יום שישי, 20 ביולי 2018

'מנגינות עבריות' של לורד ביירון

מאת אליהו הכהן


דיוקן לורד ביירון מאת הצייר תומאס פיליפס, 1813 (ויקיפדיה)
  
א. גורדון הלא-ידוע 

מי היה הראשון שכתב במאה ה-19 שירים על תחייתה הצפויה של ארץ ישראל העברית ושאל  שמונים שנה לפני החזון הציוני של הרצל  מתי ישובו יהודים לשכון על גדות הירדן? מי היה הראשון שתהה לאן נעלם הזמר העברי המקורי שנוצר בארץ ישראל ומתי יושרו שוב שירים אלה על אדמתה?

התשובה על כך מפתיעה, אולי בגלל שמדובר בדמות המוכרת בעולם כולו. ספרי הלימוד במקצועות הספרות וההיסטוריה אינם מזכירים את שמו כלל, בוודאי לא בהקשר של ההתעוררות הלאומית של העם היהודי והולדת הציונות או תחיית הזמר העברי בימי העלייה הראשונה.

שם משפחתו היה גורדון  שם משפחה נפוץ בישראל. לא מעטים הם הגורדונים שהיו קשורים לתולדות הציונות ולהתפתחות התרבות העברית. ראש וראשון בהם, המשורר יהודה לייב גורדון (יל"ג), 'אביר שירת ההשכלה', שבמשך עשרות שנים יצירותיו הופיעו בתכניות הלימודים בבתי ספר עבריים; ואילו היום  מי בכלל שמע עליו? גם שמו של שמואל לייב גורדון (של"ג) היה מוכר וחביב בקרב תלמידים כפרשן פופולרי של התנ"ך, בעידן שקדם ל'תנ"ך קאסוטו'. ידוע לא פחות היה אהרן דוד גורדון (אד"ג), איש העלייה השנייה והוגה 'דת העבודה', ששמו הונצח בתנועת הנוער החלוצית 'גורדוניה' ובבית החינוך לילדי העובדים בתל אביב. גם שמו של דוד גורדון, מי שהיה במשך שלושה עשורים עורך העיתון העברי רב ההשפעה המגיד ואחד מראשוני תנועת 'חיבת ציון', ידוע ומוכר לכל מי שעוסק בתולדות העיתונות העברית. אגב, רחוב גורדון בתל אביב (כמו גם הבריכה וחוף הים) קרוי על שם יל"ג...

אך היה עוד גורדון חשוב אחד, ושמו נשמט מספרי ההיסטוריה של הרעיון הציוני: המשורר האנגלי ג'ורג' גורדון ביירון, המוכר יותר בכינויו הספרותי לורד ביירון (1824-1788). אגב, את השם גורדון הוא קיבל מאמו קת'רין, שהייתה בת למשפחה זו. לזכותם של פרנסי העיר תל אביב ייאמר שזו העיר היחידה בארץ שבה נקרא רחוב על שמו של ביירון, דבר שלא זכה לו אפילו גדול היוצרים האנגלים ויליאם שייקספיר. אך על מה ולמה? לורד ביירון לא היה הוגה דעות ציוני או חסיד אומות העולם, תרומתו להיסטוריה היהודית הייתה מחזור שירים בשם 'מנגינות עבריות', שכתב לפני למעלה ממאתיים שנה והותיר את חותמו בשירה העברית בכלל ובזמרת העלייה הראשונה בפרט.

רחוב ביירון בתל אביב; אבל לא בֵּירון כי אם בָּיירוֹן (צילום: איתמר וכסלר)

ב. מנגינות עבריות

לורד ביירון ידוע בתולדות אנגליה כאחד מגדולי המשוררים של עידן הרומנטיקה, והספרות עליו ועל כתביו היא עצומה. ענייננו שלנו מצטמצם בחוברת צנומה אחת שראתה אור בחודש אפריל שנת 1815 בלונדון ובה מחזור שירים בשם Hebrew Melodies (מנגינות עבריות).

עמוד השער של 'מנגינות עבריות'. הספר סרוק בשלמותו כאן

לפרסום החוברת קדמה ידיעה שהתפרסמה בעיתון Gentelman's Magazin מחודש מאי 1813, שבה נכתב כי אייזק (יצחק) נתן (1864-1790), מלחין יהודי-אנגלי, עומד לפרסם מנגינות עבריות עתיקות בנות למעלה מאלף שנה, שהושרו עוד לפני חורבן בית המקדש. 

אייזק נתן, בערך 1820 (ויקיפדיה)

בתיווכו של הבנקאי דוגלס קינארד (Kinnaird) שלח נתן את הלחנים הללו אל ביירון – אז בן עשרים ושש בסך הכל  כדי שיחבר להם מילים. ביירון, שהעריץ את התנ"ך ואהב לקרוא בו, נענה למשימה (למו"ל שלו, ג'ון מוריי, סיפר ביירון כי קרא את סיפורי הברית הישנה עוד כשהיה בן שמונה). בתוך חודשים ספורים חיבר את מחזור השירים כולו (עשרים וחמישה שירים), אף כי לא כל השירים היו קשורים לנושאים תנ"כיים. 

המהדורה הראשונה, שבה היו שנים-עשר שירים בסך הכול, זכתה להצלחה מסחררת ובתוך זמן קצר נמכרו ממנה מעל עשרת אלפים עותקים. כעבור חודש יצאה מהדורה שנייה ובה השירים הנוספים שהספיק לכתוב. לארוסתו, אנה איזבלה, כתב ביירון: 'אלה הן מנגינות נפלאות שעל פיהן שרו דוד והנביאים את שירי ציון'.

שירי המנגינות העבריות של ביירון תורגמו לעשרות שפות וכמובן גם לעברית. לא היו שירים שנכתבו במאה ה-19 ותורגמו לעברית פעמים כה רבות כמו שירי ביירון. הם כונסו לקבצי שירים שנשאו שמות שונים: 'נגינות מני קדם', בתוך הקובץ עפרות זהב (וינה 1852) בתרגומו של מאיר הלוי לֶטֶריס; נגינות עבר (צ'רנוביץ 1864) בתרגומו של מתתיהו שמחה רָבֶּנֶר; 'זמירות ישראל' בתרגומו של יל"ג, בתוך כל שירי יהודה לייב גורדון (סנקט פטרבורג 1884); שירי ישורון (לייפציג 1890) בתרגומו של שלמה מנדלקרן (מחבר הקונקורדנציה לתנ"ך); מכנף הארץ זמירות  (מנצ'סטר 1897) בתרגומו של יוסף מזל, וזו לא כל הרשימה. 

במדורו הקבוע, 'הצופה לבית ישראל', שנדפס בעיתון הצפירהקידם נחום סוקולוב בברכה את תרגומי ביירון הרבים. בסדרה בת שישה חלקים (27 במרץ-אפריל 1890, גיליונות 68-63) הוא ערך השוואה בין תרגומי לטריס ויל"ג לבין תרגומו החדש של מנדלקרן: 'לכל אחת מן ההעתקות יש נועם וחן מיוחד לה', אף כי זו של מנדלקרן היא המדויקת יותר והקרובה ביותר ללשונו המקורית של ביירון. וכך סיכם:
וכל החפצים בשכלול ספרותנו ובתפארתה, יודו למשוררינו כי הביאו את שירי ביירון אל תחת יריעות שפת עבר ... על סופרינו ומשוררינו הגדולים חובה להעתיק לשפת עבר לא רק את שירי משוררי העמים האדירים אשר שרו על ישורון, אך גם את מיטב שיריהם וחזיונותיהם על גוי ועל אדם יחד, כי בזה נסלסל ונרומם את שפתנו ונברא לקוראינו חֵךְ לטעום, להבדיל בין העָרֵב ובין התפל (הצפירה, 2 באפריל 1890, עמ' 284).
במאה העשרים הצטרפו אל מתרגמי ביירון עשרות מתרגמים, ובהם י"ל ברוך, אביגדור המאירי, ש. שלום, יעקב אורלנד, שמעון גינצבורג, ראובן אבינועם והמו"ל שמואל פרידמן.

המהדורה הדו-לשונית של שירי ביירון בתרגומו של יעקב אורלנד נדפסה בשנת 1944

את הלחנים הראשונים לשירים המקוריים באנגלית, חיבר, כאמור, אייזק נתן, שהושפע מצלילי התפילות ששמע בבית הכנסת הספרדי בלונדון בו התפלל. כך למשל, את 'On Jordan's Banks' (על גדות הירדן) הלחין בעקבות מנגינת 'מעוז צור'. בדמיונו הפליג נתן וסבר – ללא כל ביסוס  כי מקורן של תפילות אלה הוא בזמרה העברית הקדומה, זו ששרו בארץ ישראל לפני חורבן בית המקדש. 

שער אחת מחוברות התווים למנגינות עבריות, לונדון 1829-1827 (State Library New South Wales)

בספר 'מנגינות עבריות', כמו גם בשער החוברת בה נדפסו תווי השירים, נוסף שמו של הטנור האנגלי המפורסם באותם ימים ג'ון בראהאם (Braham), שגם הוא היה יהודי. אלא שלבראהאם לא היה שום חלק בהלחנת השירים וככל הידוע הוא אף פעם לא שר אותם. שמו צורף אך ורק כדי לקדם את מכירת הספר ובתמורה הובטח לו חלק מהרווחים. 

שפע של חומר נכתב על ביירון ועל חייו ועל המנגינות העבריות, גם בעברית, אך מעט מאוד נכתב על גלגוליהן של המנגינות עצמן, אלה שחיבר נתן. שלא כמו שיריו של ביירון, לחניו של נתן לא זכו להצלחה והם נשכחו כבר באמצע המאה ה-19. 

אחרי נתן, הלחינו את המנגינות העבריות של ביירון מוזיקאים בעלי שם, ביניהם המלחינים היהודים אנטון רובינשטיין (1894-1829), יוזף יואכים (1907-1831), שארל אלקאן (1888-1813), והמלחין הגרמני מקס ברוך (1920-1838).

השיר הראשון שפתח את ספרו של ביירון נקרא 'She Walks in Beauty'. אין בו שום דבר 'עברי' (אף כי בתרגומו של שלמה מנדלקרן נקרא השיר 'שולמית'), אך הוא התפרסם כאחד משירי האהבה היפים בשירה האנגלית. הנה הוא בקריאה אמנותית:



ראוי להזכיר עוד אחד משירי המנגינות העבריות: 'The wild gazelle'. זהו אחד השירים ה'ציוניים' ביותר של ביירון, ובו ניבא את קץ הגלות וקבע כי עם ישראל, שאותו מסמל התמר, לא יוכל לפרוח על אדמת נכר. כך כתב בבית השלישי:

'על אדמת נֵכָר', שירי ישרון, עמ' 13
תרגומו של שלמה מנדלקרן סרוק כאן. זו מהדורה דו-לשונית: עברית ואנגלית

ג. משהו על ביירון ועל נתן

כמשורר – הוערך לורד ביירון כגדול מכולם. הוא קנה לעצמו שם עולם וזכה לדברי שבח וקילוס מופלגים. לצד ג'ון קיטס ופֶּרסי שֶׁלי הוא נחשב למובחר מבין מעצבי הזרם הרומנטי בשירה האנגלית של המאה ה-19. עמיתיו היוצרים ראו בו עילוי, וגתה אמר עליו שהוא הכישרון הגדול ביותר של זמנו. בהשפעת מנגינות עבריות של ביירון, חיבר גם היינה את 'מנגינות עבריות' (Hebräische Melodien) שלו.  

אך לצד ההערכה העצומה אליו כיוצר; ביירון האיש  קיתונות של לעג וסלידה היו מנת חלקו. הוא היה יפה תואר, נצר למשפחת אצילים עתיקה, עשיר ובעל מזג סוער שהתפרסם באורח חיים הפכפך, בהרפתקנות ובשערוריות. מקרטע על רגלו, בגלל מום מלידה, יהיר, לוחם במבקריו בשצף קצף, חשוד בקיום יחסים עם אחותו למחצה, נטש ביירון את אנגליה ארצו בשנת 1816, שנה לאחר שפרסם את מנגינות עבריות, ולא שב אליה עוד. הוא עבר להתגורר באיטליה, שם הרבה להתהולל ולהשמיץ את ארץ מולדתו. הוא הצליח לבזבז את כל נכסי משפחתו. תרם 10,000 לירות שטרלינג לתנועת המרד היווני נגד הטורקים, ובשנת 1823 אף התנדב למלחמה בהם. כעבור שנה מת מקדחת.

מבקרי ספרות קבעו כי גדולי המשוררים הרוסיים הושפעו מביירון. אלכסנדר פושקין חיבר את יבגני אונייגין בהשראת 'דון ז'ואן' של ביירון, וגם שירתו של מיכאיל לרמונטוב הושפעה ממנו. האם הושפעו גם ממותו בגיל צעיר? סוף מוזר, בטרם עת, היה לשלושת גדולי השירה העולמית האלה: ביירון מת בשנת 1824 בהיותו בן שלושים ושש, כשנלחם למען היוונים; שלוש-עשרה שנים אחרי כן, ב-1837, מת פושקין בדו-קרב והוא בן שלושים ושמונה, וארבע שנים אחרי כן, בשנת 1841, מת לרמונטוב, בגיל עשרים ושבע – גם הוא בדו-קרב. כך חולפת תהילת עולם... 

גם המלחין אייזק-יצחק נתן ידע תהפוכות גורל. אחרי שהתפרסם כמלחין שיריו של ביירון, חיבר אופרות קומיות שהוצגו על בימות לונדון, כתב מאמרים בעיתונים, וגם שלח ידו בהוראת שירה; אחד מתלמידיו היה המשורר האנגלי הצעיר רוברט בראונינג, שהעריכו כטוב במוריו. אך מזגו הסוער הביאו לעימותים, לתגרות ולדו-קרב. הוא נקלע לקשיים כספיים, ישב בבתי כלא, ובשנת 1841 היגר לאוסטרליה ובה המשיך את פעילותו המוזיקלית גם בחיבור אופרות וגם כיועץ לבתי כנסת – הוא נחשב בארץ זו ל'אבי המוזיקה באוסטרליה'. סופו שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1864 ונקבר בסידני.

יצחק נתן, בערך 1860 (State Library New South Wales)

ד. 'נֻדוּ לַמְּיַלֶּלֶת'

מי שנתן דחיפה חשובה לאתגר ההלחנה המחודשת של שירי המנגינות העבריות היה יהודה לייב גורדון (יל"ג). בהקדמתו ל'זמירות ישראל', הכולל שבעה מתרגומיו (כנראה מגרמנית), כתב: 
ביירון זה היה הראשון אשר החל בזמירותיו אלה להעיר אהבת ציון וחיבת ירושלים בלבב בני עמו וארצו, והאהבה הזאת שמורה לנו בלב העם הזה הרבה יותר מאד מכל עמי הארץ; על כן עלינו לתת כבוד לשם המשורר הזה ולהוקיר זכרו בקרב עמנו. 
כל שירי יל"ג, א, תרמ"ד, עמ' 70

לבד מכך שהצביע על חשיבותו של ביירון כראשון שעורר את חיבת ציון וירושלים בקרב האנגלים בני עמו, הייתה בכותרת שבחר יל"ג לצרור תרגומיו  'זמירות ישראל' – מעין קריאה להפיכתם לשירי זמר. ואכן, תרגומי יל"ג לביירון היו הראשונים שהולחנו והשתלבו בזמרת הארץ. אחד מהם, 'נֻדוּ לַמְּיַלֶּלֶת', שהתבסס על השיר 'Oh! Weep for Those', גם הפך לראשון משירי ביירון שהושר בארץ.

כל שירי יל"ג, א, תרמ"ד, עמ' 72

בשיר זה שאל ביירון מתי ייתם סבלו של עם ישראל ומתי ישובו ויישמעו בארץ צלילי זמר עברי כבימי קדם? ובלשונו הפיוטית לא פחות של שלמה מנדלקרן, 'שִׁירֵי צִיּוֹן הַנְּעִימִים מָתַי יַרְנִינוּ כָל נֶפֶש?' 

 'בְּכוּ בָכוֹ להֹלֵךְ', שירי ישרון, עמ' 13

ואכן, השורות האחרונות של השיר  בין בתרגומו של יל"ג ('גַּם יוֹֹנָה מָצְאָה קֵן, מָעוֹן כָּל גָּבֶר, / סֶלַע הַשָּׁפָן, וִיְהוּדָה – רַק קָבֶר!!'), בין בתרגומו של מנדלקרן ('גַּם יוֹֹנָה מָצְאָה קֵן לָהּ, שׁוּעָל מְחִלֹּת הָרִים / כָּל אִישׁ אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ – וִיְהוּדָה אַךְ קְבָרִים!') – הפכו למצוטטות ביותר על ידי יהודים, במיוחד ציונים, מכל שירי המנגינות העבריות של ביירון.

השפעת שורות אלה ניכרת גם בשיר רב-בתים בשם 'לב העברי' שחיבר בשנת 1886 אריה יום טוב שליט. בשיר זה, שנדפס בעיתון חבצלת (26 בנובמבר 1886, עמ' 33-32) הוא כתב בין היתר:
אראה כל העמים שוקטים על שמריהם, / כל עם יש לו ארץ, כל ארץ יש לו עם, / רק עמי וארצי הבדל ביניהם: / עמי אין לה ארץ, וארצי אין לה עם. 
...מתי אראך ציון מאושרה כאז? 
...מתי אשמע זמירות כהנים ולוויים / במקדש אל הצבאות על הר המוריה?
בשולי השיר הוסיף העורך, ישראל דוב פרומקין, הערה בזו הלשון: 
משורר השיר הזה הוא נער בן שש עשרה שנה, בן לאחד האיכרים במושב ראשון לציון, וראוי הוא כי תומכי המושבה הזאת ישימו עינם לטובה על הנער הזה אשר כנראה כשרונו נעלה.
שליט הושפע מן הסתם מתרגומי יל"ג לשירי ביירון, שהופיעו שנתיים קודם לכן, מה גם שידוע לנו כי היה לו קשר מסוים עם המשורר, שכן יל"ג תיקן, ובעצם ניסח מחדש, את 'האח ראשון לציון' שחיבר שליט באותה שנה (בשיר זה עסקנו בהרחבה במאמר 'הֶאָח, רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן: השיר העברי המקורי הראשון', בלוג עונג שבת, 16 ביוני 2017).

ואכן, הגרסה שהושרה בארץ ישראל הייתה זו של יל"ג. האיכר שמואל כהן מראשון לציון, שעיקר פרסומו בעיבוד הלחן של 'התקווה', העיד בזיכרונותיו:
לשירי ישראל של ביירון – בתרגומו של יל"ג – מצא יהודה גרזובסקי מנגינה  רק אלהים הוא היודע מה המקור שממנו שאב אותה; וכולנו שרים היינו בקול בוכים 'נודו למיללת', ומסיימים באותו ניגון עצוב ובדמעות עיניים: 'גם יונה מצאה קן, מעון כל גבר, סלע השפן, ויהודה – רק קבר'... ('התקוה', בוסתנאי, ט, גיליון ל, 1937, עמ' 20).
יהודה גְּרָזובסקי הוא כמובן המורה והמילונאי יהודה גור (1950-1862), אך הוא לא היה המלחין אלא רק זה שמצא את המנגינה העממית המתאימה והפיצה ברבים.

יהודה גור (ויקיפדיה)

השיר הושר בארץ בשני לחנים: האחד 'עממי', שמקורו טרם זוהה; השני בלחנו של דוד קבונובסקי.

הלחן העממי נדפס לראשונה בחוברת Vier Lieder mit Benutzung syrischer Melodien (ארבעה שירים למנגינות סוריות), בעיבודו של ש"ת פרידלנד (שהיה חזן בבית הכנסת החדש בברסלאו). חוברת זו, שבה גם נדפסו לראשונה תווי 'התקווה', יצאה בלייפציג בשנת 1895. הכותרת שניתנה לשיר הייתה Klage (קינה).

תווי 'נודו למיללת' מתוך 'ארבעה שירים למנגינות סוריות', לייפציג 1895

הלחן השני חובר על ידי המלחין היהודי-הרוסי דוד קבונובסקי, מי שהלחין שירים נוספים בימי העלייה הראשונה, ביניהם 'אַל טל ואַל מטר' ו'אם אשכחך' (להם נקדיש בקרוב רשימות מיוחדות), וכן לחן לשיר הספד שכתב יל"ג על פרץ סמולנסקין (ראו מאמרי בבלוג עונ"ש, 'לנשמת עושה השחר'). קבונובסקי, שהוציא לאור את לחניו בדפרונים גדולי ממדים, הדפיס את לחנו ל'נודו למיללת' באודסה בשנת 1892.


'נודו למיללת' בלחנו של דוד קבונובסקי, אודסה 1892

חוברת התווים הגיעה גם לידיו של משה ויינברג, אחד מכתבי עיתון המליץ באודסה. ברשימה שפרסם בעיתונו (29 בינואר 1893, עמ' 2) הוא סיפר על המלחין הצעיר, האמיד והמוכשר קבונובסקי, על לחניו ה'לאומיים' הנהדרים ועל נדיבותו הרבה (את הדפרון ובו תווי לחניו לשני שירי יל"ג – 'נודו למיללת' ו'לנשמת עושה השחר' – הוא הקדיש לרווחתו של המשכיל הישיש יעקב רייפמן שסבל מעוני מחפיר). אמנם ויינברג קידם את הלחן במילים חמות, אך ראה צורך להוסיף הערה ביקורתית על עצם בחירת שירו של ביירון דווקא מאוצר השירה של יל"ג. האם חסרים שירים עבריים מקוריים?
אך אחת נתפלא על המשורר בעל הכשרון הזה, מדוע בחר בשיר העתקה משירי ביירון, האם מעטים המה השירים אשר יסודתם האוריגינלי הוא בשפת עֵבֶר מהמשורר יל"ג, כמו: 'בנערינו ובזקנינו נלך', 'אחותי רוחמה', 'עדר אדני' ודומיהם? 
לחנו של קבונובסקי הגיע גם לארץ ישראל, שכן כציוני נלהב הוא נהג לשלוח את חוברות התווים שלו לידידיו במושבות ולהקדיש את ההכנסות לטובת יישוב הארץ. עדות לכך יש גם ברשימה פרי עטו של אברהם לוּדְוִיפּוֹל, 'בארץ אבות (רשימות וזכרונות ממסעי לארץ ישראל)', שנדפסה בהצפירה ביום 29 בנובמבר 1898. הכותב תיאר, בין היתר, את ביקורו בבית הספר לנערות ביפו:
השירים העבריים אשר יושרו בנגינותיהם המעירות פעם תוגת לב ופעם אומץ לב, פעם רגשי יגון עמוק ופעם רגשי תקווה ונוחם, משאירים רשמים עמוקים בלבות הדור הצעיר. מצדי לא אכחד, כי לא פעם ושתיים התפעלה נפשי לשמע השירים: 'אַל טל ואַל מטר', 'נודו למיללת', 'עוד לא אבדה תקוותנו', 'חושו אחים חושו' וכו', כל אחד עם נגינתו המיוחדת. הנערות הרכות היודעות את השפה ידיעה טבעית, צריכות להרגיש היטב את קול הנהי והתקווה האמיצה גם יחד אשר יישמע בנגינת 'אל טל ואל מטר'. 'דמעי ירטיבו, ציון, את הררייך', 'דמינו יאדימו, ציון, את שמיך', 'ואד יעלה מדמעות עינינו והיה למטר שמים'. כן, פעולת השירים האלה גדולה, גדולה מאד.
קבונובסקי הלחין גם את 'אַל טל ואַל מטר' וההצמדה של 'נודו למיללת' לשיר זה מרמזת ששני שיריו הושרו יחד.

לחנו של קבונובסקי מעולם לא הוקלט, והנה הוא אפוא בהשמעת בכורה עולמית. את הלחן עיבד וניגן, במיוחד עבור רשימה זו, ידידי המלחין והפסנתרן שמעון כהן. השירה היא מפי יאיר לרון.



את הלחן העממי של 'נודו למיללת', כפי שהושר בארץ ישראל בימי העלייה הראשונה, הקלטתי בשנת 1974 מפיהם של שמואל וחנה גדעוני (גודוביץ) בביתם שברחובות. 



מאז הכנת רשימה זו לדפוס ועד פרסומה הצליח דוד אסף לאתר את תוי השיר בארכיונו של החזן הווילנאי אברהם משה ברנשטיין (הארכיון שמור במכון ייוו"א בניו יורק). סרה אפוא חידת 'עממיותו' של לחן זה ומעתה יש לייחסו לברנשטיין.

תווי 'נודו למיללת' של אברהם משה ברנשטיין (צילום: דוד אסף) 

ה. 'בַּת יִפְתָּח בְּטֶרֶם מוּתָהּ'

סיפורה של בת יפתח, המובא בספר שופטים (יא 40-34), ידוע לכל אוהבי התנ"ך: לפני שיצא יפתח הגלעדי, שופט בן אשה זונה, למלחמה בבני עמון, נדר נדר שאם ישוב בשלום, יעלה עוֹלָה את מי שיֵצֵא לקראתו ראשון. לאחר שניצח וחזר, יצאה בתו יחידתו לקראתו בתופים ובמחולות. לפי המסופר, יפתח קרע את בגדיו והודיע שיקיים את נדרו. בתו קיבלה עליה את הדין ורק ביקשה אורכה של חודשיים כדי שתלך עם חברותיה אל ההרים כדי לבכות על בתוליה. יפתח נענה, ובשובה קיים את נדרו. מאז נהגו בנות ישראל לקונן על בת יפתח ארבעה ימים בשנה.


יפתח מקריב את בתו; תחריט בעקבות הצייר הבריטי ג'ון אוֹפִּי (ויקיפדיה)


כל שירי יל"ג, א, תרמ"ד, עמ' 74
סיפור דרמטי זה, שמהדהדים בו גם צלילי עקידת יצחק, הרעיש את לבם של משוררים ויוצרים רבים, ובהם גם לורד ביירון שכתב את 'Jephtha's Daughter', ויל"ג שתרגמוֹ בכותרת 'בת יפתח בטרם מוּתָהּ'.

זה היה השיר השני של ביירון שהושר בארץ (בשירונים רבים נפקד שמו והשיר יוחס רק ליל"ג), והוא היה אחד השירים המרגשים ביותר של ימי העלייה הראשונה. השיר נכלל במקראה הארץ-ישראלית בית הספר לבני ישראל, שיצאה בירושלים (דפוס לונץ) בשנת 1892, במימונו של 'הנדיב הידוע' ובעריכתם של המורים יהודה גרזובסקי וחיים ציפרין (עמ' 55-53), וככל הנראה גם נלמד בבתי הספר.

שני סיפורים קשורים בהשמעתו בארץ באותם ימים:

הסיפור הראשון התרחש במושבה רחובות. הוא מופיע ברשימה בשם 'הפסח האחרון שלי', שנדפסה בשנת 1903 בעיתון הלונדוני היהודי (כרך 6, גיליון 33). מורה מרחובות מספר על פועל שעלה לארץ עשר שנים לפני כן, ואף שנשבע לא לזוז מכאן הוא אינו יכול לשאת יותר את המצב ומחליט לחזור לגולה. כששמעה על כך בתו בת השלוש-עשרה, החליטה לטייל בגן המושבה ולהיפרד ממנה בשיר 'בת יפתח בטרם מותה'. הילדה שמיאנה לעזוב את הארץ מתוארת כפרח; היא ידעה עברית בלבד וקראה מדי שבוע את העיתון עולם קטן, ואף על פי כן, היא תיאלץ להישמע לקול אביה ולעזוב

בשולי סיפור זה נעיר כי סיפור דומה להפליא ושמו 'בת הפועל', בחתימתו של 'מורה עברי באחת המושבות', התפרסם שנתיים קודם לכן בלוח ארץ ישראל לשנת תרס"ב (ירושלים, דפוס לונץ, תרס"א, עמ' 133-122), ובסופו הנערה דווקא נשארת בארץ לאחר שהיא שרה את השיר 'הִנָּחֵם, בֵּן נָעִים' של אהרן ליבושיצקי (גם על שיר נשכח זה אני מקווה לכתוב בנפרד). נראה שהסיפור מבוסס על אירוע אמתי, אך אין אנו יודעים כיצד הסתיים, האם בגרסתו העצובה או בסופו הטוב...

הסיפור השני הקשור ל'בת יפתח' התרחש בסג'רה שבגליל התחתון. באותה עת, בעשור הראשון למאה, נהגו לקיים במושבה הצגות ומופעי שירה שבהם השתתפו תלמידיו של המורה שלמה ויינשטיין (לדמותו הקדשנו כאן רשימה מיוחדת). באחת ההצגות השתתפה תלמידה ושמה מרים, מילדי הגֵרים (הסוּבּוֹתניקים) אשר גרו במושבה. היא שיחקה את התפקיד של בת יפתח וצריכה הייתה לשיר את תרגומו של יל"ג. היא עשתה זאת בדבקות רבה, אך כשהגיעה למשפט: 'הֵא לָךְ אֶת לִבִּי', פרצה בבכי מר מהתרגשות, והמארגנים נאלצו להפסיק את ההצגה ולהוריד את המסך (עבר הדני, ההתישבות בגליל התחתון: חמישים שנות קורותיה, 1955, עמ' 172).

השיר 'בת יפתח' זכה לשני לחנים שלא ידוע מי חיברם: הראשון  לחן עממי שלא מצאתי את זכרו בתווים. הקלטתי אותו לפני כארבעים שנה מפי שמעון ויינשטיין (בנו של המורה שלמה ויינשטיין מסג'רה) ורעייתו סימה (לבית פרידמן) מיסוד המעלה, שנולדו בימי העלייה הראשונה (ביצועים מאוחרים של עמליה חקל והילה שי זמינים באתר זמרשת). הנה בני הזוג ויינשטיין בזה אחר זה:



הלחן השני של השיר החל להיות מושר אחרי מלחמת העולם הראשונה. תוויו הופיעו לראשונה בספר מבחר שירי עמנו שנדפס בברלין בסוף שנת 1920, ובמהדורת 1922 של השירון כנור ציון בעריכת א"מ לונץ – בשניהם ללא ציון שם המלחין. ביצועים מאוחרים של השיר, מפי חמדה לוי ואסתר שרף, זמינים באתר זמרשת.

'בת יפתח', מבחר שירי עמנו, הוצאת מנורה, ברלין [1920], עמ' 136

בת יפתח המשיכה להעסיק את דמיונם של משוררים ויוצרים גם אחרי ימי העלייה הראשונה. וכך נכתב גם לחן שלישי לשירו של ביירון באמצע שנות החמישים על ידי דוד זהבי. זהו לחן לירי ומרגש ואפשר להאזין לו, בביצוע נעמי פנקס, באתר זמרשת.

יפתח ובתו - איור של אריה נבון (מרדכי סגל, סיפוריים מן המקרא, תל אביב [1958], עמ' 125)

בת יפתח משכה כמובן את תשומת לבם של משוררים נוספים וראש להם שאול טשרניחובסקי בפואמה 'בת יפתח הגלעדי', שנכתבה בשנת 1940. בין השירים שגם זכו ללחן נזכיר את 'בת יפתח', שני שירים שונים של עמנואל זמיר שהולחנו בידי אמיתי נאמן, ואחד מהם גם הפך לריקוד עם ידוע. הנה הוא בשירתה של מרים אביגל:



שיר בשם דומה, 'בת יפתח', נכתב בידי זרובבל גלעד והולחן בידי שלום פוסטולסקי.

ככל הידוע לי, האחרון שבשירי הזמר על 'בת יפתח' נכתב על ידי עליזה סטרוד-כהנא והולחן על ידי נתן שחר לתחרות פסטיבל שירי התנ"ך שנערכה בשנת 1970 (השיר גם זכה במקום השני). הנה הוא בביצועה של רבקה זוהר:



ו. ביירון וטשרניחובסקי

מה ידע ביירון על ארץ ישראל ותושביה כשכתב את 'מנגינות עבריות'? סביר לשער שמעט מאוד. באותם ימים התגוררו בארץ ישראל כולה, משני עברי הירדן, פחות ממאתיים אלף איש, רבים מהם בני שבטים נודדים. הארץ הצטיירה בעיניו של ביירון כמקום חרב הנשלט בידי ערבים רוכבי גמלים.

בשירו 'On Jordan's Banks' (על גדות הירדן) כתב ביירון:


שלמה מנדלקרן תרגמו כך (שירי ישרון, עמ' 15):



בית זה שימש כנראה מקור השראה לשאול טשרניחובסקי כאשר חיבר בשנת 1897 את שיר הערש 'ניטשו צללים'. וכך כתב בבית האחרון של השיר, כשצלילי המהפכה הציונית והשינויים הדמוגרפיים שחלו בארץ ישראל כבר מהדהדים בו:
עַל הַיַּרְדֵּן וּבַשָּׁרוֹן / שָׁם עַרְבִיִים חוֹנִים;  
לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ תִּהְיֶה / גַּם אַתָּה בַּבּוֹנִים!  
וְיוֹם יִנְהָרוּ נוֹשְׂאֵי רֹמַח / אַל תִּמְעֲלָה מָעַל –  
אֶל אֲזֶנְךָ בַּגִּבּוֹרִים! / כִּי שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל!  

הבית האחרון בכתב ידו של שאול טשרניחובסקי (הספרייה הלאומית)

ז. משהו על יל"ג

יל"ג התלבט רבות ביחסו לחיבת ציון ולהתיישבות היהודית בפלשתינה ועד אחרית ימיו שינה את דעתו לא מעט פעמים, אך בעיקרו של דבר עמדתו הייתה שלילית וספקנית. בהגותו וביצירתו משתקפים הלבטים בין האפשרויות השונות שעמדו בפני היהודים, במיוחד אחרי הפרעות של שנות השמונים, שניפצו לרסיסים את תחזיותיו האופטימיות הקודמות ('הקיצה עמי'): האם להישאר ברוסיה ('בנערינו ובזקננו נלך', 'עדר אדוני') או להגר לאמריקה ('אחותי רוחמה', 'ארץ חדשה'). העלייה לארץ ישראל לא הייתה אופציה בעיניו; הוא לא האמין בסיכוייו של המפעל הציוני וצפה את השתלטות העולם החרדי על הארץ.

כך כתב לאחרונה חוקר הספרות העברית אבנר הולצמן, והדברים נקראים כאילו נכתבו היום:

אבנר הולצמן, 'נקודת המוצא: המפנה בספרות העברית בעקבות הסופות בנגב',
המשכיל בעת הזאת: ספר היובל למשה פלאי, הקיבוץ המאוחד, 2017, עמ' 98

עשר שנים קודם לכן, בשנת 1875, הביע יל"ג הסתייגות מפעילותו של משה מונטיפיורי ומן הסיכוי לחדש כקדם את ימיה של ארץ ישראל. קודם לכל, טען, יש לגרש ממנה את כל היהודים הבטלנים הגרים בה ומעפשים את אווירה הטוב של הארץ:
צריכים אנחנו לטהר את הארץ ולגרש מתוכה את כל היהודים היושבים שמה, לא תישאר פרסה, ולטאטא במטאטא השמד את קורי העכביש אשר טוו שמה מרבי רגליים אלה, ולהעביר רוח צח על הארץ ואוירא דארעא ישראל המחכים אשר עיפשו אותו כל הכוללים בחלאתם ובטפשותם. אם כל אלה לא יעשה להם והיה כל עמלנו לריק ויגיענו לבהלה (אגרות יהודה ליב גורדון, ב, ורשה תרנ"ה, עמ' 197).
צחוק הגורל הוא, שבעוד גורדון האנגלי חיבר שירים קדם-ציוניים נלהבים, גורדון היהודי, שתרגם אותם לעברית, חכך בדעתו אם ראוי לתמוך בהתיישבות בארץ. 

תמונת יל"ג מודבקת בשער ספר שיריו, 1884

14 תגובות:

  1. לפני שנים רבות היה על אחותי ללמוד על פה את שירו של בירון The Destruction of Sennacherib (מפלת סנחריב- https://www.poetryfoundation.org/poems/43827/the-destruction-of-sennacherib ) מתוך "מנגינות עבריות", שזה הבית הראשון שלו:
    The Assyrian came down like the wolf on the fold,
    And his cohorts were gleaming in purple and gold;
    And the sheen of their spears was like stars on the sea,
    When the blue wave rolls nightly on deep Galilee.
    (הנה תחלת תרגומו של אורלנד:
    "פרץ האשורי כזאב אל דירים,
    וזהב ושני גדודיו זוהרים").
    אחותי התקשתה במשימה ולפתע התנגן ברדיו הואלס מתוך "קופליה" מאת דליב, והיא הבינה שהנעימה "מתלבשת" להפליא על השיר של בירון, וכך היא למדה לשיר אותו, והמלים נתקבעו בזכרונה.

    השבמחק
  2. עלי כהן -אוהב שירה עברית20 ביולי 2018 בשעה 9:12

    בסיפרו המדהים של נתן שחר "שיר שיר עלה-נא" -עבודת מחקר ענקית על תולדות הזמר העברי" מוזכר לורד ביירון בהקשר ל"נודו למייללת" בשורה קצרה אחת (עמ'42) ופרטים ביוגרפים על אברהם משה ברנשטיין
    1866-1932 --"פעל בוילנה במשך כ-40 שנים. הלחין שירים עממיים רבים באידיש ובעברית שירי שלו לשירי חיבת ציון :"על הררי ציון","עם עולם" ולחן "השבועה" של "פועלי ציון" ועוד כהנה וכהנה המעידים על גדוולתו המוסיקלית ותרומתו של המלחין הגדול שכמעט ונשמט.

    השבמחק
  3. כרגיל, אליהו הכהן - כתבה מצוינת מרתקת מתבוננת חוקרת סקרנית - תודה לך. ישר כוחך.

    השבמחק
  4. אליהו, נפלא כתמיד ותודה מיוחדת על נודו למייללת בשני לחניו.
    הלחן השני של "בת יפתח בטרם מותה" נדפס ב"משירי העלייה השנייה". אחת מהשתיים: או שהלחן היה קיים עוד טרם נדפס כבר בימי העלייה השנייה, או שהעורך לא דייק והלחן אכן מאוחר יותר.
    בל נשכח את נוכחותה של בת יפתח במוזיקה הישראלית הקונצרטנטית. בראש ובראשונה יצירתו של אהרן חרל"פ למקהלה עם קרן לפי הטקסט המקראי. ההקלטה הזמינה היחידה במרשתת היא של תוכנת מחשב, כדי לעזור בלימוד היצירה לזמרים שקריאת התווים שלהם אינה שוטפת. http://www.dycom-il.com/harlap-jephtha.html. אפשר להוריד תווים [יורדים בדחיסה בקובץ rar]
    http://www.levyhaim.co.il/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%97%D7%A8%D7%9C-%D7%A4.html
    חיפוש "בת יפתח" באיתור יצירות באתר אקו"ם מעלה את קיומם של לחן מאת שרה לוי תנאי לבת יפתח הגלעדי של טשרניחובסקי, וכן עוד שירים ויצירות מאוחרים - יצירות קונצרטנטיות נוספות מאת שרה שוהם ומאת מתי קובלר [הצעיר] וכן שיר של דוד הררי ואיריס קרצר שמצאתי ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=Veb1w2NH-cI ושי של יסמין אבן שאינני מוצא לו זכר נוסף.

    השבמחק
  5. נהניתי מאד ואף החכמתי מקריאת המאמר המרתק וחשבתי שכדאי להוסיף בסוגריים או בהערת שוליים את ההלחנות המפתיעות ביופין של רוברט שומן לשניים משירים אלה - האחד שירה של בת יפתח, והשני על עצבונו ולבו הכבד של המלך שאול.
    www.youtube.com/watch?v=VmqNU0lAM_M&app=desktop

    השבמחק
  6. וזו הזדמנות להזכיר גורדון נוסף – גורדון לוויט (שלמרות שמו לא היה יהודי...). גורדון לוויט טייס קרב בריטי ומתנדב מח"ל, שטס במלחמת העצמאות בטייסת 101. כתב לאחר ששב לארצו ספר מעניין שנקרא "גוי של שבת".
    תקציר הספר (מאתר סימניה):
    גורדון לוויט, אנגלי לא-יהודי, גדל במשפחה עניה בבריטניה של שנות העשרים. הוא נדבק בחיידק הטיסה והצליח לסיים את קורס הטיס ערב מלחמת העולם השניה. לאחר המלחמה התנדב לשרת בחיל האוויר הישראל הצעיר, השתתף במלחמת העצמאות, הטיס מטוסי תובלה מצ'כיה לישראל, והפיל ספיטפייר מצרי.
    המלחמה הסתיימה, אך לוויט לא נח, ומשהזדמנה לו אפשרות להעביר ספיטפיירים ישראליים לבורמה, לא היסס. הרפתקאותיו מסמרות השיער הן גולת הכותרת בספר אוטוביוגראפי זה.
    עזר ויצמן, שטס עם לוויט בטייסת הקרב הראשונה ולימים נעשה מפקד חיל האוויר, כותב בהקדמה: "גם אם לוויט כותב על מסרשמידטים וספיטים, אין לי ספר שגם טייסי ה-F-15 של ימינו יקראו אותו בלהיטות

    השבמחק
  7. ראשון לציון הנה הנם20 ביולי 2018 בשעה 14:47

    ובראשון לציון יש שכון על שמו של גורדון (איזה מהם? רחוב יל"ג יש בצד האחר של העיר בשכונת אברמוביץ). השכון (היה) נקרא בפי תושביו "שכון ג'ורדון"...

    השבמחק
  8. למיטב ידיעתי הלחן הטרי ביותר לשירו של ביירון Oh, Weep for those הוא זה של... אמא שלי! הנה הוא כאן בביצוע לקול ולפסנתר (בנגינתה): https://www.youtube.com/watch?v=ceBiUI1I5-g

    התרגום העברי שעליו מולבש הלחן הוא תרגום שכתבתי אני בימי נעוריי בתיכון, בטרם ידעתי כי כבר קיימים תרגומים רבים כל כך. כשאמא שלי רצתה להלחין את זה אמרתי לה שיש תרגומים קלסיים יותר, אבל היא העדיפה ללכת "קרוב לבית" (אולי תשובת המשקל לפליקס מנדלסון, שהלחין כמה מזמורי תהלים אבל לא השתמש בתרגום הגרמני של סבא שלו, משה מנדלסון, אלא בזה של לותר)...

    השבמחק
  9. לעניין הנצחת שלושת הגורדונים ברחובות תל אביב: יל"ג קיבל את הרחוב והבריכה, א.ד. גורדון זכה לרחוב לא רחוק משם (כשהולכים מערבה ברח' ארלוזורוב, שמאלה לפני רח' הירקון), וגם של"ג זכה לרחוב שכולם קוראים לו של"ג ולא גורדון, אולי כדי לא להתבלבל. ברמת השרון, אגב, כנראה כדי לא לשלוח לקצה האחר של העיר אדם שחיפש את רח' כהן "הלא נכון", ריכזו בסמיכות את הרחובות אלי כהן, יעקב כהן וברנשטיין כהן.

    השבמחק
  10. שוב ושוב תודה לאליהו הכהן ולדוד אסף, ולכל המגיבים! כדאי להזכיר שמקור השם האנגלי גורדון הוא בעיר Gordon שבסקוטלנד; משפחת אימו של ביירון התייחסה על משפחת האצולה ששלטה באיזור, כך שללורד המשורר אין כל קשר משפחתי ליהדות. השם היהודי-אשכנזי "גורדון", וביידיש "גאַרדאָן", כנראה נובע משם העיר גרודנה Grodno בבלרוס.

    השבמחק
  11. אליהו הכהן העלה במאמר מקיף ומרשים את ה"מנגינות" של ביירון והיצירות שהשתלשלו בעקבותיהן. סוגת ה"מנגינות" שייכת לגדולי המשוררים והמלחינים שכינסו שירים לאומיים של מיעוטים להלחנה ולשימור. ברבים מהשירים האלה היו פיתוחים של מזמורים ופסוקים מקראיים בהערצה לתנ"ך, כמו ה"מנגינות עבריות". לאחרונה העליתי, בתחום אחר, שכאשר שיריו של לייב יפֶה, מנהל קרן היסוד, תורגמו מאידיש ומרוסית לאנגלית, הוא העניק את ספר שיריו לנשיא הראשון של מדינת אירלנד דאגלס הייד. הספר נקרא I Sang My Song of Zion. באוקטובר 1938 הודה הייד ליפֶה וענה לו באותה מטבע בשיר המועדף עליו: The Parallel, מתוך "מנגינות איריות" של המשורר האירי הלאומי תומס מוּר, ובו שורת פתיחה הרומזת על מוצאם של האירים מהיהודים, ברוח ה"מנגינות עבריות".
    על הרקע, הרוח והאווירה האוונגלית ל"מנגינות" באותם ימים כדאי לחזור ולעיין בספרה של ברברה טוכמן התנ"ך והחרב, בעמ' 209-207.

    השבמחק
  12. אין מילים להודות לאליהו הכהן, שלא מפסיק להפתיענו ולהעשירנו, עליו אולי נאמר {יש} חדש תחת השמש", רק צריך לנקות ולהבריק, "ויצא כברק... "
    ותודה מיוחדת ל פרופ. דוד ידידי (מהבלוג).שאלת תם, איך לא הבין י. ל. גורדון מה שכתב ג'. ב. גורדון. אפשר כי זהו ההבדל בין משורר אמתי, חולם - למשורר "פרקטי" שהתיישבות בא"י "נראה לו כחלום באספמיה". צדק גורדון האנגלי מגורדון היהודי, המשכיל המלגלג..
    בהערכה רבה
    יוסי ב.ל.
    ,

    השבמחק
  13. התרגלתי כבר מזמן לתופעה המרנינה הזאת: בכל מה שנוגעת ידו הברוכה של אליהו, עד מהרה הופך לזהב טהור.
    לא נותר לנו אלא להודות לו מקרב לב!

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.