יום שישי, 28 באוגוסט 2015

מסע בבלארוס היהודית (א): מנוֹבוֹגְרוּדוֹק ועד מִיר


הסיבה לחופשה הקצרה שלקחתי לעצמי בשבוע שעבר הייתה מסע לימודי לעיירות, ליערות ולבִּיצות ('בלאָטעס') של פּוֹלֶסְיֶה ורוסיה הלבנה. המסע נערך בחסות בית ש"י עגנון, ובהדרכה משותפת שלי, של חברתי ד"ר רוחמה אלבג ושל תמרה בורודץ', ילידת העיירה איוויה, שעלתה לארץ לפני כעשור, ועליה כנראה נאמר: אפשר להוציא את היהודייה מבלארוס, אבל לא את בלארוס מהיהודייה...

סיירנו ב'משולש הזהב' (מושג שהמצאתי זה עתה), שבין מינסק, פינסק ובריסק, כלומר במחוזות מערב בלארוס, שעד 1939 היו ברובם בשליטתה של פולין, ומ-1945 ועד 1991 היו בתחומי ברית המועצות.

ההנהגה הרוחנית של הסיור, הרבנית רוחמה ואנוכי (צילום: ליאורה קרויאנקר)

זה היה סיור שנגע בכל חלקיה הכואבים והשמחים של ההיסטוריה היהודית בבלארוס: ערים ועיירות, מסורת וחילון, ישן וחדש, חסידות והתנגדות, תנועת המוסר ועולם הישיבות, ההשכלה והציונות, שואה ומרד, סוציאליזם וקומוניזם, ואפילו קצת שמורות טבע (על יער ביילווייז'ה שמעתם?), וכמובן גם אוכל מקומי ופגישות עם בני המקום.

עם כל הטענות שיש ליהודים כלפי הבלארוסים  ובהחלט יש טענות  לא נשכח להם, לטובה, את תמיכתה של מדינתם בתכנית החלוקה ב-1947. ולמי שלא יודע, לברית המועצות דאז היו למעשה שלושה קולות בעצרת האו"ם (בריה"מ, בלארוס ואוקראינה), ושלושתם תמכו בהקמת מדינה יהודית.

יכולתי לייחד רשימה לכל תחנה ותחנה שבה עצרנו בדרכנו, ואולי עוד אעשה זאת בעתיד, אבל לפי שעה, ובשל קוצר השעה, הנה תיאור היום הראשון של המסע. אם יהיה ביקוש – אביא עוד.

כאן הסתובבנו שמונה ימים...

א. העורבים השחורים של נוֹבַארְדוֹק

תחנה ראשונה  נוֹבוֹגְרוּדוֹק, ואם תרצו, נוֹבארדוֹק, כפי שקראו לה היהודים. כאן הייתה, כנראה, במאה ה-14 בירתה הראשונה של ליטא, אבל אותנו היא מעניינת מכמה סיבות אחרות.

כאן ייסד בשנת 1896 הרב יוסף יוזל הורוויץ ('הסבא מנובארדוק'), בתמיכתו של רב הקהילה יחיאל מיכל אפשטיין (בעל 'ערוך השולחן'), את ישיבת המוסר הראשונה של מה שהפך לימים רשת ישיבות 'נובארדוק'. הם למדו גמרא כמו בכל הישיבות האחרות, אבל בד בבד הקדישו זמן רב ללימוד 'מוסר', לתיקון המידות האישיות ולהכנעת 'היצר הרע'. קיצוניים בשיטתם, שלא לומר מטורללים ושרוטים, הסתובבו תלמידי הישיבה קרועי הבגדים בחוצות העיירה, מחטטים בעמקי הנפש כדי לתקן את מידותיהם הפגומות (לדעתם), והיו מטרה ללעג ולקלס. 'עורבים שחורים' לגלגו עליהם... היום לא נשאר מהם כלום, רק זיכרון עמום.

חיים גראדה, 'מוסרניקעס' (1938), בספרו דורות, תרגום מיידיש: דוד שופט, תג, 1997, עמ' 97

'כאן למטה, בערך', מצביעה המדריכה על שום מקום ליד כיכר השוק של העיירה, 'הייתה ישיבת המוסר', והמאמין יאמין...

כיכר השוק של נובוגרודוק

אבל יש מבצר מפורסם ועתיק (מהמאה ה-14), וממנו מבט יפה על העיירה.

שרידי המבצר של נובוגרודוק (צילום: רמי נוידרפר)
מבט מן המבצר אל העיירה

ליד המבצר הוקם פסל לכבודו של בן העיר הנערץ אדם מיצקביץ' (ולא משנה שבפועל הוא נולד באחוזה סמוכה), ששלושה עמים לפחות (פולנים, ליטאים וביילורוסים; ובמידת מה גם האוקראינים והיהודים) מחזיקים באדרתו ואומרים 'שלי הוא'. יש בעיר גם מוזיאון לכבודו בבית שבו נטען כי התגורר בו.

השמש היכתה בפניו של הצלם, אבל תאמינו לי שזהו אדם מיצקביץ'

וכך כתב מיצקביץ' על ליטא בכלל ונובוגרודוק בפרט בספרו המפורסם 'פָּן טדיאוש' (תרגום מפולנית: יוסף ליכטנבוים, טברסקי, 1953):


ב-1931 חזר לביקור בנובוגרודוק הבלשן והמילונאי, יליד המקום, אלכסנדר הרכבי, שבינתיים היגר לאמריקה, חיבר מילונים בעברית, ביידיש ובאנגלית, ושמו התפרסם בעולם. הוא שכר בוורשה צוות צלמים ותיעד את ביקורו. מן הסרט הארוך הוכנה בבית התפוצות גרסה מקוצרת שאותה קריין ירון לונדון. סרט מרתק!



וכאן הגרסה המקורית והמלאה (27 דקות):

ויש בנובוגרודק גם מוזיאון מיוחד במינו, שמתעד את הבריחה הנועזת של כ-250 עובדי כפייה יהודים, שנמלטו דרך מנהרה שחפרו באדמה ממחנה העבודה עליו שמרו הגרמנים. לא מכבר עלה לאקרנים סרטו המרתק של דרור שורץ, 'בריחה!', שמתעד את סיפורם של החופרים ואת הנסיונות שנעשו לפני שנתיים על ידי בני הדור השני והשלישי לאתר את המנהרה המקורית.

תמרה וירשיצקיה, בת המקום ומייסדת המוזיאון, הרשימה אותנו באישיותה ובהופעתה הרהוטה. עבורה הנצחת ההיסטוריה היהודית של נובוגרודוק, ובמיוחד מה שהתחולל בה בימי השואה, היא מפעל חיים, ובעלה  כך סיפרה בחיוך  הפך מאז לאנטישמי...

תמרה, אשת החייל מנוברדוק
בפתח המוזיאון. מתוך בית זה, שהיה בלב מחנה העבודה, נכרתה מנהרת הבריחה
תמרה מסבירה בתוך אחד מחדרי המוזיאון
בתוך המוזיאון (צילום: רמי נוידרפר)
הנתיב מסמן את מסלול הבריחה המשוער דרך המנהרה

ב. אוי וויי ז'מיר

תחנתנו השנייה הייתה בעיירה מיר (או מירז, כפי שקרא לה המשכיל-הפילוסוף שלמה מימון בזיכרונותיו). העיר התפרסמה בעולם בעיקר בזכות טירה מסוף המאה ה-15, ששימשה את אדוני העיר לדורותיהם, ובראשם בני משפחת האצילים רדזיוויל. הטירה המרשימה הוכרזה כאתר מורשת עולמי.

בדרך לטירת מיר (צילום: נעם נדב)

בפתח המצודה קראנו קטע משעשע מזיכרונותיו של מימון, ובו סיפר על אביו העקשן, שחכר כמה כפרים בסביבת מיר מידי אחד מנסיכי בית רדזיוויל (שנודע כסדיסט ומופרע במיוחד).

חיי שלמה מימון, תרגם מגרמנית י"ל ברוך, מסדה ('לגבולם'), תשי"ג, עמ' 58-56

במיר גם נולדו אנשים חשובים כמו חיים חיסין (הרופא איש ביל"ו) וזלמן רובשוב (הנשיא), אך גם היא נודעה בקרב אחינו בני ישראל בעיקר בזכות הישיבה.

ישיבת מיר נוסדה בשנת 1815 על ידי הרב שמואל טיקטינסקי, ופעלה כמעט בלי הפסקה עד השואה. למדו ולימדו בני תורה מעולים מכל רחבי ליטא היהודית, ומהם התפרסמו במיוחד הרבנים אליהו ברוך קמאי, בנו אברהם צבי קמאי (שנספה בשואה), חתנו אליעזר יהודה פינקל, והמשגיח 'המיתולוגי' רֶבּ ירוחם ליבוביץ.

בשנת 1941 הצליחו כל תלמידי הישיבה ורבניה למלט את נפשותם בזכות פעולות ההצלה של אישים כמו זרח ורהפטיג והקונסול היפני בקובנה סמפו סוגיהרה. ואכן, ישיבת מיר הוקמה מחדש בשנחאי (אז ביפן)! ב-1944 נטעה הישיבה את אהלה בארץ ישראל, והיום היא מן הישיבות הגדולות בירושלים, ומושכת אליה בעיקר בני חו"ל.

ישיבת מיר, 1932-1931 (מקור: MIR)

בית הישיבה נשמר בשלמותו והיום שוכן בו סניף הדואר המקומי.

בניין ישיבת מיר
השוו את צורת החלונות וכרכובי הגג  לתמונה משנות השלושים 


 וכאן, כנראה, היה ה'שולהויף'...


עד כאן היום הראשון. המשך יבוא, אולי.

פרקים נוספים בסדרה:
ב. בעקבות דבורה בָּארוֹן והרב משה פיינשטיין
ג. לרַאדִין, בעקבות החפץ חיים

44 תגובות:

  1. משולש הזהב? לדעתי יש לקרוא לזה משולש הלטקעס.
    בתור משתתף בסיור המרתק, מחכה בכיליון עיניים להמשכים!

    השבמחק
    תשובות
    1. אם תארגן סיור לליטא ובנותיה נשמח לקחת חלק - רינת-יה וג'ואל רובינסון

      מחק
  2. רוצים עוד!

    השבמחק
  3. לפני כעשור ראיינתי לעומק כמה מבוגרי ישיבת מיר (לורנץ, ורדיגר ועוד). מסתבר שהבית ממול הישיבה (מעבר לרחוב, קצת ימינה) היה ביתו של הרב פינקל. גם חלק מן ה'שול הויף' הוא מקורי, ובסיורנו שם לפני חודשיים איתרנו את מבואת הכניסה לבית הכנסת של הרב קמאי, ששרדה את השיפוצים, כמעט ללא שינוי.

    השבמחק
  4. שלום,
    תודה על החומר על ליטא; יש לי שם שרשים.
    הרבנית רוחמה? נראה לי שהכוונה היא ל"רבה". רבנית היא אשתו של רב.
    שבת שלום ושבוע טוב

    השבמחק
  5. תמימה אידלסון28 באוגוסט 2015 בשעה 9:21

    וואו, זה האיזור ממנו הגיע אבי ז"ל. דויד הורודוק. או בלשונם: . David Grudek / Dayid Harakok. נראה לי שזה שעה נסיעה מזרחית לפינסק. הייתי שם בטיול שורשים לפני כ-4 שנים. אמנם המדריך המקומי היה הרב של פינסק (יהודי יקר ממרוקו, שהתחנך בארה"ב ובישראל, ודיבר ברהיטות אנגלית, רוסית ועברית) ולא יפהפייה מקומית... אבל היה מרגש מאוד. אלא שלא קיבלנו בחבילה אחת גם את שלמה מימון ומיצקביץ'. נראה לי שהייתי נהנית מאוד מהסיור שלכם.
    כאן כתבתי על רשמיי מהסיור בדויד-הורודוק:
    http://www.david-horodok.org/foto-in/documents/tiul-shorashim.pdf

    השבמחק
  6. בסביבת 1930 הגיע לנובארדוק יהודי בשם הרכבי, בן העיירה שהיגר לאמריקה ובידו מצלמת קולנוע (ללא קול...) הוא צילם את העיירה והסרט התגלגל לבית התפוצות, שם קוצר ונערך ואף נוסף לו פס קול שקריין ירון לונדון. שווה צפייה!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שהזכרת לי. הוספתי אותו לרשימה.

      מחק
    2. תודה מיוחדת על הסרט הזה! קראנו וראינו הרבה תמונות של עיירות וחיי היהודים בהן - אבל סרט ממש - נהדר!

      מחק
  7. גם היא באצילים. בקטע על מיר הוזכרה כאן משפחת האצולה רדזיוויל. ג'קי קנדי - אונאסיס הייתה נצר למשפחה זו.
    שמואל גביש.

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני זכרתי שנסיכה כלשהי היה לה את השם הזה - לא זכרתי איזו... נדמה לי שיש עוד אחת :)

      מחק
    2. מצאתי - אחותה של ג'קי .... לי רדזיוויל : http://www.google.co.il/imgres?imgurl=http://agnautacouture.files.wordpress.com/2014/01/tumblr_liz7jp8m4i1qbslos.jpg&i

      מחק
  8. מעניין ומרתק. אשמח למנות נוספות.

    השבמחק
  9. בוודאי שרוצים המשך!
    אמי ז"ל גדלה בברנוביץ', שאותה הקפתם מכל צידיה על פי המפה אבל אליה לא הגעתם וחבל: פרשת הגטו ובעיקר היודנראט בברנוביץ', אשר נחקר וסופר ע"י שלמה קלס ופרופ' באואר - יוצא דופן וראוי שיסופר.
    בסיור הבא...

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום לך, אשמח לשמוע עוד על ברנוביץ, שכן אני נוסעת לשם בעוד כשבוע וחצי
      תודה מראש.

      מחק
  10. שום אולי, רוצים עוד...
    מרתק.

    השבמחק
  11. הסבא רבא מצד אמי הרב דב (בער) טקץ' למד בישיבת מיר ושם הוסמך לרבנות.
    כשעלה לארץ בשנות השלושים כתב ספרי הלכה בנושאי הלכות משפחה, ("קונטרס השמות" ו"כתר תורה")
    והיה רבה של שכונת נורדיה שעל חורבותיה הוקם דיזינגוף סנטר.

    השבמחק
  12. מרתק. הייתי ברוב המקומות האלה ב- 2006 וגם במיר ניסיתי לאתר את המבנים המקוריים של קומפלקס (נכון להגיד - 'קמפוס') הישיבה... בתמונות שלך הוא נראה היום יותר טוב, יותר מטופח ונקי. כנראה שהתיירות היהודית למקום נותנת את אותותיה לטובה. בפעם הבאה כדאי להתחיל עם הסיפור העצוב על יהודי מיר שהוטבעו באגם 'הפסטורלי' שליד הטירה... בניגוד לסיפור על הצלת הישיבה שיש לו סוף טוב... אשמח לראות במיוחד מה המצב בבנין ישיבת וולוז'ין שהיה ב- 2007 עדיין חצי-חורבה...וגם בבית הכנסת הגדול בסלונים, האם הוא עדיין חורבה? ... האם פגשתם בגרודנה את הפרטיזאן השומר על בית הכנסת (הוא עדיין בחיים?)... שבת שלום ותודה יוסי סטפנסקי, צפת

    השבמחק
    תשובות
    1. אם כוונתך לחאסיד מגרודנו - הרי שהוא נפטר לפני מספר חודשים. איש יקר!!!

      מחק
  13. הייתי מכנה את האזור משולש הקארטאפעלאך על שם הירק הלאומי של המדינה או האצבע המשולשת על שום הזיכרון שנותר בו מרבבות רבבות אחינו בני ישראל שהתגוררו בו עד לפני שלושה דורות.

    השבמחק
  14. שכחתי לציין, בעיקר ליהודה שרון, שגרשון הרכבי מנוברדוק היה מעולי הפרושים שהגיעו לצפת בראשית המאה ה- 19. לאחרונה איתרתי את מקום בית המדרש שנבנה על ידו בצפת, ממש ליד בית הכנסת סאדיגורה (דוד - נדמה לי ש'דיברנו' על זה לאחרונה...). מסקנתי היא שזה בית מדרש פרושי נוסף על בית המדרש של ר' ישראל משקלוב, שהיה בתחתית הרובע היהודי בצפת, רחוק מהחסידים... יתכן שהרכבי היה יותר 'פתוח' ו'ידידותי' כלפי החסידים (אולי כמו סיפור סלונים - שם חיו מתגדים וחסידים בשלום [?] ). אמנם סאדיגורה נבנה בצפת יותר מאוחר במאה ה- 19 אך נראה לי שבית המדרש הפרושי המשיך להתקיים שם במהלך המאה ה- 19... הנה אם כן תרומת נוברדוק לנוף הצפתי ... יוסי סטפנסקי, צפת

    השבמחק
  15. האם הישיבה בנוורדוק לא נקראה אחרי פטירתו של "הסבא נוורדוק" על שמו ישיבת בית יוסף נוורדוק בירושלים עמד בראשה הרב בן ציון ברוק ז"ל?

    השבמחק
  16. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  17. כמה הערות כבר הערתי לעיל.. והנה עוד:
    ברור שרוצים שתמשיך בתאורים ובתמונות - מרתק!!!
    כמו שאמרתי לעיל - הסרט האוטנטי שצורף מדהים!
    כמה דברים בו היו במיוחד מעניינים:
    א. שכבר היה אז בית אבות! יש לנו הרי מיתוס כזה שבזמנו ההורים היו מטופלים בבית ילדיהם.
    ב. שגם הכבאים היו יהודים :) הייתי בטוחה בתחילה שאלה ודאי לא משלנו ...
    ג. שצילמו בשבת ואיש לא זרק אבנים או שבר לו את המצלימה... :)

    השבמחק
  18. דוד, לפני כשנתיים הייתי בסיור עיתונאים מיוחד באתרים היהודים של רוסיה הלבנה. הכנתי גם סרט ל"רואים עולם" בערוץ הראשון. תראה ותיזכר במקומות. בברכה מאילן שחורי 052-7747748

    https://www.youtube.com/watch?v=G4e6_ZKgUiM

    השבמחק
  19. דודי זאב-צבי גואלמן (אחיה הבכור של אמי חיה לבית גואלמן), מביאליסטוק, למד בישיבת ה'מוסרניקעס' ויצא אח"כ להפיץ את תורתם באיזור. כינויו היה "וועלוול ביאליסטאקער". בסופו של דבר עלה לארץ והיה בין ראשוני בני-ברק. היה קפדן קיצוני בכל מצווה, אולי בגלל חינוכו כ'מוסרניק'...

    השבמחק
    תשובות
    1. נשמט ציון שמה המלא של אמי: 'חיה סגל לבית גואלמן'.

      מחק
  20. דויד, תודה על הסיור המרתק לבלארוס שהשתתפתי בו, ותודה על הפרק המסכם הראשון ,
    אנא המשך בשבוע הבא וגם אחכ. הזכרון שלי התגלה כמסננת ועלי למלא מספר חורים. בהערכה ובתודה - מיכלי.

    השבמחק
  21. ביחס למיר, כדאי להזכיר את פעילותו של שמואל אוסוואלד רופאייזן, המוכר כ"אח דניאל", שפעל בגיטו מיר בתקופת מלחמת העולם השניה. מצוייד בתעודות מזוייפות כגרמני נוצרי, שימש כמתורגמן מגרמנית לפולנית אצל מפקד הגסטפו בעיר. רופאייזן ניצל את מעמדו כדי להעביר ליהודים התראות על פעולות חיסול מתוכננות, ואף הבריח כלי נשק למחתרת שקמה בינתיים בגטו, בעיקר נשק שהוצא ממחסני המשטרה. מתוקף תפקידו, נודע לו על המועד שנקבע למשלוח יהודי העיר מיר להשמדה, והוא העביר מידע זה ליהודים. בעקבות זאת הצליחה קבוצה של כשלוש מאות צעירים להימלט מן העיר ולהסתתר ביערות.

    השבמחק
  22. ליאורה קרויאנקר28 באוגוסט 2015 בשעה 23:21

    תודה דוד עבור הפרק הראשון - המשחזר את חווית המסע . המרתק, ואתה מפליא בתיאורים. אשמח להמשיך לקרוא ולהיזכר (ולמרות שכתבתי במשך הטיול - דבריך מתקבלים בברכה רבה). אעביר לך תמונות נוספות.
    מחכה להמשך בשבוע הבא. נהנתי גם מהתוספות בדברים לעיל - ומהקליפ של סרטו של אלכסנדר הרכבי בנובוגרודק. וגם מהכתבה של אילן שחורי. נראה שהגלגלים בבלארוס מסתובבים לאט, לאט...

    השבמחק
  23. הרשימה על בלרוס מרגשת ממש. היא מיטיבה למזג את הציבורי עם הפרטי, את המידע ההיסטורי עם רחשי הלב.
    זו היתה רק טעימה והיא מעוררת תשוקה לקרוא עוד ועוד על רשמיך. אנא, דוד, אל תתלבט ואל תדחה את רשימות ההמשך.
    רוצים עוד, עכשיו והרבה!

    השבמחק
  24. תודה על הרשימה המעניינת והנחמדה!
    חבל שמיצירתו של מיצקביץ' קיים בעברית רק התרגום המיושן, הנמלץ והבלתי מדויק של ליכטבום, שאינו משמר את חינה בלשון המקור הפולני. ואיך יכול קורא עברי לדעת ש"אוטסרברמה" זה שער בווילנה ("שער השחר" - ולכן העלמה או הבתולה הקדושה זוהרת בו - "תהלי" בלשונו של ליכטבום!) ושאין עוד עיר, כמו צנסטוכוב ונובוגרודק הנזכרות פה? והפנייה ב"אינווקציה" שבלשון המקור היא אל "עלמה קדושה" ולא "אימא".
    אגב, כשאתה מוסיף על האוחזים באדרתו של מיצקביץ גם את היהודים, אתה ודאי רומז למוצאו מכת פרנקיסטים. לדעתי זה סביר מאוד, הן בגלל החיבה ליהודים, שבולטת בפרטים שונים ביצירה, הן בפרטים בביוגרפיה של המשורר, ובניגוד צורם לאחד הדימויים ביצירה - "זושא זעקה כילד, הנדקר במחטים בידי יהודים" (הלוא בוויכוח בקמניץ הפרנקיסטים העלילו על היהודים שהם משתמשים בדם נוצרי, כנקמה על התרת דמם - "הא לך חייים [הכהן רפפורט], דם תחת דם!").
    מיצקביץ' מייחס ליענקל, חוכר הארנדה המנגן המופלא, שאהב את המולדת הפולנית ממש כמו פולני, את הפצת השיר "עוד לא אבדה פולין, כל עוד אנו חיים..." - זו שירת "התקוה" של הפונים, בהנהגתו של הגנרל דומברובסקי, שאמור היה להשלים את שחרור פולין שהחל בה נפוליון, לפני 1812.

    השבמחק
  25. מחכה להמשך, מאוד מעניין.
    אבי הוא יליד ביילרוס וגם למד בישיבת מיר.

    השבמחק
  26. כמות תגובות לא רעה בכלל,
    שמעידה על התעניינות .

    נובהרדוק ומיר הם כיום שמות מוכרים.
    כמעט כל ילד חרדי שתעצור, יאמר לך מיד שאלו שמות ישיבות ועיירות בליטא.
    ישיבות נובהרדוק ומיר הונצחו לא מעט.
    מי שספר הרבה מאוד על נובהרדוק ואופי תלמידים שם, היה דרשן בשם רבי יעקב גלינסקי.
    הוא תאר בחיוך גדול איך בנובהרדוק 'לא שמו' על מה שאמרו אחרים...
    בדרשות שילב המון סיפורים, והשם נובהרדוק כיום מוכר מאוד.לא מעט בגללו.
    גם הרב קנייבסקי, אביו היה מתלמידי ישיבה זו,
    וגם בחצר זו הסתובבו סיפורים, חלקם מעניינים מאוד.
    על מייסד ישיבת נובהרדוק נכתב ספר שלם, אותו כתב
    הסופר הרב דוד זריצקי. סגנון הישיבה מתואר בפרוט...
    בכל מקרה, שם העיירה מוכר לכל נער ליטאי.

    גם העיירה מיר מוזכרת בשם ישיבת מיר. וגם על מיר מסתובבים סיפורים,
    אם כי נובהרדוק, במובן יהודי, יותר מרתקת.

    השבמחק
  27. מחכה להתרשמות מפינסק עיר הוללדתם של סבי וסבתי מצד אבי.

    השבמחק
  28. שום אולי. פשוט המשך יבוא. מאמר מצוין בבלוג מצוין ונשמח לתיאור המשך המסלול וללמוד כל כך הרבה תוך כדי. כמובן אפשר לרווח את הנושא על פני כמה חודשים. נחכה בסבלנות.

    השבמחק
  29. המאמר מצויין מעונין ליצור קשר מאחר ואני רוצה לעשות טיול לאיזור ששמעתי עליו בננעורי, אבי בן העיירה איביה, היה ממקימי תנועת החלוץ בעיירה וסביבותיה, היה בין עורכי הספר על העיירה,וכתב שני מאמרים, כמו כן הרבה מבני משפחתי ששרדו את השואה כתבו בספר

    השבמחק
  30. שטאלצער ליטוואק2 בספטמבר 2015 בשעה 10:32

    א שיינעם דאנק דוד פאר די אינטערעסאנטע און וויכטיגע פאסט.

    איך בעט אייך שרייבען וויטער וועגען אייער באזוך אין רייסין.

    פאר די וואס ווייסן ניט וואס איז רייסין, גיט א קוק אין דעם וידיאו -

    רייסין און זאמוט - צוויי טיילען פון ליטע - על האזורים השונים של ליטא

    http://vimeo.com/135399149

    השבמחק
  31. הסרט שהרכבי צילם בנובוגרודוק ב-1931 לא "התגלגל" מעצמו לבית התפוצות. ג'ק קגן, האיש שעשה יותר מכל להנצחת יהודי העיר, מצא עותק יחיד שלו אחרי שנים של חיפושים והפקיד אותו שם.
    ג'ק היה בין הראשונים שהגיעו לנובוגרודוק אחרי התפרקות בריה"מ והשכיל לרתום את רשויות העיר, מנהלת המוזיאון המקומי וקומץ היהודים שחיים שם לפעולה להנצחת הקהילה. הוא הקים בסיועם את מצבות השיש השחורות באתרי ההרג, שיקם עד כמה שניתן את בית הקברות היהודי, בנה תצוגה על הקהילה במוזיאון העירוני ואת מוזיאון "ההתנגדות היהודית" באתר מחנה העבודה, ויזם תכניות לימוד על יהודי העיר בבתי הספר המקומיים.
    ג'ק, שהגיע אחרי המלחמה ללונדון והפך לאיש עסקים מצליח (לאחרונה חלה מאד), הוא הדמות המרכזית בסרט "בריחה!". בנו מיכאל חי בירושלים, יזם את הסרט ושותף בהפקתו.
    ג'ק קגן כתב וערך כמה ספרים על קהילת נובוגרודוק ויהודי בלארוס:
    Surviving the Holocaust with the Russian Jewish Partisans, Vallentine Mitchell, London 1998
    זהו סיפורו האישי, וכן סיפורו של בן-דודו דב כהן, שלחם בשורות הביילסקים, עלה לארץ ומילא תפקידים בכירים בצה"ל, נפטר לפני כשנתיים.

    Novogrudok - The History of a Shtetl
    תרגום לאנגלית של חלקים מספר הקהילה שיצא בשנות החמישים ביידיש ומאמרים נוספים (ללא ציון מקום ושנה).

    We Stood Shoulder to Shoulder - Jewish Partisans in Byelorussia 1941-1944, Arima Publishing, UK 2010, יחד עם אינה גראסימובה וויאצ'סלאב סלמנב.
    זהו אוסף מאמרים, רשימות ומסמכים וכן רשימה שמית של כ-8,000 יהודים שלחמו בשורות הפרטיזנים ברוסיה הלבנה.

    השבמחק
  32. במיר, תכננתי אתר הנצחה, בסמוך לטירה.
    http://pages.uoregon.edu/rkimble/Mirweb/MemorialSite01.html
    חבל, שסיפור הגטו, שהיה בטירה, וסיפור הגבורה של אוסוולד רופאייזן לא נכללו ברשימתך.

    השבמחק
  33. אסף שלום
    נגיעה "אישית" לנובוגרודוק. חמי - אבי אשתי,גוטל גרצובסקי, היה מהבורחים מהמנהרה ליער לשורות הפרטיזאנים של ביילסקי.הוא הגיע לשם לנובוגרודק, בזכות היותו סנדלר, והגרמנים העבירו אותו לפני חיסול יהודי ז'אטל לנובוגרודק, וכך ניצל. העיירה ז'אטל, מופיעה על המפה שצרפת תחת השם דיטלובו, בין ברנוביץ ל לידה.ז'טאל (דיטלובו) היא עיירת הולדתו של ה"חפץ חיים" כפי שציינת בפרק על ה"חפץ חיים". מעיירה זו,ז'אטל, ניצלו למעלה מ 300 יהודים יותר מכל מקום אחר בבילורוסיה בבריחה ליערות בסביבה, חלקם למחנה של ביילסקי, חמי גוטל ובנו אריה בניהם. ובזה יחודה ב"ה.
    בהערכה רבה יוסי ב.ל.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.