יום שישי, 27 ביולי 2018

גלגולו של ניגון: האוהבים על הספסל

צילום מסך

ט"ו באב תשע"ח

המשורר, המלחין והשנסונר הנודע ז'ורז' בְּרָאסָאנְס הקליט בשנת 1953 את שירו הרומנטי והיפה Les amoureux des bancs publics (האוהבים על הספסל הציבורי). בשנת 1961 תרגם דן אלמגור את השיר מצרפתית לעברית עבור הזמרת יעל שֶׁרֶז, וקרא לו 'האוהבים על הספסל', 'הספסל הציבורי', או 'הספסל שבגן'.

דן אלמגור, הצ'ופצ'יק של הקומקום, כנרת, 2012, עמ' 247

תחילה הנה השיר המקורי של ברסאנס, עם כתוביות של תרגום חדש ומילולי, פרי עטו של ראובן וימר:



וכאן הביצוע המקורי בעברית של יעל שרז למילותיו של דן אלמגור:



זו הזדמנות לספר על הזמרת הנשכחת יעל שֶׁרֶז, שהשיר הזה נכתב עבורה ובמידה רבה גם זוהה עמה.

יעל שֶׁרֶז (לבית ברגהיים), שנולדה בחיפה בשנת 1931 והלכה לעולמה בינואר 2017, הייתה דמות צבעונית ומיוחדת. מלוות שיירות ולוחמת בפלמ"ח, שניסתה להפוך את עיר הקודש צפת לעיר שיש בה גם חיי תרבות ומוזיקה. בשנת 1958 היא עזבה את תל אביב, עם בעלה דאז, איש הפרסום יצחק שרז, ועברה לצפת. בבית מרחץ טורקי ישן הקימה יעל את מועדון 'השעות הקטנות' ובו שימשה זמרת הבית. הניסיון הצליח לפרק זמן קצר, ובאותן שנים הפכה העיר הקסומה צפת מוקד עלייה לרגל לאמנים ולאנשי בוהמה. דן אלמגור כתב עבורה כמה שירים, ובהם 'צפת' ו'האגדה על הרבי מצפת', שאותם הלחין גיל אלדמע, וכמובן גם את 'הספסל הציבורי'. שרז גם הייתה הראשונה שהקליטה את 'שיר הליצן' (מילים: מרדכי לבנון, לחן: בני ברמן), שלימים בוצע על ידי בני ברמן וזוהה עמו.

זאב, יעל שרז (אוסף דן אלמגור)

ב-1960 הוקמה להקת 'השעות הקטנות', בה השתתפו מלבד יעל שרז גם מי שיהיו לימים 'הגשש' שייקה לוי, שחקנית התיאטרון מרים גבריאלי ואיש העסקים גבי אקשטיין.

להקת 'השעות הקטנות'. מימין לשמאל: שייקה לוי, מרים גבריאלי, גבי אקשטיין ויעל שרז 

את התכנית הראשונה כתבה וביימה נעמי שמר, ובין השירים ששרו לראשונה היו 'שיר השוק', 'ליל אמש' ועוד. התכנית השנייה של הלהקה נקראה 'עשרת הצדיקים' וגם אותה כתבה נעמי שמר.

מעריב, 29 ביוני 1960

את שתי התכניות הבאות כתב דן אלמגור ו'הספסל הציבורי' נכתב ככל הנראה לתכנית השלישית, שהועלתה בקיץ 1961.

אוסף דן אלמגור
מודעת פרסום ל'חיי הלילה התוססים של צפת' (מעריב, 10 ביולי 1964)

לאחר מלחמת ששת הימים (1967) עלו נושאים חדשים על סדר היום הישראלי. מועדון השעות הקטנות גווע ועמו נסתם הגולל גם על חיי התרבות הישראלית החילונית בצפת.

אוסף דן אלמגור

נחזור לספסל הציבורי.

לא מכבר שב דן אלמגור מצעידת הבוקר היומית בשכונתו התל-אביבית. על הספסל בגן הציבורי לא ישבו אוהבים אלא קשישים בני גילו. המראה מכמיר הלב עורר בדן את המוזה ועל המקום חיבר שני בתים חדשים...

הישישים המשתזפים בשמש על הספסל, הספסל,
ומשמאלם, המטפל המשועמם,
שולח אֶס-אֶם-אֶסִ'ים;
והמקל שבידם רועד
רעד קל, רעד קל.
ומימינם שפוכים המון כרכים
של 'האנציקלופדיה העברית'.

הישישים האלה הם שכניי,
בני גילי, מכריי.
אני אומר להם 'שלום' רפה;
אך לא כולם עונים לי.
בלב אוהב הייתי מתיישב
לצידם, מימינם –
אם מישהו רק יסלק משם 
את 'האנציקלופדיה העברית'...

ספסל ציבורי ברעננה ועליו שפוכים כרכי האנציקלופדיה העברית (צילום: גדעון נח)

נסיים בביצוע היפה של מיכל טל, מתוך תכנית הטלוויזיה 'לאהוב באביב', שערך והנחה דן אלמגור (שגם מופיע מדי פעם ברקע, לצד הפרברים, מוטי גלעדי, צביקה פיק, יונה עטרי ועוד). התכנית שודרה באפריל 1976.




11 תגובות:

  1. מעניין, ומזכיר תקופה אחרת בצפת - עיר שבה גם הורי, בשנות החמישים ובשנות השישים המוקדמות, נפשו ובילו בכמה בתי מלון, סיירו ב'קריית האמנים' ונהנו מהאקזוטיקה הישנה-נושנה בלי שמישהו יצוץ מעבר לפינה וישמיע קריאות נגד לבוש בלתי צנוע וכיו"ב. את הלהקה של יעל שרז אני זוכר היטב, משום שהתקליטון שלה הושמע הרבה ברדיו. אשר ל'אוהבים על הספסל': ברור לי שאין מתחרים לביצוע המקורי של ברסאנס, אך יש ביצוע צרפתי אחד שיכול בהחלט לעמוד לידו. זמרת השנסונים השנונה והחיננית פאטאשו [PATACHOU] היא שגילתה, בעצם, את ברסאנס בשנות החמישים, כשכתב שירים והפיץ אותם אך עדיין לא הופיע כסולן. פאטאשו יזמה תקליט אריך-נגן שבו היא מבצעת את שירי ברסאנס וגם מספרת עליו, ואחד השירים הוא דואט עם ברסאנס (השיר על אמא ואבא). ההקלטה של פאטאשו ל'אוהבים על הספסל' הפכה את השיר הזה לפופולרי במיוחד. הנה לינק להקלטה ביו-טיוב:

    https://www.youtube.com/watch?v=4zAf7fKEsDs&list=PLpwUqL0q8iXUPwpYAGnKpjSYQ0O-R9olm&ab_channel=Chansons%2CFolkloreetVari%C3%A9t%C3%A9

    השבמחק
  2. באותן שנים רחוקות של "מועדון השעות הקטנות" היה בצפת ריכוז של אמנים, בעיקר ציירים ופסלים שהתרכזו ב"רובע האמנים". אחד הפסלים, דמות ססגונית שנשכחה - אריק אמיר. הציבור הכיר אותו כ"אריק מחקה החיות". היה לו כשרון לחקות קולות, בעיקר של חיות, כלי-רכב ומכונות והוא היה לוקח-חלק בערבי-בידור וכן משמיע קולות נחוצים לפסקול של סרטים ושירי-זמר, הזכור "בפונדק קטן" של בני ברמן https://www.youtube.com/watch?v=3dCl8c_zkoQ

    השבמחק
  3. האנציקלופדיה העברית על הספסל.

    סמל נפלא להשלכת ההשכלה. מי צריך כרכים כבדים, מלאי תוכן, למה לקום ולגשת אל ארון הספרים,למה לבזבז כסף. אנחנו דור מתקדם. יש לנו ויקיפדיה, אנציקלופדיה של עצלנים למען עצלנים.

    ודאי, 'אשמה' ציבורית מוטלת גם על בעלי החזקה על האנציקלופיה העברית כיום, אשר לא הבינו את החיוניות שבמפעל הזה, ולא השכילו, בשלב חרום ראשוני, לצלם את הערכים ולהעבירם לרשת. ערכים רבים חסרים, רבים אינם מעודכנים, אבל עדיין היא בעלת ערך, ובעיקר, אין לה תחליף.

    השבמחק
    תשובות
    1. עד כמה שידוע לי עובדים על גרסה מקוונת של האנציקלופדיה העברית

      מחק
  4. אוי האנציקלופדיה המנויירת! אין זה קשה כל כך לעדכן פה ושם ערכיםראויים של האנציקלופדיה העברית - אבל בעה"ר לא לכל דבר נשאר דורש ויש מי שנפטרים מהעולם בערירות תפקודית - כי גם אם יש להם קרובי משפחה , לא תמיד ה"משפחתיות" היא הצד החזק שלהם.

    השבמחק
  5. עם כל הכבוד לתרגום החדש של ראובן וימר, תרגומו של דן אלמגור מוצלח הרבה יותר, קולח ומתנגן. ראו לדוגמה את הצימוד הגאוני סריגה - סיגר. וכן הלאה.
    לכלול את כל זה בתרגום בלי לאבד משקל ומצלול ובלי להתרחק מן המשמעות המילולית המקורית - זהו תרגום במיטבו (גם אם הייתי מחליף את המילה "מצתנשקים" ב"מתחבקים")
    לא שדן אלמגור זקוק לאישור ממנו הקטן והצעיר (הוא בערך בגילו של אבי, יזכו שניהם לאי"ט), ובכל זאת - אהבתי!

    השבמחק
  6. נפלא הוא 'שיר הספסל' אך מה שחיסל את צפת זה המצאת המזגן.
    אגב בספר על נעמי שמר כתוב שהוריה של נעמי התביישו בכך שהיא כתבה לבימה הקלה בצפת.

    השבמחק
  7. את השיר הקדימה ושרה דרורה חבקין בהופעותיה בשנים 1958/9.
    דרורה שרה בצרפתית, כשהיא מקדימה לשיר אי אלו הערות, חלקן 'מפולפלות'.
    מכיוון שהייתי המלווה שלה בחלק מהופעותיה בשנים אלה, זכורה לי היטב עובדה זו.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי, אולי יש לך גם את הביצוע שלה. היה נחמד אם היית מעלה אותו כאן ביוטיוב

      מחק
  8. סיפור מועדון השעות הקטנות בצפת בתחילת שנות השישים מחזיר אותי שנים רבות לאחור כמובן. באותן השנים הייתה לצפת עדנה תיירותית. בחודשי הקיץ החמים נהגו הורי עם עוד זוג חברים לנסוע לפוש בצפת. המלון שבו התארחו היה מלון הרצליה שהיה שייך למשפחת פרל. אני שבאותם ימים למדתי בכדורי נהגתי להצטרף לכמה ימים להורי בצפת. יואל פרל הבן של בעלי המלון למד איתי בכיתה בכדורי ולכן הוריו שהיו בעלי המלון לא חייבו אותי על השהות הקצרה. מועדון השעות הקטנות היה מלא מידי לילה והיה מקום גם של תוכנית תוכנית בימתית קלה כמו שכתוב כאן וגם היה מרכז חיי הלילה של צפת. צפת היתה אז עיר חילונית שהיה נעים לנפוש ולטייל בה ובסביבתה. פעם יואל ואני הלכנו ברגל מכדורי לצפת. היו זמנים...

    השבמחק
  9. סיפר קטן גם לגבי השיר, בסוף שנות השישים בפריז בשהות קצרה כצוות אל על הגענו אל מועדון שירה בפריז שנקרא אז "שנסונייר". שם באולם קטן ואינטימי הופיע ג'ורג' ברסנס ושר גם את השיר הזה עם עוד שירים שלו שחלקם תורגמו לעברית ובעיקר שר אותם יוסי בנאי. לפני ההופעה של ברסנס הופיע ילדה צעירה כבת 12 וסיפרה בתמימות של ילדה בדיחות גסות. הקהל היה על הריצפה מרוב צחוק. התרגום הסימולטני שניסו לספק לי לא הצליח להעביר בצורה מלאה את דברי הילדה. אחריה הופיע ברסנס וזאת היתה חוויה גם בלי להבין את רוב המילים.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.