![]() |
| עמוס בידרמן, הארץ, 31 בדצמבר 2012 |
הבחירות לכנסת התשע-עשרה בפתח וכמובן שעונ"ש אינו יכול להתעלם מעונשן. אני מניח כי בין קוראי הבלוג יש נציגים כמעט מכל המפלגות ומכל הקצוות ולפיכך אנסה שלא להרגיז אותם יותר ממה שצריך. חיפשתי משהו שכולם ירגישו טוב איתו... ומצאתי (ותודה לד"ר חזי עמיאור ולאביעד רוזנברג).
אבל קודם כול, האם אתם כבר סגורים על המפלגה שבה תשימו את מבטחכם ולה תיתנו את קולכם?
בין שכן ובין שלא, כדאי להיכנס לאפליקציה החביבה של אתר mako, ולענות על סדרה קצרה של שאלות. בסופה תוכלו לגלות מי המפלגה שבאמת מתאימה לכם.
הספרייה הלאומית פתחה לכבוד הבחירות אתר נחמד ושמו 'אסיפת בחירות'. באתר רוכזו מאות סריקות של כרזות, צילומים, פתקי בחירה וחומרי תעמולה ממערכות הבחירות שליוו את המדינה בשישים השנים האחרונות, למן הראשונה בשנת 1949 ועד שנת 2006. אפשר לבלות באתר הזה שעות ארוכות של קורת רוח ולימוד.
בלי שום ניסיון לאיזון ולייצוג בחרתי דוגמה מעניינת מכל אחת ממערכות הבחירות שהיו כאן, ואידך זיל גמור.
נצא לדרך.
בבחירות לאספה המכוננת (לימים הכנסת הראשונה), שהתקיימו בשנת 1949, השתתפה גם 'הרשימה המאוחדת של פועלים דתיים', בראשה עמד פרופסור (אז ד"ר) ישעיהו ליבוביץ. למרבית הצער, הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
בבחירות לכנסת השנייה (1951) פנתה תנועת החרות, מיְסוֹדוֹ של האצ"ל ובראשותו של מנחם בגין, אל הפועלים (!) והתחייבה להילחם בבירוקרטיה. שימו לב ללוגו – ארץ ישראל הכי שלמה שיש!
בבחירות לכנסת השלישית (1955) התמודדה 'רשימת ספרדים ועדות המזרח' בראשות אליהו אלישר. אומנם, הם לא עברו את אחוז החסימה, אבל המודעה הזו לא איבדה מאומה מאמינותה...
במערכת הבחירות לכנסת הרביעית (1959) נאם שמעון פרס הצעיר, איש מפא"י, באספה בשכונת שפירא בתל אביב. הוא דיבר כנראה על חזון המזרח התיכון החדש... פרס נבחר אז בפעם הראשונה לכנסת ונשאר שם 48 שנים, עד שנבחר לנשיא המדינה בשנת 2007 – יותר מכל חבר כנסת אחר.
בבחירות לכנסת החמישית (1961) נאבקה אגודת ישראל על נפשם של 38 אלף תינוקות של בית רבן (תשב"ר) המתחנכים ב-190 מוסדות החינוך העצמאי. ראו כמה היו אז, וכמה יש היום...
בבחירות לכנסת השישית (1965) התמודד לכנסת אייבי נתן, המסעדן, הבוהמיין ופעיל השלום. הוא לא עבר את אחוז החסימה, ובפברואר 1966 עלה על מטוסו הפרטי ('שלום 1') וטס לפורט סעיד כדי להיפגש עם שליט מצרים נאצר ולהביא לו מסר של שלום.
הבחירות לכנסת השביעית (1969) היו הראשונות לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים. בראשות המערך עמדה אז 'אשת הברזל', גולדה מאיר, והרשימה זכתה ב-56 מושבים בכנסת.
הבחירות לכנסת השמינית (1973) לא התקיימו במועדן, אלא נדחו בשל מלחמת יום הכיפורים והתקיימו ב-31 בדצמבר 1973. למרות ה'מחדל' ותחושות המיאוס, המשיכה גולדה מאיר לכהן כראשת הממשלה ומשה דיין כשר הביטחון. חצי שנה לאחר מכן, בעקבות הלחץ הציבורי ומסקנות ועדת אגרנט, החליפו רבין ופרס את גולדה ודיין. אומנם רשימת השמאל 'מוקד' הצליחה להכניס רק את מאיר פעיל, אבל תמכו בה שני לוחמים בשנות השלושים של חייהם.
הבחירות לכנסת התשיעית (1977) היו בחירות 'המהפך' שבעקבותיהם נבחר מנחם בגין לראשות הממשלה. מפלגת 'החלומות' של אז הייתה ד"ש בראשות הפרופסור יגאל ידין שזכתה ל-15 מושבים. שנה לאחר שהצטרפה המפלגה לממשלתו של בגין היא החלה להתפצל ולהתפורר, ובבחירות הבאות כבר לא היה לה זכר.
בבחירות לכנסת העשירית (1981) התמודדה מפלגה ימנית חדשה ושמה 'התחיה' בראשות הפרופסור יובל נאמן. בכרזות התעמולה של המפלגה נעשה שימוש בדמות זקופת קומה של צבר יפה בלורית ותואר. לימים התברר שמדובר בתמונת נעורים של הסופר יעקב שבתאי, איש שמאל מובהק, שעמדותיו הפוליטיות היו רחוקות ת"ק פרסה מעמדות 'התחיה'. לדרישת המשפחה הוסרה דמותו מפרסומי המפלגה.
בבחירות לכנסת האחת-עשרה (1984) שידרה המפד"ל את סרטון התעמולה האולטימטיבי עם ההמנון 'בלי אבל, בלי חבל, בוא הביתה למפד"ל'. זה לא הספיק – המפד"ל סיימה את הבחירות הללו עם ארבעה מושבים בלבד.
בבחירות לכנסת השתים-עשרה (1988) הופיעה רשימת מפ"ם עם סיסמה מקורית ומעניינת... מפ"ם קיבלה אז בסך הכול שלושה מנדטים, ובבחירות הבאות אנשיה כבר יתמודדו יחד עם רצ ושינוי במסגרת מרצ.
בבחירות לכנסת השלוש-עשרה (1992) כבר הריח הליכוד, בהובלת יצחק שמיר, את ההפסד ושלף את נשק יום הדין נגד יצחק רבין. זה לא עזר להם.
הבחירות לכנסת הארבע-עשרה (1996) עמדו בסימן רצח יצחק רבין, אבל אף מפלגה לא העזה להזכיר את הרצח ואת ההסתה. הבחירות היו בשני פתקים – אחד לראשות הממשלה ואחד למפלגה ובנימין נתניהו ('נתניהו טוב ליהודים') מהליכוד ניצח את שמעון פרס בהפרש של כשלושים אלף קולות. מה הפלא? הוא קיבל ברכה מ'זקן המקובלים'.
בבחירות לכנסת החמש-עשרה (1999) עשה עמיר פרץ את הסיבוב הפלגני שלו במפלגת 'עם אחד'. שימו לב לשפם שלו, שמאז התקצר בכמה סנטימטרים.
בבחירות לכנסת השש-עשרה (2003) העלתה ש"ס, כרגיל, את הרב עובדיה יוסף, ועל הדרך גם את הקדוש ברוך הוא, על ראש שמחתה.
בבחירות לכנסת השבע-עשרה (2006) תקפו אביגדור ליברמן ומפלגתו ישראל ביתנו את ביבי נתניהו על כל צעד ושעל. ישראל ביתנו קיבלה 11 מושבים, רק אחד פחות מהליכוד שקיבל 12 מושבים...
הבחירות לכנסת השמונה-עשרה (2009) היו ממש לא מזמן, ולאף אחד אין זיכרונות טובים משם. הנה דוגמה לאמינותו המהוללת של בנימין נתניהו, שהבטיח 'להפחית את המיסים של כולנו בעשרים אחוז... וזו לא הבטחת בחירות'!
ראו איך שיקר בלי למצמץ, וכל השומע יצחק (או יבכה).
ומה יהיה עכשיו?
נחיה ונראה. אבל יש לי הרגשה שהבחירות לכנסת העשרים גם הן תתנהלנה בקרוב...

















וואו - את ההבטחה של ביבי לא הכרתי....
השבמחקאולי מיותר לציין, אבל בתשדיר של המפד"ל, ילדות ונשים שרות, החצאיות לא מטאטאות את הרצפה וילדים וילדות יושבים יחדיו בחברה מעורבת. איפה הרב אבינר שישים קץ לפריצות - מזל שלא מראים ילדה בת שלוש במכנסיים, רחמנא לצלן.
השבמחקמעניין מי שירבט בעיפרון על רשימת ד"ש ומהי תכלית השירבוטים
השבמחקלפי מה ששמעתי, גם המפד"ל או התחייה רצו לעשות מסע תעמולה נגד רבין באמירה שהוא אלכוהוליסט. מי שעצר אותם היה חנן פורת, שטען שאסור לרדת לרמה הזאת. לימים זכר לו רבין את הדבר וקיבל אותו לפגישה כאשר ביקש, במהלך הדיונים על הסכמי אוסלו, שקבר רחל לא יימסר לפלסטינים. חנן הכין מפות ועוד כדי לתמוך בטיעונו. הוא חיכה בפתח חדרו של רבין, ועבר שם מנחם פורוש. כששמע שעומדים למסור את קבר רחל ביקש להצטרף לפגישה, וכשנכנסו לרבין הוא התחיל לבכות: את מאמע רוחל אתם לוקחים? מאמע רוחל. ובכן, רבין הורה לפרס לבטל את הנושא, ואכן, קבר רחל נשאר, עם מסדרון מסוים, בריבונות ישראלית. סיפור ששמעתי.
השבמחקאתקן מעט את הסיפור. היו בימין שהשמיעו קולות שרבין התמוטט במלחמת ששת הימים. חנן פורת יצא נגד הטענה הזו. רבין הודה לפורת על ההגנה עליו, ואמר לו שדלתו תמיד תהיה פתוחה בפניו. מכאן ואילך כפי שאכן סיפרת. שמעתי את כל זאת מפיו של חנן פורת ז"ל.
מחקתודה יהושוע !
השבמחקכשעשים מעשה טוב-לעולם אין יודעים ,כמו איזה כדור שלג, כיצד יתגלגל ויתעצם.
ולצערנו גם ההפך ,בנוגע לעשיית רע.
האנושיות של חנן פורת ז"ל, שנזהר בכבוד אדם ולא רצה להלבין את פניו, השאירה לנו את קבל רחל.
חנן פורת אנושי?
השבמחקאיזה בדיחה אומללה
שכחתם אותו בחברון בפורים, שכחתם אותו בסילוק פלסטינאיים מאדמתם.
בדבר אחד הוא היה מעולה בגילגול עינים לשמיים, בצדקנות מגעילהץ
לא שכחנו אותו בחברון בפורים, כשרינה מצליח קטעה את דבריו מתוך רשעות.
מחקגם בפורים (מספר שנים קודם) כשנרצח אחד מחבריו הוא השתמש בביטוי 'פורים שמח!'
אולי שכחת אנונימי שגם חנן פורת ז"ל גילה בסוף הדרך שלא מצפים לאף אדם חיי נצח וגם אם בזמנו לא אהבת אותו "אחרי מות קדושים וגו'".
השבמחקממש מעצבן.
מחקהנ"ל השאיר מאחוריו מורשת "מפוארת" בדמות נוער הגבעות ומפלגה הזויה כמו עוצמה.
על אחד כזה אפשר להגיד ומבלי לחטוא בפוליטקלי קורקט ברוך שפטרנו
אנא בקש מבני משפחתך שידווחו על מותך, כדי שנוכל "להגיד ומבלי לחטוא בפוליטקלי קורקט ברוך שפטרנו"
מחקציטוט:
השבמחקבבחירות לכנסת החמישית (1961) נאבקה אגודת ישראל על נפשם של 38 אלף תינוקות של בית רבן (תשב"ר) המתחנכים ב-190 מוסדות החינוך העצמאי. ראו כמה היו אז, וכמה יש היום...
תתבייש לך!
סיומו של המשפט מתאים יותר לאנטישמי!
תתבייש לך שאתה מסתכל באינטרנט, שאותו אסרו כל גדולי ישראל!
השבמחקמזה תקופה תמה אנוכי מדוע שמפניה, המשקה החביב על ראש הממשלה, נחשבת ל'יוקרתית' יותר ופחות 'אלכוהוליסטית' מאשר וויסקי, הדלק של יצחק רבין?
השבמחקרק בגלל תווית המחיר?
ישנם גם סוגי וויסקי בעלי תג מחיר בלתי שפוי, ורפורמת המיסוי של הגאון הלאומי מ-2013 תוכיח. (ייקרה את המשקאות הזולים והוזילה את המאוד-יקרים, החביבים עליו לכאורה ומן הסתם - כי על מי לא)
Exurge Bagatze et iudica causam tuam!
הסתקרנתי מה מקור הביטוי הלטיני הזה והסתבר לי שזה נלקח מתרגום התנך ללטינית, מתהילים ע"ד 22: קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ
מחקלחרדי הנוטף:
מחקדומני, חרדיניו, שאתה כותב מנהמת ליבך (איבר שכזה חסר לרוב אצל חרדים מלידה. אולי לחלושי הדעת המכונים "חוזרים בתשובה", לוקח זמן עד שהוא מתנוון כליל, נעבעך) - ושמא תועפות מליצותיך מקורן בנהמת כיס המרה? כך או כך IN WHISKEY VERITAS
נדמה שהמגיב המתכנה Cyril Chilson מצטיין בכינוי אחרים בכינויי גנאי , תופעה המתאימה דווקא ל"חלושי דעת".
מחקמסממניה של חולשת הדעת הוא הפחד להזדהות כמו במקרהו של המגיב המתכנה Mozer
מחקאימרו לי מי שותה ויסקי איכותי, ואצביע לו גם היום
השבמחקבפרשת השבוע יש שתיין מפורסם הלא הוא לוט
השבמחקיום הבחירות לכנסת הראשונה, כ"ד טבת תש"ט
השבמחק(25.1.1949)
"בשעה 5:35 בבוקר השכם קמנו אני ואשתי ואחי, ר' שמעון לייב, וגיסי, ר' נתנאל סלדוכין, ובני דב. אחרי ששתינו קפה, לבשנו בגדי שבת לכבוד היום הגדול והקדוש הזה. כי "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". אחרי אלפיים שנות גלות או יותר, אפשר להגיד מששת ימי בראשית ועד היום הזה, לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה יהודית ו"ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה". בני דב הלך מהבית בשעה 5:45 והלך באשר הלך כי הוא אוהד גדול לרשימת ח' (חירות) מאצ"ל, ולא בא כל היום וכל הלילה.
אני ואשתי וגיסי הלכנו לקלפי באזור 10, בית הפועל המזרחי, אשר ברחוב החבשים, ופנקסי הזהות של מדינת ישראל בידינו. בשמחה רבה ועצומה הלכנו את הדרך הקצרה מביתנו, כי מיום י"א תשרי שנה זו גרנו בבתי ויטנברג, בקומה התחתונה של בית משפחת דוושא גולדשמיד, מכיוון שביתנו בבית ישראל (שנפגע בההפגזות) היה בתיקונים. לפי חוק הבחירות היה עלינו לבחור באזור זה ולא באזור בית ישראל, מקום מגורי הקבוע.
כל הדרך אל הקלפי, הלכתי כמו בשמחת תורה אצל הקפות עם ספר תורה, כי פנקס הזהות של ישראל היה בידי. לא היה גבול לאושר והשמחה שהיו לי. בשעה 5:50 באנו לבית הפועל המזרחי, ואנחנו היינו הראשונים. רק השָמש היה שם. החשמל היה דולק. שאלנו את השמש איפה הם חברי ועדת הקלפי? הם עוד לא באו! חיכינו עד שעה 5:54, באו שנים מאנשי חברי ועדת הקלפי, ובשעה 6:02 בא היושב ראש של הוועדה, העורך דין ---. מחיתי בפניו על זה שלא בא בזמן הנכון, כי לפי החוק היה צריך להתחיל בשעה 6:00. היו"ר התנצל לפני. היו"ר אמר שמכיוון שישנו קוורום, כי היו"ר והסגן ועוד חבר אחד, וגם משקיף אחד מחירות, כבר אפשר להתחיל בעבודה. השמש הביא את תיבת הקלפי, והיו"ר קרא אותי ואמר "והדרת פני זקן", וגם לאחי, וביקש מאיתנו שאנחנו שנינו נהיה עדים לפרוצדורה של פתיחת הקלפי. הוא הראה אותנו את תיבת הקלפי שהיא ריקה ובפנינו חתם אותה, קשר סביב התיבה חבל ארוך וקשר אותו היטב וחתם בשעווה, ורשם פרטיכל על זה. הוא רשם בפרטיכל כי אני באתי בשעה 6:00 (זה לא מדויק מכיוון שבאנו בשעה 5:50, והוא היו"ר בא בשעה 6:02) ובשעה 6:23 התחילו הבחירות. היו"ר אמר לי שהיות ואני האיש הזקן מכל האנשים שישנם פה, אז אני אהיה הראשון מהבוחרים.
ברטט של קדושה ובהדרת קודש מסרתי לידי היו"ר את פנקס הזהות שלי וקרא את שמי מתוך הפנקס שלי וספר הבוחרים, וסגן היו"ר רשם את שמי בנייר ונתן לי את מספר 1. מסר לידי מעטפה אחת ונכנסתי לחדר השני, ששם היו מונחים כל הפתקאות מכל הרשימות, וביד רועדת וברגש של קדושה לקחתי פתק אחד מספר ב', רשימת האיחוד הדתי, ושמתי אותה לתוך המעטפה שקבלתי אותה מידי היו"ר, ונכנסתי שוב לחדר הקלפי, והראיתי לכולם כי יש בידי רק מעטפה אחת. והגיע הרגע הכי קדוש בחיי, אותו רגע שלא זכו לו לא האבא שלי ולא הסבא שלי. רק אני בזמני זכיתי לרגע קדוש וטהור כזה. אשרי לי ואשרי חלקי! בירכתי ברכת שהחיינו, ושמתי את המעטפה לתוך תיבת הקלפי. לחצתי את ידי היו"ר והסגן ויתר חברי הוועדה ויצאתי משם. חיכיתי לאשתי, אחי וגיסי, ובשעה 6:28 שבנו הביתה.
הלכתי להתפלל, יום חג גדול".
הדברים שלהלן לוקטו מתוך יומנו האישי של הרב משה יקותיאל אלפרט זצ"ל, שהיה ר"מ (מלמד) בישיבת עץ חיים הידועה בירושלים בשנים 1917-1955. הודות לאישיותו ולשפות הזרות השגורות בפיו, התמנה על ידי נציגי המנדט הבריטי בשנת 1938 למוכתר של כל השכונות היהודיות בצפון ירושלים - בית ישראל הישנה והחדשה, מוסררה, הר הזיתים, סנהדריה, מחניים ושנלר. (פרופ' פנחס אלפרט מאוניברסיטת תל אביב)