יום שישי, 12 בספטמבר 2014

על דעת המקום: מה עושות הָאַיָּלוֹת, והיכן?

פרץ רושקביץ, נבקר בגן חיות, תל-אביב 1954 (מקור: קדם)

מאת יהודה זיו

א. איילים וצבאים 

עם רשימת הבהמות הכשרות במקרא נמנים, בין היתר, גם מפריסי פרסה מן הטבע, כמו 'אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר' (דברים, יד 5) – אשר בשרם עלה אף על שולחן המלך שלמה ('עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים' – מלכים א, ה 3). אין זה מקרה שאיילים וצבאים זווגו זה לצד זה. גם אנו נוטים לבלבל בין המינים ועל פי רוב אנו נוהגים להוסיף אליהם גם את היעלים. רשימתנו זו תוקדש לבירור ההבדלים ביניהם.

אכן, בקיעת השחר נראתה בעיני אבותינו כקרני איילה מסועפות, ומכאן כינויה הפיוטי 'לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר' (תהלים, כב 1). עדינותו החיננית של הצבי, הפותחת את קינת דוד: 'הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל' (שמואל ב, א 19), היא אשר הולידה את כינויה המקובל של ארצנו: 'אֶרֶץ הַצְּבִי' (דניאל, יא 16), ולא לחינם זכתה גם היעל (פרסתנית אחרת, שעוד נשוב ונדון בה) להימנות אף היא עם צמד תארי 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' (משלי, ה 19).

האיילות התקיימו בארץ ישראל עד תחילת המאה ה-20. בעקבות הקמת מושבות הטֶמְפְּלֶרִים הגרמניים בחיפה (1868) ובמזרח הגליל התחתון  בית-לחם הגלילית (1906) ואחריה ואלדהיים (1907)  נגזרה כליה על אייל הכרמל. כשלמה המלך בשעתו, גם עבור הטמפלרים שימש האייל מאכל תאווה עוד במולדתם והוסיף לעלות על שולחנותיהם גם בארץ הקודש. תחילה שילמו קצבי המושבה הגרמנית בחיפה לציידים, שכניהם בכפרי הדרוזים, עבור האיילים, ולימים עשו זאת הטמפלרים בכוחות עצמם. ובאחד מימי ראשון של שנת 1912  כך סיפר הזואולוג ישראל אהרוני בזיכרונותיו – הרג סגן הקונסול הגרמני בחיפה את הפרט האחרון של אייל הכרמל. 

אייל הכרמל (מקור: ויקיפדיה)

ב. על מקור השם אַיֶּלֶת השחר

קיבוץ איילת השחר, למשל, זכה בשמו בעקבות גלגול שמות משעשע. יהושע אוֹסוֹבְיֶצְקִי, הממונה מטעם הברון רוטשילד על מושבות הגליל, שקבע את מושבו בראש פינה, מסר בשנת 1916 לקבוצת פועלים בשם 'החורשים' (תרגום 'חָארֶתִ'ים', כינוים של אריסים בערבית) חלקת קרקע במזרחו של תל חצורשנתיים לאחר מכן החליטו 'החורשים' להקים במקום קיבוץ חדש, וכיון שחלקת האדמה שהוקצתה להם נקראה בערבית نَجْمَة الصُّبْح (נַגְ'מַת אֶ-צֻבְּח, קרי: סֻבְּח, כלומר כוכב הבוקר), הציע המורה דוד כנעני לקרוא לקיבוץ בשם העברי הנאה 'אַיֶּלֶת השחר'. הוא הגה רעיון זה כתרגום מליצי של שם המקום בערבית, וכן בעקבות פסוק תהילים שהוזכר לעיל וכמה מקורות בספרות חז"ל, כגון הסיפור המובא בתלמוד הירושלמי (מסכת ברכות פ"א, ב, ע"ג):
רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא [היו מהלכים בתוך] בקעת ארבל בקריצתה [עם שחר]. וראו אַיֶּלֶת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת.
בכור ילדי הקיבוץ, שנולד ב-1921, זכה בשם 'כוכב', והוריו, רוחמה ואריה (לֵיבְּ'ל) וִישְׁנְייבְסְקִי, אף עברתו את שם משפחתם ונקראו 'שַׁחַר'. כוכב שחר מת ב-2009, וסיפור חייו מובא בסרטון קצר זה:



על הולדת הַשֵּׁם אַיֶּלֶת השחר נרקמה לימים גם אגדה מקומית, שהביאה זאב וילנאי (אריאל: אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, א, עם עובד, תשל"ז, עמ' 162)
כאשר נוסד הישוב לראשונה, לא היה לו שם וגם שעון לא היה לתושביווכיצד קמו לעבודה? סימן היה לשומר, כאשר כוכב הבוקר היה צופה על פני חצר המשק, אות שהגיע הזמן לעבודה, והשומר היה מכריז: חברים, חברים! אילת-השחר עליכם! אילת-השחר עליכם! קומו לעבודה! לאחר שנים החליטו לקרוא שֵׁם לישובם. ישבו כל הלילה וחיפשו שם מתאים להם ולא מצאו. פתאום שמעו את קריאת השומר: חברים, אילת-השחר עליכם, קומו לעבודה! התעוררו המסובים ואמרו: הלא אילת-השחר היא המעוררת אותנו לעבודה, לחיים, הבה נקרא לישובנו – אילת-השחר!


בלי קשר לאגדה זו, מעניין לציין שמוכתר (מֻחְ'תַאר) הקיבוץ, הלל לַנְדסְמַן (1973-1897), נודע בקרב כל ערביי האזור בכינוי 'הִלָּאל', כלומר 'סַהַר הַיָּרֵחַ עם עלות השחר'. בלשוננו נגזרו מאותו שורש השמות 'הִלֵּל' ו'הִלָּה', ואף הכתוב: 'אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר' (ישעיהו, יד 12). וכך עלו בקנה אחד השמיים וכל צבאם: אַיֶּלֶת השחר, כוכב השחר והילל בן שחר... 

כאמור לעיל, ערביי האזור קראו למקום בו הוקם הקיבוץ בשם נַגְ'מַת אֶ-צֻּבְּח, אלא שבאף אחת מן המפות המוכרות לנו שקדמו להקמת הקיבוץ לא צוין שם זה. רק בראשית שנות השלושים צוין במפות מחלקת המדידות המנדטורית גם השם Kh. Najmat as-Subh (חִ'רְבַּת נַגְ'מַת אֶ-צֻּבְּח), בצד תעתיק שמו העברי של הקיבוץ הסמוך Aiyelet hash Shahar. השם הערבי חזר במפות גם בציון מקומה של טחנת קמח על גדת הירדן, מזרחה לכאן, שהופעלה בזרם מימיו ונקראה גם היא טַאחוּנַת נַגְ'מַת אֶ-צֻּבְּח. והנה, מפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF), משנת 1882, ציינה טחנת קמח בעלת אותו שם (Taht.[Tahunet] Nejmet es-Subhמהלך רב דרומה מכאן, בפתחו של ואדי רוּבַּדִיֶה (נחל צלמון), מצפון למושבה מגדל ולעֵין אֶל-מֻדַאוַרַה (המעוגלת), שנקראת היום בשם עֵין נוּן. טחנה זו הופעלה על ידי יושבי הכפר הסמוך חִ'רְבַּת אַבּוּ-שׁוּשֶׁה, יחד עם טַאחוּנַת אֶל-קַבּוּ (זו האחרונה מצויינת עד היום במפת ישראל)


טַאחוּנַת נַגְ'מַת אֶ-צֻּבְּח במפת PEF משנת 1880

איך נולד אפוא השם הערבי ממנו שאל קיבוץ אַיֶּלֶת השחר את כינויו המקראי

מתברר כי גם בפיהם של זקני ראש פינה השתמרה אגדה מקומיתבשנת 1892 רכש יהושע אוֹסוֹבְיֶצְקִי, 'מלך הגליל' שנזכר לעיל, את אדמות ווֹזִיֶּה, שנמצאות מצפון לראש פינה, ואת אדמות וַקָּאץ (תל חצור). תחילה עיבדו אותן איכרי המושבה, ולימים נמסרה החלקה אשר ממזרח לתל חצור, לידי איכר בעל שם 'מסובך' במיוחד: מוֹרְגֶנשְׁטֶרְן... הפועלים הערביים התקשו בהגיית השם   ולהזכירכם, באותם ימים עדיין לא נקרא המעביד בפי פועליו הערביים בשם הסתמי 'בעל הבית'  וכדי להקל עליהם תרגם מורגנשטרן בעבורם את שם משפחתו לערבית. כך הפך 'כוכב בוקר' (בגרמנית וביידיש) ל'נַגְ'מַת אֶ-סֻּבְּח'.

בשנת 1896, ארבע שנים לאחר מכן, סללו הטורקים את כביש טבריה-נצרת באמצעות עובדי 'שׂוּכְרָה' (עבודת כפייה), כמקובל בעת ההיא. גם צעירי ראש פינה היו בין המגויסים לעבודה זו, וכך ירדו מדי שבוע לעבר טבריה, הלוך ושוב, בנתיב 'דרך דמשק' הממלוכית החולף במערבה של בקעת גינוסר, סמוך לאותה 'טַאחוּנַת נַגְ'מַת אֶ-צֻּבְּח'. גם ג'מאל פחה 'הגדול' פקד בשנת 1916, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, לסלול בעבודת כפייה, על גבי אותו תוואי קדום, את דרך הרכב בין דמשק לטבריה. גם האיכר מורגנשטרן היה בין עובדי הכפייה הללו, ואולי אז נולד במוחו – ושמא כשעשוע לשון בפי חבריו – הקשר בין שם משפחתו הלועזי לבין שמה הערבי הציורי של הטחנה. ואולי כך נולד גם שמו העברי של קיבוץ איילת השחר.


גלויה מבית ההארחה של קיבוץ איילת השחר (מקור: נוסטלגיה אונליין)

ג. עין איילה, מעיין צבי, גשר האיילות ועין יעל

עד היום, משאתה שומע תוך כדי טיול, ברגל או ברכב, קריאה: 'איילות, איילות' – יהי לבך סמוך ובטוח, כי מדובר בצבאים או, לכל היותר, ביעלים.

שיבוש זה קיבל אישור רשמי ב-1956, שעה שביקשה ועדת השמות הממשלתית להנציח את אייל הכרמל הנכחד והחליטה ביודעין לקרוא למושב עולים חדש, שהוקם במישור חוף הכרמל שבמערב, לרגלי מקומו לשעבר של הכפר עֵין עַ'זָאל (מלשון غَزَال, צבי בערבית, אשר הולידה לימים אף את כינויו הלועזי המקובל, Gazelle) דווקא בשם עין אַיָּלָה (וראו למטה, בתגובתו של משה צפרירי, שהשם 'עין אילה' נקבע כבר בשנת 1949!)

מושב עולים סמוך אחר, בדרום-מזרח, ביקש אף הוא להנציח בשמו את אייל הכרמל ונקרא 'עופר', בעקבות הפסוק 'דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים' (שיר השירים, ב 9), שהוא כינוי משותף לצעיר כל אותם פרסתנים – איילות, צבאים ויעלים.


פסל איילה ועיִן בכיכר הכניסה למושב עין איילה (צילום: ד"ר אבישי טייכר). האיילה חסרה את הקרניים המסועפות, סימן ההיכר שמבדיל בינה לבין צבי ויעל.

לשם כך נסמכה הוועדה גם על שמו של קיבוץ מעיין צבי הסמוך, שבדרום רכס הכרמל, אף ששמו אינו קשור כלל לא לצבאים ולא לאיילות השדה. הקיבוץ – ששמו המקורי היה 'מַעֲיָן' – הוסיף ב-1945 לשמו את המילה 'צבי' לזכרו של צבי (הנרי) פְרַנְק, שהיה ממנהלי חברת יק"א (Jewish Colonization Association), שעל אדמתה ישב הקיבוץ.  


פקידי יק"א באדמות ביצות כבארה (אזור קיבוץ מעגן מיכאל), צילום משנות העשרים. במרכז: צבי (הנרי) פרנק
(מקור: הארכיון הציוני המרכזי)

השמעתם מימיכם על גשר האיילות? ובכן, מצפון-מערב לקיבוץ גְּרוֹפִית יורד אל הערבה ואדי גֻ'רֵיפִינָאת, שפירוש שמו הוא נחל הַגְּרִיפוֹת, כלומר השטפונות הסוחפים. 'ועדת השמות העבריים לנגב' (שדוד בן-גוריון מיהר להקים בסיומה של מלחמת העצמאות) כינתה את הנחל, 'על יסוד דמיון של צלילים', בשם גְּרוֹפִית, שפירושו ייחור של שקמה (שנתון הממשלה, תשי"א, רשימון השמות, מס' 59),וזאת  אף על פי שהשקמה איננה מצויה כלל לא בערבה ולא בנגב. מכל מקום, ב-1963 אף הוקמה בצד הנחל היאחזות נח"ל גרופית, שאוזרחה כקיבוץ בשנת 1966, ובין חבריו היה רפתן צעיר ושמו בוגי יעלון...

בשנותיה הראשונות של ישראל, בטרם נסלל מחדש כביש הערבה, נבנה בכביש הערבה שחצה את אפיק הנחל 'גשר אירי' (כלומר, מעבר מחוזק בבטון, שאיננו גשר). גשר זה כונה בפי המטיילים בשם 'גשר האיילות', וזאת בעקבות 'מתיחה', שנהגי אגד של אותם ימים נהגו לעשות בנוסעיהם: בהתקרבם אל הנחל הם היו מגבירים מהירות ומתריעים ברמקול: 'איילות, איילות', וזאת כדי שהנוסעים יפנו מבטיהם אל החלונות ולא יבחינו בגשר עצמו, לתוכו היה האוטובוס 'שוקע' פתאום. 

כך אירע אף לשמו של 'עֵין יָאלוּ', בדרומה של ירושלים – שיבוש השם העברי הקדום 'עין אַיָּלוֹן'(?), שנשתמר אף בכפר יָאלוּ אשר בעמק איילון. ביום 4 ביוני 1965 החליטה ועדת השמות הממשלתית ללכת בעקבות צלצול שמו הערבי וכינתה אותו 'עין יָעַל', על פי הכתוב בפסוקו האחרון של התנ"ך, המצטט את הצהרת כורש מלך פרס: 'מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל' (דברי הימים ב, לו 23). אך שם זה בניקודו הנכון מעולם לא נקלט וכולם מכירים את המקום בשם 'עין יָעֵל', אף כי יעלים שוכנים בצוקי המדבר ומעולם לא שוטטו בהרי ירושלים. חברי המוזיאון הפעיל שבשמורת עין יָעַל אף הוגים לפיכך את שמה, ביניהם לבין עצמם, 'אֵין יָעֵל'... 

אפילו בתרגום הרשמי לאנגלית השם הוא עין יָעֵל ולא עין יָעַל

ובדרך אגב, שעה ששבתי אל צה"ל לעמוד בראש מדור ידיעת הארץ (1984-1976), הכתרתי את מש"קי ידיה"א בשם חדש – מש"קי חֲוָיָ"ה (ראשי תבות: חינוך וידיעת הארץ), ואף בכינוי החיבה 'סיירת עופר'. אך כדי להישמר מפני הטעות המקובלת, היה סמלה ראשו של 'בַּמְבִּי', עופר צבאים לכל דבר, בעל קרניים משוכות לאחור, מסרטו הנודע של וולט דיסני. מתחת לסמל זה נכתב ההסבר 'עופרים בארץ הצבי'...


'במבי' של וולט דיסני, שער המהדורה הראשונה שליוותה את הסרט, 1942 (מקור: Royal Books)

ד. היכן ישנות הָאַיָּלוֹת בלילות?

ואם, אכן, כלו האיילות מן הארץ, על מי, אפוא, כתבה לאה גולדברג את שיר הילדים המפורסם 'מה עושות האַיָּלוֹת'? 

התשובה על כך עולה בבירור מתוך השיר עצמו: האיילות הללו, כמו אף 'הפילות הגדולות' ו'הקוף', כלל אינן מנופי החי בארצנו. 'הגן', אשר 'הירח הלבן' מביט בו מרחוק, אינו אלא גן החיות הנודע של תל-אביב (עליו ראו ברשימתי 'חסיין בגן החיות: פרק לא ידוע מ'ילקוט הכזבים'), שנפתח בדצמבר 1938 ב'גן הדסה' אשר בקצה המזרחי של שדרות הקרן הקיימת.

לאה גולדברג, שעלתה לארץ ב-1935, גרה מאז עלייתה ועד שעברה לירושלים בשנת 1954 ברחוב ארנון שבתל-אביב, לא הרחק מגן החיות, כידוע לקוראי ספרה 'יְדִידַי מרחוב אַרְנוֹן' (1943). היא מדברת אפוא בשירה על בעלי החיים, שהיו אהובים על הילדים, ומן הסתם אף עליה, ואותם היא ביקרה בגן החיות ברחוב שלמה המלך. 

הנה סרטון נדיר של יומני 'כרמל', מדצמבר 1938, שמתעד את פתיחת גן החיות התל-אביבי. בגן זה היו גם איילות וגם צבאים והם שנתנו השראתם למשוררת.




אריה נבון, אשר אייר את קובץ שירי הילדים 'מה עושות הָאַיָּלוֹת', שראה אור לראשונה ב-1949, כבר הושפע מן הטעות הרווחת לכנות גם את הצבאים בשם 'איילות' ועל כן עיטר את שער הספר בציור של 'איילת השחר' (ככתוב בשיר), שקרניה מעירות שלושה עופרי צְבָאִים... 

עטיפת המהדורה הרביעית (1967)

כאמור, הבדל ניכר יש בין איילות לצבאים – בגודל, בקרניים ובעיקר בזנב. הצבאים קטנים ועדינים יותר מהאיילות, קרניהם הקצרות והמעוקלות משוכות לאחור ואינן מסועפות, וסימן ההיכר שלהם, הבולט למרחוק, הוא זנבם השחור, המתנועע הלוך ושוב, בקצב של מַגָּבֵי שִׁמְשֹׁות רכב, על רקע אחוריהם הלבנים. כך הם מאותתים לצבאים האחרים בעדר: 'אֲחָרַי!'. 

במחזה מרהיב כזה אפשר עדיין לצפות ב'עמק הצבאים' בירושלים, אשר תחילה נשקף עליו מלון מפואר, שנשא את כינויה הנודע של ארצנו  'ארץ הצבי', אך התפרסם בפי כול בשמו הלועזי 'הולילנד'. אך בעוד הצבאים שחיו בעמק שלרגליו נותרו קטנים ועדינים כשהיו, היום צופה עליהם ממעל 'מפלצת 'הולילנד' הנודעת לשמצה...


הכניסה לפארק עמק הצבאים (צילום: רון פלד; All about Jerusalem)

שיר הילדים 'מה עושות האיילות?', שהלחין יוני רכטר לבקשת אריק איינשטיין, נכלל לימים באלבום ששמו 'האהבה פנים רבות לה!' (1976). יוני רכטר היה אז בן 25 שנה בלבד, וכך כתב על השיר הזה: 
הַקַּלּוּת שלו נובעת בין היתר מהשינויים במקצב ... יש בו כרומטיקה ומעברים הרמוניים מורכבים ... כשהלחנתי את 'מה עושות האיילות', לא הייתי מודע עדיין למה שאני כותב.
ואכן, המקשיב לקצב הקליל והקופצני של לחן השיר יבחין מיד בהשפעת טעותו של אריה נבון  אשר במקום איילות, צייר צבאים  גם על יוני רכטר. אף שילדותו עברה עליו בצפון תל-אביב ובסמוך לגן החיות שלה (והדעת נותנת, כי ראה שם בשעתו איילות ואף צבאים), מזכיר הלחן שלו דהרה קופצנית ונפנוף 'זְנַבְנוֹעַ' של צבאים, הרבה יותר מאשר את דהרתן הקצובה והכבדה יותר של איילות, אשר ספק אם יוני רכטר או כל אדם אחר בישראל זכו לחזות בה בטרם הושבו ארצה על ידי רשות שמורות הטבע.


(על תולדות השיר 'מה עושות האיָלות' בפרט, ועל האיילות בזמר העברי בכלל, תבוא בקרוב רשימה מפורטת שכתב דוד אסף)


כלוב הצבאים בגן החיות של תל-אביב, 1954 (צילום: וילי פולנדר; אתר עירית תל-אביב יפו)

כדרכו של להיט, הולידה טעות זו שלשלת טעויות נוספות, שערבבו איילות, צבאים ויעלים. אך כבר התחלנו את דברינו באמרנו שהצבי, האיילה והיעל משמשים בערבוביה משכבר הימים, ודי אם נפנה לצירופים הדומים 'איילת אהבים' ו'יעלת חן'. 

ערבוב זה אינו קיים בלשוננו בלבד: כמו בארמית, אשר 'טָבִיתָא' (צְבִיָּה) שימש בה גם כשם פרטי, מכונה הצבי אף בלשון האחות, הערבית, בשם: ظَبْيّ (כתיב: טַ'בִּי, וקרי: דַבִּי; ומכאן שמה של נסיכות המפרץ אַבּוּ-דַבִּי, שמשמעותו כעין 'ארץ הצבי'), וכן غَزَال (עַ'זָאל), הנזכר לעיל; האיל הוא أيَّل (אַיָּל), או وَعَل (וַעַל; גלגולו של 'יָעֵל' העברי), ואף تَيس جَبَلِي (תֵיס גַ'בַּלִי, כלומר תַּיִשׁ הררי, מכינוייה של היעל), ואילו האיילה מכונה גם ظَبِيَّة (דַּבִּיָּה, כלומר צביה); היעל בערבית מכונה, כאמור, وَعَل (וַעַל) או تَيْسُ الجَبَل (תֵיס אֶל-גַ'בַּל, תיש ההריםׂׂ), ואפילו أبو ظبي (אַבּוּ-דַבִּיּ)... 

ואם באותם ימים מותר היה לכולם לטעות בין איילות לצבאים, הרי היום המצב שונה. הודות לאברהם יפה, שהיה יו"ר רשות שמורות הטבע, הושבו בשנות השמונים האיילים לשמורת 'חי-בר כרמל'. תחילה נשמרו האיילים בחוות רבייה, אך הניסיון נכשל והם לא התרבו. רק בשנת 1996 הם שוחררו אל הטבע הן באזור רמת הנדיב שברכס הכרמל הן ב'יער האיילים' אשר בשמורת יער אודם שברמת הגולן (ביקור מומלץ מכל הלב!).

איילים בשמורת יער אודם (צילום: הארי גוסנס, ויקיפדיה)

51 תגובות:

  1. עלי כהן, קופנהגן12 בספטמבר 2014 בשעה 8:45

    השם "איילת" ו"איילה" לילדוֹת הפכו לחלק ממערכת השמות לילדים ויש הרבה ילדות שבינתיים הפכו לנשים מבוגרות (כך למשל בתו של המלחין יואל וולבה העונה לשם "איילה יפתח-וולבה" ובתה של 'מלכת' ריקודי העם גורית -גרטרוד קדמן(קאופמן), איילה קדמן, אבל המקרה היחיד הידוע לי על 'ילדה' שקיבלה את השם המלא "איילת השחר" הוא שמה של הבת של חנה והבוטנאי אפרים הראובני, שהעניקו לילדיהם את השמות "נגה"(בן!!!) ו"איילת השחר" לבתו. הנה הסיפור בקצרה מן האינטרנט:


    אפרים הראובני (1953-1881) היה בוטנאי שייסד גישה מחקרית אשר שילבה בין מדע הטבע לבין בלשנות, מקרא ופולקלור על מנת לתאר תמונה שלמה של הצומח כחלק ממארג גאוגרפי-תרבותי-היסטורי. הראובני נולד באוקראינה, למד בוטניקה באוניברסיטת נאנסי בצרפת ועלה ב-1906 לארץ-ישראל. ב-1909 נסע ללוזאן שבשווייץ להמשך בלימודיו ומשם עבר לאוניברסיטה בפראג שבה קיבל תואר דוקטור. ב-1914 חזר לארץ ישראל ולימד בוטניקה בבתי-ספר תיכוניים ובסמינרים למורים. ב-1919 נשא לאשה את חנה, מחנכת צעירה שעלתה מרוסיה והשתלמה בחקלאות בגרמניה (אותה הכיר עד מאוקראינה ושהייתה שותפה מליאה לפועלו). ב-1920 עברו בני הזוג להתגורר בשכונת הבוכרים בירושלים. לזוג נולדו שני ילדים שהמשיכו בדרכם: הבן נגה ואחותו איילת השחר

    השבמחק
    תשובות
    1. מי שגר בקופנהגן יכול לומר בבטחון שגוי שידוע לו רק על מקרה יחיד שילדה נקראה בשם 'איילת השחר'...
      ישוב נא עלי כהן לארצנו ויגלה לא ילדה אחת ולא שתיים הקרויות בשם זה.

      מחק
    2. אני מעיד על עצמי שאני מעורה מאד בנעשה בישראל- גם מצד השמות של ילודים וותיקים. מעניין אם "מוישה" יכול להצביע על ילדה/בחורה/אשה הנושאת שם נדיר זה פרט למי שאני הצבעתי על גברת ראובני ששמה הפרטי הוא "איילת השחר". מוישה - נתתי לך אתגר!!!

      מחק
    3. בשכנותי גרה ילדה בשם זה, ובקרבת מקום עוד שתי בנות כאלה.

      ברפרוף ב144 מצאתי עוד כמה וכמה בשם זה.

      מחק
  2. חרבת ווזייה (חורבת האווזים?), על גדת נחל מושרייפה (נחל מחניים), במרחק סיגריה מנג'מת א-סובח. אם יבוא הזיו לשכונתנו ואקחהו לאותה חורבה ושם שרידיו של בית השייח. אין טוב מסוף הקיץ, שאז כילה הבקר את החרולים, הנהלולים והדרדרים שבחורבה. לשנה הבאה עלינו לטובה נודה לכבודו אם ישכילנו בכל מה שקשור ל"בנות יעקב" שבשכונתנו וגם שם נוכל לבקר כשיבקרנו ואף זאת, לטבול כף רגלנו ב"חמאם בנאת יעקוב",

    השבמחק
    תשובות
    1. על גשר בנות-יעקב ומצד עתרת כתבתי בספרי 'רגע של מקום: סיפורים מאחורי שמות מקומות', צבעונים, תשס"ה, עמ' 79-78; ורוב תודות על ההזמנה לבקר באיילת-השחר וסביבותיה – שהן חלק מנוף נעורי: בשעתי נמניתי שם (1942) עם הכשרת 'המחנות העולים', שהצטרפה אל קיבוץ חולתה הסמוך!

      מחק
  3. כרגיל מאמר מצויין של יהודה זיו.
    ברצוני להעיר שתי הערות הקשורות לכתיב בערבית:
    1. באות האחרונה במלה השניה שבצירוף نَجْمَة الصُّبْخ ("כוכב השחר") צריכה להופיע האות ح, ולא האות خ!
    2. באות האחרונה של המלה ظَبْيّ ("צבי") צריך להסיר את ה"שדה" (הדגש החזק). כלל ידוע בערבית: לאחר "סכון" (= שווא) לא תופיע ה"שדה", אלא במקרים חריגים בודדים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על ציוני התעתיקים הערביים השגויים. הם תוקנו.

      מחק
  4. עלי הכהן,
    אילת השחר הוא שם נפוץ לבנות במקומי.
    כנראה, שהבדלי דור, מגזר וגיאוגרפיה בינינו...
    אבי

    השבמחק
  5. נחת רוח מצוינה היא לי עתה בקוראי את סיפורי הצבאים, האיילות, היעלים והעופרים, המעיינות העינות, וכוכבי השחר שבין איילת ומטולה ובין בוסתן הגליל וירושלים! מלאכת מחשבת של איש טבע, ארץ, רוח הארץ, תולדותיה, אוצרותיה ועלילותיה. תודה רבה רבה! פשוט כיף.
    הכרתי אי פעם נער חיפאי (כשהייתי אני נערה...) ששמו היה יָעַל, שהיא המילה האחרונה בתנ"ך, כאמור לעיל אצל ר' יהודה זיו (דברי הימים ב' פרק ל"ו פסוק כ"ג), והוא נקרא כך על שם או לכבוד המילה האחרונה בתנ"ך.
    באשר לשפה הערבית, אני מכירה את המילה סַבִּי, וסַבִּיֶיה ואלה כינויים לנער או נערה, עלמה או עלם, נאים וחמודים. האין הם צבי וצבייה? אין הם מקבילים לעַ'זָאל ועַ'זָאלֶה? כך סברתי כל העת. אנסה לבדוק זאת במילונים מאוחר יותר.
    הפסוק המקראי היפה ביותר, לטעמי, הקשור לאיל הוא: "כאיל תערוג על אפיקי מים" בתהילים.
    תודה מקרב לב, אחלה בוקר יום שישי!

    השבמחק
    תשובות
    1. כיון ש'אייל' הוא זכר והמילה 'תערוג' היא נקבה, יש המסבירים שהכוונה ל'איילת'.

      מחק
    2. על פי המופיע במקרא, נראה ששם החיה "יעל" הוא בזכר דווקא (אין לזה עדות ישירה, אבל זה נובע למשל מהסיומת הנקבית בצירוף יַעֲלַת חֵן). המנהג לקרוא לנשים בשם יעל הוא בעקבות הסיפור על סיסרא בספר שופטים: וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל-אֹהֶל יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי (ד יז), אבל יש המפרשים שגם בסיפור הזה יעל הוא שם בזכר: שמו של איזה שופט. בדומה לזה - גם השם נטע הוא ממין זכר וגם הוא מקובל יותר כשם לאישה.

      מחק
    3. גם המפרשים ש'יעל' שבשירת דבורה ("בימי יעל, בימי שמגר בן ענת...") הוא שופט זכר,
      אין אפילו אחד שמסביר שיעל אשת חבר הקיני היתה זכר...

      אמור מעתה, לפי ההסבר הנ"ל, יעל הוא שם לזכר ולנקבה כאחד.

      מחק
  6. לכתבה הבאה: לא לשכוח את האיילה כסמל ארוטי בספרות חז"ל, במקומות רבים, כגון: אמר רבי זירא – למה נמשלה אסתר לאיילה? לומר לך, מה איילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה הראשונה, אף אסתר הייתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה" (בבלי, יומא כט)

    השבמחק
  7. 'מה עושות האיילות' לא היה השיר הראשון שהלחין יוני רכטר.
    עוד קדמו לשיר זה שני שירים שהלחין רכטר בלהקת 'כוורת', 'מדינה קטנה' ו'סוף ההצגה'.

    אך כבר בגיל 14 הלחין יוני את השיר 'דמעות של מלאכים'.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התיקון. גם אם 'מה עושות האיילות?' לא היה השיר הראשון שהלחין יוני רכטר אי-פעם – היה זה השיר הראשון באלבום הראשון שלו ושל אריק איינשטיין, 'האהבה – פנים רבות לה' (1976). מלבדו היה באותו אלבום ראשון עוד שיר מפרי-עטה של לאה גולדברג – 'דג הזהב'.

      מחק
  8. אין קשר בין אֶרֶץ הַצְּבִי לבין החיה צבי - שני שורשים נבדלים להם.

    האות צד"י בעברית מייצגת שלושה עיצורים של אם השמית

    צ-1 מצויה כצד"י בעברית, בארמית ובערבית, כגון צָבַע בעברית, צְבַע בארמית צַבַעַ' בערבית
    צ-2 בעברית היא קו"ף או עי"ן בארמית והיא צ'אד בערבית, כגון אֶרֶץ בעברית, ארקא /ארעא בארמית, ארץ' בערבית.
    צ-3 בעברית היא טי"ת בארמית ט'א בערבית, כגון צֵל בעברית טִלְלָא בארמית ט'ל בערבית.

    בעברית מצויים אפוא שתי מילים צְבִי
    א. צְבִי הוא רצון בעברית וגם בארמית. אֶרֶץ הַצְּבִי היא ארץ חפץ, ארץ חמדה הארץ הרצויה.

    ב. החיה צבי היא טְבִי/ טביא בארמית ט'בי בערבית/ דרך אגב טְבִי עבדו של רבן גמליאל ראוי להקרא בעברית צְבִי – שם החיה.

    השבמחק
    תשובות
    1. לפרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון עברית – אשר שמחתי ללמוד, כי אף הוא מנוי על 'עונ"ש' - ולכל האחרים עימו, שאף הם עדכנו אותי בדבר משמעויות אחדות לשם 'צבי': 'שמחתי באומרים לי', דבר, שלא נתתי דעתי עליו - כיון שנהגתי להיתלות בנאמר בבבלי כתובות, דף קי"ב עמ' א': 'מאי דכתיב (ירמיהו ג) "ואתן לך ארץ חמדה, נחלת צבי" – למה ארץ-ישראל נמשלה לצבי? לומר לך: מה צבי אין עורו מחזיק בשרו [עורו, המשמש לגווילים, נפשט על-נקלה!] – אף ארץ-ישראל אינה מַחְזֶקֶת [מונעת] פירותיה. דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות – אף ארץ-ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה. אי מה [כמו ש]צבי זה קל ואין בשרו שמן – אף ארץ-ישראל קלה לבשל [להבשיל] ואין פירותיה שמנים. תלמוד לומר: "זבת חלב ודבש" – שמנים מחלב ומתוקים מדבש!'.

      לרגל יום הזיכרון ויום העצמאות תשע"א, כתבה גם תמר כץ על משמעויותיו השונות של 'צבי' ('ארץ הצבי', האקדמיה ללשון העברית, 8/5/2011) ואיירה דינה שם-רהט.

      מחק
  9. בבלוג נכתב בטעות (במקור השם אילת השחר) "...בתחילה קימאה קימאה"...
    ראוי לתקן את הכתיב הארמי "קימעא קימעא". מכאן גם מקור המילה קימעונאי.
    אמנם זוטי דברים, אבל כדאי לדייק. שבת שלום.

    השבמחק
    תשובות
    1. זו לא בהכרח טעות - כך מופיע בגרסאות המקובלות של התלמוד הירושלמי. בהגיית הארמית בצפון ארץ ישראל נשחקה העי"ן הגרונית ונהגתה כאל"ף. כך מעיד התלמוד הירושלמי בעצמו: "אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טבעונין, מפני שהן עושין היהין חיתין ועינין אלפין" (ברכות פ"ב ה"ד). (הכוונה לבני חיפה, טבעון ובית שאן). סביר להניח שגם בבקעת ארבל הגלילית, שעליה מסופר בציטוט, היה קיים מבטא כזה.

      מחק
    2. ראובן פרנקנשטיין12 בספטמבר 2014 בשעה 14:18

      רציתי להוסיף הערה לדבריו של משה בר-אשר. בעברית יש אפילו צבי שלישי הנזכר בתנ"ך: 'וּמִן-הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן-אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל-יֶתֶר אֶל-הַנֶּגֶב וְאֶל-הַמִּזְרָח וְאֶל-הַצֶּבִי' (דניאל ח ט), אשר מובנו על-פי אבן-שושן: רוח מזרחית-צפונית.

      מחק
    3. מסתבר, כי חז"ל הם-הם אשר כתבו 'קמאה-קמאה' – קרי: 'קַמָּאָה-קַמָּאָה'='ראשון-ראשון' בארמית! אך אפילו אם המדובר בפליטת קולמוס, מי אנו שנתקן את מה שיצא מתחת ידם של חז"לינו – ולפיכך אף הצעתו של רוני ה. סבירה, שהרי המדובר בגליל וכזכור, את הגלילאים שהיגוים משובש לא היו מעבירין לפיכך לפני התיבה...

      מחק
  10. וְהוּא יִהְיֶה לִי לַעֲטֶרֶת צְבִי
    לְחֵן וּלְכָבוֹד צְבִי תִּפְאָרָה
    נְוֵה הַצֶּדֶק צְבִי תִפְאַרְתּוֹ
    וּצְנִיף מְלוּכָה צְבִי תִפְאֶרֶת

    השבמחק
  11. שכחתי להוסיף כי כל הביטויים מתוך "אנעים זמירות" (שיר הכבוד). בהשראת דבריו המחכימים של פרופ' משה בר אשר.
    משה אוריין.

    השבמחק
  12. להערת פרופ' בר-אשר, השוו הפסוק מפיוט "אקדמות":
    צְבִי וְחָמִיד וְרָגִיג, דְיִלְאוֹן בְּלָעוּתָא:
    המתורגם : רצה, חמד וחשק שיעמלו בתורה

    ערגת האייל היא הקול שהוא משמיע. המדקדק דונש בן לברט מציין "האריה שואג והאיל עורג והדב שוקק". "כאייל תערוג על-אפיקי-מים" מתורגם בתנך המלך ג'ימס
    As the hart panteth after the water brooks
    ובתרגום לותר לגרמנית
    Wie der Hirsch schreiet nach frischem Wasser

    השבמחק
    תשובות
    1. על אף מה שאמר דונש בן-לברט על האייל, בעקבות הכתוב: 'כאיל תערג על אפיקי מים' (תהלים מ"ב:2), ספק אם המדובר בהשמעת קול – ואפשר, שאף הוא נתכוון לשאיפת-אוויר קולנית מרוב התרגשות, כעולה מן השימוש ב'’Pant שבתרגום המקרא לאנגלית. ואילו בערבית عَرِيج='רם, גבוה', בעוד השורש عَرَجَ='לעלות, לטפס' – וכידוע, אף תוך כדי כך מתנשמים ומתנשפים... נראה, שזה גם מקור שמו הערבי של נחל ערוגות התלול, בצד קיבוץ עין-גדי – 'ואדי עַרֵיגָ'ה' (عَرَيجَة)='עולה, מתנשא'. אך חברי 'ועדת השמות לנגב', שמיהר בן-גוריון להקים עם סיומה של מלחמת-העצמאות, העדיפו ללכת בעקבות צלצול שמו הערבי של נחל זה – המזכיר את 'ערוגות הבושם' בשיר-השירים (ה:13) – ולפיכך קבעו לו את השם העברי 'נחל ערוגות' (29 במאי 1950). למרבה ההפתעה, חשפו הארכיאולוגים לימים בצלע נחל ערוגות תחתי גם את שרידי ערוגות האפרסמון, צמח הבושם הנודע שהוציא בשעתו מוניטין לעין-גדי...

      מחק
  13. יישוב בשם כוכב השחר קיים בארץ בנימין

    השבמחק
  14. ת'אמת ורק ת'אמת מרוב פרטים ודקויות וטעויות ותיקונים יצאתי מבולבל .ועדיין לא קראתי אף התייחסות ל"ה' צבאות".שבת שלום

    השבמחק
  15. יצחק
    וגם ישוב זה נקרא ע״ש משפחה יהודית אמריקאית, מורנינגסטאר/מורגנשטרן.

    השבמחק
    תשובות
    1. עלי כהן, קופנהגן13 בספטמבר 2014 בשעה 0:29

      לא לא לא!! כוכב השחר המצוי בשומרון קרוי כך על שם ההר הסמוך לו, "קובת א-נג'מה". זה שהזכיר את "המשפחההיהודית אמריקאית" לא עשה את עבודתו וסברתו בחופשה בלי לבדוק את העובדות- הנרי מורגנטאו היה שר האוצר ("מזכיר האוצר") של ארצות הברית והישוב טל שחר לא רחוק מבית שמש נקרא על שמו של השר היהודי הזה, כאשר טל שחר הוא התרגום המדוייק מן השפה הגרמנית-"מורגנטאו" פירושו "טל של בוקר" או "טל שחר". ישוב זה נוסד בשלהי מלחמת השיחרור בעוד כוכב שחר נוסד באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת.

      מחק
    2. ראה, כי אנשי היאחזות הנח"ל שהוקמה בשומרון הם אשר העדיפו את השם העברי 'כוכב-השחר' על שמו הערבי של הקבר המקודש בראש הגבעה הסמוכה - 'קֻבֶּת אֶ-נַגְ'מֶה', לכאורה 'כיפת הכוכב' ובפועל 'כיפת סִת [גברת] נַגְ'מֶה', כינוייה של קדושה מקומית שנקברה כאן (אכן, גם קברי קדושות יש במסורת ערביי ארצנו, ואולי נקדיש בעתיד רשימה מיוחדת גם לכך) - שוועדת השמות הממשלתית אף אישרה אותו לימים (17/9/76). אך מקור שמה של אותה קדושה מעניין כשלעצמו: השם 'כּוֹכָב'/כּוֹכְבָּא>כַּאוּכַּבּ' חוזר בארצנו בשורה של יישובים, הנשקפים מראשי פסגות ולפיכך, בעיני היושבים לרגליהם נראים אורותיהם בלילות ככוכבים... כך היישוב הקדום 'כוכבא', אשר הערבים קראו לו 'כאוכב [אל-הווא']; כמוהו אף 'כאוכב [אל-הִגָּ'א]' בראש הרי יטבת(>יודפת]; וכן אף הכפר דייר אבו-מַשְׁעַל, הנשקף ממערב השומרון על בקעת-אונו - ואכן, עד המאה הי"ד היה אף שמו תחילה 'כאוכב'.

      מחק
  16. יישר כוח על הרשימה היפה. ברוח הומוריסטית אפשר להוסיף שבקיבוץ איילת השחר נוצרו כמה ביטויים מקומיים יחודיים, וביניהם הצירוף המופלא "קפה חרמון" - קפה חלש במיוחד, חסר טעם ושקוף, שניתן לראות דרכו את החרמון.

    השבמחק
  17. לפוסט המשך : לא לשכוח את השיר הנפלא "איילה" של יונה וולך

    השבמחק
    תשובות
    1. אם כי מהתיאור בשיר לא ברור האם אכן נתכוונה וולך לאילה או שטעתה ונתכוונה לצביה.

      מחק
  18. מושב עין אילה קיבל את שמו כבר בשנת 1949 ולא בשנת 1956 כפי שמציין יהודה זיו.
    פורסם בעיתון דבר מתאריך 13/10/1949.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על ההפניה לכתבה בעיתון 'דבר', פרי עטו של ישראל שִׁיוו, הכתב החרוץ איש חדרה. ממנה למדתי, כי אנשי מושב העולים, הסמוך במערב לכפר עין-ע'זאל (מעיין צבי), הם עצמם בחרו כבר ב-1949 בשם העברי 'עין איילה', שאושר לימים גם ע"י ועדת השמות הממשלתית. אך בעוד יושביו – עולים חדשים מצ'כוסלובקיה – גם הם עשו זאת, כמסתבר, בעקבות הנוהג המקובל - לכנות גם צבי ויעל בשם 'איילה' – שסיגלו ככל הנראה לעצמם בבואם לכאן, ועדת השמות הממשלתית היא אשר קבעה (מרץ 1956), כי שם זה בא להנציח את אייל-הכרמל שנכחד...

      מחק
    2. באולימפיאדת רומא 1960 כיכבה על המסלול אצנית אמריקאית בשם וילמה רודולף. לאחר שזכתה בריצות ל-100, 200 ו-4X100 מ', היא כונתה בעיתונות המקומית La Gazzella Negra. בעברית היא כונתה "האיילה השחורה", ללמדנו שהחלפת צביה ואיילה נמשכה עמוק לתוך שנות ה-60.

      מחק
  19. הערות לאיילות (כשם של בת)
    הצורה איילת היא למעשה צורת סמיכות: "איילת אהבים" "איילת השחר" וכד'. קצת מוזר שנותנים לבת שם שהוא חצי מצמד מילים...
    למעשה אולי היה עדיף לקרוא לנערה פשוט איילה. (כמו שנקראת ביתי...)
    השם "איילת השחר" נפוץ מאוד במגזר החרדלי. שם גם בהרבה מקרים מקפידים לקרוא לה בשמה המלא.

    השבמחק
    תשובות
    1. לאו דווקא - בתנ"ך מוצאים גם את המילה איילת כצורת נפרד (לצד המילה איילה). למשל: אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה (ירמיהו יד ה).

      מחק
    2. אכן, איילת היא באותה צורת סיום קדומה, צורת סיום שהמשיכה לצד צורת הסיום, כמו במילה איילה.
      השווה לעטרת/עטרה וכו'.

      מחק
  20. כרגיל, כה לחי ליהודה זיו איש האשכולות.
    חיפוש ברשת אחר דוד כנעני מעלה כי כבר בגיל 4 נתן שם לישוב חדש - דוד האנדלסמאן, לימים כנעני, נולד בוורשה ב-18.9.1912, ועלה ב-1934. כך בויקיפדיה, וגם אצל דוד תדהר (http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/17/5151), בלקסיקון הספרות העברית החדשה (http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/01329) ועוד.
    אלא שאצל תדהר מוזכר גם דוד כנעני אחר (כאחד מ"חבריו לרעיון" של עבר הדני (אהרן פלדמן) http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1395), שמתאים בתקופה למורה המוזכר כאן, אך אין עליו כל פירוט. מה ידוע לנו על המורה דוד כנעני?

    השבמחק
    תשובות
    1. דוד כנעני איש אילת השחר אינו קשור לסופר דוד כנעני ממרחביה. הוא נולד בקישינוב 1898 בשם דוד פריקופץ ועולה לארץ ב 1913. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נסגרת הגימנסיה הירושלמית בה למד והוא נאסף יחד עם תלמידים נוספים שפסק מקור מימונם אל חיקה של גימנסיה הרצליה. בהמשך הוא מגויס לצבא הטורקי ומשרת כמתורגמן בבלקן. עם חזרתו לארץ, ועדת התרבות שליד ההסתדרות שולחת אותו כמורה למבוגרים שבאילת, לעברית, תנ"ך וכדומה. אילת השחר בכלל לא רצתה לקבל גימנזיסט מלומד ונאותה רק אחרי שההסתדרות הסכימה לממנו. מהר מאוד ההוראה עברה לשעות אחרי העבודה ואילו הוא עבד בפלחה ואף שימש כראש הפלחין במשך שנים רבות. בהמשך יצא לשליחות בפולין מטעם החלוץ, הייה שותף להקמת קול ישראל שבמחתרת לצד ברל כצנלסון ועוד. נפטר ממחלה קשה ב 1956. נקבר בקיבוץ הגושרים אליו עבר בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד.

      מחק
  21. עין יעל
    מצפון-מזרח לעין יעל (עין יאלו עליון) מסומן במפות עין אייל, מקומו של המעיין 'עין יאלו' תחתון שחרב ויבש.
    האיילים, כמו גם היעלים, שכנו באזור זה בעיקר בדמיון.

    ועוד בענייני שירי איילים וצבאים - בשיר "לצבי יש בעיה" של יוסי בכר בביצוע רבקה מיכאלי, אמנם לא מפורט סוג הקרניים של הצבי, אך משורת הסיום "עם קרניים על הראש \ כובעים לרוב יחבוש" נראה שהכוונה היא לאייל, שקרניו מסועפות, ולא לצבי, שזוג קרניו ישרות וחדות, ולא ממש מפריעות לחבוש כובע (בהנחה שמחוררים בו צמד חורים תואמים...).

    השבמחק
    תשובות
    1. הוועדה לסימון שבילים של החברה להגנת הטבע הביאה לאחרונה במפה מס' 9 - 'מבואות ירושלים ("הפרוזדור")', 1:50,000 - אשר ראתה אור ביוני 2010, תיקון לשמות שני מעיינות:
      1) למעיין שבמערב הכפר עין-רָאפָה, אשר מזה שנים נודע בפי המטיילים בכינוי השגוי 'עין-לימון', הושב שמו העברי המקורי 'עין-לִימוֹר', שקבעה לו ועדת השמות הממשלתית עוד ב-4/6/65 בעקבות הדרך, בה הגו יושבי הכפר הנטוש חִ'רְבַּת אֶל-עֻמוּר – שהם אשר עשו בשעתם שימוש במעיין זה! – את שם כפרם: 'ח'רבת לִעְמוּר'...
      2) כך אף המעיין בדרום-מערבה של ירושלים - שנקרא תחילה בערבית 'עין-יָאלוּ' (ככל הנראה, שיבוש השם העברי הקדום 'עין-אַיָּל'!) ואשר ועדת השמות הממשלתית הלכה בשעתה בעקבות צלצול שמו וקבעה לו את השם העברי 'עין-יָעַל' – עפ"י המלה המסיימת את ספר התנ"כ (וכרמלה לכיש אפילו זוכרת אחד מבני-כיתתה, שגם הוא נקרא 'יָעַל'!): כיון שהכל נוהגים להגות את שמו, בטעות, 'עין-יָעֵל' – אף שיעלים מעולם לא נראו כאן! - הוא נושא עתה במפה זו את שמו המתוקן, 'עין-אַיָּל', אשר ועדת השמות הממשלתית שבה וקבעה לו משנתברר לחבריה, כי אין כל סיכוי להרגיל את הציבור לעשות שימוש בשמו המקורי!
      אפשר, שבעקבות הפרסום ב'עונג שבת', יורגלו מעתה הכל לעשות שימוש בשמותיהם העבריים הנכונים של שני מעיינות אלה, הנודעים אף בזרם בלתי-פוסק של מטיילים - 'עין-אייל' ו'עין-לימון'!

      מחק
  22. מה ההבדל בין איל, אייל, איל, צבי ויעל?
    במחלקת היונקים בסדרת מכפילי פרסה ( ,פרסה שסועה, במקורות) קיימות כמה משפחות: משפחת האיילים להם קרניים מסועפות קרניות הנושרות בסתו. סמל דואר ישראל הוא איל ולא צבי! האיילה לא צימחה קרניים. בארץ היה נפוץ איל חום בשם יחמור ונכחד. אַיָּל הכרמל מהזן המקומי נכחד. אייל הצפון הוא מושך המזרחלת של סנטה קלאוס. הבמבי - עופר האילים הידוע היה אייל מהמין אייל הרמל לפי הספר של זאלטן האוסטרי (במבי) ואייל פרדי לבן זנב , הנפוץ בארצות הברית, לפי הסרט המצוייר ( במבי) של וולט דסני.
    בסדרת מכפיל הפרסה מצויה משפחה נוספת היא משפחת הפריים. במשפחה זו סוגים רבים בניהם הסוג פר(ה), הסוג עז, הסוג כבש והסוג - צבי. לצבי קרנים קבועות שגדלות כל הזמן והן אינן מסועפות. גם לצבי וגם לאיל, יש צאצא הנקרא בשם עופר אף כי הם אינם שייכים לאותה משפחה.
    זכר הכבש נקרא אַיִל. מקרניו הגרמיות החלולות מתקינים שופרות. האַיִל אינו קרוב לסוג אַיל, אבל השורש דומה - א.י.ל הוא שורש שמשמעו כוח ואומץ. הרבה ילדים נקראים בשם אֱיָּל ,שאינו זהה לשם אַיָּל. האיל הוא סמל הכוח והצבי או הצביה הוא סמל יופי.
    היעל- הוא סוג נוסף במשפחת הפריים. היעל הוא הזכר והנקבה יעלה. בתנך השם ניתן לאשה, אשת חבר הקיני. גם היעל או ליתר דיוק היעלה הוא סמל יופי - יעלת חן. היעל הוא בעל חיים מהסוג עֵז אבל מתת משפחה נפרדת - תת משפחת היעלים. היעלים מעולם לא בויתו , עז הבית בוייתה ממין קדמון של עז הבר. העז היא נקבה והזכר הוא תיש ויש לו שמות נוספים בתנך - שעיר ( שעיר לעזאזל) וגם עַתוד. העיזים והיעלות ממליטות על פי רוב תאומים. הרך הנולד הוא גדי. ליעל הזכר קרנים מעוקלות אחורנית, יפות ועבות הגדלות כל החיים. לנקבה קרנים קטנות יותר.
    היעל והצבי הם קרובי משפחה- משפחת הפריים .האיל הוא משפחה נפרדת.

    השבמחק
  23. דרך האיילות - הסעיף הצפוני של דרך בורמה.
    ו"האיילות" - על שם משוריני חטיבת גבעתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסתבר, כי מקור השם 'דרך האיילות' איננו בעקבות איילות של ממש – אשר כלו, כזכור, מן הארץ מאז מלה"ע הראשונה. היה זה, פשוט, פרי טעותן של האלחוטניות, יעלות החן, בשיירות תש"ח - בעקבות הקוד 'אַיִל' למשוריין-ליווי (מלשון 'אֵיל-ברזל'): כשהיה עליהן לדווח על שיירה שבה יותר ממשוריין-ליווי אחד, גזרו על דעת עצמן את הריבוי 'איילות' במקום 'אֵילִים'... אף כי אפשר, שאותן 'רַזָאלוֹת' (כינוי החיבה של בנות הפלמ"ח, מלשון غَزَالَة/'עַ'זָאלֶה'=צְבִיָּה) הושפעו משמו של עמק איילון: אף הוא כעין ראש איילה -חוטמו פונה מערבה ולו שתי קרניים מתעקלות, האחת לעבר מבוא-חורון שבצפון-מזרח וחברתה לעבר שער-הגיא שבדרום-מזרח, אותה חוצה 'דרך האיילות'...

      מחק
  24. על "כאיל תערוג" (זכר ונקבה ביחד) ראה את רשימתו המעניינת, כרגיל, של דב סדן, "עֶרגה - בין לשון תשוקה ולשון צעקה", חיים נחמן ביאליק - דרכו בלשונו ובלשונותיה, הקיבוץ המאוחד 1989, עמ' 34-15.

    שמו של הר הכרמל (כנראה) במקורות מצריים עתיקים הוא "חוטם האילה". ראו לפי שעה: אנציקלופדיה מקראית, ד, ערך "כרמל", עמ' 327-326; ומכאן ה"איילות" בו.

    השבמחק
  25. אני רק שאלה.
    בסופ"ש טיילנו בצפון, מעבר לאיילת השחר. ליד מטולה ונחל עיון ישנה גבעת עגל (נ.צ. 795770 / 255300) ולידה שער עגל ללבנון המפורסם לשמצה.
    כשאשתי שאלה לפרוש השם המצאתי: עגל כתזכורת לעגל הזהב שירבעם הקים בתל דן הסמוך.
    ומה באמת מקור השם ? מי יודע ?

    השבמחק
    תשובות
    1. מקור השם 'גבעת עֵגֶל' בשמה הערבי הקודם – 'תל אל-עֻג'וּל'='הָעֲגָלִים'. אך ועדת השמות הממשלתית הסתפקה, כמסתבר, בעגל אחד בלבד (18/5/58) – וספק גדול בעיני, אם אכן באה החלטה זו בעקבות אותו עגל הזהב, אשר הציב ירבעם בדן הסמוכה... מכל מקום, יישר כוח על מחשבתך המקורית!

      מחק
  26. עוזי דיסלר, איילת השחר15 בספטמבר 2014 בשעה 23:21

    כחבר וותיק באיילת-השחר התרשמתי מהתחקיר המפורט שערך יהודה זיו על השם איילת-השחר ועל הקמת הקיבוץ.
    במקרה או שלא במקרה, איילת-השחר חוגגת כיום 100 שנה לעליית ששת החרתים לאדמות נג'מת-א-סובח.

    הלל לנדסמן ודוד כנעני מראשוני איילת-השחר, הנזכרים בתחקיר, הקימו משפחות ענפות (חמולות) המתגוררות עד היום באיילת-השחר ובקיבוץ הגושרים. גם היה מעניין לקרוא על פירוש הערבים לשם הלל. חידוש מענין בשבילי אע"פ שאני בקשר הדוק עם בנו יגאל לנדסמן.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.