גלגולו של ניגון: האוהבים על הספסל

צילום מסך

ט"ו באב תשע"ח

המשורר, המלחין והשנסונר הנודע ז'ורז' בְּרָאסָאנְס הקליט בשנת 1953 את שירו הרומנטי והיפה Les amoureux des bancs publics (האוהבים על הספסל הציבורי). בשנת 1961 תרגם דן אלמגור את השיר מצרפתית לעברית עבור הזמרת יעל שֶׁרֶז, וקרא לו 'האוהבים על הספסל', 'הספסל הציבורי', או 'הספסל שבגן'.

דן אלמגור, הצ'ופצ'יק של הקומקום, כנרת, 2012, עמ' 247

תחילה הנה השיר המקורי של ברסאנס, עם כתוביות של תרגום חדש ומילולי, פרי עטו של ראובן וימר:



וכאן הביצוע המקורי בעברית של יעל שרז למילותיו של דן אלמגור:



זו הזדמנות לספר על הזמרת הנשכחת יעל שֶׁרֶז, שהשיר הזה נכתב עבורה ובמידה רבה גם זוהה עמה.

יעל שֶׁרֶז (לבית ברגהיים), שנולדה בחיפה בשנת 1931 והלכה לעולמה בינואר 2017, הייתה דמות צבעונית ומיוחדת. מלוות שיירות ולוחמת בפלמ"ח, שניסתה להפוך את עיר הקודש צפת לעיר שיש בה גם חיי תרבות ומוזיקה. בשנת 1958 היא עזבה את תל אביב, עם בעלה דאז, איש הפרסום יצחק שרז, ועברה לצפת. בבית מרחץ טורקי ישן הקימה יעל את מועדון 'השעות הקטנות' ובו שימשה זמרת הבית. הניסיון הצליח לפרק זמן קצר, ובאותן שנים הפכה העיר הקסומה צפת מוקד עלייה לרגל לאמנים ולאנשי בוהמה. דן אלמגור כתב עבורה כמה שירים, ובהם 'צפת' ו'האגדה על הרבי מצפת', שאותם הלחין גיל אלדמע, וכמובן גם את 'הספסל הציבורי'. שרז גם הייתה הראשונה שהקליטה את 'שיר הליצן' (מילים: מרדכי לבנון, לחן: בני ברמן), שלימים בוצע על ידי בני ברמן וזוהה עמו.

זאב, יעל שרז (אוסף דן אלמגור)

ב-1960 הוקמה להקת 'השעות הקטנות', בה השתתפו מלבד יעל שרז גם מי שיהיו לימים 'הגשש' שייקה לוי, שחקנית התיאטרון מרים גבריאלי ואיש העסקים גבי אקשטיין.

להקת 'השעות הקטנות'. מימין לשמאל: שייקה לוי, מרים גבריאלי, גבי אקשטיין ויעל שרז 

את התכנית הראשונה כתבה וביימה נעמי שמר, ובין השירים ששרו לראשונה היו 'שיר השוק', 'ליל אמש' ועוד. התכנית השנייה של הלהקה נקראה 'עשרת הצדיקים' וגם אותה כתבה נעמי שמר.

מעריב, 29 ביוני 1960

את שתי התכניות הבאות כתב דן אלמגור ו'הספסל הציבורי' נכתב ככל הנראה לתכנית השלישית, שהועלתה בקיץ 1961.

אוסף דן אלמגור

מודעת פרסום ל'חיי הלילה התוססים של צפת' (מעריב, 10 ביולי 1964)

לאחר מלחמת ששת הימים (1967) עלו נושאים חדשים על סדר היום הישראלי. מועדון השעות הקטנות גווע ועמו נסתם הגולל גם על חיי התרבות הישראלית החילונית בצפת.

אוסף דן אלמגור

נחזור לספסל הציבורי.

לא מכבר שב דן אלמגור מצעידת הבוקר היומית בשכונתו התל-אביבית. על הספסל בגן הציבורי לא ישבו אוהבים אלא קשישים בני גילו. המראה מכמיר הלב עורר בדן את המוזה ועל המקום חיבר שני בתים חדשים...

הישישים המשתזפים בשמש על הספסל, הספסל,

ומשמאלם, המטפל המשועמם,

שולח אֶס-אֶם-אֶסִ'ים;

והמקל שבידם רועד

רעד קל, רעד קל.

ומימינם שפוכים המון כרכים

של 'האנציקלופדיה העברית'.

הישישים האלה הם שכניי,

בני גילי, מכריי.

אני אומר להם 'שלום' רפה;

אך לא כולם עונים לי.
בלב אוהב הייתי מתיישב

לצידם, מימינם –

אם מישהו רק יסלק משם 
את 'האנציקלופדיה העברית'...

ספסל ציבורי ברעננה ועליו שפוכים כרכי האנציקלופדיה העברית (צילום: גדעון נח)

נסיים בביצוע היפה של מיכל טל, מתוך תכנית הטלוויזיה 'לאהוב באביב', שערך והנחה דן אלמגור (שגם מופיע מדי פעם ברקע, לצד הפרברים, מוטי גלעדי, צביקה פיק, יונה עטרי ועוד). התכנית שודרה באפריל 1976.