יום שישי, 30 בדצמבר 2016

'אסור לנו לתת כבוד לנשיא': זלמן שזר וחסידי ברסלב

זלמן שזר (נואם) ולצדו יו"ר הכנסת קדיש לוז, בביקור בכפר חב"ד, 1963 (מקור: ויקיפדיה)

בשבוע הבא, ב-1 בינואר 2017, ייפתח במכון ון-ליר בירושלים כנס מדעי בן ארבעה ימים המוקדש לחסידות ברסלב, מורשתה והשפעתה (כנס ברסלב: מחקר, יצירה וחברה). אינני משתתף פעיל בכנס הזה ותרומתי הצנועה לכבודו מוגשת כאן.

*

זלמן שזר (1974-1889), הנשיא השלישי של מדינת ישראל (בין השנים 1973-1963), נודע ברבים ביחסו החם לחסידים ולחסידוּת. הוא עצמו היה בן למשפחה של חסידי חב"ד, וגם מששינה את טעמו המשיך לשמור על קשרים חמים עם אדמו"רי חב"ד ורבניה, כיבד אותם והם כיבדו אותו. אבל לא רק לחסידי חב"ד רחש שזר הערכה וכבוד, אלא גם לחסידי ברסלב.

כמו אנשי רוח אחרים, אנשי תנועת העבודה ובני העלייה השנייה והשלישית (ובהם ש"י עגנון, יהודה יערי וגרשם שלום), ראה בהם שזר את מה שהיה בהם באותם ימים רחוקים ואחרים לא ראו: אנשים צנועים ולבביים, אנשי עמל וספר ובעלי נפש יפה ורומנטית. הקנאים נחשבו אז למיעוט קטן וכפוי טובה גם בקרב החרדים. מאז השתנו אצלנו דברים רבים: החסידים אינם עוד אותם חסידים, וגם המנהיגים הפוליטיים אינם עוד אותם מנהיגים...

יחס מיוחד גילה שזר כלפי ישראל דב אודסר (1994-1886), חסיד ברסלב יליד טבריה, שלימים יוכה בשיגעון, יטען כי ברשותו פתק ששלח לו רבי נחמן מן השמים, ויוביל אחריו כת אנשים הקרויים (בפי מתנגדיהם) 'נַחְנָחִים', שמאמינים בקדושת 'הפתק' ובמנהיגותו של 'הסבא ישראל'.

בשנות השישים היה אודסר חסיד תמים וצנוע, שלא הילך בגדולות ופיתח יחסי חברות עם שזר, עוד קודם לבחירתו כנשיא המדינה. אודסר שלח לשזר עשרות רבות של מכתבים חגיגיים רוויי רגש ואמונה. לא ידוע עד כמה הייתה ההתכתבות אינטנסיבית גם מצדו של שזר, שכן מכתבי שזר אליו לא התפרסמו עד היום.

זלמן שזר וישראל דב אודסר (צילום משנות השישים)

שזר התפעל מסגנונו המיוחד של אודסר. אפשר להניח שהוא גם ראה בו מין חסיד 'ציוני', שכן אודסר לא היסס לשלוח לו מכתב ברכה לבבי ביום העצמאות העשירי של מדינת ישראל:

אב"י הנחל, תשי"ח, עמ' 10

שזר כינס אפוא מיזמתו שלושים מכתבים והוציאם לאור בספר שנקרא אִבֵּ"י הנחל ('אבי' רומז לפסוק ידוע משיר השירים, ו 11, אך גם לראשי תיבות אודסר בער ישראל; 'נחל' מזוהה עם תורתו של רבי נחמן מברסלב, שהיא נחל נובע מקור חכמה [על פי משלי, יח 4]). הספר יצא לראשונה בשנת תשכ"ט (הוצאת קרית ספר), בעילום שמו של שזר, שהסתפק במבוא קצר בחתימת 'המלבה"ד' (המביא לבית הדפוס) ובצנזור שמו של ה'ידיד'.


במהדורות מאוחרות יותר של אב"י הנחל נוספו עוד עשרות מכתבים ששלח לשזר. כך למשל, מהדורת תשמ"ט כוללת 129 מכתבים, מהדורת תשנ"ג (חלק ב') כבר כוללת 315 מכתבים, ובמהדורת תשס"ז הובאו 152 מכתבים ועוד 443 סימנים, שהם ערבוב של אגרות, טיוטות והעתקות שונות מכתב ידו של אודסר. מתברר כי הקשר בין השניים היה חם ומסועף. שזר גם נהג להעביר לאודסר 'מתן בסתר' וזה הקפיד להודות לו על כך. שזר אף תרם מכיסו לבניית בית הכנסת של חסידי ברסלב בקצה רחוב מאה שערים (ה'שׁוּל').

אודסר, שאהב את שזר בכל מאודו, משך אותו לבוא ולהתפלל בליל ראש השנה במחיצתם של החסידים ושזר נעתר לו. למן שלהי שנות החמישים נהג שזר ללכת בערב ראש השנה ברגל, מביתו שברחביה ועד למאה שערים  מרחק של כארבעים דקות הליכה!  וכמובן גם שב לביתו ברגל. מטבע העניין, לאחר שהושבע כנשיא ליוו אותו בדרכו גם אנשי ביטחון (משכן הנשיא באותם ימים היה ב'צריף', ששימש קודם לכן את הנשיא יצחק בן-צבי; משכן הנשיא הנוכחי נחנך בשנת 1971).

בית המדרש של חסידי ברסלב ברחוב מאה שערים, 2012 (מקור: ויקיפדיה)

הנה דיווח שהתפרסם בעיתון מעריב על תפילתו של הנשיא שזר במחיצת הברסלבים בראש השנה תשכ"ד (1963). 'ר' ישראל בר', שנזכר בכתבה, הוא כמובן ישראל דב אודסר:

מעריב, 22 בספטמבר 1963 (תודה לפרופ' יונתן מאיר)

לימים פסק שזר ממנהגו זה. השמועה הייתה שנמנע מכך בשל כתב פלסתר מרושע (פשקוויל), שהופץ נגדו על ידי כמה חסידים קנאים, וגרם למהומה רבתי. הכרוז עצמו, שחולל את הסערה, נעלם מן העין ורק לאחרונה התגלה מחדש באוסף פרטי של אחד מבני משפחתו של יוזם הכרוז.


כתב לי ידידי, חסיד ברסלב שמואל אברהם תפילינסקי, שאיתר את הכרוז:
פשקוויל זה נמסר לנשיא מדינת ישראל מר זלמן שזר בליל ראש השנה, לפני סוף התפילה, בבית הכנסת דחסידי ברסלב על ידי הבחור יעקב פרנק ב"ר נחום יצחק פרנק. הנשיא היה משתתף בקיבוץ אנ"ש במשך כמה ראשי שנים בעידודו של ר' ישראל דב אודסר, שהכין לכבודו שטנדר יפה עם מפה, והדבר היה לצנינים בעיני קנאי אנ"ש, שנשיא מדינת ישראל, קרי 'ממשלת הזדון והכפירה', יקבל כבוד בקיבוץ הקדוש של רבי נחמן מברסלב. 
הלכו הקנאים ושאלו את פיו של רב נכבד מהעדה החרדית (ר' דוד יונגרייז או ר' ישראל יצחק רייזמן) כדת מה לעשות? והתשובה ניתנה, שאם הוא מגיע ככל שאר האנשים בתוך הקיבוץ אזי אין לדחות אותו, אולם אם הוא מקבל כבוד מיוחד אזי צריך לדחותו. ותשובה זו סללה את הדרך לפשקוויל שלפנינו... למותר לספר שמאז לא דרכה כף רגלו של הנשיא בבית הכנסת דחסידי ברסלב, לשמחתם של הקנאים ולמורת רוחו של ידיד הנשיא, ר' ישראל דוב אודסר. 
יוזמי הפשקוויל היו שני אחים קנאים וחמומי מוח: האחד שמו יעקב פרנק (עם שם כזה, כל מיני דברים יכולים לקרות!) והשני יהודה לייב פרנק. שניהם כבר נפטרו מן העולם.

הכרוז עצמו אינו מתוארך. עם זאת, אפשר לשער בביטחון שמדובר בראש השנה תשכ"ה (1964) – כלומר, בפעם השנייה שבא כנשיא המדינה להתפלל בבית הכנסת של ברסלב  – שכן בשולי מכתב ששלח אודסר לשזר בכ"ד באייר תשכ"ה נוספו השורות הללו:

אב"י הנחל, תשמ"ט, עמ' 104

הרב לוי יצחק בנדר (1989-1897), שעבר לפני התיבה בראש השנה, היה אחד המנהיגים החשובים והנערצים של חסידי ברסלב בירושלים. מהדירי הספר – שלא הביאו את מכתבו – ציינו כי זהו מכתב התנצלות על הבזיונות שנעשו לנשיא, ומן הסתם הכוונה לאותו פשקוויל.

ר' לוי יצחק בנדר בכותל המערבי (מקור: פורום ברסלב ישראל)

אחד הנוכחים באירוע, חסיד ברסלב שחפץ בעילום שמו, סיכם עבורי את האירוע כפי שזכור לו:
אכן שזר הלך מרחק של כארבעים דקות מרחביה עד מאה שערים, בליווי שוטר שהמשיך לשמור עליו ליד הכסא והשטנדר ב'שוּל', שהועמדו לרשות שזר ליד עמוד החזן, עם הפנים אל העם.  
 אני זוכר את התקרית ... היו מי שניסו אז להכות את י"פ שנחפז לברוח. הספקתי לראות שמישהו מנחית מכה על הכובע שלו (הוא היה נמוך), אבל עד מהרה הוא נעלם. י"פ כבר אינו בין החיים. גם אחיו יל"פ, שבהשראתו עשה את מעשה הקנאות הזה, כבר אינו בין החיים. שניהם היו בעלי שיעור קומה רוחני גבוה מאוד, תלמידי חכמים מובהקים ויראי ה' מרבים, אבל הם היו אז צעירים, ואפשר לראות במעשה שלהם משובת נעורים, שכן בברסלב לא הרחיקו איש מעולם. גם אם רבים לא היו מרוצים מנוכחותו של הנשיא בלילי ראש השנה, איש לא העז לבזות את האיש שגילה יחס אוהד לברסלב ואף עזר בהדפסת ספרי ברסלב ולאנ"ש בכלל.  
בראש השנה תשכ"ב שאל שזר את ר' אברהם אנשין, היכן אביו, ר' שמואל מאיר, שאותו הכיר מעסקי הספרים [מאיר אנשין היה מדפיס ספרים ברסלבי, שעמד בקשר קרוב עם אישים כמו גרשם שלום, א"מ הברמן וש"י עגנון, שאף כתב עליו בסיפורו 'השיר אשר הושר', וכינה אותו 'האיש המתוק– ד"א], וכשאמר לו שאביו נפטר בכ"ב סיון תשכ"א, שאל, מדוע לא הודיעו לו, שכן רצה להשתתף בהלוויה. אנשין אמר לו, ששכחו... אך אליבא דאמת היה מי שהציע להזמין את הנשיא, אך אחד הבנים של ר' שמואל מאיר (כנראה, הבכור ר' ישראל נחמן) אמר: 'מי צריך אותו?!'...
זלמן שזר צועד לטקס השבעתו בכנסת (אז ב'בית פרומין', ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים), מאי 1963
(צילום: פריץ כהן; אוסף התצלומים הלאומי)

ועוד בענייני שזר וברסלב.

פרופסור יונתן מאיר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב העביר לי צילום של הקדשה, שכתב החסיד הברסלבי והמו"ל שמואל הורביץ (1972-1905) לזלמן שזר. ההקדשה נרשמה בתוך ספר לקוטי הלכות, חשן משפט, שחיבר רבי נתן שטרנהרץ מנמירוב, תלמידו המובהק של רבי נחמן. הספר, שנדפס בירושלים תשט"ז, שמור בספרייה הלאומית בירושלים.

אמנם הספר נדפס בשנת 1957, אבל ברור שניתן במתנה אחר כך, כאשר שזר כבר היה נשיא, וכנראה לקראת חג פורים ('דורון משלוח מנות'). מן ההקדשה עולה בבירור יחס הכבוד של הורוויץ אל שזר האיש ואל התפקיד הרם שהוא נושא – נשיא המדינה.

ב"ה
דורון משלוח מנות לנשיאנו הנעלה והנשגב
אין גומרין עליו את ההלל
יה"ר [יהי רצון] שנזכה לשמוח יחד בביאת משיח צדקינו
ובבנין ציון וירושלים אכי"ר [אמן כן יהי רצון]
מאתי הדו"ש [הדורש שלומו] בכל לב ונפש ומאחלו כל טוב סלה
שמואל הלוי הורוויץ ברסלבר


בעלי התוספות

דני הקר מספריית מכון שוקן למחקר היהדות בירושלים הודיע כי הכרוז המקורי נמצא ברשותם, והנה צילומו (הקלקה על הצילום תגדיל אותו):




19 תגובות:

  1. ועל זה נאמר במקורותינו (אמנם ע"י גוי) : החסר משוגעים אנוכי ?

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן... אבל עכשו המשוגעים גם יושבים בממשלת ישראל - אז אולי הם צודקים..:)

      מחק
    2. גברת מוזס, הממשלה הזו מורכבת מאנשים שזכו פעם אחר פעם לאמון הציבור, ונבחנים עם זכוכית מגדלת. לכן אם מישהו כאן משוגע, רוב הסיכויים הם שהמשוגעת היא דווקא את ולא חברי ממשלת ישראל.

      מחק
    3. פילגש בצלב עלי מצח1 בינואר 2017 בשעה 0:10

      תודה לשומרת הסף הגברת מוזס שמזכירה לנו מה חשוב באמת ושומרת עלינו שלא נסיח חלילה את דעתנו מן הדברים החשובים באמת ולא נעסוק בדברי הבאי כמו משוגעים דימים עברו, בעוד בממשלה יושבים אנשים שלא היא בחרה.
      תודה לך שהצלת אותנו מעצמנו
      (אגב, הכרזת מתנגדים פוליטיים כמשוגעים וסגירתם בבתי חולים למשוגעים אנו מכירים ממשטרים שנחשבים בחוגים מסויימים [שאינם מאוהדי ראש הממשלה הנוכחי] כנושאי דגל הקדמה)

      מחק
    4. שלום אנונימי ושות' מי מינה אותך להיות מליץ יושר של נבחרי הציבור שאתה מגן עליהם? ואם גברת מוזס כתבה "משוגעים", איפה דרך ארץ שלך? להראות את דרך התורה שכל נתיבותיה שלום

      מחק
  2. האם האחים יעקב ויהודה לייב, היו ממשפחת הרב צבי פסח פרנק, רבה הראשי של ירושלים? אביו נקרא יהודה לייב, וכן אחד מבניו, ולפחות אחד מנכדיו.

    השבמחק
  3. בליל יום כיפור היה בא הנשיא מר זלמן שזר, ה'חבד"י', והתפלל בהיכל ישיבת חברון בגאולה. מפני כבוד הציבור היה חולץ נעליו בחוץ ליד הכיורים לנטילת ידיים. אע"פ שגם בישיבת חברון למדו בצד אישים כמו חיים הרצוג, פרופ' גילת ופרופ' אלון גם קנאים מהסוג הקיצוני, כגון משה הירש הידוע (היה חתנו של הרב אהרן קצינלבויגן ממנהיגי נטורי קרתא. בישישבה היו מספרים שלבת הזו הזו הייתה נטיה למודרניות, ואז אמר לה אביה נביא לך חתן מבחורי חברון ... וזה מה שיצא!) וש"ד פריימן ועוד רבים דוגמתם, לא זכור שמישהו עשה איזו מחאה שהיא.

    השבמחק
  4. שמעתי מפי רב חסידי [מחסידות אחרת אך מעורב בעולם החסידות] שעניין הפתק משמים נברא במעשה ליצנות כאשר ר' ישראל אודסר וכמה ברסלבר'ס טיילו בגליל. בחוף הכנרת התנמנם ר' ישראל ואחד הצעירים חמד לצון כתב את הפתק והניחו ליד ר' ישראל. כשהתעורר ושאל בדבר הפתק אמרו לו שנפל משמים, ומאז זיל גמור. מה האמת העובדתית או ההיסטורית? ומעשה שהיה בגיני לפני שנים. ביום קיץ חם מאוד הסתובבתי באזור שכונת מאה שערים בבקשי אחר רחוב הבעש"ט. שאלתי כמה עוברי אורח חרדים [אלא מה?] ולא ידעו. כשראיתי צעיר ליטאי לבוש חולצה לבנה קצרת שרוולים, אמר לי לבי שהוא לא ידחני, ידע את הכיוון שאני צריך לילך בו, אבל לא בדיוק את המקום. לקראתנו הגיע ברסלבר צעיר בן עדות המזרח והליטאי שאלו אם יודע היכן רחוב הבעש"ט. זה הגיב בעילגות "הבעש"ט?". - נו, הבעל שם טוב, תגיד שמעת עליו? לא! על ר' נחמן שמעת? - כן, בטח! ואנקדוטה אחרת מלפני כמה שבועות. השתתפתי בברית מילה לבנו של ידיד חסיד סל'. נכנס חסיד מבוגר ואני שומע שהוא אומר "ברס ברס, נו המלה הזאת שאסור להוציא מן הפה". ראוי לציין למי שאינם יודעים, כי גם היום יש חסידי ברסלב "אוריגינליים" תלמידי חכמים, עובדים לפרנסת ביתם, צנועים וענווים, ומי שאינו יודע לזהות חסידים לפי לבושם לא יכירם.

    השבמחק
  5. רשימה מעניינת מאוד. תודה.
    יחד עם זאת אני מוחה על הגדרתו של רבי ישראל בער באותו כינוי מבזה. זו הוצאת שם רע. רבי ישראל היה צדיק אמיתי גם אם אתה לא מבין זאת. כמו כן הרב יהודה לייב פרנק המוהל הידוע היה צדיק אמיתי. (בעיני הבשר שלי )

    השבמחק
  6. מכל המאמר (המצוין!) הזה, מה שתפס אותי במיוחד היתה התמונה בראש המאמר בה נראה שז"ר נושא דברים ומאחוריו קבוצת נשים. תמונה תמימה וקלאסית בסגנון שנות ה- 50, 60 במאה הקודמת.
    מאז חלו שינויים קיצוניים ואין מצב של קרבה כזו של נשים לאירוע בו נמצאים רבנים. גם לא בשמחת תורה ובשאר אירועים בהם נשים רוצות להתקרב ולחוש שותפות אמת. הלב נחמץ ונעצב.

    השבמחק
  7. יהודה לייב פראנק ואחיו יעקב פראנק בנים של ר נחום יצחק פראנק אחיין של ר' צבי פסח פראנק. לא נכדיו.

    השבמחק
  8. למיטב ידיעתי, ואברר את הפרטים אחר השבת, הייתה מהומה וצעקות סביב שז"ר בנוסף לחלוקת הפסקוויל, שמעתי אפילו שהוא נדחף פיזית, אבל כאמור אברר שוב אצל האנשים שהיו שם.

    השבמחק
  9. אני כמובן לא מופתע אחרי שקראתי את הפשקווילים והבזיונות שכתבו נאמני חצרו של החזון איש לאחר המפגש עם דוד בן גוריון. הכל מצוי בספרים שיצאו לזכרו של החזון איש לאחר מותו. ב.ג הושווה לגדולי הנאצים.

    השבמחק
  10. ענין הפתק מרבי נחמן אינו משוגע יותר מכל האמונות הדתיות האחרות. הנוסחה הרווחת כאן של הפרדה בין דתיות "נורמלית" ובין דתיות "מוגזמת", יחד עם לעג לאחרונה, אינו משכנע. סיפורי רבי נממן, או סיפורי קרישנה, או סיפורי אדם וחוה, שייכים לאותה סוגה, וכולם מדברים אל לב המאמינים. מדוע הסיפור על הפתק משמיים משוגע יותר מן הסיפורים על נס חנוכה ויציאת מצריים?

    השבמחק
    תשובות
    1. קח נשימה עמוקה ותירגע.
      אתה באמת סבור שכל המאמינים בכל העולם ובכל זמן הם גוש אחד בעל אותה צורה וצבע??
      גם החוויה הדתית באה "בעוצמות" שונות, ובדרגות שונות של אדיקות, ביקורת, וגם ברמות שונות של שיגעון.
      ותדע לך, שאכן כך הדבר - להאמין בסיפור יסוד של התרבות שבה אתה חי, סיפור מרכזי בחינוך שאתה והסובבים אותך מקבלים מקטנות, להאמין בזה זה הרבה פחות משוגע מפתק שנפל משמיים.
      אם אתה לא מבין את זה, אז כנראה שלא התבגרת אף על פי שאתה אדם בוגר בשנים, דהיינו אינך מצליח להבין ולהכיל מורכבות (כמו ילד קטן).

      מחק
  11. ישנו סרט שבו באורח נדיר מאוד מתראיינים כמה מחסידי ברסלב האמיתיים, שם מופיע רב שנקרא "מוטה פרנק". אני לא יודע עד כמה הוא קשור לבני משפחת פרנק המדוברים.

    כאן מצוי הסרט: https://www.youtube.com/watch?v=4NwD6VxZ_IU
    ואת התמונה פה: https://mealmever.files.wordpress.com/2016/12/d7a4d7a8d790d7a0d7a7.png?w=604

    השבמחק
    תשובות
    1. מוטה הוא בנו של יהודה לייב המוזכר בדבריו של אסף.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.