מי יבנה בית (לתפילין)?

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון  

יהודי שומר מצוות משתדל לנהוג באורחות חייו כמו שכתוב בשולחן ערוך. אפילו דיני השכמת הבוקר מסודרים עבורו לפרטי פרטים. הוא דואג להתעורר על צידו הימני. אומר תפילת 'מודה אני'. מתיישב. נועל נעל ימין ואחריה נעל שמאל. שורך נעל שמאל ואחריה נעל ימין (וכשיחלוץ אותן יעשה ההיפך ויחלוץ שמאל תחילה). וכך כל סדר יומו מוכתב וברור, עם המון חובות, איסורים, הלכות ומנהגים – הכול בהקפדה יתרה. 

הנה לפניכם דוגמה למורכבותה של ההלכה: הכנת תפילין.

'וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ' (דברים, ו 8). הוראה זאת היא המקור למצוות הנחת תפילין, שמופיעה בניסוחים דומים בארבע פרשיות שונות בתורה (אגב, המילה 'תפילין' אינה מופיעה במקרא כלל, ומתועדת לראשונה רק במשנה). הפרשיות הללו נכתבות באותיות זעירות על קלף בידי סופר סת"ם ומוכנסות לשני בתי התפילין, של יד ושל ראש, שאותם מצמידים ('מניחים'), בעזרת רצועות עור, תחילה לקיבורת זרוע יד שמאל (תפילין של יד) ואחר כך למרכז הראש מעל המצח. זמן הנחת תפילין הוא בימות החול (ולא בשבתות או בחגים), בדרך כלל בזמן תפילת שחרית, אך בתקופת המשנה והתלמוד נהגו תלמידי חכמים להתהלך עם התפילין במשך כל היום, פרט למקומות שאינם נקיים (כמו בית הכיסא). ארכאולוגים מצאו בקומראן שרידי תפילין של ראש מימי הבית השני, ומתברר שהן דומות מאוד לאלו של ימינו. 

קציצה של תפילין [החלק שבו מוכנסות הפרשיות] שנמצאה בחפירות בקומראן (ויקיפדיה)

אודה ואבוש, עד לא מכבר חשבתי לתומי שבתי התפילין הן קופסאות עשויות פלסטיק או חומר אחר. רק לאחרונה למדתי מקרוב כיצד עושים את הבתים הללו, וכאן אשתף אותכם במקצת שלבי ההכנה, שהם רבים ומסובכים.

ר' ישראל איצקוביץ, חסיד ויז'ניץ שגר בבני ברק, הוא איש רב פעלים שפתוח לעולם הגדול ואני גם רואה בו חבר אישי. ר' ישראל עמד לא מכבר בפני שני מאורעות חשובים בחייו: בתו הגיעה לפרקה ונמצא לה שידוך מובחר, ובנו עומד להיות חתן בר מצווה. במקום שעון זהב הוא החליט לקנות לחתנו תפילין מהודרות, שכן מקובל שעד החתונה מניחים רק 'תפילין של רש"י', שזו שיטת סידור הפרשיות הנפוצה ביותר, ולאחריה מוסיפים ומניחים גם 'תפילין של רבנו תם'. בהזדמנות זאת, החליט ישראל לקנות גם לבנו תפילין, שכידוע מתחילים להניחן אחרי כניסתו של הבן לעול תורה ומצוות. לשמחתי, ר' ישראל הזמין אותי להתלוות אליו ולראות כיצד מייצרים את התפילין.

מפעל התפילין 'אות לישראל' שוכן מעל למאפייה המפורסמת של חלות ויז'ניץ. קומה שלמה של חדרים מבולגנים, שבהם מייצרים מספר רב של 'תפילין מהודרות בכל ההידורים'. המשותף לכולן, שהן נעשות בעבודת יד וללא כל שימוש בכוח חשמל או מנוע. 

מבחר ההידורים שמציע המפעל

במפעל לא מייצרים את רצועות התפילין, לא את הקלף שבתפילין, וגם לא כותבים את הפרשיות. כאן מייצרים רק את הבתים. רשמתי רק חלק קטן משלבי הייצור ורק מעט מההלכות הרבות הקשורות בכך.

אז איך בונים 'בית'? 

תפילין מורכבות מ'בית', שהוא הקופסה שבתוכה נמצאות הפרשיות, ומ'תיתורה', שהיא הבסיס, כביכול, שעליו עומד הבית. בתפילין של ראש יש ארבעה חוצצים, בית נפרד לכל פרשייה – והכול נעשה מחתיכת עור אחת. תפילין פשוטות וזולות נעשות מעור כבש או עז, אך תפילין מהודרות נעשות מעור פרה. ב'אות לישראל' משתמשים בעור הפָּנִים של בקר מזן 'הרפורד', שאותו מייבאים מאמריקה. זהו עור משובח ועבה שניתן בקלות להכין ממנו את הצורה המבוקשת.

עור הפרה ממנו מכינים את התפילין של ראש

את העור לוחצים בשבלונה בעזרת מכבש הידראולי, כדי להקנות לו את הצורה המבוקשת, אבל לחץ השמן במכבש מתקבל על ידי משאבה ידנית. בשלב השני הלחץ מופעל בסיבוב ידני של הידית. זאת ההקפדה על 'כוח גברא', כלומר שימוש בכוח האדם ולא בכוח מנוע.

במכבש זה הלחץ מופעל על ידי סיבוב ידני של הידית

כאמור, הבתים והתיתורה עשויים מחתיכת עור אחת. התיתורה עשויה משתי שכבות, כאשר התחתונה סוגרת את הפתחים שבהם מכניסים את הפרשיות. 

בתמונות הבאות אפשר לראות כמה משלבי הייצור, מחתיכת עור ועד למוצר הסופי.

החלק העליון של הבית נקרא 'קציצה', ועליו שתי אותיות ש מובלטות (האות היא קיצור של המילה שדי). לזאת שמימין יש שלושה ראשים, ולזאת שמשמאל – ארבעה. 

את האותיות 'ש' מסמנים בעזרת שבלונה והבלטתן נעשית בעבודת יד עדינה.

על פי ההלכה, את הבתים יש לצבוע בשחור. את לחץ האויר הדרוש למרסס הצבע משיגים בעזרת מדחס המופעל על ידי דוושות, כמו של אופניים. ושוב, ההידור הוא בעבודת יד וב'כוח גברא'.

התפילין יכולות להיות בגדלים שונים אבל הן חייבות להיות ריבועיות ושוות 'על המילימטר'. את מידותיהן מודדים בעזרת מיקרומטר מדויק.

השלב האחרון הוא הכנסת הפרשיות לבתים וסגירתן. בתפילין יש ארבע פרשיות. כאמור, בתפילין של ראש הארבע נפרדות ובתפילין של יד כולן כתובות על יריעה אחת.

כך נראית פרשייה אחת ('קדש לי כל בכור פטר') מתפילין של ראש

את הפרשיות מגלגלים וקושרים בשערה מזנב עֶגְלָה. לאחר מכן עוטפים אותן ביריעת קלף, קושרים שוב בשערה, משטיחים, וכך מכניסים אותן לבתים. בשני חלקי התיתורה יש נקבים שדרכם משחילים חוט עשוי מגיד של בקר, וכך תופרים את שני החלקים יחד. יש גם מגרעת לרוחב התיתורה שדרכה משחילים את הרצועה.

צרור שיער מזנב עֶגְלָה לקשירת הפרשיות

את הפרשיות מגלגלים וקושרים בשערה

עוטפים את הפרשייה ביריעת קלף וקושרים שוב בשערה

משטיחים את הפרשייה כדי שתיכנס לבית

תוחבים את הפרשייה לחוצץ המתאים

וכך נראות התפילין לפני הסגירה:

בשני חלקי התיתורה יש נקבים שבהם משחילים חוט שעשוי מגיד של בקר וכך תופרים את שני החלקים יחד.

כאמור, התפילין הנפוצות הן בשיטת רש"י, והמהדרים מניחים גם תפילין בשיטת רבנו תם (יש עוד שתי שיטות בשימוש נדיר). ההבדל בין השיטות השונות הוא בסדר הפרשיות בתוך ה'קציצה'. כדי להבדיל ביניהן משאירים את קצוות החוטים בולטים החוצה – באלו של רש"י באמצע, ובאלו של רבנו תם בין השלישית לרביעית. 

אחרי הסיור במפעל התפנה ר' ישראל לבדוק בקפדנות את התפילין שהוצעו לו. מחיר תפילין פשוטות נע סביב אלף ש"ח. תפילין מהודרות במיוחד נמכרות באלפי שקלים. אחרי שראיתי את תהליך הייצור המורכב, הבנתי למה המחיר גבוה כל כך.

הרב ישראל איצקוביץ בודק בקפדנות את הבתים של תפילין של ראש

לא רק ייצור התפילין נעשה על פי כללי הלכה רבים, גם 'הנחתן'. אך על כך בפעם אחרת...

___________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il