עונג שבת (עונ"ש): הלל זלטופולסקי

‏הצגת רשומות עם תוויות הלל זלטופולסקי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 19 בדצמבר 2018

הלל זלטופולסקי והתרבות הערבית, בוקי בן יגלי והרצל

א. זלטופולסקי

יעקב וימן, קורא ותיק של הבלוג, כתב לי: 'מאז שהתמכרתי לבלוג שלך – במקום לחפש כסף על המדרכה אני קורא שלטי רחוב'... ואכן הוא העלה דג שמן בחכתו.

מתברר כי שיכול תמים של אות אחת עשוי לשנות את המידע מן הקצה לקצה. הנה דוגמה משכנעת, שכמעט ולא תיאמן, מרחוב זלטופולסקי בתל אביב.

הלל זלטופולסקי (1932-1868)

הלל זלטופולסקי היה סופר, איש עסקים אמיד ונדבן למפעלי תרבות (בעיקר להוצאות ספרים ולעיתונות היהודית). הוא היה בעל תעשיות סוכר מהגדולות באימפריה הרוסית ובו בזמן ציוני נלהב וחובב עברית מושבע. בתו הייתה שושנה פרסיץ, חברת כנסת ואשת חייל, שעליה נכתב בבלוג לא מעט (כאן וגם כאן).

סופו של זלטופולסקי היה רע ומר. בדצמבר 1932 הוא נרצח ביריות בפריז, בידי צרפתי קשיש שהיה אחד מעובדיו. שמונה חודשים אחר כך, ערב ראש השנה תרצ"ד, הובאה גופתו לקבורה בהר הזיתים בירושלים.

אתר הר הזיתים

נניח לעובדה שזלטופולסקי נולד בתרכ"ח (1868) ולא בתרכ"ט (1869) ומת בתרצ"ג ולא בתרצ"ב, ונשים לב במה מפאר אותו השלט, שאגב מופיע כמה פעמים ברחוב.

'ממחזיקי התרבות הערבית'?! זו בטח קונספירציה של 'הקרן החדשה לישראל'.

סמולנים!

צילום: יעקב וימן

ב. בוקי בן יגלי

רחוב יש בתל אביב ושמו 'בוקי בן יגלי'. ילדי תל אביב לדורותיהם שיבשו את שמו ל'בוקי בן מוגלי', הילד היתום שגודל בידי משפחת זאבים, שבדה מלבו רודיארד קיפלינג ב'ספר הג'ונגל', אבל מאחורי השם המוזר עמד איש אמיתי, בשר ודם.

מקורו של השם הוא מקראי: 'וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי' (במדבר, לד 22). 'יָגְלִי' בקמץ קטן, ולכן יש להגות: יוֹגְלִי. אך הרחוב אינו קרוי על שמו של נשיא שבט דן, אלא על שמו של הרופא והסופר היהודי- רוסי ד"ר יהודה ליב קצנלסון (1917-1846), שבחר שם זה כשמו הספרותי.

תחת שם זה כתב קצנלסון סיפורים (שירת הזמיר, 1894) מחקרים (התלמוד וחכמת הרפואה, 1921) ובעיקר ספר זיכרונות יפהפה, מה שראו עיני ושמעו אזני: זכרונות מימי חיי (מוסד ביאליק, 1947).

מדוע בחר דווקא בשם זה? על פי עדותו של העיתונאי בן ציון כץ, זה היה לגמרי במקרה:

על פיליטונים וסיפורים היה קצנלסון חותם בשם בוקי בן יגלי. כינויו זה היה דבר שבמקרה. פעם נכנס אצלו [יהודה לייב] קנטור [עורך העיתון היום] וביקש ממנו לכתוב פיליטון בשביל העיתון 'רוּסְקי ייֶוְרֶיי'. קצנלסון ניאות לו ואמר, שיש בדעתו לחתום בפסיבדונים. אמר קנטור: נפתח את התנ"ך במקום שמצויים בו שמות הרבה והשם הראשון המתאים יהיה לך לפסיבדונים. נתקלו עיניהם בשם 'בוקי בן יגלי' ובחרו בו, וכך דבק כינוי זה בד"ר קצנלסון עד סוף ימיו. [דוד] פרישמן חרז אחרי כן לפסיבדונים זה את הביטוי 'אשר צָג לי', וקצנלסון באחד ממכתביו לפרישמן כתב: 'בכל פעם שאזכיר את הכינוי 'בוקי בן יגלי' אזכור את החרוז שלך 'אשר צג לי'.

(מה שראו עיני ושמעו אזני, עמ' 178).

פרישמן מן הסתם הגה את החרוז כדרך ההברה האשכנזית 'צוֹג לי' (ופשר החידוד מתקשר כמובן ב'ברכת בתולים', ואכמ"ל).

יהודה לייב קצנלסון, סנט פטרבורג (אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)

כבר מזמן שמנו לב להבדלים שיש בין סוגי שילוט שונים, בעיקר בין שלטי המתכת או הנחושת הישנים לבין שלטי הפלסטיק המוארים והחדשים יותר. וכך ניכרים ההבדלים בליטון שמו של בוקי בן יגלי: Buki לעומת Bouki, או Yogli לעומת Yagli... במקרה זה השלט הישן נושא את התעתיק הנכון.

צילומים: מנחם רוזנברג

בוקי בן יגלי מת ונקבר בסנט פטרבורג.

צילום: אלנה רוז'נובה

ג. הרצל

יש עיר בארץ שאין בה רחוב הרצל? אבל איך בעצם צריך להגות את השם ולנקד אותו? הֶרְצְל, הֵרְצֶל או הֶרְצֶל? ואיך מאייתים אותו בלועזית?

באשר לשם הלועזי אין בכלל שאלה ואין שום בעיה לפסוק, שכן הרצל עצמו חתם בשם Herzl וכך הוא מוכר ונכתב בכל מקום; התעתיק Hertzel הוא שגוי לחלוטין.

אי אפשר להאשים את טובה הרצל על שהיא רגישה לאיות שם המשפחה שלה, והשלט הזה, שבעיר מגוריה ירושלים, הרגיז אותה.

ומה באשר לעברית? באותן שדרות הרצל בירושלים מוצעות לנו שתי אפשרויות שונות.

צילומים: טובה הרצל

ומתברר שלא רק בירושלים אלא גם בחדרה.

כתב לי אורי יעקובוביץ' החדרתי:

השם הרצל הוא 'מוקש' צפוי בנוגע לתעתיק שלו לאותיות לטיניות. אני בטוח שגם במקומות אחרים העקביות אינה נשמרת. עברתי לאורך כל רחוב הרצל בחדרה, שהוא רחוב די ארוך (מספר הבתים בו מעל מאה). ברוב המקרים התעתיק הוא Herzl כפי שתואם את המקור הגרמני של השם.

עם זאת, בכמה מקומות התעתיק הוא Herzel. הגדילה לעשות מחלקת השילוט של העירייה, שלא שמה לב שעל אחד מעמודי השילוט מופיע התעתיק Herzl בצדו האחד, ובצדו האחר Herzel.

עד להיכן תגיע הפרטאצ'יה הזאת?! זו בורות, חוסר אכפתיות ואולי גם ביטחון עצמי מופרז.

צילומים: אורי יעקובוביץ'

ומה בחיפה? רון מנדל מדווח כי בעירו יש שלושה רחובות וחצי על שם הרצל: רחוב הרצל, רחוב פינת הרצל (שהוא רחוב בפני עצמו עם מספור בתים עצמאי), ורחוב הרצליה. החצי הוא של רחוב תל אביב, שמקור שמו הוא, כמובן, בתרגום ספרו של הרצל.

והנה , לא רק שהתעתיק הלועזי משובש, אלא שגם תיעתקו את המילה 'פינת' – שהיא כשלעצמה לא כל כך מובנת (איך רחוב יכול להיות פינה?) – בניגוד לרחובות אחרים ששם נהוג לתרגם corner.

קשה להכריע בשאלת ניקוד השם 'הרצל' (שמקורו בשם הרץ או הרש / הירש), ומן הסתם אפשר בשתי הצורות. חיפשתי בספרות הילדים על הרצל, איך ניקדו שם? והתשובה הבלתי נמנעת היא: כל אחד איך שהתחשק לו...

הנה כמה דוגמאות.

לוין קיפניס, למשל, בחר לנקד את האות צ' בצירה (ספר משנת 1930):