעמדי נגנז, והקואמינטרן הגיע למסקנה שהמפלגה בפלסטינה תנוהל היטב אך ורק אם ראשיה יהיו ערבים היודעים להבחין היטב בטיבם של מאורעות היסטוריים. ברגר-ברזילי וחביריו נקראו למוסקבה, שם קיבלו תפקידים זוטרים בקואמינטרן עד שבמרוצת הטיהורים של 1935 ואילך, לאחר רצח קירוב, הם נאסרו וזכו לתשעת הגראמים שכל כך הגיעו להם, או נכלאו לעשרות שנים (כמו ברגר-ברזילי עצמו, שהתפכח בכלא מכל אשליותיו).
דומני שכל הסיפור הזה זורה אורות מעניינים על חוברת המכבים אותה הבאת כאן. החוברת נכתבה מן הסתם לקראת החנוכה, כמה חדשים אחרי המאורעות, ומטרתה היא הבאת גירסת הקואמינטרן שלפיה הפרעות היו התקוממות מעמדית של פלאחים כנגד המשעבדים הציונים והבריטים (למרות שהיא רומזת לכך שמנהיגי הפורעים פעלו ממניעים זרים והשתמשו בהסתה דתית). זהו מן הסתם אחד מנסיונותיהם הנואשים של ראשי פק"פ להתחנף לארגון העולמי ולמנוע את החלפתם בראשות המפלגה.
אין לדעתי לזלזל בפרוש "הקומוניסטי"לחנוכה. יש בו הרבה מן האמת. כוונתי לנקודות הבאות:
מחקא. בבסיס הארועים עמדה פנית עשירי ירושלים ונכבדיה, הקרויים במקורותינו מתיוונים, מאנטיוכוס המלך הסלאוקי להעניק לירושלים מעמד של פוליס
ב. הפיכת העיר לפוליס גרמה לכך שכל קרקעות מדינת יהודה הפכו להיות רכוש חברי הפוליס. ואילו האיכרים, בעלי הקרקע, הפכו להיות לאריסים על אדמתם.
ג. היות ירושלים לפוליס חייבה את הכנסת הפולחן האלילי למקדש.
ד. היות ירושלים פוליס חייבה גם השתלבות בחיים החברתיים והתרבותיים שהיו מקובלים בפולייס ההלניסטיות.
ה. השתלבות זו כללה נטילת חלק במשחקיםשנערכו לכבודה השליט והאלים המגנים עליו. הזדמנו זו לקיים בירושלים מעין אולימפיאדה, קסמה לצעירי העיר, השתתפות זו שהיתה כרוכה בערום אשר חשף לעין כל את מילת הצעיר היהודי, גררה עקיצות , צחוק, ולעג . כדי להמנע מכך התפתחה תופעת מושכי העורלה, משיכה זו הביאה את החכמים לשנות מדרך המילה ולהוסיף את הפריעה המונעת גידול מחדש של העורלה.
ו. וחשוב מכל היתה האפשרות שניתנה רק לאזרחי הפוליס לעסוק במסחר בין לאומי ברחבי האימפריה ההלניסטית. כך יכול היה סוחר אלמוני לשווק לאלכסנדריה את היין שיצרו מתתיהו ובניו במודיעין על האדמה שהיתה שלהם והיום היא נחלת אותו אלמוני שהם אריסיו. מתתיהו ובניו יוצאים עם מאות איכרים מנושלים להילחם על אדמתם, קיומם, תרבותם ודתם כנגד אלה ששאפו להשתלב בחיים ההלניסטיים.