יום רביעי, 15 בינואר 2014

ט"ו בשבט הגיע: מי המציא את השקדייה?

עיצוב: יעקב צים, 1955

ט"ו בשבט הגיע וזו הזדמנות לעיין ברשימתה הקצרה של טלי בן-יהודה (מנכ"לית האקדמיה ללשון העברית), על המילה המיוחדת הזו  שקדייה  שחדרה לשפתנו לפני פחות ממאה שנה וממציאה הוא, ככל הידוע, המשורר וסופר הילדים לוין קיפניס (1990-1894).

הרשימה התפרסמה באֲקַדֵּם: ידיעון האקדמיה ללשון העברית, גיליון 28 (שבט תשס"ה), עמ' 2, ומתפרסמת ברשות המחברת.

 


*

ואם כבר שקדייה, הנה שירו היפה של מרדכי זעירא (מילים ולחן), שיר ההודיה, שנכתב בראשית שנות הארבעים, עת היה זעירא מתנדב בבריגדה, הרחק מן המולדת.

לובן פריחת השקדייה, שאותה ראה בלי ספק במישור החוף הדרומי, בדרכו למצרים, הוא שליווה אותו בנדודיו...

לִוִּית אוֹתִי, אַרְצִי, בְּלֹבֶן שְׁקֵדִיָּה,
בְּזֹהַר חַמָּתֵךְ וּמֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ,
וְשִׁיר נָתַתְּ בְּפִי, הוּא שִׁיר הַהוֹדָיָה,
לְהַשְׁמִיעוֹ הַרְחֵק, הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתַיִךְ.

וְהוּא שָׁמוּר בַּלֵּב, זֶה שִׁיר הָרְגָבִים,
וּבְרַחֲבֵי נֵכָר מוֹלֶדֶת יַעַטְפֶנּוּ,
וְרִבְבוֹת אַחַי, בָּנַיִךְ הַטּוֹבִים,
יַקְשִׁיבוּ לוֹ דּוּמָם וְיִרְגְּעוּ מִמֶּנּוּ.

וְעֵת נָשׁוּב, אַרְצִי, שְׂבֵעֵי גַּעְגּוּעִים,
צְמֵאִים לְחַמָּתֵךְ, לְשֶׁפַע טוֹבוֹתַיִךְ,
יֻחְזַר לָךְ אָז הַשִּׁיר מִלֵּב בָּנִים גֵּאִים,
וְטוֹב יִהְיֶה לִצְעֹד בְּרַחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ.

הנה מיכל טל:

14 תגובות:

  1. שקדיה, פורחת ושמש פז, זורחת
    גם לך

    השבמחק
  2. עלי כהן, קופנהגןיום שישי, 17 ינואר, 2014

    המילה "שקדיה" מופיעה בשמונה שירים-
    השקדיה פורחת, שירם של ישראל דושמן ומנשה רבינא.
    שקדיה יפת צמרת- לאה גולדברג וניסןכהן-מלמד
    לשנה טובה שקדיה (שהוזכר בעונ"ש) לוין קיפניס והלחן אידלסון
    שקדיה שקדייתי – יחיאל הלפרן ועמנואל הלפרין
    מכאן ועד לגבול- חיים חפר ומרדכי זעירא
    בארץ ישראל-יחיאל הלפרין ויואל אלעזר שתיל
    זים-זום-זום – (שקדיה תני מיץ מעט):אהרן אשמן ודניאל סמבורסקי.

    בשירו של אברהם גולדפאדן "צימוקים ושקדים" הוא כותב
    "לך היא ארץ השקדים, ארץ המכבים"

    בלא פחות מ- 45 שירים מופיעה המילה "שקד","שקדים" ו"עץ השקד".
    אני רוצה להודות לאתר "זמרשת" העושה להצלת הזמר העברי המוקדם—
    החומר המצורף הוא שירים שנכתבו עד קום המדינה.
    נעזרתי באתר המופלא הזה –תודה לגלי ולעושים במלאכת הקודש הזו

    השבמחק
    תשובות
    1. מצטער- השיר "ליוית אותי ארצי"(לחן ומילים - מרדכי זעירא) המופיע בעונ"ש, נשמט מתגובתי--השיר מופיע כמובן גם ב"זמרשת" ומעלה את מספר השירים שבהם מופיעה ה"שקדיה" ל-9.
      ועוד הערת אגב - אברהם גולדפדן שנפטר בדיוק לפני 106 שנים(ינואר 1908) ידוע כמובן גם בזכות המנגינות המופלאות להם האזנו בילדותינו בהצגת "המכשפה" בתיאטרון "אוהל" עליו השלום

      מחק
  3. ישנם שירים נוספים על שקדיה, שחלקם מאוחרים יותר ולכן אינם נכללים ב"זמרשת" כמו שקדיה צעירה חמודה של מתתיהו שלם, השקדיה הכי יפה בארץ של ברק והלפמן, השקדיה פרחה של אפלבאום ובלכמן ועוד. אפשר למצוא את כל הפרטים באתר שלי - מילחן - הפתוח לכלל הציבור. זהו אינדקס של שירים בעברית (ומעט ביידיש) שהופיעו בדפוס בספרים ושירונים .. הוכנסו למאגר רק ספרים שיש בהם גם מלים וגם הלחן - ומכאן שם המאגר. בברכה, קרניה דן

    השבמחק
    תשובות
    1. איך מוצאים את האתר של קרניה דן?

      מחק
    2. כותבים 'מילחן' בגוגל, או שנכנסים לכאן:
      http://libsecnt.haifa.ac.il/milahan/search.aspx

      מחק
  4. ישנם הרבה שירים נוספים שבשמם מופיעה המלה שקדיה. חלקם ישנים וחלקם חדשים יותר, ולכן לא נכללו ב"זמרשת" אך לעומת זאת הם מופיעים באתר שלי - "מילחן" (=מילה + לחן). למשל: שקדיה צעירה חמודה של מתתיהו שלם, יום הולדת לשקדיה של ברק ופייקוב ועוד. מוזמנים להכנס לאתר.
    בברכה
    קרניה דן

    השבמחק
  5. השיר של מרדכי זעירא נכתב בעקבות נסיעה ברכבת מארץ-ישראל למצרים, בזמן מלחמת העולם השנייה, בעקבות גיוסו לצבא הבריטי. הרכבת עברה בדרכה בדרום מישור החוף, שבאותה תקופה היה מכוסה (בחלקו) במטעי שקדים, שעמדו אז בפריחתם. בוודאי זוכר העורך שמול בסיס ג'וליס, בצידו השני של הכביש, היו הגבעות (עד לנגבה) מכוסות עצי שקד. חלק מהמטעים האלה היו שייכים לסבו של מחבר שורות אלה עד לאמצע שנות ה-70.

    השבמחק
    תשובות
    1. הבריגדה הגיעה למצרים מייד לאחר ראש השנה ביום כיפור הם היו כבר במצריים השקדיה פורחת בארצנו בחודש שבט אדר

      מחק
    2. נאווה בודק אחירוןיום רביעי, 24 ינואר, 2024

      לפי דברי בנו יובל זעירא הוא נסע למצרים בחודש פברואר שזה בדיוק מועד פריחת השקדיות.

      מחק
  6. תמיהה... התווים לשיר שקדיה המופיעים למעלה כתובים מימין לשמאל. אף פעם לא נתקלתי בכתיבת תווים מעין זו. האם היה מי שחשב שיש לרשום תווים במהופך לנהוג בעולם כולו???

    השבמחק
    תשובות
    1. נהוג לראות באברהם צבי אידלסון את הראשון שכתב תווים מימין לשמאל; אבל אליהו הכהן הראה שהראשון היה צבי ניסן גולומב. ראי מאמרו בבלוג: http://onegshabbat.blogspot.co.il/2015/07/blog-post_31.html

      מחק
  7. השיר כל כך נוגע ללב. חשבתי על החטופים הנמקים בשבי החמאס, וקיוויתי שהם שרים את השיר בליבם. חבל שהשיר היפה הזה נאלם (ונעלם).

    השבמחק
  8. אפשר שיצחק אבינרי, מחבר "מילון חידושי ביאליק", לא ידע אם ביאליק הוא שחידש את המילה "דובדבנייה", אם לאו. ייתכן שבכל-זאת היה זה ביאליק שחידש מילה זו בשירו "קומי צאי", וזאת מתוך אירוניה קלה ומשובת-נפש. המשורר (וכמוהו גם ידידיו, אנשי אודסה) לא חיבב את הסיומת xיָּה שניתוספה לתחדישים רבים של בן-יהודה וחבריו אנשי-ירושלים ('עגבנייה', 'חמנייה', 'מטרייה', 'שמשייה', 'חנוכייה', 'סופגנייה', ועוד ועוד; ועל כך הערתי לראשונה בספרי על שירי הילדים שלו משנת 1986). לעומת זאת, ידידו-יריבו שאול טשרניחובסקי חיבב את הסיומת הזאת, והשתמש בה לא אחת בשיריו המוקדמים. לפעמים בחר טשרניחובסקי במילים ובצירופים מן התנ"ך (כגון "שלהבתיה" או "מרחביה"), ולפעמים ברא מילים וצירופים כאלה בעצמו (שירת-יה, תבל-יה, ציפורי-יה, וכו'). העובדה שבשירו "קומי צאי" השתמש ביאליק בשתי מילים - "דובדבנייה" ו"זכרייה" - ובהן הסיומת שעליה הלעיג (וכדברי המשורר: "עוד מעט כולם ינערו 'אִיה, אִיה'") אומרת "דרשני". ראו על כך בספרי "אבני ח"ן: מאוצרות לשונו של ביאליק" וכן באתר המאמרים שלי מב"ע (מחקרים בספרות עברית), שבו אחדים מספריי עומדים לרשות המעוניינים בחינם בקטגוריה "ספרים להורדה".

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.