ברוך הבא: המכביה בירושלים

כתב וצילם ברוך גיאן

ביום חמישי שעבר (18 ביולי) נפתחה המכביה ה-19 בטקס רב רושם באצטדיון 'טדי' בירושלים. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שבה נפתח טקס המכביה בעירנו, וממחווה כזו מערכת עונ"ש אינה יכולה להתעלם. כרגיל, הטקס היה שילוב של התרגשות ומכובדות בינלאומית וחוסר סדר ישראלי טיפוסי.

למרות שאני גר לא רחוק, זו הייתה לי הפעם הראשונה שנכנסתי בשערי אצטדיון 'טדי'. אלפים התגודדו בכניסות, וכמו ב'מצעד החיים' בפולין, גם כאן היו מי שהתעטפו בדגלי מדינתם. משום מה, דווקא יהודים מבריטניה בלטו במיוחד.

כשהגענו למושבים של שער 5 כבר ישבו שם צעירים רבים, שפטפטו בבליל שפות: עברית, ספרדית, פורטוגזית, מה לא...

לצדי הונף דגל צ'ילה, וישראלים ממוצא ברזילאי הניפו את דגל תנועתם 'הבונים דרור'. הייתה תחושה של הפנינג צעיר, ואני הרגשתי כמעט כמו הסבא של כולם...

כניסת המשלחות המחישה את מפת היהדות הבין לאומית. לצד התפוצות היהודיות הגדולות, כמו ארצות הברית, קנדה, בריטניה, צרפת ורוסיה, יש גם מקומות רחוקים וזעירים, וגם שם יש יהודים שרוצים להשתתף בחגיגה. 

הבריטים כובשים את ירושלים מחדש...

מי היה מאמין שבאיי הבתולה ובמונגוליה יש בכלל יהודים? וכמה מאתנו יודעים איפוה בכלל נמצאות ארובה, מאוריציוס או קורסאו?

גם בקורסאו יש יהודים

היה מעניין לראות כיצד מתמזגים סמלי מגן דוד שעל דגלי ישראל הרבים שהתנופפו ברוח הקייצית, עם הסהר שעל הדגל הטורקי או האוזבקי ועם הצלב של הדגל הגיאורגי או השבדי.

הכל כלול? האוהדים הטורקים מנופפים בדגל

המשלחת מאוזבקיסטן

המשלחת מגאורגיה

המשלחת מאלבניה

שתי המכביות הראשונות נערכו בתל-אביב בשנים 1932, 1935, והשלישית כבר נדחתה לזמן בלתי ידוע בשל האירועים באירופה. המכביה השלישית נערכה לבסוף רק בשנת 1950, לאחר השואה ולאחר הקמת מדינת ישראל, ומאז מתקיימות המכביות כסדרן בכל ארבע שנים. 

כרזת המכביה הראשונה, 1932

כרזת המכביה השנייה, 1935

כרזת המכביה השלישית, 1950

הרבה עברנו מאז, ובכל זאת קצת מוזר היה לראות את המשלחת היהודית הגדולה מגרמניה מניפה בגאון את הדגל הגרמני. כמה מן הספורטאים אף התעטפו בו והניפוהו בגאווה...

המשלחת מגרמניה

כצפוי, המשלחת האמריקנית מנתה מאות רבות של ספורטאים עולצים והם מילאו כמעט את כל המסלול.

כמו תמיד, גם הפעם המשלחת האמריקנית הייתה הגדולה ביותר. האם נמצא בתוכה את מארק ספיץ הבא?

היו גם משלחות של ספורטאי אחד או שניים. מצער או משמח? זה תלוי כנראה בנקודת המבט. מכל מקום, מאיי בהאמה ומאלבניה הגיע רק נציג אחד. זה מה יש...

לעולם לא תצעד לבד... (הדגלן של המשלחת ממכסיקו)

המשלחת של איי בהאמה

המשלחות של ארובה ושל ארמניה 

לא רחוק ממני ישבו טל ברודי ורעייתו תרצה. לצד השחיין האמריקני מארק ספיץ, ברודי הוא אולי השחקן המפורסם ביותר שהכרנו בזכות המכביה. ניגשתי אליו והזכרתי לו שלפני כארבעים וחמש שנה הוא אימן אותי בקבוצת כדורסל יפואית. אמנם הייתי די גבוה, אבל מסתבר שזה לא היה מספיק כדי להצליח בכדורסל... ברודי עצמו השתתף במכביה של שנת 1965 ושנה לאחר מכן עלה לארץ, הצטרף לשורות מכבי תל אביב, וכזכור 'שם אותנו על המפה'...

המשלחת הדרום-אפריקנית הייתה גדולה למדי. הספורטאים לבשו חולצות לבנות והצועדים בראשם נשאו שלט גדול לכבוד יום הולדתו ה-95 של נלסון מנדלה, ובו קריאה לשמירת מורשתו.

השבדים לובשי הצהוב ערכו מעגלי ריקוד, שפעם היינו קוראים להם 'הורה'; והארגנטינאים, בעיקר הארגנטינאיות, רקדו גם הם בלבוש לוהט של אדום-שחור.

שבדים רוקדים

ארגנטינאיות רוקדות

המשלחת הברזילאית עוררה התלהבות מיוחדת, והצעירים לצדנו פרצו בשאגות שמחה אדירות.

קרנבל ברזילאי באצטדיון...

וביציע.

אוהדי ברזיל

פרצי ההתלהבות והשמחה נרגעו לשעה קלה כאשר החלו הנאומים המייגעים ועמוסי הקלישאות של ראש הממשלה, הנשיא, נשיא המכבייה וראש העיר, וכשאלה הסתיימו התחדשה החגיגה.

כנהוג באולימפיאדות 'אמתיות' גם במכביה מדליקים משואה. המתעמלת האמריקנית והמדליסטית האולימפית אלי רייזמן היא שהתכבדה בהדלקה. 

מי שחשב שזו סתם הדלקת לפיד פשוטה, טעה בגדול. רייזמן הצעירה הדליקה על הבמה את האש, ובהבזק של שניות עברה האש, במופע פירוטכניקה מרהיב, אל קצה האצטדיון והציתה אש ענקית בלפיד שהתנוסס על ראש המגדל.

בלונים בשמי ירושלים

אינני יודע כמה עלתה ההפקה הגרנדיוזית הזו, ודומני שראוי היה לעשותה ביתר צניעות. אף על פי כן, הייתה בטקס שמחה רבה ותחושה אמתית של אחווה בין-יהודית מכל העולם. בניגוד למאבקי ספורט מתוחים וטעונים, במכביה הספורט הוא מרכיב חשוב אבל בפירוש לא יחידי.

עמוס בידרמן, הקריקטוריסט הנפלא של 'הארץ', נתן ביטוי מחודד למה שכולם יודעים...

עמוס בידרמן, דה-מרקר, 13 ביולי 2013

נצפה לתחרויות ונאחל 'הצלחה' לכולם!