יום שני, 27 בינואר 2014

ברוך הבא: הר הבית לידינו




כתב וצילם ברוך גיאן

את הר הבית – מן המכלולים המרהיבים ביותר בירושלים, ואולי גם בעולם כולו – אני מתעד במצלמתי כבר עשרות שנים. בשנת 1998, בימי השיפוץ הגדול שבמהלכם הוחלפה כיפת הסלע שמחפה על 'אבן השתייה', צילמתי את הכיפות, המסגדים ועיטוריהם, ובתיאום עם אנשי הוואקף אף זכיתי לעלות למרומי פנים כיפת הסלע. מנהל העבודה האירי אפשר לי לצלם מעגורן ענק שהוצב בשטח ההר.


כיפת הסלע – מבט מראש העגורן

אבל מאז זרמו הרבה מים בערוצו היבש של נחל קדרון ובפוליטיקה המזרח-תיכונית... גם המוסלמים וגם היהודים נהיו דתיים יותר וקיצוניים יותר. מה שהיה עד לא מכבר קונצנזוס פנים-יהודי, שהר הבית הוא מחוץ לתחום – מסיבות פוליטיות, אך גם מסיבות הלכתיות – הלך והתערער. ומה שהיה פעם נחלת מיעוט שולי והזוי של 'נאמני הר הבית', הפך בשנים האחרונות לאוונגרד משיחי, שהולך ומרחיב את אחיזתו בחוגים חרדיים-לאומיים נרחבים. המוסלמים גם הם הקצינו ומגיבים בתוקפנות לכל ניסיון אמיתי או בדוי של היהודים 'להשתלט' על הר הבית. המסגדים סגורים בפני מי שאינו מוסלמי והסיכוי לביקור רגוע ונינוח בהר הבית הולך ומתרחק.

כשביקרתי בהר הבית לפני כמה חודשים נכנסו גם כמה חרדים ופעילי ימין כדי לנסות ולהתפלל שם. שומרי הווקף והמתפללים המוסלמים שהיו במקום נדרכו כקפיץ. היה מאוד לא נעים ואת העוינות והמתח בין שתי הקבוצות אפשר היה להרגיש באוויר. תחושה של פיצוץ הולך וקרב, והלוואי שאתבדה. כשלעצמי, אני מעדיף את הר הבית 'לידינו', מאשר 'בידינו'.

מתפלל מוסלמי (מימין) ומולו שוחרי מקדש יהודים

פעילי ימין בצד ימין, נשים מוסלמיות בצד שמאל – השוטר בתווך

ילדי ישראל לומדים את תורת הבית מפי יהודה גליק, שוחר מקדש מוכר, שמחזיק בידו את הספר 'בית המקדש בירושלים'. בתווך נער ערבי וכדורו בידו ושני שוטרים המוכנים לכל צרה שלא תבוא.

מסיבות הלכתיות רוב-רובם של החרדים (גם אם לא כולם) נמנעים מלהיכנס להר הבית, אך אין זה אומר שאסור להסתקרן ולהתגעגע. זוג החברים הללו עמד בשערי הכניסה להר הבית, וכמשה רבינו צפו השניים בארץ המובטחת שאליה לא יוכלו להגיע...


הר הבית הוא בראש ובראשונה מקום תפילה לאלפי מוסלמים, שממלאים את מסגדיו ורחבותיו בעיקר בימי שישי ובחגים, אך גם בימות החול התפילה אינה פוסקת שם.

עולה רגל 
בדרך לתפילה
תפילת נשים

אך המרחבים המרוצפים הגדולים של הר הבית משמשים לא רק לתפילה אלא גם כמקום מרגוע לאמהות צעירות ולעולליהם ומגרש משחקים, ואפילו משחקי כדור, לילדים ולנערים. אפשר להניח שמראות כאלה דוקרים את עיניהם של נאמני ושוחרי הר הבית, אבל עדיף כך. המקום הזה יכול להיות חבית הנפץ של המזרח התיכון, ובעצם של העולם כולו. כל עוד משחקים שם בכדור, אני רגוע.


פיקניק מתחת לכיפת השלשלת

משחקי כדור על הר הבית



כיפת השלשלת – המכסה את גגו של אחד המבנים היפים בהר הבית – שוקמה לאחרונה וניתן לראות את חלקה הפנימי המרהיב, המצופה קרמיקה ופסיפסים צבעוניים. המקום, שדומה דמיון רב לכיפת הסלע, היה סגור שנים אחדות לצרכי שיפוצו ועתה ניתן לבקר בו.

ולסיום, טעימה משכיות החמדה שיש מתחת לכיפת השלשלת.










7 תגובות:

  1. ברוך, אינני חרדי-לאומני, אף משיחי אינני אבל כיהודי, אני מאד מוטרד ממה שקורה על הר הבית ובעיקר מתחתיו.
    המוסלמים, בכוונה תחילה, מוחקים, מעלימים ומשמידים כל זכר וסיממן יהודי על ההר ומתחתיו.
    לפלא בעיני שהרשויות הישראליות ובראשן "רשות העתיקות" עוצמות עיניהן לנעשה בהר.

    עם המתעלם מעברו מאבד את עתידו.
    הסלחנות כלפי מעשי המוסלמים עוד תעלה לנו ביוקר. משחקי כדור אסורים גם על פי ההלכה המוסלמית, אבל כדי להרגיז את היהודים, ניתנה הוראת שעה להתיר...

    דן

    השבמחק
    תשובות
    1. כל הצד התחתון בהר הבית נבנה על עמודים על ידי הורדוס, ששיטח את הגבעה הצפונית ובנה עמודים בצד המזרחי והדרומי, על מנת ליצור מגרש ישר ענקי. כל זה, היה שייך ליהודים כ-70 שנה.
      אחרי החורבן, היהודים עלו לרגל עוד כ-100 שנים, ולאחר מכן המקום הפך לאיליה-קפיטולינה, עיר רומית כשעל ההר מקדש פגאני, וליהודים נאסר להיכנס לשם.
      בתקופה הביזנטית, המקום הפך למזבלה. עם בוא המוסלמים בשנת 638, אם נתעלם מכ-200 שנים לא ממש רצופות של צלבנים, הר הבית היה מאוכלס במבנים מוסלמיים עד ימנו אלה (בערך 1300 שנים).
      אז אמור לי בבקשה, אלה סממנים יהודיים אתה מבקש למצוא מתחת להר הבית, או מעליו? פוליטיקאים מיסטיים ישראלים? אגב, אני יהודי - ישראלי מאד גאה, לא שייך לא לשמאל ולא לימין, סתם אוהב היסטוריה...

      מחק
    2. אבי, אני מניח שבתור אדם ש"סתם אוהב היסטוריה" היית בעמק צורים, לשם פונה העפר מהחפירות של "אורוות שלמה"ץ
      אני מצרף קישור לאתר של עיר דוד (משוחדים, כן, אני יודע...) http://katzr.net/81707b
      שיחה (מעניינת) עם הארכיאולוג צחי דבירה (צוויג) תרחיב את דעתך.

      מחק
  2. ולא לשכוח גם את "כתובת הסורג" מימי בית שני. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%92
    זה כבר לא קשור לעמותת עיר דוד

    השבמחק
  3. אחלה צילומים! אני בעד האישה המוסלמית, על פי לבושה, שבעטה בכדור ברחבת הר הבית. אני בעד הילדים הערבים שמשחקים בכדור, וגם בעד הילדים היהודים שעומדים לידם או מולם ושותים את הדברים שמַשקים אותם בהם. הרחבה גדולה, יש מקום לכווווולם, אבל לא למיידי אבנים ובקבוקי תבערה, מסיתים ומשוגעי המשיח. אני בעד שאלה יישארו מחוץ לרחבה. סיכמנו? נו, אז יכול להיות שלום בימינו? מה פתאום...

    השבמחק
  4. חן חן לתצלומים. יש מקום על הר הבית לכווולם. גם למוסלמים וגם ליהודים, הבעיה עם הקצבות בשתי הצדדים שטוענים כולה שלי.

    השבמחק
  5. מדהים להסתכל ולראות כמה קצת היכרות יש לנו עם העולם הזה... כאילו צולם במקום רחוק אחר...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.