שעשועי תשעה באב

אמירת קינות בירושלים, תשעה באב תשע"ב (צילום: ברוך גיאן)

רשימות קודמות על תשעה באב
על כפיו יביא': משהו על תשעה באב, על שרפרפים ועל נגרים
ברוך הבא: מַה לְּךָ נִרְדָּם? קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ!

א. פרנסות של יהודים: קייטנת תשעה באב

כלל ידוע הוא: כל משבר הוא גם הזדמנות, ואין רע בלי טוב.

תשעה באב, שיחל השנה ביום שני בערב, הוא יום של צום ומספד על חורבן בית המקדש ועל שאר צרות וייסורים, אבל אין זה אומר שאי אפשר להרוויח ממנו.

אז כשאבא ואמא והאחים הגדולים צמים ומתענים, קוראים במגילת 'איכה' ומקוננים בקינות, ברור שאין להם ראש לטפל בטפליא. לעזרתם באו יזמיות, שזיהו הזדמנות: קייטנה חד-פעמית וחד-יומית, 'ספיישל' לתשעה באב. ועכשיו נותר להתלבט בין הקייטנה של חיה ('מקום מוזג [!] ונעים', 'יחס אישי ואדיב', כולל ארוחת צהריים, 6 שעות = 30 ש"ח), לבין הקייטנה של דבי ('יחס חם ואוהב', 7 שעות = 40 ש"ח).

ברשת האינטרנט מצאתי עוד כמה 'קייטנות תשעה באב' (כאן למשל אפשר לקרוא על קייטנת תשעה באב של בית חב"ד בנס ציונה; הידיעה מ-2010), וכנראה מדובר בתופעה נפוצה.

מקור: תן גאג

ולסיום, שמעון ביגלמן שלח לי תמונה שצולמה בשכונתנו בקעה, בירושלים. הקייטנה הזו, מה יש לומר, מנמיכה (ושמא מגביהה) ציפיות...

בע"ה ובאם לא ישמע קולו של משיח צדקנו תתקיים קיטנה בתשעה באב לילדים בגילאי 2-7

ב. 'יום של צחוק ושל שעשועים'

את הצילום הזה קיבלתי מכל כך הרבה אנשים, ועדיין אני מתקשה להאמין שזה אמתי...

בימים עברו, לא היה צריך לארגן קייטנה לילדים בתשעה באב. הם ידעו להסתדר לבד.

בזיכרונותיו, שנכתבו ביידיש לפני מאה שנה בדיוק (1913), סיפר יחזקאל קוטיק על הווי חייהם העליז של החסידים בעיירתו קמניץ-ליטובסק (רוסיה הלבנה). התקופה היא שנות החמישים של המאה ה-19:

דוד אסף (מהדיר), מה שראיתי... זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק, תשנ"ט, עמ' 181-180

בתשעה באב ישבו המתפללים על רצפת בית הכנסת כשהם חלוצי נעליים ולכן מובן מדוע שפכו מים על הרצפה, אך מנהג משובה זה אינו מוכר לי ממקורות אחרים. לעומת זאת, למנהג השלכת 'בערעלעך' (פירות של צמחים קוצניים) יש עדויות נוספות בספרי הזיכרונות של יהודים ממזרח אירופה (ראו שם, הערה 30). אני עצמי זוכר אותו מילדותי בתל-אביב, לפני חמישים שנה, כאשר הילדים הסתתרו בין ספסלי עזרת הנשים ומשם קלעו את הכדורים על הגברים שלמטה...

ילדים קוראים במגילת איכה, ירושלים תשע"ב (צילום: ברוך גיאן)

הרב יהודה לייב מימון (פישמן) (1962-1875), שהיה ממנהיגי 'המזרחי', מחותמי מגילת העצמאות ושר הדתות הראשון, היה גם כותב מחונן. בזיכרונותיו סיפר כיצד, כילד קטן, התפלא על מנהג שעשועים זה שנהג בעיירתו מרקולשטי שבבסרביה:

י"ל הכהן מימון, למען ציון, א, מוסד הרב קוק, תשי"ד, עמ' 104-103

הרב יהודה ליב מימון לצד דוד בן-גוריון בטקס חתימת מגילת העצמאות, 1948 (צילום: הנס פין)

ממקורות רבים ידוע על מגמת הקלה 'עממית', שצמחה מלמטה וראתה בחציו השני של תשעה באב – מצהרי היום ואילך – את החלק המנחם והאופטימי של הצום. אפשר לשער שלתפוצת מנהגי המשובה והשעשועים סייעו השבתאים, שהפכו את צום תשעה באב ל'חג השמחות', ואולי גם הייתה להם השפעה על מנהג הבערעלעך (שהוא עצמו אולי סמל למנהג של עינוי הגוף בקוצים). לא כאן המקום להאריך, אך מן השבתאים, כפי שתקראו בסעיף הבא, לא נימלט...

ג. חג הנחמות: יום הולדת לאמיר"ה 

יום הולדת, חגיגה נחמדת

חשבתם שכבר אין שבתאים? טעיתם.

משיח השקר שבתי צבי, שכונה בפי מאמיניו אמיר"ה (אדוננו משיחנו / מלכנו ירום הודו), נולד, על פי טענתו, בתשעה באב של שנת 1626. כמעט 400 שנים חלפו מאז, אבל יש כאלה שזוכרים עד היום ומקפידים לחגוג לו יום הולדת.

זו ההזמנה שהתקבלה לפני זמן-מה בתיבות הדואר האלקטרוני של כמה מעמיתיי. כיוון שמדובר בהזמנה אישית, אני לא יכול להזמינכם לאירוע המסקרן במושב בית עריף, אבל מובטחני שהיין יישפך כמים.