התקוממות הפלחים הגדולה: פרשנות קומוניסטית למרד החשמונאים

קריאה לנוער היהודי לעזור לצבא האדום המשחרר, ינואר 1943 (מקור: הספרייה הלאומית)

לכבוד אחד במאי, 'חג הפועלים', שרק בלוג עונ"ש עדיין זוכר את קיומו 

מאת ניתאי שנאן*

לאחרונה התחלנו לעבור על תוכנם של ארגזים ששכבו שנים באין דורש במחסני הספרייה הלאומית. בין האוצרות שנמצאו הסתתר, כמו פך השמן שמצאו החשמונאים במקדש, פרסום לא מוכר: חוברת צנומה, שכותרתה המוזרה היא: ה'מופתי' מתתיהו והתקוממות הפלחים הגדולה לפני אלפים שנה (ספור לחנוכה). החוברת נדפסה בשנת 1929, בהוצאת ברית הנוער הקומוניסטי הפלשתינאית, ולא נזכר עליה שֵׁם מחברה. 

ברית הנוער הקומוניסטי הייתה תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, שראתה את עצמה כשלוחה של תנועת הנוער הקומוניסטי בברית המועצות ('קומסומול'). 'ברית הנוער' פעלה בארץ ישראל (פלשתינה-א"י) למן שנות העשרים ואילך, ופרסומים נוספים שלה (כמו זה שבראש הפוסט וכמו כמה דוגמאות בסופו) שמורים בספרייה. לאחר הקמת המדינה שינתה ה'ברית' את שמה, השמיטה את המילה 'פלשתינאית' והייתה ל'ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי', שמוכרת בראשי התבות בַּנְקִ"י.

בסיפור מיוחד במינו זה משתקפת פרשנות חלופית ברוח קומוניסטית (היום היינו קוראים לה 'פוסט-ציונית') של סיפור מרד החשמונאים. השקפת עולם זו מנוגדת לגמרי לתפיסת חנוכה כפי שזו מוכרת לנו מן המסורת הדתית מכאן או מן המסורת הלאומית-הציונית מכאן. הוצאתה לאור של החוברת אחרי מאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) אינה מקרית, ונראה כי המחבר ניסה לפרש את מרד החשמונאים העתיק על פי המאורעות האקטואליים.

הודעת הנציב העליון על אירועי תרפ"ט הופצה באמצעות מטוסים שחגו מעל ירושלים (דבר, 2 בספטמבר 1929)

הגורמים שהביאו למרד החשמונאים מתפרשים למחבר הקונטרס על פי ההיסטוריה של העליות הציוניות והשלטון הבריטי בארץ ישראל. הדבר ניכר כבר בשם הסיפור, שבו מכונה מתתיהו בתואר 'מופתי' – מן הסתם הכוונה לדמוֹתוֹ לחאג' אמין אל-חוסייני, מנהיג ערביי ארץ ישראל דאז – ואילו המתקוממים היהודים, שמרדו ביוונים, היו בעצם איכרים שלווים ועניים ('פלחים'), שלא יכלו לשאת את גזל רכושם בידי העשירים וה'מופטיים' (הכוהנים), ועמדו על סף מרד עממי נגדם. אלא שאז באו היוונים...

ה'מופתי' אמין אל-חוסייני, 1929 (מקור: ויקיפדיה)

היוונים מתוארים כמי שבאו להפיץ תרבות בארץ כושלת, 'ליסד מושבות יפות ונהדרות' ולהכניס שפה חדשה לארץ. בפועל הם לא עשו זאת אלא הכבידו את עול המיסים וניסו לנשל את האיכרים העברים מאדמתם. הגדיל מכולם אנטיוכוס אפיפנס, שחשב להישען לא רק על כוח הנשק אלא גם על 'המתישבים מכניסי התרבות', אשר חלקם היו בני הארץ 'וחלקם הוכנסו ע"י עליה מחוץ לארץ'. האם רומז כאן המחבר להבחנה ה'כנענית' בין ילידי הארץ – יהודים וערבים – לבין העולים הציונים?

מכל מקום, התמרמרות העם העברי גברה. או אז התערבו הכוהנים, אשר חששו כי המרד שעמד לפרוץ עשוי לפנות גם נגדם, והחליטו לנצל את הרגשות הדתיים של ההמונים כדי להשתלט על המרד. הם הפיצו שמועות כאילו היוונים טימאו את 'החרם' (רמז לאל-חראם א-שריף, שמו הערבי של הר הבית), שנקרא אז 'בית המקדש', והסיתו את ההמון נגד המתייוונים. לאחר שבני השושלת החשמונאית השיגו את השלטון הם הפכו את עורם: במקום לפעול באמת ובתמים להקלת מצבם של המוני העם העברי, הם התפשרו עם המלכים היוונים ולאחר מכן מסרו את הארץ לשלטון הרומי הזר.

בסיכום ה'סיפור' יוצא המחבר מתחום האנלוגיה אל מציאות ההווה וקורא בפירוש למרד. יש לדעתו לפתוח במאבק עממי נגד השלטון הזר, הוא השלטון הבריטי. את המאבק צריכה להנהיג המפלגה הקומוניסטית, אשר תגרש הן את השלטון הבריטי הזר ('יורשיו של אנטיוכוס אפיפנס') הן את מנהיגי הציונות ('המתיונים הנבזים').

סיפור לחוד ומציאות לחוד, וכידוע רק חלק קטן מחזונו של המחבר התממש. הבריטים אכן גורשו, הקומוניסטים גם הם ירדו מבמת ההיסטוריה ורק הציונים עודם כאן.

הנה ה'סיפור':

 

ובהזדמנות זו, הנה עוד כמה דוגמאות לפרסומי 'ברית הנוער הקומוניסטי', הפלשתינאי והישראלי, ששמורים בספרייה הלאומית:

זהו הגיליון היחיד של 'בחזית' ששמור בספרייה הלאומית. למישהו יש גיליונות אחרים?

על השירון הזה נכתב בבלוג עונ"ש כאן

* ד"ר ניתאי שנאן עובד בספרייה הלאומית

רשימות נוספות בעונ"ש על אחד במאי

קומו התנערו: מסע מן הכורסא בעקבות 'האינטרנציונל'

'הוא היה אדם פשוט'...

קרל מרקס בירושלים

בעלי התוספות

נעמי שיזף מקיבוץ יטבתה שלחה לי את התמונה הזאת כדי להוכיח לי שמלבד עונ"ש יש עוד כמה כאלה שזוכרים את אחד במאי...

חדר האוכל של קיבוץ יטבתה, אחד במאי 2015