יום שני, 22 ביולי 2013

קח רבנית קבל רבנוּת: פרק לקורות הרבנות בישראל

בת הרב ואביה

ט"ו באב תשע"ג

מאת יהושע מונדשיין

א. ראשית דבר: רבנות במקום נדוניה

משל הדיוט אומר: 'אַז דֶער מַאן אִיז אַ רָב, אִיז דָאס וַוייבּ אַ רֶבִּי'צִין' (איגנאַץ בערנשטיין, יודישע שפּריכווערטער און רעדענסאַרטן, ורשה תרס"ח, עמ' 150), ללמדך, שהאשה הולכת אחר בעלה, וכשהבעל רב הרי אשתו רבנית.

אך קיימת גם תופעה הפוכה, שהבעל מתעטר בכתר הרבנות בזכות אשתו: רב כי ילך לעולמו והניח אחריו אשה אלמנה ובת בוגרת שלא עלה בידו להשיאה בחייו, נחלצים ראשי העדה לעזרתן ומציעים את כס הרבנות המיותם לרב צעיר שייאות לשאת את היתומה לו לאשה. הקהילה יוצאת נשכרת אף היא, מפני שבין כך ובין כך הייתה צריכה להעניק למשפחת הרב קִצבת פנסיה כלשהי, וגם לשלם משכורת לרב חדש, ואילו עתה, כשהרב החדש מתמזג עם משפחת הרב המנוח, הרי שהפנסיה והשכירות באות כאחת.

בפרק השישי של מאמרו 'מחשבות ומעשים' (השילוח, תרנ"ז / 1897), לגלג הסופר אלחנן ליב לוינסקי על שיטת הורשת הרבנות הנהוגה בקהילות ישראל. לפי הגיונה של שיטה זו, כתב לוינסקי, הרי גם הבנות יכולות לרשת את הרבנות, ומה פרצוף יהיה לרבנות כאשר הבת היא היורשת את אביה? 
ואולי עוד גרועה הרבנות מ'היהדות הטובה' [האדמו"רות]. כי תחת אשר 'היהדות הטובה' עוברת בירושה, לכל הפחות, לבנים ולנכדים, הנה הרבנות החלה לעבור בירושה גם ל'בנות', ביחוד לבתולות. רב כי ימות ובת בוגרת לו, ועברה רבנותו לבתו, ואת אשר תבחר היא – הוא הרב.  
בודאי, מצד ההדור החיצוני, דבר גדול עשו בעלי 'שיטת הירושה'. אם בחירת הרב תהיה בידי הנשים, ביחוד בידי הבתולות, אין ספק שתתוקן הרבה 'חיצוניותם' של הרבנים, ולא נראה עוד תורה מפוארה בכלי מכוער, כמו שראינו עד כה בהרבה מגדולי התורה המפורסמים... אבל אם תתוקן גם פנימיותה של הרבנות על ידי המנהג הזה – אפונה מאד.  
וכבר היה מעשה באחת מערי הנגב [דרום תחום המושב הרוסי], שמת רבה, ותקם הירושה לבתו הבתולה. ותנאי התנו ראשי העדה את הרב החדש, שיקח את העיר יחד עם 'הבתולה', ואם בעל אשה הוא, עליו לגרש את אשתו. ותהי מחלוקת בעיר, כי נמצאו אנשים שטענו: וכי מה ענין שמיטה אצל הר סיני, ומה להרב ולהבתולה? אבל כל דבריהם לא הועילו, ובעלי שיטת הירושה נצחו. והאברך אשר בחרה בו הבת – הוא נבחר גם לרב.  
ומכיון שנעשתה ההתחלה הטובה בעיר הגדולה ההיא, כבר נמצאו מחזירים בשיטה זו גם במקומות אחרים. ורב כי ימות בעיר והשאיר אחריו בת בוגרת, תחת לתת מחיה למשפחתו ונדוניא לבתו – יתנו את 'הרבנות' במקום נדוניא.

אלחנן ליב לוינסקי (1910-1858)

האם הגזים לוינסקי בביקורתו? לא ולא.

על כך שתופעה זו אכן הייתה חזון נפרץ בימים ההם (מזרח אירופה למן שנות השמונים של המאה ה-19), בין ברבנות המסורתית ובין ברבנות המודרנית (רב מטעם השלטונות), יכולים אנו להיווכח משכיחותה היחסית בעיתונות התקופה, ואנו נהלך בעקבותיה לפי סדר כרונולוגי (התאריכים שיובאו להלן הם על פי הלוח הגרגוריאני, הנהוג בימינו). מכך שהתופעה נזכרת רק משנות השמונים ואילך אין להסיק שלא הייתה גם קודם, אך לא מצינו עדויות לה ואין לנו אלא מה שלפנינו.

תחילה נביא את תמצית הידיעה מהעיתונות (בתיקוני כתיב קלים, בפיסוק חדש ובפתיחת ראשי התיבות), ובעקבותיה צילום המקור בשלמותו. ההדגשות כולן שלי.

ב. בת-דודו של הרב מטעם (בוברויסק, פלך מינסק)

וכך נכתב בעיתון המליץ, ה' בכסלו תרמ"ט (9 בנובמבר 1888), על פטירתו של הרב מטעם השלטונות ('הרב מטעם') בקהילת בּוּבְּרוּיְסְק (Bobrujsk)
זה כשלשה שבועות חלפו ועברו מן היום אשר הרב מטעם הממשלה בעירנו, האדון דובער ווילענסקי, לוקח מארץ החיים ... המנוח היה בן ששים שנה במותו וישאיר לאנחות אב זקן ... גם אשה ובנים ובנות. והנה בימי אבל אלה ליורשי המנוח ... החלו ימי ששון לאלה אשר זכו להיות 'בוחרים' ברב חדש ... אולם מנהיגי העיר ונכבדיה לא שמו לבם לרבנים האלה ... וכל מגמתם היתה להושיע לאלמנת הרב המנוח וליתומיו ... ועל כן גמרו אומר לחכות עד אשר יקרה לפניהם איש כלבבם. והנה ... על פי רוב דעות נבחר לרב מטעם הממשלה ... בן אחיו של הרב המנוח ... בתנאי כי החצי מכסף משכורתו ייתן לאלמנת דודו המנוח וליתומיו, להיות להם למחיה. גם יישא לו לאשה את בת דודו, בטרם יעלה לשבת על כסא הרבנות.




ג. חתן לבתו הבכירה של הרב (מושניק, פלך וילנה)

המליץ, כ"ט בסיון תרנ"ב (24 ביוני 1892); דיווח על העיירה מוּשְׂ‎ניק (Muśniki):
אבל כבד היה תמול בעירנו, כי הרב הגאון הצדיק ר' אברהם ראבינאָוויץ זצ"ל, אב"ד בעיר מושניק אשר בא לפה [לווילנה] לדרוש ברופאים, מת באכסניא שלו ... לפני מיטתו גמרו בני מושניק אומר לדאוג לבית הרב ז"ל, אשר הניח אחריו אלמנתו ושתי בנות בתולות, ויקבלו עליהם לבלתי תת לשום רב את כתר הרבנות בעירם, כי אם על ראש אלוף נעורי בתו הבכירה של הרב זצ"ל אשר הגיעה לפרקה. ויבקשו לה חתן הראוי להוראה, שיהיה גם חתן תורה ואב"ד בעירם, למלאות מקום הרב המנוח.


כעבור ימים ספורים, בג' בתמוז (28 ביוני), התפרסמה באותו עיתון המודעה הבאה, ליתר תוקף:
בשם עדת מושניק ... הנני להזהיר שלא יהין שום אברך או רב לבוא לעירנו לבקש משרת הרבנות, כי לא ימצא אזן קשבת. בשגם גמרנו לדאוג למשפחת הרב המנוח ז"ל ותקוותנו לתת את בת הרב ז"ל לבחור ראוי להוראה, אשר הוא ימלא מקום הרב. 


מאוריציו גוטליב, חתונה יהודית

ד. משרת ש"ץ ושו"ב לעלם פנוי (מוש-חדש, פלך מינסק)

בעתון הצפירה, ט' בניסן תרנ"ו (23 במרס 1896); ידיעה מן העיירה מוּשׁ-חדש (Nowa Mysz):
מוצאי שבת קודש, בשני לחדש אדר, גווע וייאסף אל עמיו הש"ץ והשו"ב [שליח-ציבור והשוחט-ובודק] הרב יוסף נתן נטע, בן להגאון המגיד דנאוואגרודאק ... בשנת ע"ג לימי חייו ... והרב הגאון דסטאלעוויץ נשא עליו מספד מר ... גם העיר המקונן את לבות בני עירנו לחמלה על בתו ובנו יחידו, אשר השאיר אחריו הצדיק. ואחרי אשר הלווהו לבית עולמו גמרו כל הבעלי בתים הנכבדים אומר בפני המת, גם חתמו את ידם, כי יתנו משרת ש"ץ ושו"ב רק על שכם עלם פנוי מאשה, למען יוכל לפרוש כנפיו על בת המנוח.

ה. האם באמריקה הננו? (חאלוי, פלך מינסק)

המליץ, ז' בתמוז תרנ"ז (7 ביולי 1897) מספר על האיורעים בקהילת חלאוי שבפלך מינסק (לא הצלחנו לאתרה):
בשם בני עיר מולדתי הנני מודיע ברבים לאמור: אחרי שברנו הגדול, בהילקח מעל ראשינו אדוננו מורנו ורבנו הגאון ר' משה אהרן זצ"ל ... גמרנו ואמרנו על נפשנו, כפי שהוכרז בו ביום מטעם שלשת הרבנים שבאו לספוד לו... לבלתי קחת לנו רב טרם נשווה את הרבנית שתחיה, וכי דין קדימה לרב שייקח את העלמה בת רבנו זצ"ל לו לאשה, כחפץ רבנו ובקשתו לפני מותו ... כל הראוי לאותו איצטלא ועטרת הרבנות הולמתו, והוא בחור, אלמן או גרוש, רוצה לומר: שתוכל בת רבנו זצ"ל להינשא אליו, יאבה לשלוח לנו העתקות נאמנות מהסמיכות שסמכו עליו גדולי דורנו ... יחד עם תולדותיו בקצרה. ואת אשר נבחר ונקרב, נשלח אחר כבוד לקחתו לראות ולהראות. הנדוניא היא, לבד איזה מאות רו"כ במזומנים – גם כסא ההוראה בעירנו.


כעבור כמה חודשים, בא' באדר תרנ"ח (23 בפברואר 1898) הודיעו אנשי חאלוי מעל דפי המליץ כי היה שכר לציפייתם:
שאלת הרבנות בעיר נפתרה ... על ידי האברך הרב הגאון דובער ב"ר נח גאלדשטיין, יליד באברויסק, בהתקשרו בברית האירושין עם בת הרב המנוח, ותיכף אחר החתונה תושם עטרת הרבנות על ראשו.

מודעתם של ראשי חאלוי היא שהבעירה את חמתו של אלחנן לוינסקי, שממאמרו 'מחשבות ומעשים' הבאנו בתחילת הרשימה:
ובימים האלה קראתי ב"המליץ", (נו' 141) מודעה מאת ראשי עיר 'חאלוי', פלך מינסק ... המודעה הזאת היא כלה 'כפתור ופרח', אחת מהמודעות של 'סוף המאה' בתחום המושב. בוודאי, דבר גדול עשו מנהיגי העיר ופרנסיה, במה שגמרו בדעתם ואסרו אסר על נפשם לבלי קחת רב אחר, טרם ישוו את הרבנית וימצאו לה מקור בטוח לפרנסתה. ברוכים יהיו בעד לבבם הטוב. אבל האם לא מצאו אמצעים אחרים, זולתי לתת נדוניא את כסא הרבנות בעיר? בייחוד אבקשכם, חביבי, לתת לב להדברים המעטים האלה: 'ואת אשר נבחר ונקרב נשלח אחר כבוד לקחתו לראות ולהראות'. התבינו: לראות ולהראות!  
מספרים, כי באמריקא, המנהג בקהילות שונות, אשר כל רב העומד להיבחר, עליו לשלוח מקודם, מלבד תעודותיו וסמיכותיו, גם את תמונתו הפוטוגרפית לעזרת-נשים. ואם לא ימצא חן בעיני הנשים, לא יוכל לעמוד על הבחירה. והאם לא ב'אמריקא' הננו גם אנחנו?
וודי אלן, רב באמריקא

ו. נכדת הרב (שאבילן, פלך קורלנד)

בעיתונים הצפירה והמליץ, כ"ג וכ"ח באייר תרנ"ט בהתאמה (3, 8 במאי 1899), התפרסמו שתי ידיעות קרובות בתוכנן אך שונות בסגנונן, מן העיירה שאבילן Sabile); ובגרמנית Zablen). הידיעה הראשונה נחתמה בשם 'מנהלי העדה וראשיה', ללא פירוט שמותיהם; השנייה נחתמה בשם שלושת 'גבאי העדה' הנקובים בשמותיהם. במקרה זה לא נדרש המועמד לשאת את בתו של הרב, אלא את נכדתו...

הנה קיצור הידיעה שהתפרסמה בעיתון הצפירה (עם השלמות בסוגריים מרובעות מן המליץ):
במות עלינו הרב הגאון מרן צבי הירש ראלבא זצ"ל, אב"ד דעירנו, אבדה לנו אבדה גדולה שאין לנו תמורתה ... בן שבעים ושלש שנים היה במותו ... עוד בהיות המת מוטל לפנינו החלטנו לקיים רצון המנוח ז"ל [אשר גלה זאת לאחדים מנכבדי עירנו], לתת ניר להרבנות בעירנו ליוצאי חלציו. [וביום ד', ב' אייר, התאספו כמעט כל בני עירנו ויכתבו ויחתמו, כי הרבנות בעירנו תושם על שכם האיש] ... הפנוי, המוסמך להוראה משלשה גאוני זמננו, ונשא לו את בת בנו יחידו של המנוח לאשה, תינתן על שכמו משרת הרבנות בעירנו. ועד העת ההיא תקבל משפחת המנוח את משכורתה ... כל רב שיהין לבוא הלום למרוּת רוחנו, יאבד הוצאותיו חנם. 




ז. האברך הנרגן וכת מתנגדי ציון (דֶליאטיץ, פלך מינסק)

לא תמיד התנהלה העברת הרבנות בשלום ובמישור. לפנינו תקציר הסתבכות העניינים בעיירה דליאטיץ שברוסיה הלבנה (Delyatichi), הסמוכה לעיר נובוגרודקעל פטירתו של הרב בנציון בינימאווסקי (ביום א' של חול המועד פסח, תרנ"ט), נודע לראשונה לקוראי גיליון המליץ ביום י"ב בסיון (21 במאי 1899):
בן ששים שנה היה במותו והשאיר אחריו אשה וששה ילדים ... אנשי עירנו החליטו לבלתי קבל רב במשך השנה ולתת לרבנית האלמנה את השכירות לשנה שלמה אשר קיבל רבנו בחייו.
כעבור יומיים, בי"ד בסיון (23 במאי 1899), התפרסמה בעתון הצפירה מודעת האבל הבאה:
בבאלאטיץ[!] ... גווע הרב הגאון דשם, והניח אחריו בת משכלת, והשאיר עבורה במזומנים 700 רובל כסף וספרים הרבה. וצדקה עשו הבעלי בתים דשם עם הבת והבטיחוה, וגם כתבו וחתמו לה בכתב, לחכות שנה תמימה עד שיוכיח ה' לה בן גילה, שיוכל לקחת משרת הרבנות על שכמו. ועל כן מי הראוי לאותה איצטלא יפנה אל אחיה.

הסיפור נמשך והסתבך מעל דפי המליץ, ה' בטבת תר"ס (7 בדצמבר 1899): 
במחוזנו יש עיר קטנה הסמוכה אלינו ודעליאטיץ שמה ... הלך שם לעולמו הרב דמתא ... והשאיר אחריו לאנחות אשה וששה יתומים אומללים, מהם היתה בת אחת שהגיעה אז לפרקה. ותבקש האלמנה הרבנית את בני עירה, כי יעשו חסד עם החיים ועם המתים וכי לא יקבלו כל רב משך שנה אחת, בתקוותה להשיא את בתה לאיש כזה שיהיה ראוי לאותה איצטלא ולרשת את כסא הרבנותההצעה הזאת מצאה אמנם חן בעיניהם, ויחליטו בהסכם כל בני העיר ... לבלתי קבל רב, יהיה מי שיהיה, במשך שנה שלמה, עד ישלח ד' לבת הרב המנוח ז"ל את בן גילה, אשר עטרת הרבנות תהיה הולמתו, ואז לו יהיה משפט הבכורה בלי שום טענות ומענות.
אולם, למרות האזהרות שנדפסו גם בעיתונים, כי אל להם לרבנים לנסות את מזלם בעיירה זו במשך השנה הקרובה, שבה תנסה בת הרב היתומה למצוא את שידוכה, בכל זאת לא חלפו שבועות אחדים ולעיירה הגיע 'אברך אחד לרדת לחיי האלמנה והיתומים'. הלה הצליח לשכנע כמה מנכבדי הקהילה לאפשר לו להתמודד על משרת הרבנות וכך התפתחה מחלוקת בעיירה. בד בבד מצאה היתומה סוף סוף את זיווגה וחתנה נתמנה לרב.
כמובן כי כל נכבדי העיר אשר בעיניהם ראו את כל האמצעים המגונים שבהם השתמש המשיג גבול הזה, לא נתנו את ידם לו. ובכן ניצתה אש המחלוקת, שסופה, כפי הנראה, להתקיים. כי הלא תקוות האלמנה הרבנית כבר באה, את בתה נשא לאשה בן הרב הגאון דעיר זשעלודאק פלך ווילנא, אברך גדול בתורה ומצוין במידות, שמצא חן בעיני כל יקירי העיר ששמרו את הבטחתם ויקבלוהו עליהם לרב ומורה דרך. והאברך הנרגן ההוא, למרות כל אלה, עודנו מוסיף לחרחר ריב ולגרות מדון בתחבולות מגונות כאלה שנפש היפה תקוץ בהן, למען הוריד את הרב חתן האלמנה מכסא רבנותו.



והנה, בי"ז בטבת תר"ס (19 בדצמבר 1899) נמסר בהמליץ, בשם 'איש נאמן', שלא היו דברים מעולם ובדליאטיץ לא הייתה שום הסגת גבול: הרבנית בעצמה מכרה לאותו רב את חזקת השכירות שהייתה לה, כל ה'בעלי בתים' חתמו על כתב רבנות, אבל בגלל העדרו של ראש העדה לא נמסר הכתב לרב. אותו רב היה ציוני, וכת 'מתנגדי ציון' הסיתו את הרבנית להשיא את בתה לאיש והם ישתדלו שיקבל את כס הרבנות. וכך הווה. אבל כשחזר ראש העדה לביתו נמסר כתב הרבנות לרב הקודם.

כל הרגיל בדרכי העיתונות העברית של המאה ה-19 יודע, שאחרי הכחשה לידיעה, יש לצפות להכחשה נוספת, שתכחיש את ההכחשה הראשונה. ואכן, בהמליץ מיום י' בשבט תר"ס (10 בינואר 1900) התפרסם 'מכתב אל המו"ל' מאת פייגה-מרים, אלמנת הרב המנוח, שבו הכריזה בהחלטיות 'כי דברי בעל ההכחשה "האיש הנאמן" מוכחשים המה מראשיהם ועד סופם ואין בהם אף קורטוב של אמת'! היא חזרה וסיפרה על החלטת אנשי העיר 'כי אם במשך השנה, מיום פטירת בעלי הרב ז"ל, אשיא את בתי לאיש, אשר יהיה ראוי להוראה, אז יהיה הוא לממלא מקום הרבנות. ויתנו לי כתב בחתימת כל אנשי עירנו'.

והנה, 'כעבור חודש ימים בא הלום אברך אחד ... וידרוש דרשות אחדות, אך לא הזכיר שום רעיון ציוני. כי באמת עירנו קטנה לא נמצאו בה אנשים ציונים ולא חס ושלום מתנגדי הרעיון הזה, והרגש הציוני עוד לא התפתח פה במידה מרובה, כי יבוא לידי מחלוקת ולפרוד הדעות'.
אחרי כן בא חותנו, הרב דאשמינא, לעירנו וישתדל כי ייקחו להם בני העיר את חתנו לרב. וישיבו אנשי העיר פניו ריקם, אך משחסו על כבודו הוכרחו למלאות בקשתו, ויעשו כתב ביניהם ובתנאי מפורש, כי אם במשך השנה לא יזדמן לבתי חתן אשר יהיה ראוי להוראה, אז יהיה לרב ... וכעבור שבועות אחדים באה בתי במסורת ברית התְנאים עם בן הרב אב"ד דזאלודאק והוא ראוי להוראה ... כעבור ימים אחדים, אחרי התקשר בתי בקשר התנאים, נמצאו אנשים מתנגדים מפני סיבה ידועה, ויביאו את חתן הרב דאשמינא לעירנו. ומה שהודיע בעל ההכחשה, כי אני מכרתי לו את זכותי, לא כן הוא.
בסיום מכתבה נוספה 'הערת המו"ל':
יודעים אנחנו את הרב הגאון מאשמינא לאחד מיחידי סגולה שבדור, לא רק בגדלותו בתורה, כי אם גם במידותיו התרומיות ... וה'איש הנאמן', גם הוא רב נכבד מאד. וחלילה לנו לאמור על אנשים גדולים כאלה: 'וריב אלמנה לא יבא אליהם'. לכן אמרנו יתברר הדבר וגדולי ישראל לא יעשו עוולה.
אברהם אופק, 'חתונה', 1974 (מתוך התערוכה 'מקודשת', מוזיאון בר-דוד לאומנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם, 2013)

ח. קח את בת הרב לאשה וקבל את כסאו (ווישינטה, פלך קובנה)

בכותרת 'עמק הבכא' התפרסמה בהמליץ, כ"ח באלול תרנ"ט (3 בספטמבר 1899) הידיעה הבאה על העיירה ווישינטה (Wieszynty): 
ביום השישי בשנים עשר לחודש אלול, נפטר בעיר ווישינטא ... רבנו יחיאל מיכל ב"ר הלל יפה זצ"ל ... וימהרו הרבנים לבוא לחלוק להרב הנפטר ז"ל את כבודו האחרון ... ובשוב אנשי העיר מחצר המות [בית העלמין], התאספו ארבעת הרבנים הגדולים הנ"ל, ויתקנו תקנות לטובת האלמנה והיתומים, לבלתי גרוע מהם השכירות וההכנסות משך שנה תמימה. ובאשר השאיר הרב המנוח אחריו בת, אשר עִתָּה עת דודים, על כן קיימו וקיבלו עליהם כל אנשי העיר, בעצת הרבנים האלה, לקחת להם לרב בחור הראוי להוראה ... והוא יקח את בת הרב לאשה והוא ישב על כסאו אחריו. ודבר בחירת הבחור מסור בידי הרבנים הנזכרים למעלה.

ט. לבת הרב יש שנה למצוא שידוך (סֶרֶדְניק, פלך קובנה)

בכ"ג בטבת תרס"א (14 בינואר 1901) פרסם החוקר והביוגרף הלל נח מגיד-שטיינשניידר מווילנה מאמר הספד בעיתון 'הצפירה' על הרב בער וולף אב"ד סרדניק (Średniki), שנפטר כחודש קודם לכן. בסיום דבריו כתב שטיינשניידר:
ובני עדתו הסכימו למלאות פקודתו, להשיא לאיש את בתו השולמית וכו', בחור מופלג אשר יהיה ראוי להוראה, למלאות מקום כבודו



 

הלל נח מגיד-שטיינשניידר (1903-1829)

כעבור עשרה ימים, בד' בשבט (24 בינואר) התפרסמה שוב ידיעה באותו עיתון חתומה ב'חותם הקהל'. ואלו דבריהם:
בעיר סרעדניק ... גוע ויאסף אל עמיו ... הרב הגאון דובער ז' ליעבשיטץ ... פרנסי הקהלה ומנהליה, בהוקירם זכרון המנוח ז"ל ובחפצם לעשות נחת רוח לנשמתו, החליטו פה אחד לתת דמי המשכורת לאלמנתו במשך שנה תמימה. והיה אם במשך השנה תינשא בתו היחידה של הרה"ג ז"ל לתלמיד חכם שיהיה ראוי למשרת הרבנות בעדה הזאת, תינתן המשרה על שכמו. אי לזאת מפרסמים את הדבר הזה בקהל, לבל יהינו רבנים המבקשים משרה לבוא שמה להשתדל בדבר הרבנות.


י. מחפשים חתן מוכשר לבת הרב (אוּפִּינָה, פלך קובנה)

ההודעה-מודעה הבאה התפרסמה בעתון המליץ, כ"ט בניסן תרס"ב (6 במאי 1902), בחתימת ארבעה רבנים' על פטירת הרב מאופינה (Upyna):
בלב נשבר ונדכה מודיעים אנחנו ... שהרב הגאון המפורסם בתורתו וצדקתו ... ר' יהושע אריה שטיין זצ"ל הגאב"ד דק"ק אופינא ... נאסף אל עמיו ... וביחד עם זה הננו מודיעים, שראשי ואלופי העדה הנ"ל הסכימו והחליטו ביניהם בהחלטה גמורה, לבקש חתן לבתו של הרב הגאון המנוח, שיהיה מוכשר להיות ממלא מקומו; ולכן הננו מזהירים שלא יהין שום רב או אברך לבוא לאופינא להשיג את הרבנות, כי בשום אופן לא ישיגו את חפצם וגם יפסידו את הוצאותיהם.

במקרה זה אנו יודעים גם על המשך המעשה. הרב נחום ברוך גינצבורג (1941-1882), שלימים שימש נשיאה האחרון של אגודת הרבנים בליטא, הוא שנשא לאשה את בתו של הרב שטיין, ובשנת 1903 התקבל כרב המקום. הבת, גולדה, הייתה כבר נשואה קודם לכן (לא ברור אם נתגרשה או נתאלמנה), ואלה היו נישואיה השניים. היא נפטרה בשנת 1933 ואילו בעלה, הרב גינצבורג, נרצח בימי השואה.

יא. רבנית צעירה ויפת תואר (גראייבו, פלך לומז'ה)

המודעה שלפנינו חורגת בסגנונה מכל מה שראינו עד כה, וגם מיקומה (המליץ, י' בתמוז תרס"ג; 5 ביולי 1903) – במדור המודעות – יוצא דופן הוא: 
רבנית צעירה, כבת שלשים ושבע שנים יפת תואר. 'מקום הרבנות' יינתן להנושא אותה ... הבעל יתחייב שיהיה אצלם שלושה בנים, ועל כן ידרש איש פנוי ראוי למשרת הרבנות ... והרוצה יפנה על אדרעססע דלמטה ויתבארו כל הפרטים.
לא מדובר אפוא בנערה צעירה ורווקה, אלא במי שהייתה נשואה כבר ולה שלושה בנים. הכתובת – ברוסית – היא של וולף ביאלוסטוצקי מהעיירה גראייבו (Grajewo) שבפלך לומז'ה.




בית הכנסת של קהילת גראייבו נבנה בשנת 1900 (מקור)

יב. מבוקש רב רווק (שאפיזישקי, פלך סובאלק)

בכתב העת החרדי 'הפלס', שראה אור בפולטבה בעריכת הרב אליהו עקיבא רבינוביץ, התפרסמה בתשרי תרס"ד (עמ' 64) הידיעה הבאה על מות רבה של קהילת שאפיזישקי (סַפִּיזִישוֹקSapieżyszki) שבמחוז קובנה.
בבוקר יום א', כ"ג מנחם אב [16 באוגוסט 1903] נפטר לפתע פתאום, הרב הגאון ... מוהר"א חיים זאב קריגער ... בני העדה, ברצותם לעשות נחת רוח לנשמת רבם, לבל תישאר משפחתו בלי משען לחם, נמנו וגמרו, לבלתי קבל עליהם לרב, כי אם אותו האיש שיהא ראוי לאותה איצטלא, ויהא גם פנוי, באופן שיקח את בת הרב המנוח לאשה.

יג. מברזנה (פלך צ'רניגוב) לכפר חב"ד (ישראל)



ונסיים בדוגמה שהייתה מוכרת באופן אישי לכותב שורות אלה. 

בספרו הלכסיקוגרפי של שמואל נח גוטליב, 'אהלי שם' (מינסק תרע"ב), שהוא מעין 'דפי זהב' של כל הרבנים בתקופתו, נכתב בעמ' 337 על הרב שניאור זלמן הארעליק (קראו: גָרֶלִיק), רבה של בֶּרֶזְנֶה (Borzna) שנמצאת היום באוקראינה: 
נולד בשנת תר"מ [1880] בעיר ראגאטשאוו. נתחנך בהישיבה המפוארה 'תומכי תמימים' בליובאוויץ ... בשנת תרס"ב [1902] נשא לאשה את בת הרב הגאון ר' אברהם שמואל וואלטשאק זצ"ל ... ועל מקומו נתקבל לרב בעיר בערעזנע הנ"ל, בשנת תרס"ב.

יש אומרים שהרב המנוח הוא זה שביקש, עוד בחיים חיותו, מהרב דוד צבי חן (רבה של צ'רניגוב), שיבחר לבתו את החתן שיירש את מקומו. ומספרים, שהוא בחר ברב גרליק בהמלצתו של אדמו"ר חב"ד, ר' שלום בער מליובאוויץ'. מה שוודאי, שהרב חן הוא זה שתהה על קנקנו, הסמיכו לרבנות ואישר את השידוך (לבת הרב ולרבנות העיירה). את שכנועה של בת הרב המנוח השאיר הרב חן בידי בתו, שאכן הצליחה בהבאת השידוך לפועל וכך נתקבל בעקבותיו גם כס הרבנות.

הרב שניאור זלמן גרליק (הארעליק) כיהן במשך 25 שנה כרבו הראשון של כפר חב"ד, מיום הקמת היישוב ועד למותו בתאונת דרכים בשנת 1974, בגיל 94.

הרב שניאור זלמן גרליק נואם (מקור: חב"דפדיה)

יד. סוף דבר: צרת הבן וצרת הבת

התחלנו בביקורתו של אלחנן ליב לוינסקי ונסיים בביקורת מבית, פרי עטו של הרב ליב נח באס מקהילת שאווקאט. דבריו נדפסו בהמליץ, ה' בטבת תרס"ג (4 בינואר 1903) ברשימה ושמה 'לשאלת הרבנות'.
רבות כתבו הסופרים בעת האחרונה על דבר שאלת הרבנות, עד אשר כמעט לא הניחו בה מקום להתגדר בו ולאמר ראה זה חדש הוא. ולכן כבואי היום לערוך דברים על אודות שאלת הרבנות, לא אדבר על המגרעות שבה, שכבר דשו בהם הסופרים ... כי הלא הם רק תולדות מחויבות ומוכרחות מהצד הרע שבמצב הרבנות כעת, ואחרת להן לא יכולנו אף לקוות. מטרת מאמרי הוא הפעם להעיר על דבר חדש לגמרי, על הצד הטוב שבמצב הרבנות, שגם הוא יהפך לרועץ לנו ויסב לנו, על פי רוב, רק כעס ומכאובים ... אין לך דין המתקבל על הדעת והשכל והעושה חסד עם החיים והמתים – כדין הנחלת הרבנות לבנו אם הוא ממלא מקום אביו, למצער ביראה... אבל בעתים הללו החלו למלאות אחר דין זה גם במקום אשר לא יכירנו מקומו כלל ... כי גם במקום שהבן אין בו לא תורה ולא יראה, וגם התקוה להשיג באיזה זמן היתר הוראה – רחוקה היא ממנו, ורק בשם בן-הרב שנקרא עליו, יחסמו קרוביו ואוהביו את הדרך ולא יתנו לקחת רב ... והנה מלבד כי נקל להבין עד כמה יוּשְׁבּת שלום העיר, ועד כמה ירד כבוד תורתנו הקדושה בעיני העם במקרים כאלה, בראותם כי נער קטן שגודל וחונך אצלם, מתעתד לעלות על כסא הרבנות בעירם ולנהוג בם ... עוד יותר נקל להבין את ערך ההוראות שיורה בן-הרב הזה בהקפה, על סמך היתר הוראה שישיג אחר כך ... גם צרה אחרת, חדשה באה ונהיתה כעת במצב הרבנות ... כי במקום שאין להרב בן המתנשא למלאות מקומו, אז בת יורשת נחלת הרבנות, ויבקשו בעדה חתן-תורה, ובקחת חתן התורה את בת הרב לו לאשה, יקח לו ביחד עם זה גם את משרת הרבנות על שכמו.
והנה אם כי לא הרי צרת הבן, שתפגע מכשולים על פי רוב מצד אנשי העיר מסיבת אי-ידיעת בן הרב בתורה ובהוראה, כהרי צרת הבת, שעל פי רוב לא תפגע מכשולים כאלה, כי הלא בידינו לתת לבת הרב בחור כהלכה הראוי באמת למשרת הרבנות, מה שאין בידנו אף במאומה לתת להרב בן אחר ... ולעומת זה, פוגעת צרת הבת מכשולים גדולים אחרים מצד נשי העיר (כי כידוע נוטלות גם נשי עמנו, ביחוד בערים הקטנות, חלק בפתרון שאלת הרבנות), באָמרן, כי חרפה היא להן לתת לבת-הרב, שנולדה וגודלה אצלם, כבוד רבנות. 
אך הצד השוה שבשתי הצרות האלה, שדרכן לילך ולהזיק, ולהרבות מחלוקת וחילול ד' בישראל, ולהמעיט דמות תורתנו הקדושה בעיני העם ... גם יש הרבה רבנים שהנחילו לבניהם אחריהם לא רק זכות כסא הרבנות, כי אם גם כסף תועפות, ובניהם ובנותיהם מבקשים כסא הרבנות רק מפני הכבוד. ולדעתי נחוץ לתקן, כי במקרים כאלה אין לבן, ומכל שכן לבת, זכות הרבנות, אם לא ברצון כל בני העיר. כי אסור לנו לסכן את שלום העיר ולתת את כבוד תורתנו הקדושה לכלימה, אך ורק בשביל כבוד בן או בת הרב.
לרבניות של היום יש גם בלוג (Redefining Rebbetzin)

תוספת לאחר חתימת הרשימה

כנהוג כבר בערי ישראל (טליכן, פלך מינסק)

מידיעה שהתפרסמה בעיתון החרדי 'המודיע' (נדפס בעיר פולטבה), בתאריך 1 במאי 1914, עולה כי נוהג זה המשיך גם בעשור השני של המאה ה-20. לאחר מותו של הרב ישעיהו אליעזר אילובצקי קיבלו על עצמם 'בני העיר' טליכן (Telechany) להתנות את כס הרבנות בנישואי המועמד החדש עם בתו של המנוח, דבר שלעדותם 'נהוג כבר בערי ישראל'.


שבועיים לאחר מכן, בתאריכים 15, 29 במאי 1914, ממשיכים הפרנסים ומודיעים ב'אזהרה גדולה', כי אל יהין איש, ולו גם 'מן הגדולים והחשובים', לנסות את רצינותם של הפרנסים  בלי חתונה אין סיכוי לקבל את הרבנות:



מעניין השימוש שנעשה בסמכותו של הרב דוד פרידמן מקארלין (1915-1828), שנפטר זמן לא רב אחר כך, וכן 'הסכמת האדמו"רים שליט"א', שאינם נזכרים בשמותיהם וככל הנראה הכוונה לאדמו"רי חסידות ליבשיי וקוברין שבעיירה היו בתי תפילה שלהם. מכל מקום, מלחמת העולם הראשונה שפרצה בסמוך, טרפה בוודאי את תכניותיהם של ראשי הקהל ומי יודע מה עלה בגורלה של בת הרב...

מספר יזכור של קהילת טעלעכאן (לוס אנג'לס 1963, עמ' 13, 175), עולה כי כס הרבנות בעיירה עמד מיותם לאחר פטירתו של הרב אילובצקי (שהוא הנזכר בידיעה זו), ורק בשנת 1928 הוכתר רב חדש בעיירה.




17 תגובות:

  1. תוהה על הראשונות22 ביולי 2013 בשעה 19:57

    בתחילת הרשימה הובא קווים על התופעה, ובין היתר נכתב: 'ואם בעל אשה הוא, עליו לגרש את אשת...', אבל בכל הדוגמאות שהובאו פה לא מצאתי סיפור אחד שכזה, וברור שלא היו מקבלים רב שנוטש את אשתו בשביל הרבנות. פלא בעיני שהכותב לא העיר על ההגזמה הפרועה שבתיאור זה, ופלא גדול יותר האכסניא שהוא מצא לעצמו. וד"ל.

    השבמחק
  2. העיקר חסר מן הספר:
    סיפור ירושת חתנו של הרב גרליק בכפר חבד ואיך היא נלקחה ממשפחתו

    השבמחק
  3. וידוע הסיפור על בעל השרידי האש שחיתנו אותו עם יתומת רב ואשר חי בעניות ממש מכיוון שמשכורתו שולמה היישר לחמותו.

    השבמחק
    תשובות
    1. יהושע מונדשיין24 ביולי 2013 בשעה 17:13

      תודה. האם המידע החשוב הזה, ככל שהוא נכון, גם מתועד?

      מחק
    2. בן-ציון קליבנסקי26 ביולי 2013 בשעה 10:12

      עיין כאן:

      Shapiro, Marc B., Between the Yeshiva World and Modern Orthodoxy: The Life and Works of Rabbi Jehiel Jacob Weinberg, 1884-1966. London; Portland, Or.: Littman Library 1999

      מחק
  4. מאמר מרתק ומשעשע


    רמי נוידרפר

    השבמחק
  5. דבר בעיתו, להעלות קוריוזים מחיי הרבנות, בדיוק בתקופה שסאגאת מינוי הרבנים הראשיים הגיעה לשיאה.
    אולם למעט הקטע המצחיק עם היפ"ת בת 37, הרי שבכל מה שפורסם, אין שום חידוש.
    התופעה של הורשת המישרה והכבוד לצד הורשת רכוש וכסף, קיימת כמעט בכל תחומי הדת, ולאו דווקא ברבנות.
    וכי אדמו"ר שהולך לעולמו, יירשנו אחר? כשיש בן או חתן ראוי?
    וכי ראש ישיבה שבוחר חתן לביתו, לא יעיין בין שלל דרישותיו לחתן, במי שראוי לשבת על כסאו ולהרביץ תורה?
    דא עקא, שמקרים חריגים ומיוחדים, כמו הסיפור של היפ"ת בת ה - 37 מעיבים על הכלל כולו, ומוציאים דיבת הרבנות רעה.
    גם בראשות ישיבה, ישנם - כמובן - מקרים מלוכלכים, שמכפישים את שם ראשי הישיבות, ולא נוכל להתעלם ממה שקורה בעשר השנים האחרונות בישיבת פוניב'ז, שוב כתוצאה ממלחמת ירושה.
    והאם בחצרות הקודש ושושלות אדמורי"ם, התופעה נדירה ולא מצויה? מיותר לענות....
    אבל בשביל אכסניה נפלאה כזאת, גם סיפור בודד וחריג, הוא שלל רב! ולכן אין מקום לשאלתו של ה"תוהה על הראשונות".

    השבמחק
    תשובות
    1. ההבדל "הקטן" בין הקוריוזים הללו לבין נוהג הירושה בחצרות ראשי-הישיבות והאדמו"רים, הוא בדיוק כמו ההבדל בין מודעה המתפרסמת במדור השידוכים, שבה מבוקש חתן עילוי ובר-אבהן, עבור צעירה משכלת, שהנדוניה שלה כוללת אופציה לרשת את עטרת הרבנות/אדמו"רות של אביה, לבין מודעה המתפרסמת במדור "דרושים", שבה מבוקש מתכנת מחשבים מוסמך ובעל ניסיון, ואחד מתנאי ההעסקה הוא, שעליו לשאת את בתו של בעל העסק.

      מחק
    2. א קליינע נפקא מינא...

      מחק
  6. אמעריקא אז ניט אנדערש...

    ...במהלך מסעותיו באמריקה, מישהו הציע לשידוך בתיה פרייל, בתו של הרב אלעזר מאיר פרייל, רב שנפטר לאחרונה מאליזבת, ניו ג'רזי.
    הרב פרייל השאיר הוראה שאם האדם שמתחתן עם הבת שלו יהיה ראוי, שיירש אותו כרבה של אליזבת. הרב טייץ היה ראוי בהחלט.

    http://www.elmorahillsminyan.org/Home/gedolim/american-gedolim/rav-pinchas-teitz-ztl

    http://books.google.ca/books?id=H7K4LIotquUC&lpg=PA76&dq=people%20claim%20%22rabbinical%20position%22&pg=PA76#v=onepage&q=people%20claim%20%22rabbinical%20position%22&f=false

    http://books.google.ca/books?id=H7K4LIotquUC&lpg=PA81&dq=succession%20rabbinate%20elizabeth&pg=PA81#v=onepage&q=succession%20rabbinate%20elizabeth&f=false

    השבמחק
  7. האם חלאוי (שלא מצאתם את מקומה) יכולה להיות michalowo שנמצאת באזור בישובים שצויינו בכתבה , מהם הגיעו הרבנים שהספידו את הרב המנוח ?

    השבמחק
    תשובות
    1. לצערי זה לא המקום. מה שהצעת נמצא באזור ביאליסטוק, ואילו חלאוי 'שלנו' נמצאת בפלך מינסק. לפי שמות היישובים הנזכרים בסביבתה ולפי הכתובת למשלוח בקשות, חלאוי הייתה כנקראה קהילה זעירה מאוד במחוז אוסיפוביצ'סקי (Osipovichsky, ובתקופה הסובייטית במחוז מוהילב.

      http://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%9E%D1%81%D0%B8%D0%BF%D0%BE%D0%B2%D0%B8%D1%87%D1%81%D0%BA%D0%B8%D0%B9_%D1%80%D0%B0%D0%B9%D0%BE%D0%BD

      מחק
  8. מקורות חבדיים מספרים על תנאי הפוך שהתנו על נישואיו של הרבי החבדי האחרון. לא לחינם התבטא הרבי כעבור שנים בהקשר ליום נישואיו לבתו של הרבי הקודם שזה "היום שקישר אותי איתכם ואתכם איתי".
    ואם ישאל השואל, מהו החידוש? הרי זה כמודעה המתפרסמת במדור "שידוכים", ואחד המועמדים מוכן לשאת את הבתולה בתנאי שהוא יירש את העסק, ולא - אין עסקה.
    דוושה

    השבמחק
  9. לבושתי לא קראתי את כל המאמר, אבל המודעה מהמליץ על הרבנית היפתו"א, זכתה לתשומת לב מרובה כבר בשעתו, ועוד באותה שנה התגולל מישהו בהמליץ עצמו על המודעה "שנדפסה באחד העתונים העברים בקיץ העבר". ראה כאן:

    http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=G2AvUXGoaWNe6Uou3bgIuF0t6a7K1k%2BcPJX7d9YBwjGrar5pJSVG3bdPIy%2F3QolmYw%3D%3D&mode=image&href=HMZ%2F1903%2F10%2F28&page=1&rtl=true

    השבמחק
  10. מעשייה דומה, שהיתה ככל הנראה נכונה, סופרה על המלחין הנפלא דיטריך בוקסטהודה (1639-1707). בתו הצעירה ביותר לא נישאה ובוקסטהודה רצה לפרוש. שלושה מלחינים רציניים (מהם הנדל וי.ס. באך), רצו במשרתו בעיר ליבק, אבל התנאי היה להינשא לבתו אנה מרגרטה. ראו כאן: http://indianapublicmedia.org/harmonia/buxtehude-suitors/

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.